הקרבות על משלט עיבדיס
הקרבות על משלט עיבדיס במלחמת העצמאות התנהלו בין 7 ביולי 1948 ל-12 בו, בין חיילי חטיבת גבעתי לבין יחידות מצוות-קרב חטיבתי מתוגבר של הצבא המצרי. המשלט, הנמצא על רכס במרחק של כ-2,000 מטר מצפון מזרח לנגבה, נכבש במבצע אנ-פאר וכוחות החטיבה המשיכו להחזיקו בעומדם מול מתקפות נגד של המצרים. בקרבות איבדה החטיבה 25 לוחמים.
| מערכה: הסכסוך הישראלי–ערבי | ||||||||||||||||||
| מלחמה: חזית הדרום במלחמת העצמאות | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 7 ביולי 1948 – 12 ביולי 1948 (6 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | הקרב על גבעה 69 | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | הקרבות על משלט עיבדיס | |||||||||||||||||
| מקום | סמוך לעיבדיס, כ-2 ק"מ צפונית לנגבה, מישור החוף הדרומי | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון ישראלי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
טרום הקרבות
עריכה
מפלישת הצבא המצרי במאי 1948 ועד תחילת ההפוגה הראשונה ביוני, עמד קיבוץ נגבה תחת התקפות של חיל המשלוח המצרי בנסיונותיו לפלס דרך צפונה. נגבה הייתה בנויה במעין בקעה ומשלושת עבריה שכנו כפרים עוינים שנתפסו על ידי הכוחות המצריים. הצד הצפוני של הקיבוץ, שבסמוך לו נמתח מצפון למזרח רכס עיבדיס, ואשר לצידו עבר הכביש לנגבה, היה האזור היחיד שנותר פתוח לתנועה לילית לאספקה ולפינוי נפגעים. המטכ"ל המצרי תכנן להרחיב את המערך שהחזיק מיד בתום ההפוגה - כיבושה של נגבה, תפיסת גשר הקשתות בסוואפיר, וכיבוש כפר ורבורג ובאר טוביה. לשם הצלחת משימה זו היה עליהם לתפוס ולהחזיק ברכס גבעות עיבדיס וזאת כדי למנוע את תפיסתו על ידי כוחות ישראלים ולהשלים את טבעת החנק על הקיבוץ. הכפר עיבדיס[1] שהיה במרחק של כ-600 מטר דרומית מזרחית למשלט היווה חלק ממוצב מצרי שנתפס על ידי הצבא המצרי החל מחודש יוני 1948. המוצב המצרי היה פרוס על רכס בצורת האות "ח" שהצד הפתוח שלה כלפי מזרח. המצרים חפרו ברכס תעלות קשר ועמדות שחלקן היו מדופנות בפח גלי לאורך של כ-300 מטר. כך הפך משלט עיבדיס למוצב גדודי.
בערב 6 ביולי יצא המג"ד יצחק פונדק ברכבו מנגבה צפונה לבאר טוביה. בהיותו סמוך לגבעה 105, נפתחה עליו אש מקלעים כבדה. המג"ד דווח על האירוע למפקד החטיבה שמעון אבידן שהורה לשלוח סיורים לאזור. בליל 7 ביולי יצא המ"מ יוסקה אלגור (ז'אבין) בראש כיתה לסיור מודיעין בשטח שמצפון לנגבה. היחידה הגיעה לשטח שממזרח לגבעה 105 בסמוך להסתעפות הדרך לעיבדיס. פה נפתחה על הסיור אש שמנעה מהיחידה לחזור לנגבה. המ"מ החליט לנוע צפונה למפקדת הגדוד בבאר טוביה ולדווח למג"ד. יצחק פונדק פקד על מפקד פלוגה א' שחנתה בנגבה לתקוף ולכבוש את מוצב עיבדיס עוד באותו לילה. לפנות בוקר 8 ביולי הוחזרה הכיתה לנגבה במטרה להצטרף לכוח שעמד לתקוף את משלט עיבדיס עם חשיכה.
קרב הכיבוש
עריכה
מפלוגה א' גדוד 53 המוקטנת שחנתה בנגבה, יצאו לפעולה 39 לוחמים. היחידה יצאה למשימה ללא מודיעין על כוחות האויב וללא מידע על השטח עליו חולש המשלט. הימצאותו של שדה מוקשים לא מתועד נגד אדם ונגד רכב בדרומה של הגבעה, מנע כל אפשרות לתקוף מדרום לצפון. ולכן החליט מפקד הכוח לתקוף באיגוף מצפון לדרום.
יוסקה אלגור (ז׳בין) פיקד על כל הכוח. מפקד המחלקה השנייה יוחנן ליפשיץ היה תחת פיקודו. המחלקות הצליחו להתקדם בשקט מוחלט עד למרגלות הגבעה הצפונית, מבלי שהאויב הבחין בהן. קשיי תקשורת ופיגור של אחת הכיתות הביאו לכך שברגע שניתנה פקודת ההסתערות סמוך לשעה 02:00, הגיחו על הגבעה הראשונה מצד צפון רק שתי כיתות מהכוח וכבשו תוך הפתעה מלאה את האגף הצפוני של המשלט. תוך כדי הסתערות ניתכה על התוקפים אש מקלעי ברן קלים, מקלעי ויקרס בינוניים ומרגמות "2. ארבעה חיילים מצריים נהרגו בהסתערות. השאר ברחו לכיוון הכפרים עיבדיס ובית עפה.
לאחר התארגנות קצרה התברר שנשארו בכוח התוקף רק 12 איש. המפקד אסף אותם במטרה להמשיך ולכבוש את קצהו המזרחי של המשלט הגדול. רוב אנשי הכוח נשארו במרחק של כ-100 מטר מאחור. המ"מ יוסקה שלח להביא את יתרת הכוח אולם רק בודדים הגיעו, ביניהם שני מקלענים. הכוח החל להסתער לעבר העמדות במעלה הגבעה אל רום הרכס תוך השלכת רימונים וירי מקלעים. מולם ניצב תותח נגד טנקים 6 ליטראות אשר לוחמיו המצריים נטשו אותו. עם עלות השחר, התגלה מתחם גדודי שהוקם על הרכס הבנוי בצורת האות "ח" אשר במרכזו חנו מספר משאיות עמוסות תחמושת, שני נושאי ברן, שני טנדרים חדשים, מכונית אלחוט, מכונית אמבולנס, שני ג'יפים, מקלעים בינוניים מסוג ויקרס, מספר מרגמות "3 וכן שני תותחי 6 ליטראות.
מפקד הכוח יוסקה ביקש תגבורת אך זו לא הגיעה. המצב החמיר בעת שהמצרים המטירו אש תותחים ומרגמות. לוחמים רבים החלו להיפגע וכלי נשק יצאו מכלל פעולה. עדיין נשארו כיסי התנגדות ברחבי המשלט, חלקם במרחקים של 20–30 מטר מהלוחמים. הכוח שמנה 14 חיילים הצליח לטהר את כל המשלט עד למדרון הדרומי. הפעם ברחו המצרים לשלושה כיוונים: לכיוון בית עפה, לכפר עיבדיס וכיוון כפרי הסוואפיר. בין כלי הרכב חנה נושא ברן חמוש בשני מקלעים. ניסיונות להגיע אליו כשלו עקב הצליפות של המצרים. לאחר הסתערות על העמדות וטיהורן, הגיע אחד הלוחמים האמיצים אל נושא הברן ופרק את שני המקלעים. האויב פתח בהתקפת נגד במקביל לירי פגזי רסק שפגעו בחיילים נוספים. המצרים השתמשו בסוללת מרגמות "3 ותותחי 6 ליטראות בכינון ישיר מאזור הכפר בית עפה, מרחק של כ-1,800 מטר.
בעיצומן של אחת ההפגזות, הגיע משוריין בודד בו נסעו המג"ד וקצין המודיעין והביאו מים לשתייה. בואם היווה עידוד רב ללוחמים התשושים, הצמאים והרעבים. המג"ד והקמ"ן הצטרפו אל הלוחמים בחפירות ובתעלות והשיבו אש. הקמ"ן החל לפנות את הפצועים ל"שטח מת" מוגן.
קרב הבלימה
עריכה
בשעות אחר הצהריים יצא טור אויב ממשטרת עיראק סווידאן תוך איגוף ממזרח לבית עפה, בתנועה לכיוון משלט עיבדיס. הטור כלל ארבע שריוניות נושאות תותחים מסוג האמבר ושלושה טנקים קלים מסוג לוקסט M22. הטנקים לא ירו מתותחיהם, אבל אש המקלעים הכבדים שלהם, זרעה הרס רב. מאחוריהם נעו שתי מחלקות רגלים. כאשר הגיעו השריוניות למרחק של כ-800 מטר מהמשלט הן פתחו בירי. באש שהושבה על ידי המגינים נפגעה שריונית אחת והחלה להתפוצץ. השריונית שלידה הסתובבה והחלה לסגת ובעקבותיה נסוג כל הטור.
בשלב זה שככה ההפגזה הארטילרית אולם מדי פעם הופצץ המשלט על ידי מטוסים שהטילו פצצות רסק.
בליל 8–9 ביולי ולאורך 28 שעות לחימה, נפלו משורות פלוגה א' גדוד 53 גבעתי שישה לוחמים ונפצעו עשרות.
מחלקה מגדוד 54 הגיעה למשלט עיבדיס ב-9 ביולי והוכנסה לקרב בשעות אחר הצהריים כתגבורת לפלוגה א'. למחלקה היו עשרות נפגעים ובתוכם חמישה חללים.
פלוגה א' מגדוד 52 מחטיבת גבעתי החליפה את פלוגה א' 53. הפלוגה הגיעה עם ערב והחלה מיד להתחפר. בשעה 07:30 בבוקר פתחו מקלעי ויקרס מהכפר עיבדיס באש על המשלט. מיד לאחר מכן הצטרפה לירי סוללת תותחי 25 ליטראות מאזור החווה החקלאית בצפון מג'דל (כיום כפר סילבר). לאחר שלוש שעות הפגזה, יצא לתקיפה כוח מצרי מכיוון בית עפה. בראש הכוח נעו טנקים, משורייני האמבר נושאי תותחי 2 ליטראות ונושאי ברן זחלילים בשלוש קבוצות. מאחוריהם נעו שתי פלוגות חי"ר. סוללת תותחי 6 ליטראות שהייתה מוצבת בכפר ירתה בכינון ישיר על המשלט. בהגיע התוקפים למרחק של כ-300 מטר, עצרו כלי השריון ואפשרו לחיילי החי"ר להתקדם תוך מתן אש חיפוי קרובה וסיוע של עשן סמיך. המגינים אפשרו להם להתקרב למרחק של כ-150 מטר ואז פתחו באש. התוקפים נסוגו תוך השארת נפגעים רבים.
עד לצהרי היום ערכו המצרים מספר הסתערויות דומות שנבלמו. תחמושת המגינים התדלדלה וגם הם ספגו נפגעים רבים. בצהריים חדלו ניסיונות ההסתערות ואז חודשה האש הארטילרית. הפגזים נחתו בצרורות. המ"פ נפצע בכתפו וחולץ על ידי חוליית ג'יפים מיחידת שועלי שמשון. במקביל הצטרפו להתקפה המצרית מטוסי ספיטפייר. אחד מהם פגע בצוות מקלע הבזה ובצוות הפיאט.
בשבת, 10 ביולי לפני הצהריים, הוזעקה לסיוע פלוגה ב' מגדוד 52. האש הארטילרית נמשכה עד רדת החשיכה. הפלוגה נשארה במשלט עוד יומיים נוספים עד יום ב', 12 ביולי, יום המתקפה המצרית על נגבה.
.jpg)
.jpg)
בקרב שנמשך לאורך יומיים, הדפו לוחמי פלוגה ב' מספר התקפות של שתי פלוגות רגלים מצריות שתקפו בסיוע שריוניות נושאות תותחי 2 ליטראות. עד לתחילת ההתקפה פגעו פגזי סוללות הארטילריה המצרית בפלוגה המדולדלת שעמדה בכל ההתקפות, כולל מספר התקפות חוזרות של מטוסי ספיטפייר, אולם המחיר היה כבד: עשרות נפגעים, מתוכם 14 הרוגים.
לאחר הכישלון המצרי לכיבוש נגבה חדלו הניסיונות המצריים לכבוש את המשלט. בקרבות איבדה חטיבת גבעתי 25 לוחמים: ארבעה עשר לוחמים - מגדוד 52 ; שישה לוחמים - מגדוד 53 וחמישה לוחמים - מגדוד 54.
הנצחה
עריכהב-26 באפריל 2004 נחנך אתר הזיכרון לקרב, שהוקם על ידי משפחת גיסין שבנה אריה (ארקה) גיסין, מגדוד 52, נפל בקרב[2]. בכל שנה, בתאריך ג' בתמוז, מתבצע טקס לזכר חללי הקרב באתר הזיכרון.
לקריאה נוספת
עריכה- אורי אבנרי, בשדות פלשת 1948, הוצאת טברסקי, 1950
- אברהם אילון, חטיבת גבעתי מול הפולש המצרי, מערכות, 1963
- תא"ל (מיל.) יצחק פונדק חמש משימות, הוצאת ירון גולן, 2000
- יעקב נחמיאס, גדוד 52 של חטיבת גבעתי במלחמת העצמאות תש"ח 1948, הוצאת אפי מלצר, 2001
- עודד נגבי, הייתי חבלן, הוצאת ירון גולן, 2001
- אריה חשביה (עורך), עד הלום, הוצאת משרד הביטחון, 2005
- גדוד 53 הפרברים בחטיבת גבעתי תש"ח, הוצאת ירון גולן, 2006
קישורים חיצוניים
עריכה
- המערכה על עיבדיס 9–10 ביולי 1948, באתר עד הלום RelatioNet
- כיבוש משלט עיבדיס, באתר חטיבת גבעתי
- אשר גולדברג ואביחי בקר, ליום הזה קראו "השבת השחורה" של הקרבות, באתר הארץ, 25 באפריל 2004
- מינדל - אין נסיגה מעיבדיס, באתר יוטיוב, 13 בספטמבר 2014
הערות שוליים
עריכה- ^ מפה עם סימון הכפר Ebdis 1918 (גליון Falujeh בהוצאת צבא בריטניה), באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ^ אשר גולדברג, אביחי בקר, ליום הזה קראו "השבת השחורה" של הקרבות, באתר הארץ, 25 באפריל 2004