וודוויל

ערך זה עוסק בסוג של מופע בידור. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו וודוויל (פירושונים).

ווֹדְווִיל (Vaudeville) היה סוג של מופע בידור שהיה פופולרי בעיקר בצפון אמריקה^[1] בין 1880 ל-1930 ובמידה רבה גם באירופה. מופעי הוודוויל הועלו על ידי להקות נודדות באולמות ועל במות מתחת לכיפת השמים בערים ובעיירות ברחבי אמריקה. מופע וודוויל כלל סדרה של מופעים קצרים שהתפרסו על פני מספר שעות וכללו ריקודים, תיאטרון (בעיקר קומדיות אך גם דרמות), מעין סטנד-אפ (שנקרא אז "קומדיה"), קסמים, לוליינות ולהטוטנות, נאומים בנושאים שונים, הקרנת קטעי פנס קסם או ראינוע, הצגת חידושים והמצאות, מכירת תרופות פלא תוך הצגת מקרי ריפוי מופלאים ועוד. חלק מאמני הוודוויל היו כוכבים שריכזו סביבם התעניינות בדומה לידוענים כיום, והם ניחנו בריבוי כישרונות כגון שירה, ריקוד, נגינה, פעלולנות, נשיאת נאומים ספונטניים מבדחים וכדומה.

היסטוריה

מקור השם הוא ככל הנראה מצרפתית – voix de ville הוא "קול העיר", כלומר המופע הנודד הביא את קולה של העיר אל העיירה הנידחת. מופעי וודוויל צמחו בצרפת במאה ה-17 ממופעים שכללו הצגת בעלי מום ("פריק שואו"), ילדי פלא המוכשרים בריקוד, שירה ואף בחשבון והופעות עם בעלי חיים. חלק מהוודווילים שמו דגש על מוזיקה (סגנון הרגטיים תואם את התקופה) ובחלקם הוצגו אפרו-אמריקאים או לבנים המחופשים לשחורים השרים את שיריהם ורוקדים את ריקודיהם (מופעים אלה כונו "מינסטרלים").

תוכני הוודוויל היו (והפכו להיות במהלך השנים יותר ויותר) "נקיים" מבחינה גזעית ומינית וכוונו לקהל של מעמד בינוני, לגברים ולנשים כאחד. לקראת סוף המאה ה-19 ולאחר מפנה המאה העשרים היה מופע הוודוויל למופע בידור מוזיקלי בעיקרו. תכנים חריגים, גזעניים ומיניים הועלו עבור קהל של מעמד הפועלים, גברים בעיקר, במסגרת מופעים דומים מבחינת המסגרת, שנקראו "בורלסקה" (Burlesque, שהוא גם שם קדום לוודוויל) והיו פרועים יותר^[2]. החומר החריף יותר צונזר בפקודות בתי משפט מקומיים. הוראות הצנזורה הגיעו במעטפות כחולות ולכן החומר הראוי לצנזורה כונה "חומר כחול", שם שדבק בתכנים מיניים בוטים עד ימינו (כגון "סרט כחול")^[3].

המופע

בדרך כלל להקת הוודוויל הייתה מגובשת ובראשה עמד אמרגן ("אימפרסריו") שקבע את לוח ההופעות, קיבל את הכסף ושילם משכורות לחברי הלהקה. הלהקות נעו בדרכים חודשים רבים. כמעט בכל עיר או עיירה בארצות הברית הוקם מבנה תיאטרון לאירוח להקות וודוויל. המופעים חולקו לשלוש דרגות, שהשפיעו על גודל הלהקה ועל גודל האולם בו הציגה. המופע הזול והקטן ביותר נקרא "small time", הבינוני "medium time" והגדול "big time", כינוי המשמש עד ימינו לתיאור דבר-מה גדול ומוצלח במיוחד. היכל מופעי ה"ביג טיים" היה ה"Palace Theatre" (תיאטרון הארמון) בברודוויי, ניו יורק שנפתח ב-1913 ושהפיכתו לבית קולנוע ב-1932 מסמלת את סוף ימי הוודוויל.

התבנית של מופע החבובות היא של מופע וודוויל.

הקלטה שערך תומאס אלווה אדיסון ב-1910 ובה השיר How can they tell that I'm Irish בביצוע אמן הוודוויל אדואר מ. פאוור (Favor)

לקריאה נוספת

David Monod, Vaudeville and the Making of Modern Entertainment, 1890-1925, University of North Carolina Press, 2020 (הספר בקטלוג ULI)
Rick DesRochers, The Comic Offense from Vaudeville to Contemporary Comedy: Larry David, Tina Fey, Stephen Colbert, and Dave Chappelle, Bloomsbury Academic, 2014 (הספר בקטלוג ULI)
M. Alison Kibler, Rank Ladies: Gender and Cultural Hierarchy in American Vaudeville, University of North Carolina Press, 1999 (הספר בקטלוג ULI)
David Freeland, Automats, Taxi Dances, and Vaudeville: Excavating Manhattan's Lost Places of Leisure, New York University Press, 2009 (הספר בקטלוג ULI)
Brenda Dixon Gottschild, Waltzing in the Dark: African American Vaudeville and Race Politics in the Swing Era, Palgrave Macmillan, 2000 (הספר בקטלוג ULI)
L. Woods, Transatlantic Stage Stars in Vaudeville and Variety Celebrity Turns, Palgrave Macmillan, 2006 (הספר בקטלוג ULI)
Lynn Abbott, The Original Blues: the Emergence of the Blues in African American Vaudeville, University Press of Mississippi, 2017 (הספר בקטלוג ULI)
Nicholas Gebhardt, Vaudeville Melodies: Popular Musicians and Mass Entertainment in American Culture, 1870-1929, University of Chicago Press, 2017 (הספר בקטלוג ULI)
Henry Jenkins, What Made PIstachio Nuts?: Early Sound Comedy and the Vaudeville Aesthetic, Columbia University Press, 1992 (הספר בקטלוג ULI)
Geoffrey Hilsabeck, American Vaudeville, West Virginia University Press, 2021 (הספר בקטלוג ULI)