הרוע שבפנים 2

הרוע שבפנים 2
Insidious: Chapter 2
בימוי	ג'יימס ואן
הופק בידי	ג'ייסון בלאם
תסריט	לי וונל
עריכה	קירק מורי
שחקנים ראשיים	לין שיי (Elise Rainier); לי וונל; פטריק וילסון; פריסילה גאריטה; ג'וסלין דונהיו; ברברה הרשי; טיי סימפקינס; אנגוס סמפסון; רוז ביירן; מייקל ביץ'
מוזיקה	ג'וסף בישרה
צילום	ג'ון ר. לאונטי
מדינה	ארצות הברית, קנדה
חברת הפקה	בלאמהאוס הפקות
חברה מפיצה	InterCom, FilmDistrict, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	10 באוקטובר 2013
משך הקרנה	105 דק'
שפת הסרט	אינדונזית, אנגלית
סוגה	סרט אימה, סרט להט"בי, סרט מתח, סרט רוחות רפאים
הכנסות באתר מוג'ו	insidious2
	www.insidiousch2.com
	דף הסרט ב־IMDb

הרוע שבפנים 2 (באנגלית: Insidious: Chapter 2) הוא סרט אימה על-טבעי אמריקאי משנת 2013, בביומו של ג'יימס ואן. זהו סרט המשך ל"הרוע שבפנים" משנת 2010, הפרק השני בזיכיון "הרוע שבפנים", והרביעי ביחס לכרונולוגיה הסיפורית שבסדרה. בסרט מככבים פטריק וילסון ורוז ביירן שמשחזרים את תפקידם כג'וש וכרנה למברט, בעל ואישה המבקשים לחשוף את הסוד שהותיר אותם מחוברים באופן מסוכן לעולם הרוחות.

הסרט יצא לאקרנים ב-13 בספטמבר 2013. סרט הפריקוול "הרוע שבפנים 3" יצא לאקרנים ב-5 ביוני 2015.

עלילה

בשנת 1986, לוריין למברט מזמינה את המתקשרת אליס ריינאייר לעזור לבנה ג'וש, שאחריו עוקבת רוחה של אישה זקנה. בעודה מנסה להתעמת עם תופעות על-טבעיות בבית, זרועה של אליז נחתכת באופן בלתי מוסבר על ידי כוח בלתי נראה. היא מתעקשת שהם חייבים לדכא את יכולותיו של ג'וש למען ביטחונו שלו ולמחוק את הזיכרון שלו מהתופעות הללו.

עשרים וחמש שנים מאוחר יותר, אשתו של ג'וש, רנאי למברט, נמצאת בחקירה בעניין מותה של אליס. היא מוזהרת שאם טביעות האצבע של ג'וש יימצאו בזירת הפשע, הוא יועמד לדין בגין רצח. ג'וש, רנאי וילדיהם דלטון, פוסטר וקאלי עוברים לביתה של לוריין, שם הם שוב מתחילים להיתקל באירועים מוזרים. ספקס וטאקר, מקורביה של אליס, מבקרים בביתה של אליס ומגלים קלטת וידאו של החקירה ב-1986. לאחר סקירתו, הם מוצאים מישהו שעומד מאחורי ג'וש בסרטון. דלטון מספר לאמו שהוא חולם חלומות רעים על אישה בשמלה לבנה; וכי הוא שומע את ג'וש מדבר עם דמות בלתי נראית. רנאי מקבל טלפון מהמשטרה לפיה טביעות האצבע אינן תואמות לזה של ג'וש. אישה בשמלה לבנה תוקפת את רנאי וג'וש שומע קול שקורא לו להרוג את משפחתו.

ספקס וטאקר מראים ללוריין את הקלטת, כדי לחשוף שזה ג'וש מבוגר שעומד מאחורי ג'וש הצעיר. הם יוצרים קשר עם עמיתה לשעבר של אליס, קרל, שמנסה ליצור קשר עם רוחה של אליס. אומרים להם למצוא תשובות בבית חולים נטוש שבו לוריין עבדה בעבר כרופאה. לוריין מספרת את סיפורו של מטופל בשם פארקר קריין שהתקבל לאחר שניסה לסרס את עצמו. לפני 25 שנים היא ראה את פרקר וכששאלה אחות למה הוא יצא מהמיטה, האחות הסבירה שהוא קפץ אל מותו יום קודם לכן. הקבוצה הולכת לבית משפחת קריין שם הם מוצאים חדר סודי. בפנים, הם מגלים גופות רבות, שמלת כלה שחורה וגזרי עיתונים החושפים כי פרקר הוא רוצח המכונה "הכלה בשחור" - שחטף ורצח נשים צעירות כשהוא לבוש כאישה בעצמו.

גופו של ג'וש מתחיל להידרדר לאט ורנאי מבינה שהוא אחוז דיבוק. לוריין מתעקשת שכולם יתרחקו מג'וש. קארל, ספקס וטאקר מגיעים לסמם אותו אבל הוא מכניע אותם. קרל מתעורר בממלכת הרוחות של העולם האחר, שם הוא פוגש את הרוחות של ג'וש ואליס האמיתיים. תגלה שהזמן זז בצורה לא כרונולוגית בעולם האחר וג'וש מסוגל לתקשר עם עצמו כילד כדי להבין את מיקומו של ביתו של פארקר בעולם האחר.

בעולם האמיתי, ג'וש אחוז הדיבוק אורב ללוריין ורנאי. רנאי והילדים בורחים למרתף. דלטון נכנס מרצונו לעולם האחר כדי לעזור לאביו. שם, ג'וש והאחרים מוצאים את ביתו של פארקר. הם עדים לאמו של פארקר, מישל - האישה בשמלה הלבנה - מתעללת בו ומאלצת אותו להתנהג כמו ילדה. פארקר הרג את קורבנותיו בהוראת רוחה של אמו. אליס מצילה את ג'וש ונראה שהיא הורסת את רוחה של מישל, מה שעוצר את ג'וש אחוז הדיבוק מלרצוח את משפחתו בעולם האמיתי. רוחו של פארקר נעלמת. קרל וג'וש בורחים ודלטון מוביל אותם בחזרה לעולם האמיתי, ומאפשר לג'וש סוף סוף להחזיר לעצמו את השליטה בגופו. משפחת לאמברט מתאחדת לבסוף, כשג'וש ודלטון שוב דוחקים את זיכרונותיהם מקרל.

זמן מה לאחר מכן, ספקס וטאקר מגיעים לביתה של המשפחה שבתה, אליסון, נמצאת בתרדמת בלתי מוסברת. מבלי לדעת, רוחה של אליס עוברת ביניהם, הולכת לחדרה של אליסון. היא מתנשפת כשהיא רואה משהו בפינת החדר.

הפקה

צילומים

שלב הצילומים לסרט "הרוע שבפנים 2" החל ב-15 בינואר 2013 בלוס אנג'לס.^[1] הסרט צולם במשך 25 ימים בתקציב הפקה גבוה במקצת מקודמו. חלק ניכר מן הסרט צולם בבית בשכונת היילנד פארק בלוס אנג'לס,^[2] ששימש כלוקיישן לביתה של לוריין למברט. לוקיישן נוסף לצילומים היה בית החולים הקהילתי לשעבר "לינדה ויסטה", שתוכנן מחדש כתפאורת בית חולים ושימש לבניית תפאורות פנים (כולל שחזור סטים מהסרט הקודם).^[3] "מעולם לא צילמתי ב'לינדה ויסטה'," אמר ואן על האתר. "זה די מצחיק כי לי ואני תמיד שמענו עליו כל כך הרבה. [לי] הגיע לכאן במסגרת התחקיר לסרט הראשון כדי לערוך קצת ציד רוחות רפאים. ואני חושב שחלק גדול מזה השפיע עלינו כשהיינו צריכים סט לבית חולים."^[3]

תגובות המבקרים

אתר הביקורות Rotten Tomatoes מדווח על דירוג חיובי ששיעורו 40% על סמך 125 ביקורות, עם ציון ממוצע משוקלל 4.8/10. לפי דעת הקונצנזוס באתר נכתב: "'הרוע שבפנים 2' בהחלט גורע מהמתח ומההפתעות שהפכו את קודמו למצמרר כל כך."^[4]Metacritic, אתר ביקורות נוסף, נתן לסרט ציון ממוצע משוקלל 40 מתוך 100 על סמך 30 ביקורות ממבקרים פופולריים, המעידים על "ביקורות מעורבות או ממוצעות."^[5]

רובי קולין מה"דיילי טלגרף" העניק לסרט ביקורת חיובית וטען כי "הקטעים המפחידים בהחלט מפחידים מאוד ברובם, ומשמעות הדבר היא שהסרט עושה את עבודתו נאמנה."^[6]

סקוט פאונדס מ"וראייטי" שיבח את עבודתו הקולנועית ה"מצמררת במיומנות" של ג'ון ר' לאונטי ואת ה"האווירה המטרידה להחריד" שיצר טכנאי הסאונד והעורך ג'ו דזובן. עוד כתב פאונדס ש"בעוד שסרטי המשך רבים כל כך נראים כמו רימייקים סתמיים לקודמיהם, עם תקציבים גדולים יותר ועם פחות דמיון, 'הרוע שבפנים 2' מעביר תחושת המשך אמיתי לדמויות שנהנינו להכיר בפעם הראשונה, ושלא היינו מתנגדים לחזור לראותן שוב."^[7] מצד שני, רוברט אבּל מה"לוס אנג'לס טיימס" העיר ש"אחרי הצפייה המהנה בסרט האימה 'לזמן את הרוע' מהקיץ האחרון, יצירת האמנות המפחידה בצורה הישנה והטובה, סרט ההמשך העמוס-אך-משעמם מעביר תחושה שואן מותח ברובוטיות את מניפולציית סימני סרט האימה שלו, תרגיל שהוא מטופש יותר מאשר מאיים." ^[8]

ג'סטין לאו מה"הוליווד ריפורטר" כתב "כשמשאירים בצד את הדיאלוג הצולע לעייפה, את תצוגות המשחק המודעות לעצמן ואת ההפחדות הצפויות לעיתים תכופות, הכרונולוגיה המשתנה בכפייתיות מצליחה לעניין לסירוגין, אם כי פועלת מעט כדי לטשטש את החסרונות מסיחי הדעת בעלילה ובפיתוח הדמויות."^[9]