ויליה
ויליות (בשפות הלטיניות: 'Wilis) הן רוחותיהן של נערות, שארוסיהן נטשו אותן לפני ליל הכלולות והן מתו משברון לב. היינריך היינה מתאר ב"De l'Allemagne" שלו משנת 1835 את הוויליות כרוחותיהן של נערות, שאינן יכולות לנוח בקבריהן, משום שנבצר מהן להשביע את תשוקתן לחולל עירומות, בייחוד בכיכרות ערים. הן מתאספות גם בחצות הלילה על אם הדרך ומדיחות גברים צעירים לרקוד עמן עד צאת נשמתם. בסרביה, הן היו בתולות מקוללות; בבולגריה, נודעו בשם סאמודיבה, בנות שמתו לפני הטבלתן; ובפולין, הן נערות צעירות ויפות, המרחפות באוויר לכפר על חטאיהן בחיים של קלות-דעת. בכמה מעשיות, הסיבה לנטישת אהוביהן קשה וכאובה. על הוויליות רובצת קללה, המונעת מהן למצוא אהבת אמת. אם תפגושנה את אהובן המיועד, יבוא עליו מוות נורא.
אגדה זו הייתה ההשראה לויקטור הוגו לכלול את "les wilis" בפואמה שלו "Fantômes" ב"Les Orientales" (1828). היינה, ב"De l'Allemagne" מתאר את "die Wilis" כאגדה סלבית.
ה"ויליות" מופיעות בבלט הרומנטי של אדולף אדם, ז'יזל, שעלה על הבמה לראשונה בפריז בשנת 1841, כרוחות הרפאים של נערות, שאהוביהן בגדו בהן ונטשו אותן לפני כלולותיהן, והן מתות משברון לב. הן יוצאות לחולל יחדיו ביערות, לבושות לבן, ומענישות כל גבר צעיר שהן לוכדות כשהן מאלצות אותם לרקוד עד אפיסת כוחות ומוות. הן מזמנות אליהן את ז'יזל, שמעשה הרמייה של אלברכט הביא עליה את מותה. עם עלות השחר הן נאלצות לחזור לקבריהן, אך לא לפני שהביאו את המוות על הילריון, שומר היערות שניסה לשווא לחלץ את ז'יזל ממדוחיו של אלברכט. אלברכט עצמו ניצל ממוות הודות לאהבתה של ז'יזל, המגוננת עליו עד שאור הבוקר מניס את הוויליות לקבריהן. ז'יזל עצמה, שאינה נופלת ברשת השנאה המאחדת את הוויליות, נחלצת מגורלן ויכולה לנוח בשלווה בקברה.
האופרה הראשונה שג'אקומו פוצ'יני השלים, לה וילי, עושה שימוש חופשי באותו נושא. האופרה עלתה בהצגת בכורה במאי 1884 בתאטרו דאל ורמה, מילאנו בהצלחה רבה, ולאחר עריכה, הרחבה ושינויים עלתה לעוד שלוש הצגות בתאטרו רג'ו בטורינו בדצמבר של אותה שנה.
ב"שירה של הוויליה" ("Das Vilja-Lied") מן האופרטה מ-1905 האלמנה העליזה מאת פרנץ להאר, ויקטור לאון ולאו שטיין, נלכד צייד בקסמיה של הוויליה, "מכשפת היער", פיה הגורמת לו להתאהב בה ואחר נעלמת.
בסדרת הארי פוטר של ג'יי. קיי. רולינג, הוויליות הן ישויות קסומות, הדומות לנשים מדהימות ביופיין. הן יכולות לכשף גברים בשירתן וריקודן, וכשמכעיסים אותן, הן משנות צורה ליצורים מבעיתים, דמויי-עופות, ויכולות לשגר כדורי-אש מידיהן. ויליות מופיעות בכרך הרביעי בסדרה, הארי פוטר וגביע האש, כקמיעות של נבחרת הקווידיץ' הבולגרית במשחקי גביע העולם בקווידיץ'. הדמות פלר דלאקור גם היא רבע ויליה.
