הרברט מוריסון

הרברט מוריסון
Herbert Stanley Morrison
לידה	3 בינואר 1888; לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	6 במרץ 1965 (בגיל 77); סידקאפ, הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת
מפלגה	מפלגת הלייבור
בן או בת זוג	Margaret Kent (15 במרץ 1919–?); Edith Meadowcroft (6 בינואר 1955–?)
	26 ביולי 1945 – 9 במרץ 1951; (5 שנים)
	→ פרדריק מרקיז, הרוזן הראשון של וולטון כריסטופר אדיסון ←
	9 במרץ 1951 – 26 באוקטובר 1951; (232 ימים)
	→ ארנסט בווין אנתוני אידן ←
	4 באוקטובר 1940 – 23 במאי 1945; (4 שנים)
	→ John Anderson, 1st Viscount Waverley Donald Somervell, Baron Somervell of Harrow ←
	2 בנובמבר 1959 – 6 במרץ 1965; (5 שנים)
	5 ביולי 1945 – 3 בפברואר 1950; (4 שנים)
	23 בפברואר 1950 – 5 באוקטובר 1951; (שנה)
	25 באוקטובר 1951 – 6 במאי 1955; (3 שנים)
	26 במאי 1955 – 18 בספטמבר 1959; (4 שנים)
	6 בדצמבר 1923 – 9 באוקטובר 1924; (309 ימים)
	30 במאי 1929 – 7 באוקטובר 1931; (שנתיים)
	14 בנובמבר 1935 – 15 ביוני 1945; (9 שנים)
	7 ביוני 1929 – 24 באוגוסט 1931; (שנתיים)
	→ Wilfrid Ashley, 1st Baron Mount Temple John Pybus ←
	26 ביולי 1945 – 16 במרץ 1951; (5 שנים)
	→ אנתוני אידן James Chuter Ede ←
	26 בנובמבר 1955 – 14 בדצמבר 1955; (19 ימים)
	→ קלמנט אטלי יו גייטסקל ←
	1951–1955; (כ־4 שנים)
	סלווין לויד ←
	13 באוגוסט 1949 – 7 באוגוסט 1950; (360 ימים)
	20 במאי 1954 – 16 באפריל 1956; (שנה)
	12 במאי 1940 – 4 באוקטובר 1940; (146 ימים)
	→ Leslie Burgin Andrew Rae Duncan ←

ערך זה עוסק בפוליטיקאי בריטי. אם התכוונתם לשדרן רדיו אמריקאי, ראו הרברט מוריסון (שדרן רדיו).

הרברט סטנלי מוריסון, הברון מוריסון מלמבת' (באנגלית: Herbert Stanley Morrison, Baron Morrison of Lambeth; ‏ 3 בינואר 1888 - 6 במרץ 1965) היה פוליטיקאי בריטי, איש מפלגת הלייבור הבריטית ששימש כשר במספר ממשלות בבריטניה, ואף שימש כסגן ראש ממשלת בריטניה בתקופת כהונתו של קלמנט אטלי כראש הממשלה. בתולדות הציונות ידוע מוריסון בשל תוכנית מוריסון גריידי, לפתרון בעיית ארץ ישראל, שהוצגה בסוף יולי 1946.

ביוגרפיה

מוריסון נולד בלמבת', פרבר של לונדון באיסט אנד^[1]. אביו היה שוטר. כתינוק איבד את הראייה בעינו האחת בשל זיהום. בשל תנאי החיים של משפחתו, הפסיק מוריסון את לימודיו בגיל 14 והפך לנער שליח. בגיל מוקדם פיתח דעות שמאליות רדיקליות, ואף היה סרבן מצפוני במהלך מלחמת העולם הראשונה. לבסוף הצטרף אל מפלגת הלייבור הבריטית.

ב-1919 נבחר למועצת המחוז המטרופוליטני של האקני, פרבר של לונדון. הוא נבחר לראש עיריית המחוז ב-1920, וכיהן בתפקיד עד שנת 1921. ב-1922 נבחר למועצת מחוז לונדון, ובשנת 1923 נבחר אל הפרלמנט הבריטי מטעם מחוז דרום האקני^[2]. לאחר נפילת ממשלת הלייבור הראשונה של רמזי מקדונלד ותבוסת הלייבור בבחירות בשנת 1923 איבד את מושבו. בשנת 1928, בהיותו מזכיר מפלגת הלייבור בלונדון, נבחר לנשיא המפלגה^[3].

מוריסון שב לפרלמנט לאחר ניצחון הלייבור בשנת 1929^[4] ומונה על ידי מקדונלד לשר התעבורה. כרבים אחרים במפלגה חש מוריסון מרומה ונבגד כאשר הקים מקדונלד את "הממשלה הלאומית" בשנת 1931. תבוסת הלייבור בבחירות בשנת 1931 הביאה לכך ששב ואיבד את מושבו בפרלמנט^[5].

מוריסון המשיך בפעילותו במועצת מחוז לונדון, וב-1934 זכתה מפלגת הלייבור בבחירות למועצת המחוז, ומוריסון היה למנהיג המועצה^[6]. תפקיד זה העניק לו את השליטה בכל שירותי השלטון המקומי בלונדון. בתקופה זו פעל לאיחוד שירותי התחבורה הציבורית בלונדון, האוטובוס, החשמלית והרכבת התחתית, וליצירת מועצת תחבורת הנוסעים של לונדון. כן פעל ליצור "חגורה ירוקה" מסביב לעיר^[2] על מנת לשלוט בהתפתחותה האורבנית, ולחידוש גשר ווטרלו. בתקופה זו פעל ליצירת פתרונות דיור זולים למעמד הפועלים, והוא מצוטט כמי שאומר שהוא "יגרש את השמרנים אל מחוץ ללונדון בבנייה". עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוענקו לו סמכויות נרחבות לצורך ההגנה על תושבי לונדון^[7].

ב-1935 שב מוריסון ונבחר לפרלמנט^[8], והתמודד אל מול קלמנט אטלי בבחירות להנהגת המפלגה, והפסיד.

משנת 1940

כאשר נכנסה המפלגה, בשנת 1940, לקואליציית המלחמה של וינסטון צ'רצ'יל מונה מוריסון בתחילה לשר האספקה^[9] עם דגש על הייצור המלחמתי^[10], אך באוקטובר 1940 מונה לשר לביטחון פנים^[11], שהיה אחראי על המקלטים^[12]. ניסיונו מתקופתו במועצת העיר לונדון שימש אותו היטב. כאחראי על ההגנה האזרחית בתקופת הבליץ, יזם יצירת מקלטים מודולריים שכונו "מקלטי מוריסון". היו אלו מעין כלובי פלדה, שהגיעו בערכות להרכבה עצמית, ושימשו בבתים רבים בלונדון בהם לא היה קיים מקלט תת-קרקעי. בשעות היום יכולים היו מקלטי מוריסון לשמש כשולחן, ובלילה ישנה המשפחה מתחתיהם. מאות אלפים מאלו הופצו ברחבי בריטניה. המקלט היה חסר ערך במקרים של פגיעה ישירה, אך הועיל מאוד כנגד נזקי הדף למיניהם. מסקר שנערך בבתים מופצצים בבריטניה נמצא כי כ-120 מתוך 136 האנשים בבתים שנפגעו, והשתמשו במקלט מוריסון, יצאו ללא פגע. בנוסף, מוריסון היה אחראי על מדיניות הקיצוב והמאבק בשוק השחור^[13]. בספטמבר 1942 צורף לקבינט המלחמה^[14].

ביוני 1943 התמודד מוריסון מול ארתור גרינווד למשרת "גזבר מפלגת הלייבור" המשמשת כקרש קפיצה לתפקיד יושב ראש המפלגה, והפסיד^[15].

לאחר סיום המלחמה באירופה, סייע מוריסון בעיצוב מצע המפלגה שכונה "הבה נתמודד עם העתיד". הוא היה האחראי על ארגון מסע הבחירות בשנת 1945 ונעזר במאייר פיליפ זק, שעמו הסתכסך בעבר כאשר זק מתח ביקורת בקריקטורה על תפקודו כשר האספקה. כישרונו הארגוני של מוריסון, וכישרונו התעמולתי של זק נחשבים בין הגורמים שסייעו לניצחון הלייבור. לאחר הניצחון מונה מוריסון לסגן ראש ממשלת בריטניה ו"מנהיג בית הנבחרים", השר האחראי על הקשר בין הקבינט ובין הפרלמנט^[16].

בין מפעליו של מוריסון בתפקידו כסגן ראש ממשלת בריטניה בולטת יזמת פסטיבל בריטניה שנערך בשנת 1951 ונועד לעודד את הציבור הבריטי, וליצור תחושה של שיקום המדינה. אחת ממטרות הפסטיבל הייתה להראות את השיקום המתוכנן של הערים ההרוסות של בריטניה בעקבות המלחמה.

לאחר התפטרותו של ארנסט בווין מתפקיד שר החוץ, במרץ 1951, קיבל מוריסון את התפקיד^[17], אך לא הרגיש בו בנוח. הוא נקט עמדה קיצונית כנגד משטרו של מוחמד מוצאדק באיראן. בתקופת כהונתו כשר החוץ התפוצצה פרשת המרגלים גאי ברג'ס ודונלד מקלין שפעלו במסגרת שירות החוץ הבריטי. תקופת כהונתו הייתה קצרה, ונפסקה לאחר כישלון הלייבור בבחירות בשנת 1951.

על אף שמאז שנות השלושים נחשב מוריסון ליורשו הטבעי של קלמנט אטלי מעולם לא זכה לאמונו ולאהדתו. אטלי נותר מנהיג המפלגה עד לשנת 1955. לאחר כישלון הלייבור בבחירות בשנה זו פרש אטלי, אך מוריסון, שהיה בן 67, נתפס כזקן מכדי להנהיג את המפלגה, שנראתה כזקוקה למנהיגות צעירה. הוא התמודד על המנהיגות כנגד יו גייטסקל וכשל.

בשנת 1959 פרש מוריסון מבית הנבחרים וניתן לו התואר לורד לימי חייו, הברון מוריסון מלמבת'. לאחר מכן פעל במסגרת המועצה הבריטית לצנזורה על הקולנוע.

הוא מת בשנת 1965. מוריסון הוא סבו של פיטר מנדלסון, חבר מרכזי בממשלות הלייבור של טוני בלייר וגורדון בראון בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21.

יחסו ליישוב היהודי

בשנת 1929 התבטא בחיוב כלפי הרעיון הציוני והקמת מדינה יהודית בארץ ישראל^[18]. באוגוסט 1935 ביקר בארץ ישראל^[19], התפעל מהמפעל הציוני ומהקיבוצים ופרסם מרשמיו בדיילי הרלד^[20]. באפריל 1936 היה אורח כבוד באירוע של המגבית הארצישראלית המאוחדת בארצות הברית^[21]. ביוני 1936 הוא שאל בפרלמנט מדוע הממשלה אינה נוקטת יד קשה יותר למיגור המרד הערבי הגדול^[22]. בינואר 1938 בעקבות ההודעה על הקמת ועדת וודהד, הוא יצא נגד הוועדה וקרא להתרת עלייה מוגברת לארץ ישראל^[23]. בשנת 1939 דיבר כנגד הספר הלבן, והגזרות כנגד העלייה ורכישת הקרקעות^[24].

ביולי 1946, בעקבות רצון של ממשלת בריטניה למנוע את יישום המלצות ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל, ניהל מוריסון מגעים עם ועדת הקאבינט האמריקאית, בראשות השגריר האמריקני הנרי גריידי, שבסופם הוסכם על תוכנית מוריסון גריידי, שעיקרה היה קנטוניזציה של הארץ לקנטונים יהודים, ערביים ובריטים, כאשר ליהודים יינתנו כ-17 אחוז מן השטח, במיוחד בגליל המזרחי ובשפלת החוף בין עכו לתל אביב, לערבים יינתנו כ-40% מן השטח בגליל המערבי, יהודה ושומרון וצפון הנגב, ואילו דרום הנגב, ומסדרון המוביל מיפו לירושלים, כ-43% מהשטח יישארו בשליטה בריטית. התוכנית נדחתה הן על ידי היישוב היהודי, הן על ידי הערבים, ובסופו של דבר גם על ידי האמריקנים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הרברט מוריסון בוויקישיתוף

יוסף נדבה, הרברט מוריסון, המשקיף, 13 בדצמבר 1940
הרברט מוריסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ אסיפה אנטי נאצית בסקוטיה, דבר, 22 באוקטובר 1936
^ ¹ ² הרברט מוריסון, דבר, 18 בינואר 1945
^ בועידת מפלגת העבודה הבריטית, דבר, 7 באוקטובר 1928
^ פתיחת ועידת מפלגת העבודה, דואר היום, 2 באוקטובר 1929
^ וזיר ההעברה מוריסון נפל, דואר היום, 29 באוקטובר 1931
^ נצחון לפועלים במחוז לונדון, דואר היום, 11 במרץ 1934
^ הוברט מוריסון - האדם האחראי לשלומה של לונדון, המשקיף, 19 בינואר 1940
^ תוצאות הבחירות הכלליות לפרלמנט באנגליה, דואר היום, 24 בנובמבר 1935
^ שינויים נוספים בהרכב הקבינט, דבר, 13 במאי 1940
^ גידול עצום של ייצור הנשק באנגליה, הצופה, 28 ביוני 1940
^ צ'מברלין התפטר - צ'רצ'יל מנהיג השמרנים - בווין לקבינט המלחמה, דבר, 6 באוקטובר 1940
^ לונדון משכללת את אמצעי ההגנה הפאסיבית, המשקיף, 4 בנובמבר 1940
^ מלחמה ב"שוק השחור" באנגליה, דבר, 13 במרץ 1942
^ הרברט מוריסון במקום סטאפורד קריפס בקבינט המלחמה, דבר, 23 בנובמבר 1942
^ גרינבוד במקום מוריסון כגזבר הלייבור, הצופה, 16 ביוני 1943
^ מונו מיניסטרים ראשונים בממשלת הפועלים, משמר, 29 ביולי 1945
^ מוריסום במקום בווין, דבר, 11 במרץ 1951
^ הצהרה ציונית של נשיא מפלגת העבודה, דבר, 19 במאי 1929
^ מביקורי מוריסון וחבריו, דבר, 14 באוגוסט 1935
^ עיר הפלאות אשר במדבר, דואר היום, 23 בספטמבר 1935
^ מנהיג פועלי אנגליה מגנה את המועצה המחוקקת ומשבח את מאמצי הישוב היהודי, דבר, 29 באפריל 1936
^ הצהרתו הראשונה של אורמסבי-גור על המצב בארץ ישראל, דואר היום, 10 ביוני 1936
^ הספר הלבן, הַבֹּקֶר, 23 בינואר 1938
^ מוריסון ויחסו ליהודים, דבר, 9 באפריל 1965

[1] אסיפה אנטי נאצית בסקוטיה, דבר, 22 באוקטובר 1936

[דבר45-2] ¹ ² הרברט מוריסון, דבר, 18 בינואר 1945

[3] בועידת מפלגת העבודה הבריטית, דבר, 7 באוקטובר 1928

[4] פתיחת ועידת מפלגת העבודה, דואר היום, 2 באוקטובר 1929

[5] וזיר ההעברה מוריסון נפל, דואר היום, 29 באוקטובר 1931

[6] נצחון לפועלים במחוז לונדון, דואר היום, 11 במרץ 1934

[7] הוברט מוריסון - האדם האחראי לשלומה של לונדון, המשקיף, 19 בינואר 1940

[8] תוצאות הבחירות הכלליות לפרלמנט באנגליה, דואר היום, 24 בנובמבר 1935

[9] שינויים נוספים בהרכב הקבינט, דבר, 13 במאי 1940

[10] גידול עצום של ייצור הנשק באנגליה, הצופה, 28 ביוני 1940

[11] צ'מברלין התפטר - צ'רצ'יל מנהיג השמרנים - בווין לקבינט המלחמה, דבר, 6 באוקטובר 1940

[12] לונדון משכללת את אמצעי ההגנה הפאסיבית, המשקיף, 4 בנובמבר 1940

[13] מלחמה ב"שוק השחור" באנגליה, דבר, 13 במרץ 1942

[14] הרברט מוריסון במקום סטאפורד קריפס בקבינט המלחמה, דבר, 23 בנובמבר 1942

[15] גרינבוד במקום מוריסון כגזבר הלייבור, הצופה, 16 ביוני 1943

[16] מונו מיניסטרים ראשונים בממשלת הפועלים, משמר, 29 ביולי 1945

[17] מוריסום במקום בווין, דבר, 11 במרץ 1951

[18] הצהרה ציונית של נשיא מפלגת העבודה, דבר, 19 במאי 1929

[19] מביקורי מוריסון וחבריו, דבר, 14 באוגוסט 1935

[20] עיר הפלאות אשר במדבר, דואר היום, 23 בספטמבר 1935

[21] מנהיג פועלי אנגליה מגנה את המועצה המחוקקת ומשבח את מאמצי הישוב היהודי, דבר, 29 באפריל 1936

[22] הצהרתו הראשונה של אורמסבי-גור על המצב בארץ ישראל, דואר היום, 10 ביוני 1936

[23] הספר הלבן, הַבֹּקֶר, 23 בינואר 1938

[24] מוריסון ויחסו ליהודים, דבר, 9 באפריל 1965

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]