ולדימיר מאיאקובסקי
ולדימיר ולדימירוביץ' מאיאקובסקי (ברוסית: Влади́мир Влади́мирович Маяко́вский, בגאורגית: ვლადიმირ მაიაკოვსკი; 19 ביולי 1893 – 14 באפריל 1930) היה משורר, מהבולטים בפוטוריסטים הרוסים של ראשית המאה ה-20. עסק גם בציור, בייחוד פלקאטי. חיבר גם תסריטים.
 | |
| לידה |
19 ביולי 1893 בר'דתי, מחוז כותאיסי, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| התאבד |
14 באפריל 1930 (בגיל 36) מוסקבה, מחוז מוסקבה, ברית המועצות |
| שם לידה |
Влади́мир Влади́мирович Маяко́вский |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, ברית המועצות |
| מקום קבורה |
בית הקברות נובודוויצ'יה |
| אירועים משמעותיים |
שריפת הספרים בגרמניה הנאצית (1933) |
| מקום לימודים |
האקדמיה הלאומית סטרוגנוב לאמנות שימושית ותעשייתית במוסקבה, בית הספר לציור, פיסול ואדריכלות של מוסקבה, School № 91 (Moscow) |
| שפות היצירה |
רוסית, גאורגית |
| סוגה |
טור שירי, אגיטפרופ, שירה עלילתית, מחזה |
| זרם ספרותי |
Russian Futurism, פוטוריזם |
| תקופת הפעילות |
1912–1930 (כ־18 שנים) |
| בן או בת זוג |
|
| פרסים והוקרה |
|
|
v-v-mayakovsky | |
| חתימה |
 |
  | |
חייו ויצירתו
עריכהולדימיר מאיאקובסקי נולד בבר'דתי שבנפת בר'דתי[3] בגאורגיה, כילד השלישי להוריו, שהיו ממוצא אוקראיני, צאצאי קוזאקים. בגיל 14 השתתף בהפגנות סוציאליסטיות בעיר כותאיסי. לאחר מותו הפתאומי של אביו ב-1906, עברה משפחתו - אמו, שתי אחיותיו והוא - לגור במוסקבה.
במוסקבה נמשך מאיאקובסקי לספרות המרקסיסטית והשתתף בפעילויות אחדות של מפלגת הפועלים הרוסית הסוציאל-דמוקרטית (РСДРП)[6]. לאחר מכן היה לחבר בה (בולשביק). ב-1908 עזב את בית הספר היסודי, כאשר אמו התקשתה לשלם את שכר הלימוד.
בתקופה זו נאסר מאיאקובסקי שלוש פעמים, בעוון פעילות פוליטית חתרנית נגד המשטר, אך מפאת גילו הצעיר ניצל מהגליה. ב-1909, בימי הבדידות שעברו עליו בכלאו שבמוסקבה, החל מאיאקובסקי לכתוב שירה, אך שיריו הוחרמו. לאחר שחרורו המשיך לפעול בתנועה סוציאליסטית. בתקופה זו החל ללמוד בבית הספר לאמנות במוסקבה ושם הכיר לראשונה חברים בתנועת הפוטוריזם הרוסי. בתחילה עסק בפיסול, ציור ואדריכלות, ותוך זמן קצר החליט להתרכז בשירה. הוא נעשה לדובר בולט של קבוצת ה-Гилея (גילֵיַה) וחברו הטוב של דוד בורליוק, אותו ראה כמדריכו וכמורה דרכו.
ב-1912 התפרסמו לראשונה שירים של מאיאקובסקי, במאסף הספרותי הפוטוריסטי "סטירת לחי לטעמה של החברה" (Пощёчина общественному вкусу). היו אלה "לילה" (Ночь) ו"בוקר" (Утро). ב-1914 סולקו בורליוק ומאיאקובסקי מבית הספר לאמנות, בשל פעילותם הפוליטית.
היצירה האמנותית של מאיאקובסקי המשיכה לשאת גוון פוטוריסטי עד 1914. בשלב זה, בחר להתמקד בשירה נראטיבית. העבודות שפרסם בימים שקדמו למהפכה הרוסית סייעו לו לבסס את המוניטין שרכש במשך הזמן כמשורר ברוסיה ומחוצה לה.
"ענן במכנסיים" (1915) הייתה פואמה בת ארבעה פרקים - ארבע זעקות "הלאה!" כלפי סדר החיים הישן: "הלאה אהבתכם!", "הלאה אמונתכם!", "הלאה משטרכם!", "הלאה דתכם!".
מַחֲשַבְתְכֶם,
אֲשֶר עַל מַכְמֹחַ שְרוּעָה בִמְדֻמְדָם
כִמְשָרֵת מְפֻטָם עַל סַפָה מְשֻמְנֵנֵת,
אֲגָרֶה בִסְמַרְטוּט־לְבָבִי זָב הַדָם,
עַד שָבְעָה אֶתְעַלֵל, עַזְעַזְפָן וְרַב-קֶנֶט.
שַעֲרַת שֵיבָה גַם אַחַת אֵינֶנָה אֶצְלִי בַּנְשָמָה,
עֲדִינות יְשִישִים בָה אָיִן!
עוֹלָם יַרְעִים קוֹלִי בָרָמָה,
אֶצְעַד - יְפֵה־תֹאַר
בֶן עֶשְרִים וּשְתַיִם.— מתוך הפרולוג של "ענן במכנסיים". תרגום: אריה אהרוני
בקיץ 1915 התאהב מאיאקובסקי בליליה בריק, אשתו של המוציא לאור שלו, אוסיפּ בריק, והקדיש לה את שירו "חליל חוט שדרה" (1916). פרשיית האהבים הזו - כמו גם מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הרוסית - השפיעה רבות על עבודותיו בשנים אלו. כך, השיר "מלחמה והעולם"[7] (1916), עוסק באימי מלחמת העולם הראשונה, ו"אדם" (1917) דן בייסורי האהבה.
בראשיתה של מלחמת העולם הראשונה, בין השנים 1915–1917, עבד מאיאקובסקי כשׂרטט בבית הספר הצבאי למכוניות של פטרוגרד.
בנובמבר 1917 שהה מאיאקובסקי בסמולני, פטרוגרד, ושם היה עֵד למהפכת אוקטובר. בשעה זו הצטרף בלהט ובהתלהבות למהפכה והחל לחבר שירי תעמולה מהפכניים, כגון "צעידת-שמאל". בשנים שלאחר מכן נשאה מרבית שירתו אופי מהפכני.
לאחר שחזר למוסקבה, עבד מאיאקובסקי בסוכנות החדשות הסובייטית (Российское телеграфное агентство), ויצר עבורה תעמולה קומוניסטית, במלל ובאיורים. הוא הרבה להשתמש בסאטירה. ב-1919, פרסם מאיאקובסקי לראשונה אסופת שירים שכתב, תחת השם: Всё сочинённое Владимиром Маяковским (כל מה שחובר על ידי ולדימיר מאיאקובסקי). באווירה הפוליטית ששררה בברית המועצות הצעירה עלתה קרנו במהירות. בשנים 1922–1928 היה מהבולטים ב"חזית אמנות השמאל" והחל להגדיר את עבודותיו כ'פוטוריזם קומוניסטי' (комфут).
מאיאקובסקי היה מן הבודדים בין הכותבים הסובייטים שהורשו לנוע בחופשיות, ולפיכך הרבה לנסוע ברחבי ברית המועצות ובארצות העולם. מסעותיו ללטביה, בריטניה, גרמניה, ארצות הברית, מקסיקו וקובה השפיעו על יצירתו. ב-1925 פרסם את אוסף הרשימות "כך גיליתי את אמריקה" (Мое открытие Америки), בו הביע את התרשמותו מהעושר הטכנולוגי האמריקני וביקורתו על חוסר צדק ועוולות חברתיות.
בסיור בארצות הברית פגש מאיאקובסקי את אלי ג'ונס, שהייתה לאם בתו. למאיאקובסקי נודע על בתו רק ב-1929, כשפגש שוב את ג'ונס בחשאי בדרום צרפת. בסוף שנות ה-20 התאהב מאיאקובסקי בטטיאנה יקובלבה, ולה הקדיש ב-1928 את שירו "מכתב לטטיאנה יקובלבה" (Письмо Татьяне Яковлевой).
תרומתו של מאיאקובסקי איננה מוגבלת לתחומי השירה הסובייטית בלבד. עם השנים הוא נחשב כנציגה המובהק של השירה הסובייטית, אך באופן רחב יותר הוא אף שינה את תפיסת השירה בתרבות המאה ה-20 כולה. הוא השפיע על רבים ממשוררי המאה העשרים ובפרט על אנשי השמאל הפוליטי. בין כותבי העברית, הושפעו ממנו אלכסנדר פן ואברהם שלונסקי, אשר כונו בפי מתנגדיהם "מאיאקובסקים קטנים".
מעורבותו הפוליטית של מאיאקובסקי ככותב וכתועמלן נתקלה בין השאר בהסתייגות בני תקופתו, ואף מצד חבריו הקרובים, דוגמת המשורר בוריס פסטרנק. קרוב לסוף שנות ה-20, בד בבד עם ניסיונות להתקרב למפלגת השלטון, הפך מאיאקובסקי ביקורתי יותר באשר לבולשביזם ולתעמולה בולשביקית. מעיד על כך מחזהו מ-1929, "פשפש" (клоп), שעסק בקרתנות ובביורוקרטיה הסובייטיים. ביקורת נוספת שפך על הממסד הסובייטי במחזה "בית מרחץ" (баня) מ-1930; חיצי ביקורת אלו הביאו ליחס רע כלפיו מן השלטונות. גם ידידיו הקרובים מלפנים התרחקו ממנו בשל התקרבותו למפלגת השלטון.
מעמדו המעורער, ואהבה נכזבת שנכווה בה, הביאו לכך שבערבו של ה-14 באפריל 1930 התאבד מאיאקובסקי בירייה בלבו. בשיר לא גמור שהשאיר במכתב ההתאבדות כתב, בין השאר:
- "במותי אל תאשימו איש, וכן, בבקשה, אל תלכו רכיל. המנוח מאוד לא אהב זאת... אין זאת דרך (לאחרים איני ממליץ) אך לי אין מוצא... [כחלק משיר שהיה מצורף:] סירת האהבה התנפצה אל ההווי. את ואני מרוחקים, ואין טעם למנות את מכאובינו, צערנו וסבלנו המשותפים".
מאיאקובסקי נקבר בבית העלמין נובודוויצ'יה במוסקבה. שמה של עיירת הולדתו שונה, לכבודו, ל"מאיאקובסקי". לאחר מותו של סטלין, נפוצו שמועות על פיהן מאיאקובסקי לא התאבד אלא נרצח בפקודת סטלין. בשנות ה-90 של המאה העשרים, כשנחשפו מסמכי הק.ג.ב., היו תקוות שתתברר האמת בסוגיה זו, אולם דבר לא נתגלה. השאלה נותרה עומדת בעינה.
לאחר מותו, הותקף מאיאקובסקי על ידי העיתונות הסובייטית ותואר כ"פורמליסט" (בניגוד ל"משוררים פרולטרים" רשמיים, כגון דמיאן בדני). ב-1935 כתבה לילה בריק מכתב לסטלין בנושא, והוא כתב ליז'וב:
- "החבר יז'וב, קח לתשומת לבך את מכתבה של הגברת בריק. מאיאקובסקי הוא עדיין המשורר הטוב והמוכשר ביותר בעידן שלנו. אדישות לירושתו היא פשע. תלונתה של בריק היא, לטעמי, מוצדקת...".
מילים אלו, אשר הפכו לקלישה, הכניסו את מאיאקובסקי באופן "רשמי" לקאנון, אך בוריס פסטרנק כתב שזה "הרג אותו בשנית" בכמה מובנים[1].
למאיאקובסקי לא היו ממשיכים בתחום השירה בין המשוררים הרוסיים, וסגנונו לא נבחן או פותח כיאות. יחד עם זאת, הוא השפיע רבות על שירת המאה ה-20, והיה המשפיע ביותר מבין הפוטוריסטים בליטא.
על שמו קרוי תיאטרון מאיאקובסקי במוסקבה.
ספריו שתורגמו לעברית
עריכהולדימיר מאיאקובסקי כתב ספרי שירה רבים. אחדים מהם תורגמו לעברית, ובהם:
- חליל חוט שדרה. תרגם: אריה אהרוני. אלף, תשל"ח.
- מבחר שירים. תרגם: אלכסנדר פן. מרחביה: ספרית פועלים, 1950.
- ענן במכנסים. תרגם: אריה אהרוני. מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1960.
- ענן במכנסיים / חליל חוט שדרה - מהדורה מוגהת. ספריית פועלים, 1991.
- כך גיליתי את אמריקה. תרגמה: עדנה קורנפלד. ספריית פועלים, 1950.
- חליל המרזבים - מיאקובסקי המוקדם, שירים ופרוזה: 1912 - 1918 תרגום: עמנואל גלמן. ספרי עליית גג - 2007.
- ולדימיר מאיאקובסקי: טרגדיה (מחזה), תרגם: טינו מושקוביץ. דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ה, 2015
- כריסטופר קולומבוס ושירים אחרים, תרגם: עמינדב דיקמן. קשב לשירה, 2017.
בנוסף תרגם שלמה חוחלובקין מבחר משירי מאיקובסקי.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ולדימיר מאיאקובסקי (ברוסית)- ולדימיר מאיאקובסקי, שיר: איגרת לחבר קוסטרוב על מהות האהבה, תרגם מרוסית עמינדב דיקמן, באתר קשתות, ספטמבר 2007
- סקירה של כתב העת "כרמל", המכילה, בין השאר קטעים על ושל מאיאקובסקי.
- חומר רב אודות מאיאקובסקי, באנגלית וברוסית.
- דליה קרפל, אל תרכלו, המנוח לא אהב את זה, באתר הארץ, 27 ביוני 2007
- עמינדב דיקמן, תחיית המשורר, באתר הארץ, 25 ביולי 2007
ולדימיר מיאקובסקי, שיר מאת ולדימיר מיאקובסקי | הנה כך נהפכתי לכלב, באתר הארץ, 30 באפריל 2019- ולדימיר מאיאקובסקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ולדימיר מאיאקובסקי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ולדימיר מיקובסקי (1894-1930), דף שער בספרייה הלאומית- ולדימיר מאיאקובסקי, שיר: אני והשמש, תירגם אלכסנדר פן; שיר: המעשה המופלא, תירגם רונן סוניס, באתר הארץ, 8 במרץ 2023
ולדימיר מאיאקובסקי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ולדימיר מאיאקובסקי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ולדימיר מאיאקובסקי, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ נפת בר'דתי נקראה בשנים 1940-1990 בשם נפת מאיאקובסקי על שמו.
- ^ [1]
- ^ [2]
- ^ מפלגת הפועלים הרוסית הסוציאל-דמוקרטית (Демократи́ческая Рабо́чая Па́ртия-РСДРП) - מפלגה סוציאליסטית מהפכנית רוסית שנוסדה בשנת 1898 במינסק שאיחדה בתוכה מספר ארגוני מהפכה.
- ^ [4]
- ^ [5]
- ^ שם הספר בשפה הרוסית רמז במכוון, כך נראה, לרומן הנודע של טולסטוי, מלחמה ושלום: שניהם נקראו "Война и мир", כאשר המילה мир (מיר) פירושה גם 'עולם' וגם 'שלום'.