פינה קופר
דיים פינה קופר ONZ DBE (Whina Cooper; 9 בדצמבר 1895 – 26 במרץ 1994) הייתה "קוּיה" (זקנת שבט, מנהיגה) מאורית, שפעלה במשך שנים רבות למען הזכויות של בני עמה, ובמיוחד למען שיפור מצבן של נשים מאוריות. פועלה הרחב הוביל להכרה ארצית ובינלאומית, והיא זכתה בפרסים ואותות מלכותיים מטעם ניו זילנד וכן בכאלה אימפריאליים בריטיים, בנוסף לכבוד שניתן לה על ידי בני עמה, שהעניקו לה את התואר טה והאיה או טה מוטו (Te Whaea o te Motu, "אם האומה").
פינה קופר, 1975 | |
לידה |
9 בדצמבר 1895 הוקיאנגה, ניו זילנד |
---|---|
פטירה |
26 במרץ 1994 (בגיל 98) פנגורו, ניו זילנד |
שם לידה | Hōhepine Te Wake |
מדינה | ניו זילנד |
מקום מגורים | הוקיאנגה |
ידועה בשל | פעילות למען העם המאורי וקידום מעמד נשים מאוריות |
השכלה | St Joseph's Maori Girls' College |
מקצוע | מורה, פעילה פוליטית, היסטוריונית |
פרסים והוקרה |
|
תחילת דרכה
עריכהפינה קופר נולדה בטה קראקה, אשר במחוז הוקיאנגה, בשם הוהפינה טה ואקה,[1] בתם של מורה דת קתולי הרמיה טה ואקה וקארן פאורו קאוואטיהי.[2]
מגיל צעיר היא גילתה עניין בעבודתו של אביה, כמו גם בהיסטוריה וגנאלוגיה. היא עבדה כמורה במשך תקופה, אך כשנהייתה פעילה במאבק הקשור לסכסוך קרקעות מקומי, היא פיתחה עניין באקטיביזם פוליטי, כולל התנגדות פסיבית. היא הובילה מגוון פעילויות קהילתית, אשר הרשימו את הפוליטיקאי סר אפירנה נגאטה, והוא הזמין אותה לאספה מאורית לאומית ב-1932. משם, היא עבדה לצדו כדי לקדם תוכניות פיתוח מאוריות.
פעילות פוליטית
עריכההיא עברה לאוקלנד בשנת 1949 לאחר שבעלה השני, ויליאם קופר, נפטר. שם עברה מפעילות פוליטית מקומית ללאומית. בספטמבר 1951 היא נבחרה לנשיאה הראשונה של הארגון החדש הליגה לרווחת נשים מאוריות,[3] אשר קידם נושאים כמו בריאות, דיור, חינוך ורווחה.[4] בשנת 1957 היא פרשה מהתפקיד, והכנס השנתי העניק לה את התואר טה והאיה או טה מוטו ("אם האומה"), בהכרה על פועלה הרב.
במהלך שנות ה-60, היא המשיכה לעבוד בפרויקטים סביב אוקלנד, והייתה פחות באור הזרקורים הארצי. הדבר השתנה בשנת 1975, כאשר קואליציה של ארגונים מאוריים ביקשה ממנה להוביל אותם במחאה נגד גזילת אדמות מאוריות. היא הסכימה, וארגנה "היקוי" (צעדה) מקצהו הצפוני של האי הצפוני של ניו זילנד ועד לבית הפרלמנט בוולינגטון בקצה השני של האי. כך שבמהלך ספטמבר-אוקטובר 1975, כשהיא כמעט בת 80, קופר הפכה שוב לסמל לאומי מוכר, כאשר צעדה בראש "צעדת האדמה המאורית" לוולינגטון.
אותות והכרה
עריכהבשנת 1953 מונתה קופר כחברת מסדר האימפריה הבריטית עבור שירותיה לעם המאורי.[5] בשנת 1974, בטקס אותות לכבוד יום הולדתה של המלכה, היא קודמה לדרגת מפקדת מסדר האימפריה הבריטית עבור שירותי רווחה ותרבות לעם המאורי.[6] בשנת 1981, בטקס אותות השנה החדשה, קופר קודמה פעם נוספת לדרגת דיים מפקדת מסדר האימפריה הבריטית[7] ב-6 בפברואר 1991, היא הייתה למינוי ה-20 במספר למסדר ניו זילנד,[8][9] הכבוד האזרחי הגבוה ביותר שניתן בניו זילנד.
מותה
עריכהקופר חזרה למחוז הוקיאנגה בשנת 1983 ונפטרה שם בשנת 1994, בגיל 98.
לקריאה נוספת
עריכה- King, Michael (2003). Cooper, Whina 1895 - 1994 (biography of Dame Whina Cooper)
קישורים חיצוניים
עריכה- ביוגרפיה של פינה קופר באתר המילון הביוגרפי של ניו זילנד
- טה Matakite O Aotearoa - מצעד אדמות המאורי, סרט תיעודי על המצעד של 1975, הכולל ראיונות עם פינה קופר
- "Whina: Te Whaea o te Motu(הקישור אינו פעיל)", סרט תיעודי על חייה של דיים פינה קופר
הערות שוליים
עריכה- ^ King, Michael (1983). Whina, a biography of Whina Cooper. Hodder and Staughton. p. 36. ISBN 0-340-338733.
- ^ Hermia Te Wake, Steven Oliver. 'Te Wake, Heremia', from the Dictionary of New Zealand Biography
- ^ Ministry for Culture and Heritage (6 במאי 2010). "Dame Whina Cooper".
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Grau, Marion (2011). Rethinking Mission in the Postcolony: Salvation, Society and Subversion. A&C Black. pp. 58–59. ISBN 9780567280886.
- ^ London Gazette, issue=39866, 1 June 1953
- ^ London Gazette, issue 46312, 7 June 1974
- ^ London Gazette, issue 48469, 30 December 1980
- ^ "The Queen's Birthday Honours List." (1 July 1991) 98 New Zealand Gazette 2191.
- ^ London Gazette, issue 52564, 14 June 1991