התרבות הסולוטרנית

התרבות הסולוטרנית (מצרפתית: Solutréen) היא תרבות פרהיסטורית של ציידים-לקטים מהתקופה הפלאוליתית העליונה, שהתקיימה במערב אירופה בשיאו של עידן הקרח האחרון, בפליסטוקן המאוחר. את השם לתרבות טבע הארכאולוג הצרפתי גבריאל דה מורטיה ב-1869 בעקבות המחקרים באתר הארכאולוגי שבמחסה הסלע של רוש דה סולטרה , השוכן בנפת סון-א-לואר במחוז בורגון-פראנש-קונטה במזרח צרפת.

התרבות הסולוטרנית

"חוד עלה" דו-פני של התרבות הסולוטרנית
אזור גאוגרפי	מערב אירופה
אתרים עיקריים	מחסה הסלע של רוש דה סולטרה , מערת לאסקו, מערת אל קסטיו
תקופה	התקופה הפלאוליתית העליונה
טווח תאריכים	22,000 – 17,000 שנים לפני זמננו
תרבות קודמת	התרבות הגרוויטית
תרבות הבאה	התרבות המגדלנית
מפת התפוצה של אתרי התרבות הסולוטרנית

האתר נמצא מתחת לסלע בולט המורכב משונית אלמוגים מאובנת ונראה למרחוק כתוואי בולט. הממצאים הארכאולוגיים הראשונים התגלו ב-1866 בחפירות שביצעו הגאולוגים הצרפתים אנרי טסטו-פרי ואדריאן ארסלן (Adrien Arcelin). לפי תיארוך פחמן-14 מכויל, גיל התרבות 22,000 עד 17,000 שנים לפני זמננו (20,000 עד 15,000 לפני הספירה).

חוד עלה מהתרבות הסולוטרנית

גולגולת אישה מהתרבות הסולוטרנית, מלפני 20,600 שנה, נמצאה באברי פאטו, דורדון (צרפת).

סיווג זמנים ותפוצה אזורית

העידן הקצר יחסית של התרבות הסולוטרנית החל די בפתאומיות אחרי תקופת התרבות הגרוויטית מסביבות 22,000 שנה לפני זמננו, מבלי שניתן לראות מעבר איטי ומתמשך.

הממצאים הקדומים ביותר וגילופי הסלע המתוארכים של התרבות הסולוטרנית נמצאו בעמק עמק הארדש , ובמיוחד בחבל פריגור שבדרום-מערב צרפת, אזור התפוצה העיקרי של התרבות. בנוסף היא הייתה נפוצה בקנטבריה (צפון ספרד), כמו גם בחוף הים התיכון הספרדי (סמוך לוולנסיה) ובפורטוגל. אף על פי שהאתרים המוקדמים יותר עם חודי עלה יוחסו לתרבות הסולוטרנית, היא נחשבת כיום כמוגבלת למערב אירופה. רק הממצאים שבמערת מגדלנה השוכנת בהרי אייפל במערב גרמניה מלמדים על התיישבות קצרה של בני התרבות הסולוטרנית במרכז אירופה.

התרבות הסולוטרנית נעלמה במפתיע בנסיבות לא ברורות, בסביבות 17,500 שנה לפני זמננו בדיוק כמו שהופיעה במפתיע. התרבות המגדלנית, השייכת גם היא לתקופה הפלאוליתית העליונה, המתוארכת לשנים שבין 18,000–12,000 לפני הספירה, התבססה כתרבות שהחליפה אותה. והיא בתורה הוחלפה על ידי התרבות האזילית.

אקלים ובעלי חיים

מנקודת מבט אקלימית, התפתחה התרבות הסולוטרנית בזמן הקר ביותר (וירם III) של התקרחות וירם . תחילת התרבות וסופה התאפיינו במזג אוויר קר מאוד ויבש. התנאים המתונים והגשומים במידת מה של תקופת הביניים המכונה תקופת בין הקרחונים של לוז'רי שררו באמצע התקופה, ואילו תקופת בין הקרחונים של לאסקו בסופה, עם תחילת תקופת התרבות המגדלנית.

הפאונה נשלטה בבירור על ידי איילי הצפון, ובנוסף בקר, איילים, יעלים, זאב מצוי, ממותה וסוס.

הממצאים

חפצים אופייניים לתרבות הסולוטרנית נעשו על ידי התזת נתזי צור דקים. המאפיינים של כלים אלו הם חודי עלה וחודים משוננים, שיוצרו באמצעות טכניקה חדשה הקרויה שברור-לחץ (pressure flaking). בוולגו (ליד דיגואה ) התגלו מקבץ של חודים בני 20,000 שנה שנעשו בטכניקה זו. החודים הדקיקים (בעובי חמישה עד שישה מילימטרים) ובגובה עד 40 סנטימטרים, המוצגים במוזיאון דינו (Musée Dénon) בשאלון-סור-סון, הם בין כלי האבן המרשימים ביותר של כל התקופה הפלאוליתית באירופה. עם זאת, נותרו עדיין בשימוש כלים רבים שהתפתחו בתחילת התקופה הפלאוליתית העליונה, בעיקר מגרדים. הנקר, הלהבון בעל הגב והמקדחים נפוצים פחות.

בצרפת ניתן לבצע חלוקה של התרבות לארבע תקופות: קדם-סולוטרנית, סולוטרנית תחתונה, סולוטרנית תיכונה וסולוטרנית עליונה ואחרונה על בסיס הממצאים. הסוגים העיקריים של החודים בכל תקופה הם:

• קדם-סולוטרנית – חודי עלה בלתי אחידים.
• סולוטרנית תחתונה – חודי עלה דו-פניים עם שברור-לחץ.
• סולוטרנית תיכונה – חודי עלה דמויי עלי ערבה או ער אציל דו-פניים עם שברור-לחץ.
• סולוטרנית עליונה ואחרונה – חודים בעלי כתף.

חודי חנית נעשו מקרני אייל או מעצמות.

עם סיומה של התרבות הסולוטרנית, נעלמו חודי העלים באיכות המעולה שהיו אופייניים לה. מאוחר יותר קיימות דוגמאות אחרות לטכניקה זו, למשל חלק מראשי החץ של התקופה הנאוליתית ופגיונות מהתקופה הקדם-שושלתית במצרים העתיקה.

תגליות והמצאות

המצאת המחטים העשויות מעצם עם חור (קוף) בתקופת התרבות הסולוטרנית העליונה הקלה על תפירת בגדים (פרווה). שרביטים מחוררים מופיעים גם הם לראשונה.

נתגלו אתרי מדורות בשטח עד 18 × 9 מטרים, עליהם ניתן היה לצלות כמה בעלי חיים בו זמנית. כמעט כל העצמות שנמצאו נשברו כדי להגיע אל מח העצם. במיקום המייצג ליד סולוטרה-פויי (Solutré-Pouilly), נמצאו עצמות רבות של סוסי בר במדרון הרים תלול, בתוך מה שמכונה מגמת סוסים (בצרפתית: Magma de cheval) דרך משקע אבן גיר בשילוב עם מים ומשקעים. מסת הקונגלומרט מכסה שטח של יותר מ-10 דונם ומגיעה לעובי של עד מטר. משערים אפוא כי נטבחו שם כמה עשרות אלפי סוסי בר.

בפורנו-דו-דיאבל ליד הקומונה בורדיי (דורדון) יש בקתה מרובעת מוקפת אבנים.

יצירות אמנות

באזורי מערות הרחק מהכניסה ניתן לראות פטרוגליפים ותבליטים של בעלי חיים. יש גם חפצי אמנות קטנים: עצמות חרותות, לוחיות אבן מצוירות עם דמויות ועגילים מצביעים על הבנה מפותחת של האמנות. עם זאת לא התגלו פסלים שלמים לחלוטין.

תבליטים של בעלי חיים התגלו באתר רו-דה-סר (שראנט) ובפורנו-דו-דיאבל. כבש המושק וחתולים גדולים מופיעים כייצוג נדיר מאוד של בעלי חיים.

אתרים

צרפת:

• רוש דה סולטרה מיקום מייצג
• מערת לאסקו
• מערת סן-מרסל – ארדש
• פורנו-דו-דיאבל – דורדון
• גורז' ד'אנפר – דורדון
• מערת שבו – גאר
• מערת פלאקר – שראנט
• מערת קוסק – דורדון
• לוז'רי-אוט – דורדון. מכיל את הפרופיל המלא ביותר של התרבות הסולוטרנית
• רו-דה-סר – שראנט

ספרד:

• מערת צ'ופין – סנטנדר
• מערת אל קסטיו – קנטרבריה
• מערת פרפאיו – ולנסיה

לקריאה נוספת

• Adrien Arcelin: Les fouilles de Solutré. Mâcon 1873.
• H. Breuil: Quatre cents siècles d’art pariétal. 1952.
• F. Djindjian, J. Koslowski, M. Otte: Le Paléolithique supérieur en Europe. A. Colin, 1999, ISBN 2-200-25107-6.
• Ph. Smith: Le Solutréen en France. Bordeaux 1966.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא התרבות הסולוטרנית בוויקישיתוף

• התרבות הסולוטרנית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)