הרולד שימל
הרולד שִׁימֶל (באנגלית: Harold Schimmel, נולד ב-1935) הוא משורר ומתרגם עברי. זכה בפרס שר התרבות והספורט לאמנים ותיקים ע"ש אריק איינשטיין לשנת 2021.[1]
 | |
| שימל, 1994 | |
| לידה |
1935 (בן 89 בערך) ניו ג'רזי, ארצות הברית |
|---|---|
| מדינה |
ישראל, ארצות הברית  |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קורנל |
| שפות היצירה | אנגלית, עברית |
| סוגה | שירה, תרגום |
  | |
ביוגרפיה
עריכההרולד שימל נולד בבייון, ניו ג'רזי, ארצות הברית. למד ספרות אנגלית וגרמנית באוניברסיטת קורנל ובשנת 1962 עלה לישראל ומאז הוא מתגורר בירושלים. הוא לימד אנגלית וספרות אמריקאית באוניברסיטה העברית ירושלים, אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת קליפורניה באירוויין.
את שני ספרי שיריו הראשונים כתב שימל באנגלית וב-1967 פורסם את שירו הראשון בעברית, כעבור שנה פרסם ספר שירה ראשון בעברית. נודע כמתרגם לאנגלית של שירה עברית, בין היתר תרגם קובצי שירה מאת אורי צבי גרינברג, אבות ישורון, אסתר ראב, ישראל פנקס, מרדכי גלדמן, מאיר ויזלטיר, יהודה עמיחי, נח שטרן ואחרים.
בשנות השישים ייסד וערך את כתב העת לספרות ולאמנות בשפה האנגלית Get That שראה אור בישראל ובשנות השבעים והשמונים היה בין משתתפיו הקבועים של כתב-העת 'סימן קריאה'.
גיליון 107 של כתב העת "הליקון", שערך דרור בורשטיין, הוקדש כולו לשירתו של שימל, והכיל מבחר מיצירותיו. בעקבות הגיליון, פרסם מבקר השירה של "הארץ ספרים" - דוד (ניאו) בוחבוט, רשימת ביקורת ששיבחה את פועלו ואיכויותיו של שימל המשורר. על פי בוחבוט:
שימל, במידה רבה, הוא משורר של משוררים, ושירתו שייכת לאניני הטעם; לקוראי שירה המוכנים לשאת את מלאכת העמלנות האינטלקטואלית והרוחנית, ומהמקום הזה לדעת להעריך את שירתו כראוי; להבין שדווקא בשל אי־נהירותה המיידית היא מספקת שחרור מלא בהשראה של התודעה השירית... בשירתו, שימל אינו מדבר; הוא נושם את מחשבותיו לכדי מילים, או אם לומר בפשטות: הוא משורר. האצבע הרכה של שימל מודדת בעדינות את דופק השירים. הרטוריקה, בקיטועים המיומנים של השורות, היא המוזיקה הדקה, המצטלצלת, שמפיקה המחשבה בתנועתה.."
ספריו בעברית
עריכה- השירים, גט דאט, 1968
- שירי מלון ציון, הקיבוץ המאוחד, 1974.
- ארעא א-ח, סימן קריאה, 1979.
- לואל, הוצאת חדרים, 1986.
- ספר מדרש תדשא, עם עובד, 1993.
- נכח, הליקון-ביתן, 1995.
- הספרייה, אבן חושן, 1999.
- קש, אבן חושן, 2008.
- קצידה, כרמל, 2009.
- הטלפון הצמוד לקיר בית הכנסת (מבחר שירים, בחר: דרור בורשטיין, עם רשימות מאת זלי גורביץ' ורוני סומק), הליקון 107, 2014.
- געזאנג פון הירש [שירת הצבי], אבן חושן, 2017.[2]
לקריאה נוספת
עריכה- הלית ישורון, איך עשית את זה? – ראיונות 'חדרים', הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, 2016, עמ' 87–108, ראיון עם הרולד שימל ממאי 1985.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ רשימת הזוכים
- ^
דרור בורשטיין, שמש ראשון תופס גזעי אורנים מעל מחטים גמישים שזופים, באתר הארץ, 11 באפריל 2017
