השומרוני הטוב

השומרוני הטוב הוא מונח, במקורו נוצרי, המתאר סיוע של אדם אחד לאחר, שניתן מתוך רצון להיטיב לזולת, ללא ציפייה לתמורה.

השומרוני הטוב, איור מאת ג'וזף היימור

השומרוני הטוב

מקור הביטוי

מקור הביטוי ב"משל השומרוני הטוב", אחד המשלים המפורסמים בברית החדשה. המשל מופיע ב"בשורה על-פי לוקס":

אִישׁ אֶחָד, בַּעַל תּוֹרָה, קָם לִבְחֹן אוֹתוֹ [את ישוע] וְאָמַר: "רַבִּי, מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לָרֶשֶׁת חַיֵּי עוֹלָם?" שָׁאַל יֵשׁוּעַ: "מַה כָּתוּב בַּתּוֹרָה? מָה אַתָּה קוֹרֵא?" הֵשִׁיב בַּעַל הַתּוֹרָה: "וְאָהַבְתָּ אֶת יהוה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מְאֹדְךָ וּבְכָל שִׂכְלְךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ." אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "יָפֶה עָנִיתָ, עֲשֵׂה וַחֲיֵה בָּהֶם." אֲבָל מֵאַחַר שֶׁרָצָה לְהַמְצִיא הֶצְדֵּק לְעַצְמוֹ, שָׁאַל אֶת יֵשׁוּעַ: "וּמִי הוּא רֵעִי?" הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "אִישׁ אֶחָד יָרַד מִירוּשָׁלַיִם לִירִיחוֹ וְנָפַל בִּידֵי שׁוֹדְדִים. הַלָּלוּ הִפְשִׁיטוּ אוֹתוֹ וְהִכּוּהוּ, וְהָלְכוּ לָהֶם בְּעָזְבָם אוֹתוֹ מֻטָּל בֵּין מָוֶת לְחַיִּים. וְהִנֵּה כֹּהֵן אֶחָד יָרַד בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, אַךְ כִּרְאוֹתוֹ אֶת הָאִישׁ, עָבַר לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַדֶּרֶךְ. כֵּן גַּם אִישׁ לֵוִי, כַּאֲשֶׁר בָּא לַמָּקוֹם וְרָאָה אוֹתוֹ, עָבַר לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַדֶּרֶךְ. וְהִנֵּה שׁוֹמְרוֹנִי אֶחָד, שֶׁעָבַר בַּדֶּרֶךְ, הִגִּיעַ אֵלָיו, וּכְשֶׁרָאָה אוֹתוֹ נִתְמַלֵּא רַחֲמִים. נִגַּשׁ אֵלָיו, יָצַק שֶׁמֶן וְיַיִן עַל פְּצָעָיו וְחָבַשׁ אוֹתָם. אַחֲרֵי כֵן הוֹשִׁיבוֹ עַל בְּהֶמְתּוֹ וְהוֹבִיל אוֹתוֹ אֶל פֻּנְדָּק וְשָׁם דָּאַג לִצְרָכָיו. לְמָחֳרָת הוֹצִיא שְׁנֵי דִּינָרִים, נְתָנָם לְבַעַל הַפֻּנְדָּק וְאָמַר: 'דְּאַג לוֹ אַתָּה; וְכָל מַה שֶּׁתּוֹסִיף אַחֲזִיר לְךָ בְּשׁוּבִי.' וּבְכֵן מַה דַּעְתְּךָ, מִי מִן הַשְּׁלוֹשָׁה הָיָה רֵעַ לַנּוֹפֵל בִּידֵי הַשּׁוֹדְדִים?" הֵשִׁיב בַּעַל הַתּוֹרָה: "זֶה שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ חֶסֶד."

— הברית החדשה, הבשורה על-פי לוקאס, פרק י', פסוקים 25–37

בדרשה זאת מפרש ישו למאמיניו את הפסוק ואהבת לרעך כמוך, שואל "מי הוא 'רעך'", ונותן כדוגמה סיפור על אדם פצוע ששכב בדרך. לפי הדרשה עבר במקום כהן ולא סייע לו, עבר לוי ולא סייע לו, ואילו דווקא השומרוני, שלפי היהדות היה בדרגה מעמדית פחותה (ובין יהודים ושומרונים התקיימה איבה), עצר במקום, חבש את פצעיו, השקה אותו, הביאו לפונדק, ואף שילם מכספו לבעל הפונדק עבור הלנת הפצוע. המשל מבטא תפיסה מוסרית אוניברסלית לפיה כל אדם, ללא שום הבדל בשיוך הקבוצתי שלו, יכול שימצא בקרבו אמפתיה ואכפתיות כלפי זולתו ואפילו הם זרים גמורים - או שלא למצוא אותם. כוונת הפסוק, אומר ישו, היא לצוות עלינו לגלות אמפתיה ואכפתיות כלפי האחר באשר הוא.

לדעתו של שמריהו טלמון המשל אינו נסב סביב דמותו של "שומרוני טוב", כי אם סביב דמותו של "ישראלי טוב", אם כי זה אינו הפירוש המקובל.

בהשאלה, הפך מושג "השומרוני הטוב" בהמשך לביטוי לאדם המסייע לאחר באופן מיידי וללא תמורה.

מקבילות ביהדות

ערך מורחב – לא תעמוד על דם רעך
ביהדות ובתורה מוכר העיקרון "לא תעמוד על דם רעך", המהווה 'מצוות לא תעשה', לפיה אדם חייב לעזור לחברו, בעיקר לנוכח היותו נתון בסכנת חיים.

המשל הנוצרי עצמו, המובא לעיל, מבוסס על חיי יהודים בירושלים, ובפרט קשור לחיי בית המקדש. השילוש הנרמז בו הוא של כהן, לוי וישראל, אלא שה"ישראל" מוחלף במשל בשומרוני. תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ז, עמוד א' מספר על כך שמחצית ממשמרות הכהונה עלו לירושלים מיריחו, כלומר שהדרך מירושלים ליריחו הייתה דרך שהתאפיינה בתנועת כהנים. קישור אפשרי נוסף למקור יהודי הוא הסיפור המופיע בספר דברי הימים ב', פרק כ"ח בו מוזכר הנביא עודד משומרון, המסייע לצבא יהודה המובס ומוביל אותו ליריחו. בפסוק טו מסופר על אנשי שומרון המסייעים לחיילי צבא יהודה "וְכָל-מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן-הַשָּׁלָל, וַיַּלְבִּשֻׁם וַיַּנְעִלוּם וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמֹרִים לְכָל-כּוֹשֵׁל, וַיְבִיאוּם יְרֵחוֹ עִיר-הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם; וַיָּשׁוּבוּ, שֹׁמְרוֹן." ניתן להבחין הן בגאוגרפיה הזהה למשל (יריחו, שומרון) והן לסדרת הפעלים המופיעה הן בפסוק והן במעשיו של השומרוני, המתארת פעילות דומה ביותר.

ייתכן שיש במשל הד לסוגיית העדר הטמאות כהן בקוברו "מת מצווה". מת המוטל בדרך ואין איש מופקד על קבורתו מכונה בהלכה "מת מצווה" ואדם הנתקל בו מחויב על-פי ההלכה לקוברו, אף אם הוא כהן, שעליו אסרה ההלכה לגעת במתים מחשש שיטמא. במשנה, מסכת נזיר, פרק ז', משנה א' נמצא דיון על טומאת מת מצווה :"כֹּהֵן גָּדוֹל וְנָזִיר אֵינָן מִטַּמְּאִין לִקְרוֹבֵיהֶן, אֲבָל מִטַּמְּאִין לְמֵת מִצְוָה. הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וּמָצְאוּ מֵת מִצְוָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִטַּמָּא כֹהֵן גָּדוֹל וְאַל יִטַּמָּא נָזִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יִטַּמָּא נָזִיר וְאַל יִטַּמָּא כֹהֵן גָּדוֹל."

בחקיקה המודרנית בישראל ובעולם

בישראל, חוקק חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח-1998. לעומת ל"חוק השומרוני הטוב" של מדינות המערב המודרניות - שנוצר אך ורק כדי למנוע תביעות אזרחית באירופה ובצפון-אמריקה כנגד אותם אזרחיהם שעלולים לעזור בצורה רשלנית לאזרח אחר - החוק הישראלי מחייב הושטת עזרה לכל אדם שהוא בצרה כחלק מהמשפט הפלילי.

במספר מדינות ופרובינציות באירופה, בארצות הברית, ובקנדה קיים "חוק השומרוני הטוב", שנחקק ברוח משל נוצרי זה. החוק מגן מתביעות על אדם המושיט עזרה לאדם אחר הנמצא בסכנה (למשל בתאונת דרכים), ולא מאפשר לתבוע אדם שמושיט עזרה, אף אם הגישהּ בצורה לא-נכונה. מטרת החוק להתמודד עם חוסר נכונותם ורצונם של אנשים להגיש עזרה, עקב חששם שמא יתבעו.

השומרוני הטוב בתרבות המודרנית

• הסופר האנגלי רוברט גרייבס שילב את משל השומרוני הטוב ברומן ההיסטורי "קלאודיוס האל", ושם בפיו של בעל המלון הסבר לכך שהכהן והלוי לא עזרו לאיש הפצוע: "אילו מת בידיהם הם היו מיטַמְאים בטומאת המת, והדבר היה מקשה מאוד עליהם ועל משפחותיהם. הכוהן...ודאי היה בדרכו לעבודת המקדש. הוא, פחות מכולם, יכול היה להסתכן בטומאה".
• פרק הסיום בסדרת הטלוויזיה "סיינפלד" עוסק בחוק זה, כשרביעיית גיבורי הסדרה עומדת לדין בגין אי עזרה לאדם שמן שנשדד לנגד עיניהם בעודם מצלמים את האירוע במצלמת וידאו ומתבדחים על חשבונו. במציאות לא תיתכן העמדה לדין פלילי בשל חוק זה, כיוון שהוא רק מספק הגנה מפני תביעה אזרחית. במסצ'וסטס, שם מתרחש הפרק, קיים חוק אחר המחייב דיווח על פשע, אך העונש המרבי הנקבע בו הוא קנס של 2,500 דולר, ולא שנת מאסר כפי שמתואר בפרק.
• המוטיב של הסיפור "השומרוני הטוב" מתואר לאורך עלילת הסדרה "דרדוויל".

ראו גם

• לא תעמוד על דם רעך
• הדרשה על ההר
• מוזיאון השומרוני הטוב

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא השומרוני הטוב בוויקישיתוף

• משל השומרוני הטוב, לוקאס פרק י', 25
• שמריהו טלמון, ‏'שומרוני טוב' או 'ישראלי טוב'?, קתדרה 80, יוני 1996, עמ' 30-19