השימפנזה השלישי
השימפנזה השלישי: האבולוציה והעתיד של החיה האנושית (אנגלית: The Rise and Fall of the Third Chimpanzee: How Our Animal Heritage Affects the Way We Live) הוא ספר עיון משנת 1991 מאת הפיזיולוג ג'ארד דיימונד, הנוגעים למקורות בקרב בעלי חיים של התנהגות אנושית.
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
ג'ארד דיימונד  |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה |
מסה |
| נושא |
אבולוציה של האדם, אנתרופולוגיה |
| הוצאה | |
| הוצאה |
הוצאת גלימאר |
| תאריך הוצאה |
1991 |
| סדרה | |
| הספר הבא |
Why Is Sex Fun? |
  | |
הספר עוקב אחר סדרת מאמרים שפרסם דיימונד, הבוחנים את העדויות והפרשנות שלהן במינים הקשורים, כולל מאפיינים תרבותיים או מאפיינים הנחשבים לרוב כייחודיים במיוחד לבני אדם.
דיימונד בוחן את השאלה כיצד הגיע ההומו סאפיינס לדומיננטיות לעומת קרוביו הקרובים ביותר, כגון שימפנזים, ומדוע קבוצה אחת של בני אדם (האירו-אסייתים) הגיעה לשלוט באחרים (עמים ילידים ביבשת אמריקה, למשל). בתשובה לשאלות אלו, מיישם דיימונד (פרופסור בתחומי הפיזיולוגיה והגאוגרפיה) מגוון טיעונים ביולוגיים ואנתרופולוגיים כדי לדחות השקפות הגמוניות מסורתיות לפיהן העמים הדומיננטיים הגיעו מזן גנטי "עליון" וטוען במקום זאת כי אותם עמים שהגיעו לשלוט באחרים עשו זאת בגלל יתרונות שנמצאו בסביבה המקומית שלהם שאפשרו להם לפתח אוכלוסיות גדולות יותר, חסינות רחבה יותר למחלות וטכנולוגיות מעולות לחקלאות ולוחמה.
"השימפנזה השלישית" גם בוחנת כיצד אסימטריה בהתנהגות הזדווגות של גברים ונשים נפתרת באמצעות מבנים חברתיים שונים בתרבויות, וכיצד מגע ראשון בין ציוויליזציות לא שוות מביא כמעט תמיד לרצח עם. הספר מסתיים בכך שהתקדמות טכנולוגית עלולה לגרום להתדרדרות סביבתית בקנה מידה המוביל להכחדה.
הספר פורסם בבריטניה בשנת 1991 על ידי Radius תחת הכותרת The Rise and Fall of the Third Chimpanzee: How Our Animal Heritage Affects the Way We Live ובארצות הברית בשנת 1992 על ידי HarperCollins תחת הכותרת The Third Chimpanzee: The Third Chimpanzee: The האבולוציה והעתיד של חיית האדם. בשנת 2014, דיימונד פרסם גרסה מותאמת לצעירים בהוצאת Seven Stories Press בשם "השימפנזה השלישית לצעירים". הספר תורגם לעברית בשם "השימפנזה השלישי" על ידי גבי פלג, ויצא בהוצאת ספרית מעריב ב-1994.
ארגון וסיכום
עריכההספר מצליח לקשר יחד טיעון קוהרנטי, שחלק גדול ממנו היה חדשני בזמן הפרסום. דבר זה מאתגר נוכח היריעה הרחבה בה עוסק הספר. דיימונד משתמש בתובנות מתחומים רבים כולל היסטוריה, בלשנות, אנתרופולוגיה, ביולוגיה אבולוציונית, ועוד. "השימפנזה השלישית" מתארת את דיוקן של הצלחתה של האנושות וגם של הפוטנציאל שלה לאסון. השימוש במגוון של תחומי מחקר כדי לתאר היסטוריה רחבה שימש בהמשך את דיימונד גם בספרי נוספים של דיימונד שהרחיבו והמשיכו את הספר.
הספר מחולק לחמישה חלקים:
- החלק ראשון עוסק בדמיון בין בני אדם לשימפנזים.
- החלק השני מתייחס לדו-צורתיות זוויגית בקרב יונקים, ובמיוחד בבני אדם, ואת המכניקה של הברירה המינית.
- החלק שלישי מרחיב את ההשפעות של הברירה הטבעית בתחומים כמו שפה, אמנות, ציד וחקלאות, דרך הרעיון של איתות כנה – אותות שיש להם עלות אמיתית.
- החלק רביעי מתייחס לקולוניליזם. מדוע שהאירואסיאנים הגיעו לשלוט בתרבויות אחרות (נושא זה מורחב בספר אחר של דיימונד – רובים, חיידקים ופלדה).
- החלק החמישי עוסק בהשפעה סביבתית והכחדה של ציווליזציות – ציוויליזציות נקלעות לפעמים לתחרויות עליונות פנימיות, דבר שגורם להרס סביבתי ולהרס אותה תרבות (נושא שמורחב בספר התמוטטות).
חלק ראשון, קרובי המשפחה הקרובים ביותר לשימפנזה
עריכה
ערך מורחב – אב קדמון משותף אדם–שימפנזה
כותרת הספר מתייחסת למידת הקרבה הטקסונומית של שימפנזים ובני אדם. ההבדל הגנטי שני המינים נבדלים עומד על 1.6% מסך הנוקלאוטידים ב-DNA בלבד, ואילו השימפנזים והגורילות נבדלים ב-2.3% מסך הבסיסים. לפיכך קרובי משפחתו הקרובים ביותר של השימפנזה אינם הקופים האחרים שאיתם הוא סווג בעבר, ומסווג כיום על ידי התרבות הפופולרית, אלא האדם (ראה Homininae).[1] למעשה, ההבדל הגנטי בין השימפנזה לאדם קטן יותר ממרחקים גנטיים בתוך מינים מסוימים: למשל ציפורים ממין Vireo, ששייכות לסוג וירואיים, הן בעלות זנים שונים - הווירו אדומות עיניים והווירו לבנות עיניים, וזנים אלה נבדלים ב-2.9% מסך הבסיסים הגנטיים שלהם. דיימונד טוען כי בהתבסס על הבדלים גנטיים, יש להתייחס לבני אדם כמין שלישי של שימפנזה (אחרי השימפנזה המצוי והבונובו). או אולי השם המדעי של השימפנזה צריך להיות Homo troglodytes במקום Pan troglodytes. דיימונד מציין בספרו שזה יספק חומר למחשבה לאנשים העוברים בצד הזה של הסורגים של הכלוב עם התווית הומו.
חלק שני ושלישי, ברירה זיווגית
עריכהחלק שני מתייחס לדימורפיזם זיווגי אצל יונקים, ובמיוחד בבני אדם, ואת המכניקה של הברירה הזיווגית. הוא בוחן כיצד בין הזווגים, נקבות זהירות יותר בבחירת בני הזוג שלהן מאשר זכרים (הן משקיעות הרבה יותר אנרגיה בכל צאצא). זה קובע הרבה מההתנהגות האנושית: איך אנחנו בוחרים את בני הזוג שלנו, ואיך אנחנו מארגנים את החברה ומערכות טיפוח הילדים, מה שמוביל למבנים חברתיים שונים בתרבויות כמו פפואה גינאה החדשה, קראלה והמערב הנוצרי. היא גם נוגעת לשאלות של אריכות ימים - הדור הקודם מת בגלל שהשעון הביולוגי שלו משבית את מנגנון חילוף החומרים והתיקון כדי להסיט את ההשקעה מהאינדיבידואל ההורה לזו של הצאצאים.
חלק שלישי מרחיב את ההשפעות של הברירה המינית לתחומים של שפה, אמנות, ציד וחקלאות, דרך הרעיון של איתות כנה - אותות מיניים שעולה מחיר לייצר אותם. דבר זה מסביר מדוע קיימת משיכה סמים. לבסוף, נידונה האפשרות של מגע עם תרבות מחוץ לכדור הארץ (דיימונד חושב שזה יהיה אסון).
חלק רביעי, כיבוש עולמי
עריכהחלק רביעי מתייחס לכיבוש וקולוניאליזם. דיימונד מדוע זה שהאירואסיאנים הגיעו לשלוט בתרבויות אחרות? תשובתו של דיימונד היא שבחלקו זה נבע מהמתווה המזרח-מערבי של יבשת אירו-אסיה, שבגללה ניתן היה לאמץ בקלות חבילות מוצלחות של ביות צמחים ו[[בעלי חייםבעלי חיים]] (שילובים של צמחים ובעלי חיים מבויתים מסוימים) באזורים רחוקים יותר ממזרח או מערב. ניתן להעביר בקלות יחסית צמחים כמו חיטה לאורך קווי רוחב קרובים, שיש בהם שעות אור דומות. חיטה היא גם שילוב טוב יחד עם שוורים הנדרשים לשם חריש האדמה לשם זריעת החיטה. מצד שני, הרחבה של חבילות הביות לאורך הציר צפון–דרום - כנדרש במקרה של יבשות אמריקה ואפריקה - הייתה קשה הרבה יותר בגלל שינויים גדולים בצירים אלה ביחס לשעות אור ואקלים. לכן נדידת התירס המבוית או השעועית איטית בהרבה בדרום אמריקה. כמו כן, מגע ממושך עם בעלי חיים מבויתים מאוכלוסיות חקלאיות מאפשר לבני אדם עמידות רבה יותר למחלות מידבקות, וזו סיבה נוספת לכך שמגע בין תרבויות מופרדות גאוגרפית - בעיקר חברות חקלאיות מול ציידים-לקטים - מוביל לרוב להכחדה של האחרונות באמצעות זיהומים הרסניים.
תהליך המגע הראשון בין תרבויות שונות נבחן באמצעות תיאוריהם של תושבי פפואה גינאה החדשה, שביקרו בהם לראשונה לפני חצי מאה. מבחינה היסטורית, דיימונד טוען כי מגעים כאלה בין אוכלוסיות שונות מאוד הגיעו לשיאם לעיתים קרובות מאוד בהכחדת הקבוצות המוחלשות כמו שבטים אינדיאנים רבים, הטסמנים וכו'. ישנה רשימה ארוכה של רצח עם בהיסטוריה. השאלה מדוע ציוויליזציות מסוימות כבשו אחרות היא הנושא המרכזי של ספרו הבא של דיימונד, "רובים, חיידקים ופלדה".
חלק חמישי, השפעות סביבתיות והכחדה
עריכהחלק זה נוגע למקרים של ציוויליזציות שנקלעות לפעמים לתחרויות חיצונית או פנימיות, ומדללות את הסביבה הטבעית עד כדי כך שהן נקלעות לאסון סביבתי ואף להכחדת הציוליזציה. דוגמאות כוללות את אי הפסחא ואת הריסות פטרה, שלפי דיימונד שניהם היו תוצאה של כריתת יערות וכתוצאה מכך למדבור.
השאלה מדוע ציוויליזציות מסוימות קורסות ואחרות שורדות היא הנושא המרכזי של ספרו התמוטטות שיצא לאור בשנת 2005.
פרסים
עריכה"השימפנזה השלישי" זכה בפרס החברה המלכותית לספרי מדע לשנת 1992 ופרס הספרים של לוס אנג'לס טיימס בשנת 1992.
בתרבות הפופולרית
עריכהבשנת 2021 הוציא מרטין ל. גור, כותב השירים הראשי של "דפש מוד", מיני-אלבום בהשראת הספר ונקרא על שמו.
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ לאדם ולשימפנזה אב קדמון משותף קרוב יותר להווה לעומת האב הקדמון המשותף בין הגורילות לבין השימפנזים ובני האדם, ראו ריצ'רד דוקינס, ההצגה הגדולה בתבל