המשמר הדומם

המשמר הדומם (באנגלית: The Silent Sentinels) הייתה קבוצת מחאה אמריקאית למען זכות הבחירה לנשים. הקבוצה הפגינה מול הבית הלבן החל מינואר 1917 ועד ליוני 1919 עם העברת התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית. המחאה נוסדה על ידי מפלגת הנשים הלאומית ואליס פול.

רקע להקמת הקבוצה

לאחר בחירתו בשנית לנשיאות של וודרו וילסון חשו הנשים האמריקאיות אכזבה מחוסר ההתקדמות בנוגע לתיקון החוקה והבטחת זכות הבחירה. קבוצת סופרג'יסטיות ובראשן אליס פול ולוסי ברנס החליטו לפעול לשינוי המצב^[1].

הן ארגנו פגישה במטה הקונגרס האמריקאי למען זכות ההצבעה לנשים, שהיה ממוקם במרחק קצר מן הבית הלבן. האריוט סטנטון בלאץ', בתה של אליזבת קיידי סטנטון, העלתה את הרעיון כי יש להביא את הנשיא לכדי הבנה כי מספר גדול של נשים דורשות כי יפעל למען חירותן וזכויותיהן, ולשם כך יעמדו על המשמר מחוץ לבית הלבן במחאה שקטה ויהוו "משמר דומם" על חירותן.

מטרת המחאה הייתה להביא את הנשיא וילסון להעביר תיקון לחוקה שיבטיח שוויון זכות הצבעה לנשים, הנשים תכננו להפעיל לחץ על הנשיא עד לאישור התיקון^[2].

ההפגנות

הפגנת המשמר הדומם מחוץ לבית הלבן, 4 במרץ 1917

ב-10 בינואר 1917 התקיימה ההפגנה הראשונה של המשמר הדומם מחוץ לבית הלבן. הייתה זו הפעם הראשונה שבה אקטיביסטים ארגנו מחאה מול שערי הבית הלבן^[3].

הן נודעו בשם "המשמר הדומם" הודות לאופי השקט של מחאתן, בה עמדו בשלווה בעודן אוחזות שלטים ועליהן מסרים עוצמתיים נגד פעילות הנשיא^[3]. בעצתה של אליס פול, מחאתן של הנשים הייתה שקטה ובמהלכה נמנעו מעימות פיזי או מילולי, נמנעו מיצירת קשר עין עם עוברי אורח זועמים.

הנשים הפגינו במשך שישה ימים בשבוע (מלבד ימי ראשון), למרות תנאי מזג האוויר הקשים. הן הניפו שלטים שעליהן נכתבו כתובות שונות שנוסחו כפניה אל הנשיא, בהן "אדוני הנשיא, כמה זמן ימתינו הנשים לחירותן?", "אדוני הנשיא, מה תעשה למען זכות הבחירה לנשים?" ושלטים נוספים^[4]. כדי לעודד תגובה מצד הנשיא, הלכה לשון השלטים והחריפה ובחלקם אף שולבו מילותיו של הנשיא עצמו.

הנשים גיוונו את מחאתן וכללו בה ייצוג של פלחי אוכלוסייה שונים בהתאם לימי ציון בשנה, כך למשל ביום המורה הזמינו מורות להשתתף בהפגנה, וב"יום הקולג'" כל מפגינה הציגה על בגדיה את סמל הקולג' שבו למדה^[5].

בעוד בתחילת ההפגנות זכו הנשים בעיקר להתעלמות מצד הבית הלבן, שלא נקט בהתנגדות משמעותית למחאתן, הסובלנות כלפיהן התפוגגה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באפריל 1917^[3]. כוחות המשטרה, בתמיכת הבית הלבן, החלו לבצע מעצרים של הנשים, על אף שלא חל שינוי כלשהו באופן מחאתן^[3]. עד חודש אוקטובר 1917 עצרה המשטרה לפחות שבעים נשים.

14 בנובמבר 1917 נודע בשם "ליל האימים" (Night of Terror) בשם מעשי האלימות של סוהרים כלפי אסירות סופרג'יסטיות בכלא אוקוקואן בווירג'יניה^[5]. מפקדי הכלא מאסו בהפגנות האסירות והורו להשתמש בכוח פיזי כלפיהן. כאשר הנשים הראו התנגדות כלפי הסוהרים הן הוכו ונדחפו לתאיהן. כתוצאה מן האלימות שהופנתה כלפיהן סבלו אסירות משברים, פציעות וזעזע מוח, אולם נמנע מהן טיפול רפואי ראוי. חלק מן האסירות פתחו בשביתות רעב, ובתגובה הורו להאכילן בכפייה.

הסופרג'יסטית מייבל ורנון צועדות אל הבית הלבן, 1917

לאחר פרוץ מלחמת העולם, רבים מן הארגונים למען זכות הצבעה לנשים האמינו כי יש להשהות את הפעילות נגד הממשל. לעומתן, מנהיגות מפלגת הנשים הלאומית החליטו להמשיך בהפגנות. נשות "המשמר הדומם" זכו לתגובות שליליות מצד הציבור ונתפשו כלא פטריוטיות^[2].

הנשים לא נרתעו מתגובות אלה ואף החריפו את מחאתן. בתגובה להמשך ההפגנות, הופנו אל הנשים המפגינות תגובות אלימות מצד עוברים ושבים, לרבות הרס של שלטים שהניפו. המשטרה שנכחה במקום לא הגיבה למול האלימות שהופנתה כלפי המפגינות. כמו כן, המשטרה החלה להחרים את השלטים, נשים שהתנגדו להחרמת השלטים שברשותן נעצרו.

השפעות המחאה

התיקון ה-19 לחוקה עבר בבית הנבחרים ב-21 במאי 1919 ובסנאט ב-4 ביוני באותה שנה, והעניק לנשים בארצות הברית את זכות הבחירה. התיקון אושרר באוגוסט 1920^[6]^[7].

מחאת "המשמר הדומם" העלתה את התמיכה בציבור למתן זכות הצבעה לנשים, לחצים חברתיים אלה היו בין הגורמים שהביאו את הנשיא וילסון להסכים לתיקון לחוקה^[8]^[9]^[10].

חברות מפלגת הנשים המשיכו לפעול כדי לאשר את העברת התיקון בכל המדינות.

מחאתן הנשים גם השפיעה על מערכת הבחירות באותה שנה^[5], האווירה הפוליטית תרמה להיבחרו של הנשיא וורן הרדינג אשר הנהיג רפורמות שונות למען נשים.

הערות שוליים

^ Tina Cassidy, Arrested and tortured, the Silent Sentinels suffered for suffrage, National Geographic, ‏2020
^ ¹ ² National Woman's Party Protests During World War I, National Park Service
^ ¹ ² ³ ⁴ Nicole B. Godfrey, “Inciting a Riot”: Silent Sentinels, Group Protests, and Prisoners’ Petition and Associational Rights, Seattle University Law Review 43, 2020
^ Alice Paul’s “Silent Sentinel” Pin, National Museum of American History
^ ¹ ² ³ Angela Ahn, The Triumph and Tragedy of the Silent Sentinels, Progressive Young Artists Awards
^ Woman Suffrage and the 19th Amendment, National Archive
^ Women's Suffrage Timeline, American Bar Association
^ Passing the 19th Amendment, National Women's History Museum
^ Tactics and Techniques of the National Woman's Party Suffrage Campaign, Library of Congress - American Memory
^ Kelly Schrems, Suffrage Battles: Militant Tactics of the National Woman’s Party from 1913 to 1920, Recounting the Past, עמ' 124-146

[1] Tina Cassidy, Arrested and tortured, the Silent Sentinels suffered for suffrage, National Geographic, ‏2020

[:0-2] ¹ ² National Woman's Party Protests During World War I, National Park Service

[:1-3] ¹ ² ³ ⁴ Nicole B. Godfrey, “Inciting a Riot”: Silent Sentinels, Group Protests, and Prisoners’ Petition and Associational Rights, Seattle University Law Review 43, 2020

[4] Alice Paul’s “Silent Sentinel” Pin, National Museum of American History

[:2-5] ¹ ² ³ Angela Ahn, The Triumph and Tragedy of the Silent Sentinels, Progressive Young Artists Awards

[6] Woman Suffrage and the 19th Amendment, National Archive

[7] Women's Suffrage Timeline, American Bar Association

[8] Passing the 19th Amendment, National Women's History Museum

[9] Tactics and Techniques of the National Woman's Party Suffrage Campaign, Library of Congress - American Memory

[10] Kelly Schrems, Suffrage Battles: Militant Tactics of the National Woman’s Party from 1913 to 1920, Recounting the Past, עמ' 124-146

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]