התפוח (בית המקדש)
התפוח היה מתחם במרכז מזבח העולה בבית המקדש.
מהות התפוח
עריכהלפי הדעה המרכזית, התפוח היה ערימת אפר גדולה. לפי דעה זו, התפוח נקרא כך שנקרא כך משום שהיה תָּפוּחַ או משום שהיה נראה כתפוח גדול[דרוש מקור].
בניגוד לדעה המקובלת, שהתפוח הוא ערימת האפר שהייתה בראש המזבח, קיימות דעות נוספות הרואות בתפוח חלק מהמזבח עצמו:
לפי הראב"ד[1] התפוח הוא טבלה מרובעת, שגודלה הוא 22 אמות רבועות בגובה אמה. לדעתו, ייתכן שטבלה זו הייתה מעוגלת בקרנותיה כדי להוסיף מקום למערכה. הדשן היה ניתן על גבי טבלה זו.
גם בעל ספר החינוך סובר שהתפוח הוא מקום על גבי המזבח, אך הוא אינו מספק תיאור של מקום זה.[2]
יש מקשים על דעות אלה, לפיהן התפוח הוא חלק ממבנה המזבח, מדוע לא הוזכר התפוח במסכת מידות, במשנה המתארת בפירוט את מבנה המזבח.[3]
דעה נוספת בעניין היא דעתו של רבנו חננאל[4], הסובר שהתפוח הוא כלי שהיה מונח באמצע המזבח, ובתוכו הניחו את האפר.
שימוש
עריכההתפוח שימש כמאגר של אפר על גבי המזבח, שאליו העבירו בכל בוקר את האפר שנשאר מהמערכה הגדולה.
בתפוח השתמשו גם כמעין "פח אשפה" של מזבח העולה, למשל כאשר הקריבו קרבן כלשהו, זרקו אל התפוח את גיד הנשה, שאותו אסור להקריב[5].
פינוי התפוח
עריכהאת התפוח פינו אל בית הדשן שמחוץ לבית המקדש בכל פעם שהיה צורך בכך. בשלוש הרגלים לא היו מדשנים (מֵפַנִים) את התפוח. הסיבה לכך הייתה מפני שהדבר הראה "נוי למזבח", בכך שראו את ריבוי הקרבנות שהקריבו עליו[6].
גודלו של התפוח
עריכהעל פי דברי המשנה[7], בזמן שלא פינו את התפוח הוא הגיע למידה של כשלוש מאות כור, לדעת רבא בתלמוד, המשנה נקטה בלשון גוזמה[8]. יש שניסו לחזק את דברי רבא כי מדובר בגוזמה בעזרת חישוב מתמטי[דרוש מקור], שכן נפח של 300 כור שווה בערכו לכ- 117 ממ"ק. קוטרו של "תפוח" בנפח כזה, הוא 26.8 אמה, קוטר הגדול משטחו האפקטיבי של המזבח המתואר במסכת מידות שהוא 24 אמות רבועות[9]. אמנם, נפח זה מתאים למידותיו של המזבח במקדש הורדוס כפי שמתואר על ידי יוסף בן מתתיהו (50x50 אמות)[10], אך יש הסבורים כי דווקא המידות שמביא פלביוס בספרו הם המוגזמות ובלתי מדויקות[דרוש מקור].
קדושתו של התפוח
עריכהחז"ל חלוקים בדבר קדושתו של אפר התפוח. רב סבר ש"אין מועלין בו", כלומר: מותר ליהנות מאפר התפוח ואין בכך מעילה, ואילו רבי יוחנן סבר ש"מועלין בו".[11] מסביר התלמוד שהמחלוקת בין רב לרבי יוחנן היא לאחר שכבר תרמו את תרומת הדשן, אבל לפני שתרמו את תרומת הדשן, לדעת שניהם הנהנה מאפר התפוח הרי הוא מועל. רב סובר שמכיוון שכבר הורמה תרומת הדשן, נעשתה מצוות האפר ואין בו עוד קדושה, ולכן ניתן ליהנות ממנו מבלי שהדבר ייחשב מעילה. רבי יוחנן מסיק מכך שנדרשים בגדי כהונה להוצאת אפר התפוח[12] שהאפר עדיין בקדושתו, ואין ליהנות ממנו.
הערות שוליים
עריכה- ^ בהשגותיו על משנה תורה לרמב"ם, הלכות תמידים ומוספין, פרק ב', הלכה ז'
- ^ ספר החינוך, מצווה קלא: "וגורפין את הדשן מכל צדדי המזבח, ועושין ממנו ערימה על גבי תפוח, והוא מקום מן המזבח שנקרא כן".
- ^ רבי יהושע יוסף פינברג, עזרת כהנים על משנה, מסכת מדות, פרק ג', משנה א'
- ^ בפירושו לתלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף נ"ה, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צ', עמוד ב'
- ^ משנה, מסכת תמיד, פרק ב', משנה ב'
- ^ משנה, מסכת תמיד, פרק ב', משנה ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צ', עמוד ב'
- ^ "נמצא עשרים וארבע על עשרים וארבע, מקום המערכה" משנה, מסכת מדות, פרק ג', משנה א'
- ^ תולדות מלחמת היהודים, עמוד רצ"ד, סעיף ו',
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מעילה, דף ט', עמוד א'
- ^ לפי הפסוק: "וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד, וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל-בְּשָׂרוֹ, וְהֵרִים אֶת-הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ", (ספר ויקרא, פרק ו', פסוק ג')