הרן כסלו
הרן כסלו (נולד ב-1986) הוא צייר, יליד קיבוץ בארי. הציג במספר תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות. עד הטבח בבארי במלחמת חרבות ברזל הוא חי ויצר בקיבוץ, עם אשתו ושני ילדיו.
ביוגרפיה
עריכהכסלו הוא דור שלישי למייסדי הקיבוץ, שעלו על הקרקע בשנת 1946.
התנדב לשירות צבאי ושירת ביחידת שלדג, והחל לצייר רק לאחר שהשתחרר מצה"ל. הוא למד בבית הספר לציור "התחנה", ולאחר מכן למד ב"כולל" בית לציור עכשווי. בשנים 2012–2016 למד לתואר ראשון באמנות רב תחומית במכללת שנקר. ב-2016 קיבל את "פרס נשיאת שנקר ע"ש איירין קרייטמן" על הצטיינותו בלימודים[1] וסיים את הלימודים בהצטיינות יתרה.
ב-2016 נערכה בגלריה בארי תערוכת היחיד הראשונה שלו - "הדרך לאל בורייג'" - אותה אצרה ד"ר זיוה ילין, מנהלת ואוצרת הגלריה באותה עת.[2]
ב-2018 זכה בפרס "אמן צעיר" שמעניק משרד התרבות והספורט.[3]
כסלו הציג תערוכות יחיד, בין היתר, גם בגלריה "זימאק" המייצגת אותו, בגלריה בארי וב"מקום לאמנות" בתל אביב.
ב-7 באוקטובר 2023, בעת הטבח בקיבוצו, הסתגר כסלו עם משפחתו בממ"ד, והם חולצו רק בשעות אחר הצהריים. עבודותיו פונו בהמשך בעזרת אחים לנשק.
בדצמבר 2023 נפתחה תערוכת יחיד של כסלו במשכן לאמנות בעין חרוד.[4][5] בתערוכה "חרדת קיבוץ", שאצר אבי לובין, מוצגים הציורים ששרדו את מתקפת החמאס. כסלו מציג ציורים מהשנים 2021–2023 של הנוף בבארי, הפסטורלי לכאורה, אך החרדה והסכנה מבעבעים מתחתיו. הציורים עתירי החומר נוצרו תוך שימוש בשיפודים, פטישים וכלי גינון במקום מכחולים.
כסלו גם השתתף במספר תערוכות קבוצתיות, בין היתר במוזיאון הנגב לאמנות, במשכן לאמנות עין חרוד, מוזיאון אשדוד וגלריה בנימין בתל אביב.[6] ביוני 2021 השתתף בתערוכה קבוצתית בגלריה זימאק בתל אביב.[7] בינואר 2025 נערכה בגלריה זימאק תערוכת יחיד של כסלו. כבר בערב הפתיחה של התערוכה, נמכרו כל היצירות שהוצגו.[8] בראיון לעיתון "הארץ" אמר כסלו: "חשבתי שאף אחד לא יקנה כלום מהתערוכה בגלל שהנושאים שלה כל כך קשים".
יצירתו
עריכהכסלו פיתח סגנון ייחודי, הכולל ציור שמן דשן עם אימפסטו כבד, שכבות עבות של צבע ותנועות מכחול רחבות, לפעמים אף צביעה ישירות מהשפופרת.[2] הוא מניח גושי צבע שמן שמתייבשים בתהליך ממושך של חצי שנה עד שנתיים, תוך שימוש באמצעים כמו כלי גינון, כלי עבודה, שפכטלים וסכינים.[8]
זיוה ילין כתבה לקראת תערוכת היחיד שלו כי "בציוריו של הרן ניכרות השפעות מאמני אסכולת לונדון, ובעיקר מפרנק אאורבך, אך גם מאסכולת פריז היהודית, מחיים סוטין".
בראיון ל"הארץ" אמר כסלו כי הוא מזדהה עם עבודותיהם עם דובל'ה הלר, שעמו נפגש בסטודיו בקיבוץ נירים, ועם אורי ריזמן.[6]
בעיני סמדר שפי, האוצרת ומבקרת האמנות, "הציור של כסלו הוא אלטרנטיבה של אבסטרקט במקום שבו ציור נרטיביי וסימבולי הפך לברירת מחדל. כסלו נוטה להתעלם מגבולות הקנבס שלו... הצבעים הסמיכים -דשנים-ערומים גולשים מעבר לקצוות, מתייבשים בגלים לא אחידים".[4]
תערוכות יחיד
עריכה- 2017 - "הדרך לאל בורייג'" - גלריה בארי, אוצרת ד"ר זיוה ילין
- 2023 - "חרדת קיבוץ", המשכן לאמנות בעין חרוד, אוצר אבי לובין
- 2024 - "תולה את החשיכה", גלריה זימאק, אוצר ירון הרמתי
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ פרסי הצטיינות הוענקו ל-187 סטודנטים ממחלקות העיצוב, האמנות וההנדסה, באתר שנקר - הנדסה. עיצוב. אמנות, 2016-04-13
- ^ 1 2 הרן כסלו | הדרך לאל בורייג', באתר גלריה בארי
- ^ מרצי ובוגרי שנקר זכו בפרסי משרד התרבות והספורט לאמנות ועיצוב, באתר שנקר, 2018-12-31
- ^ 1 2 סמדר שפי, הרן כסלו - הבעה מזוקקת של רגש בלתי מתווך, באתר ד"ר סמדר שפי, 2023-11-27
- ^ הרן כסלו | חרדת קיבוץ, באתר המשכן לאמנות בעין חרוד, 2023-12-19
- ^ 1 2
אופיר חובב, האמן הרן כסלו: "אני לא צריך לדמיין כלום יותר. כל הפחדים הכי נוראיים כבר קרו לי", באתר הארץ, 16 בנובמבר 2023
- ^ תערוכה קבוצתית בגלריה זימאק, באתר ארטביט
- ^ 1 2 נעמה ריבה, כל היצירות בתערוכה של הרן כסלו נמכרו בערב הפתיחה, באתר הארץ, 12 בינואר 2025
