לב טולסטוי

לב ניקולייביץ' טולסטוי (ברוסית: Лев Никола́евич Толсто́й, ‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏; 9 בספטמבר 1828 – 20 בנובמבר 1910‏) היה סופר והוגה רוסי, שנודע בזכות שורה של יצירות מופת, שהמוכרות בהן הן "מלחמה ושלום" מ-1869 ו"אנה קארנינה" מ-1877, המהוות את שיאו של הרומן הריאליסטי. הפילוסופיה הפציפיסטית של טולסטוי וקריאתו להתנגדות לא אלימה הותירו רושם עז אף הן ואומצו על ידי מהטמה גאנדי, טנזין גיאטסו ומרטין לותר קינג כשיטת מאבק.

לב ניקולאייביץ' טולסטוי
Толсто́й Лев Никола́евич

צילום הסופר בשנות ה-1880
לידה	9 בספטמבר 1828 יסנאיה פוליאנה
פטירה	20 בנובמבר 1910 (בגיל 82) מוסקבה, האימפריה הרוסית
מדינה	האימפריה הרוסית, רוסיה
לאום	רוסי
מקום קבורה	יסנאיה פוליאנה
מקום מגורים	Yapeeva Street, Pyatnitskaya Street, Lev Tolstoy Street, Tolstoy Urama, 25/68, Dzerzhinsky Street, 11/2, Denezhnyy Lane
אירועים משמעותיים	שריפת הספרים בגרמניה הנאצית (1933) מלחמת קרים
שם עט	Л. Н. Т., Л. Н.
עיסוק	סופר, משורר
מקום לימודים	Kazan Imperial University
שפות היצירה	רוסית
סוגה	רומנים
זרם ספרותי	ספרות ריאליסטית
נושאי כתיבה	פציפיזם, ארס פואטיקה, שוויון, היסטוריה, אנרכיזם
יצירות בולטות	אנה קארנינה, מלחמה ושלום, חוג הקריאה
תקופת הפעילות	1852–1910 (כ־58 שנים)
הושפע מ	אלכסנדר פושקין, ז'אן-ז'אק רוסו, אריסטו, ארתור שופנהאואר, ג'ורג' אליוט, צ'ארלס דיקנס, ויקטור הוגו, פייר-ז'וזף פרודון, הנרי ג'ורג', לורנס סטרן, אפלטון, סטנדל, פיודור דוסטויבסקי, ניקולאי גוגול, גאוטמה בודהה, פיוטר קרופוטקין, הנרי דייוויד תורו, אפריקן שפיר, פטר חלצ'יצקי, הארייט ביצ'ר סטואו
בן או בת זוג	סופיה טולסטוי (23 בספטמבר 1862–20 בנובמבר 1910)
צאצאים	סרגיי טולסטוי, מריה טולסטאיה, Andrey Tolstoy, Mikhail Tolstoy, לב לבוביץ' טולסטוי, טטיאנה סוכוטינה־טולסטאיה, איליה טולסטוי, אלכסנדרה טולסטאיה
מספר צאצאים	13
פרסים והוקרה	מסדר סנטה אנה, דרגה 4 Medal In memory of Crimean War Medal For defence of Sebastopol מדליה לזכר יובל למצור על סבסטופול
tolstoy.ru
חתימה

טולסטוי ורעייתו, שישה שבועות לפני מותו.

הוא נולד והתגורר רוב חייו באחוזה משפחתית ביסנאיה פוליאנה.

ביוגרפיה

טולסטוי נולד בשנת 1828 באחוזת יסנאיה פוליאנה במחוז טולה שברוסיה, הרביעי מבין חמשת ילדיהם של מריה וניקולאי איליץ' טולסטוי, שהשתתף במלחמת רוסיה-צרפת. הוריו מתו בילדותו, והוא ואחיו גודלו בידי קרובי משפחה.

בשנת 1844 החל ללמוד משפטים ושפות המזרח באוניברסיטת קאזאן. מוריו תיארו אותו כמי שאינו מסוגל ואינו רוצה ללמוד. טולסטוי עזב את לימודיו מבלי לסיימם, וחזר לאחוזת יסנאיה פוליאנה, ובילה חלק ניכר מזמנו במוסקבה ובסנקט פטרבורג. בשנת 1851, לאחר ששקע בחובות עקב הימורים, עבר עם אחיו המבוגר ממנו לקווקז והתגייס לצבא. באותה עת החל לכתוב. אחרי מלחמת קרים השתחרר מהצבא.

ב-1857 ושוב ב-1860 ערך טיולים באירופה. בהיותו בפריז היה עד להוצאה להורג, חוויה שהשפיעה עליו עמוקות. במסעו השני בצרפת פגש את ויקטור הוגו הנערץ עליו, וכן את האנרכיסט פייר-ז'וזף פרודון, שממנו לקח את שם החיבור La Guerre et la Paix כשמו של הספר שחיבר "מלחמה ושלום". את השפעתו של ויקטור הוגו ניתן לחוש בספר כולו. בהשפעת רעיונות שספג במסעותיו באירופה, הקים טולסטוי בשובו בתי ספר לילדי הצמיתים שבאחוזתו.

ב-23 בספטמבר 1862 התחתן עם סופיה אנדרייבה בהרס (המכונה בשם החיבה סוניה), בתו של רופא החצר, שהייתה צעירה ממנו ב-16 שנה, ולשניים נולדו 13 ילדים. חמישה מילדיהם מתו בילדותם. לפחות ילד נוסף אחד נולד לטולסטוי מחוץ למסגרת הנישואים.

ב-1881 עבר עם משפחתו למוסקבה, ביתו במוסקבה משמש היום מוזיאון (Музей-усадьба ЛН Толстого).

יצירתו

יצירות נעורים

דיוקן של טולסטוי שנעשה על ידי איליה רפין ב-1887

טולסטוי בצעירותו

ברומן הנעורים שלו, "ילדות, נעורים, עלומים" (1852–1856) מתאר טולסטוי בחיות ובחדות-התפישה הפסיכולוגית האופיינית לכתיבתו את ילדותו כבנו של בעל אחוזות עשיר שמתחיל להתוודע לפער המעמדי בינו לבין בני האיכרים עמיתיו למשחק. אז החל העימות הפנימי שעינה אותו כל חייו בין הנכון והראוי על-פי שכלו — שוויון מלא בינו לבין האיכרים וסיגוף הגוף והנפש — לבין מה שהשיאתו תחושת האריסטוקרט המושרשת שלו ויצר החיים העז שלו (על אף הצהרות הצניעות החוזרות ונשנות שלו, ניכרה בטולסטוי גם נטייה לראוותנות והתנשאות של בן אצולה טיפוסי). למרות חוסר הבשלות של יצירותיו המוקדמות, ניכר כבר בהן כישרונו הכביר, והן הקנו לסופר הצעיר מקום מכובד בין יוצרי הדור.

בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-19 נטל טולסטוי חלק במלחמת קרים כקצין זוטר (סגן) בצבא הרוסי. החוויה עוררה בו אימה וסלידה, וחיזקה את הפציפיזם שלו. טולסטוי תיאר את חוויותיו מהמלחמה בספר "סיפורי סבסטופול" שיצא לאור בשנת 1856. אף שהספר אינו כולל כמעט עלילה, מצליח טולסטוי לרתק את הקוראים בכושר התיאור המופלא שלו ובאבחנותיו הפסיכולוגיות הדקות, ולעורר בהם תחושות סלידה וסיאוב כפי שטולסטוי עצמו חש כלפי המלחמה. ואף מאוחר יותר בכתבו על הפטריוטיות שם טולסטוי מתאר את האירועים שלאחר המלחמה בצורת כתיבה של מסה בעלת אופי פסיכולוגי .בכתב זה טולסטוי ממשיך ומדגיש את קווי המחשבה שלו על פציפיזם ועל שלום מזויף בחסות פטריוטיות.

מספר שנים מאוחר יותר, בשנת 1863, ניסה טולסטוי את כוחו לראשונה ברומן "גדול", "הקוזאקים", המגולל את עלילותיו של אציל רוסי המאוהב בנערה קוזאקית. ארבע שנים מאוחר יותר, בשנת 1869, הוציא לאור את "מלחמה ושלום". ב-1877 הוציא לאור רומן חשוב נוסף, "אנה קארנינה". ב-1889 הוציא לאור את הנובלה "סונאטת קרויצר", שהסעירה את הרוחות ברוסיה ונחשבה בעיני רבים לשערורייתית.

מלחמה ושלום

ערך מורחב – מלחמה ושלום

מלחמה ושלום (ברוסית: Война и мир) רומן שזכה לתהילת עולם. עלילת הסיפור מתחילה ביולי 1805, עת ניצב נפוליאון בשיא זוהרו, ומסתיימת באפילוג בשנת 1819, אחרי מלחמת 1812, נפילתו וגלותו של נפוליאון. בין לבין פורש טולסטוי עלילה רחבה ובה מאות דמויות ראשיות ומשניות, חלקן היסטוריות ואחרות בדיוניות. טולסטוי לא החשיב את "מלחמה ושלום" בתור רומן, אלא כאפוס היסטורי שנועד לאייר את הבנתו וחזונו לגבי ההתפתחות ההיסטורית.

אנה קארנינה

ערך מורחב – אנה קארנינה

אנה קארנינה (ברוסית: Анна Каренина) הוא רומן שפורסם בתחילה כסדרה בהמשכים בירחון, ובשנת 1877 יצא בשלמותו כספר. הספר נחשב לאחד הרומנים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם. דוסטויבסקי, בן זמנו של טולסטוי, אמר על הספר שהוא "יצירת אמנות חסרת פגמים". הספר מתאר שני סיפורי אהבה מנוגדים. האחד - של אנה קארנינה ומאהבה, הגראף ורונסקי, והשני של קונסטנטין לוין ואשתו קיטי. בכתבה שפורסמה בטיים מגזין היוקרתי, בחודש ינואר 2007, דורג הספר במקום הראשון מתוך עשרת המקומות ברשימת הספרים הגדולים של כל הזמנים.

חוג הקריאה

ערך מורחב – חוג הקריאה

חוג הקריאה (ברוסית: Круг чтения) או בשמו המלא: "חוג הקריאה: תורת החיים על פי לב טולסטוי וחכמים: מחשבותיהם של חכמים וסופרים על האמת, החיים וההנהגה, שנבחרו, נאספו וסודרו לכל ימי השנה", הוא ספרו האחרון של טולסטוי והוא שקד על חיבורו במשך כ-15 שנה, טולסטוי חיבר את הספר כיוון שחש שלאחר אנה קארנינה מיצה את כוחו ככותב רומנים. הספר אמור להיות מדריך להגות ולקריאה לאדם המשכיל ומכיל למעלה מ-1,000 עמודים ובהם ציטוטי הוגים רבים על נושאים שונים הערוכים כתוכנית קריאה לאורך כל ימות השנה. על הספר שורה רוח של אנרכיזם ושלילת כל ממסד, בפרט הכנסייה הממוסדת וכמריה, לעומת זאת מביע הספר אמונה שלמה בטוב לבו של היחיד ובכוחו ליצור קשר בלתי-אמצעי עם אחיו בני האדם ועם האלוהים.

אמונותיו של טולסטוי

תמונתו היחידה של טולסטוי בצבע, מאת סרגיי פרוקודין-גורסקי (1908)

למרות היותו בן אצולה, נטה טולסטוי לתפיסות מהפכניות אנרכיסטיות (ראו מלכות האלוהים שוכנת בתוכך). טולסטוי הושפע מהגותו של קרל מרקס, אף שחלק עליו בנושאים רבים.

טולסטוי האמין כי ההיסטוריה האנושית היא היסטוריה של כוחניות צרופה, וראה כל ארגון אנושי כמנגנון שמטרתו הפעלת כוח. על-פי הגותו, כל ניסיון לאכיפת חוק ויצירת מנגנון ממשלתי, הוא מניפולציה של השלטון, שנועדה לשלוט באנשים כנגד טובתם.

טולסטוי האמין כי האשליה המכוונת מלמעלה של הציבור, היא שהביאה אותו להאמין כי לא ניתן לנהל חיים אנושיים מהוגנים בלא להיעזר בממשל. על-פי טולסטוי, עמלים השלטונות בשכנוע הפרט כי הוא בור ואינו מסוגל לדאוג לענייניו, וזוהי לשיטתו הסיבה היחידה להמשך קיומו של כל שלטון.

טולסטוי האמין כי מודעות לאשליה זו, וניסיון להימנע ממנה, יביאו להכחדת המשטר ולמניעת האלימות הטמונה בו. עם זאת, טולסטוי סבר כי כל שימוש בכוח נגדי דינו ליצור מצב זהה של כפייה ואלימות, ועל כן התנגד לכל פעולה אקטיבית כנגד השלטונות.

בהשפעת המרקסיזם, האמין טולסטוי כי בעלות על קרקע ועל הון היא צורת כפייה נוספת. עם זאת, במציאות הרוסית הפיאודלית למחצה של תקופתו, בה השליטה על הקרקע הייתה בידי האצולה שהיוותה חלק מן המנגנון הממשלתי, זיהה טולסטוי את הבעלות על הקרקע וההון כחלק מן המוסד הממשלתי (שלא כמו מרקס, שראה בכך מעמד נפרד הבנוי על שוק קפיטליסטי, ולא פיאודלי). בהתאם לכך, טען טולסטוי כי יש להעדיף עבודות פרטיות על פני ציבוריות (בניגוד למרקס, שראה בעבודה הפרטית את מקור ההון). עמדותיו היו נר לרגלי נרודניקים באינטליגנציה הרוסית הפרו-עממית.

טולסטוי קרא לכל בני האדם שלא לקחת חלק בכל מוסד ממשלתי, והעדיף חיים המבוססים על השוק הפרטי. מתוך הבנה כי הדבר לא ניתן לביצוע על ידי כל האנשים, טען כי על האדם לצמצם את מעורבותו בשלטון ככל הניתן, בהימנעות משירותים ציבורים, הימנעות ממשרות ציבוריות, העדפת משרה ציבורית נמוכה על גבוהה, וכדומה. טולסטוי נחשב לפציפיסט, והיה מהראשונים לקרוא לסרבנות צבא. לדעת טולסטוי, הפתרון למלחמות ולאלימות הממשלתית הוא תנועת התכחשות המונית לשלטון. עם זאת, הוא התנגד למאמצים לארגן תנועה שכזו, שכן אלו היוו לדעתו מקור לכפייה עתידית נוספת.

בניגוד לעמדה זו של טולסטוי, קמו תומכים רבים אשר הושפעו מהגותו וניסו לייסד צורות התארגנות אנרכיות. מפורסמות ביותר הן הקומונות הטולסטויאניות - מושבות אנרכיסטיות-שיתופיות שקמו ברחבי רוסיה והפכו לסמל ההתיישבות האנרכית.

במסגרת פעילותו כאיש חינוך כתב טולסטוי כמה כתבי עת בתחום החינוך, והאמין בחינוך אנרכי חסר מתודה.

טולסטוי היה צמחוני וטען כי "הבחירה לאכול בשר מדכאת את היכולת הרוחנית הגבוהה ביותר באדם: זו של סימפתיה ורחמים כלפי יצורים חיים כמותו".

טולסטוי התנזר מחיי מין, לאחר שנולדו לו 13 ילדים (5 נפטרו). התנזרות זו יצרה עימותים קשים בינו לבין אשתו הצעירה ממנו ב-16 שנים. הדברים באים לידי ביטוי בסרט אנגלי The Last Station בשנת 2010.

היחס ליהודים ולפרעות קישינב

המשבר הרוחני שעבר בסוף שנות ה-70 של המאה ה-19 הובילו לבחון גם את דעותיו ביחס ליהודים ואף ללמוד עברית מפיו של הרב של מוסקבה, הרב שלמה זלקינד (שמאוחר יותר גורש לווילנה עקב יהדותו), כדי שיוכל לקרוא את התנ"ך בלשונו המקורית.

במכתב פרטי שתוכנו התפרסם בשנת 1910, כתב טולסטוי:

היהודי הוא אותו יצור עלוב, שהורד מאש התמיד הבוערת בשמים, והאיר בו את העולם כולו.
הוא המקור, האביב, והמעיין (משחק מילים ברוסית שלשלושתן שלוש המשמעויות) ממנו שאבו שאר האומות כולן את אמונותיהן ואת דתיהן.
היהודי הוא החלוץ לפני המחנה בראשה של החירות.
היהודי הוא החלוץ לפני המחנה בראשה של התרבות האנושית.
היהודי הוא סמל הנצחיות.

— מכתב לגרגורי לויט

יש להעיר שהיום מקובל במחקר לטעון שמכתב זה מזויף, ומעולם לא יצא מתחת ידו של טולסטוי.

יש הטוענים שטולסטוי, לפחות בתחילת דרכו וכרבים מבני דורו, החזיק בדעות אנטישמיות, שהתבטאו ביחס עוין ושלילי ליהודים, על פי תשובתו של טולסטוי לעיתונאי היהודי לינצקי, שהיהודים "מציקים" לו בעניין פרעות קישינב. במכתב זה האשים את הממשל בפרעות, ולטענת המגנים את טולסטוי, נמנע בכך מלהגיב על ההתנהגות הפושעת של ההמון. הדברים פורשו כאילו מדובר בתגובתו היחידה למכתבו של הסופר שלום עליכם (שלום רבינוביץ') המבקש מטולסטוי להשתתף בקובץ סיפורים קצרים בשם: "הילף: א זאמעל-בוך פיר ליטעראטור און קונסט" (עזרה: אסופת ספרות ואמנות) לטובת היהודים נפגעי הפרעות, והובנו כגילוי תפיסתו האנטישמית האמיתית. אך לאמיתו של דבר, טולסטוי אכן נענה לרבינוביץ' במכתב מ-6 במאי 1906, בו גינה בכל פה את הפרעות וכתב:”הפשע הנורא שבוצע בקישנב הותיר בי רושם עמוק... לאחרונה שלחנו מכתב משותף ממוסקבה לראש העיר של קישינב, ובו הבענו את רגשותינו לגבי מאורע איום זה”, ואף שלושה סיפורים מפרי עטו אכן הופיעו באותה אסופה ספרותית.

בניגוד לטענה הנפוצה, הוא צירף את חתימתו לעצומת מאה הסופרים והוגי הדעות אל הצאר, עצומה מאת ולדימיר סולוביוב נגד הפרעות בקישינב, ובה כתב: ”הזוועות של קישינב הן תוצאה ישירה של התעמולה הכוזבת והאלימה אשר ממשלתנו נוקטת בה בעצמה כה רבה”.

במהלך ביקורו של ליאון ברמסון, מראשי אורט רוסיה, יחד עם קבוצה של פעילים יהודים ביאסנאיה פוליאנה אמר להם טולסטוי:

'הממשלה היא האשמה בכול. כמו בעבר היא מפלה בין אדם לאדם, ללא כל סיבה היא ממשיכה לרדוף אחדים ולגרש אחרים רק מפני שהם מתפללים לאלוהים בצורה שונה. ממשלתנו אינה מסוגלת להבין שכל בני האדם שווים. כל החכמה המדינית שלהם מסתכמת בדיכוי ובהגבלה. מצערת אותו גם נימתם של העיתונים, אך המצב הקיים לא יוכל להימשך זמן רב.'

מצא חן בעיניו רצונם של היהודים לעבור לסוג עבודה חדש, במיוחד לעבודת האדמה. 'ככל שירבו בין היהודים עובדי האדמה' - הוא אמר בהתלהבות - 'כן ייטב ליהודים עצמם. אם יופיע דור שלם של אנשים המסוגלים לעבוד בזיעת אפיהם בשדה, בגן, בגן ירק, בבית מלאכה, המצב ישתפר מאד. ככל שגדל בעם מספרם של החורשים והזורעים, ככל שקטן מספר הסוחרים, כן ישתפר מצבו של העם וכן ירבה אושרו'.

— יום אחד עם לב טולסטוי ביאסנאיה פוליאנה

מספריו שתורגמו לעברית

• אחיות, (סיפור קצר), תרגום: יוסף חיים ברנר, האחדות שנה ב', גיליון 28–29, עמוד 23–24, כ"ח אייר תרע"א, (1911).
• התפילה, (סיפור קצר), תרגום : יוסף חיים ברנר, האחדות שנה ג', גיליון 32, עמוד 14–18, ח' סיוון תרע"ב, (1912).
• מות איבן איליץ', תרגום: אז"ר, בתוך "יפת", יפו: 1911-1913.
• אחר המשתה, (סיפור קצר), תרגם : יוסף חיים ברנר, האחדות שנה ד', גיליונות 13, 14-15, שבט, תרע"ג, (1913).
• שלוש מיתות, (סיפור קצר), תרגם : יוסף חיים ברנר, האחדות שנה ד', גיליונות 20, 21-22, אדר א'- אדר ב', תרע"ג, (1913).
• בעל הבית ופועלו, (סיפור קצר),תרגם: יוסף חיים ברנר, "הפועל הצעיר", גיליונות 32, 33-34, 37, 38, סיוון - תמוז, תרע"ד, (1914), (ראה אור בהוצאת "ספריה בכפר", יפו, טבט, תרע"ט, 1919), (מהדורה חדשה ב-2002, ב-הוצאת משרד הביטחון).
• חגי' מורט, תרגום: דוד שמעוני, ורשה: תושיה, 1922.
• לב טולסטוי, מבחר סיפורים, תרגום: מרים ברנשטיין-כהן, הוצאת עידית, 1934.
• מלחמה ושלום,(כרך ג', כרך ד'), תרגום : לאה גולדברג, הוצאת ספרית הפועלים, 1956.
• חוג של קריאה - תורת החיים על פי לב טולסטוי וחכמיו, תרגם : חיים תרסי, הוצאת מאי, 1962.
• השבוי מקווקז: מותו של איוואן איליץ', הוצאת מטכ"ל, 1965.
• השבוי מקוקז - השעון , הוצאת מסדה, 1965.
• לאחר נשף המחולות, המו"ל לא ידוע, 1965.
• התחיה (רומן), הוצאת הקבוץ המאוחד, 1967.
• השטן - שלושה סיפורים, הוצאת דביר, שנת ההוצאה לא ידועה.
• שופט צדק ועוד סיפורים, הוצאת בצלאל, תשט״ז 1955 תרגום: נ. רבן.
• האם האדמה מרובה וסיפורים אחרים, הוצאת כרמל, 1999.
• סבסטופול, הוצאת משרד הביטחון, השנה לא ידועה.
• חאג'י מוראט, (אחרית דבר : פרופ' דימטרי סגל), הוצאת כרמל, שנת ההוצאה לא ידועה.
• אווזי הבר, הוצאת עופר, לא ידועה שנת ההוצאה.
• השבוי מקווקז מותו של איוון איליץ, הוצאת קצין חינוך, 1974.
• סונאטת קרויצר, תרגום: צבי ארד, הוצאת דביר 1987, (יצא גם בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה, תרגום: פטר קריקסונוב, תשס"ו. 2005).
• אחי הבכור, המו"ל לא ידוע, 1992.
• הקוזאקים, חאג'י מורט, הוצאת מסדה, 1993.
• האם אדמה מרובה נחוצה לאדם: וסיפורים אחרים, הוצאת כרמל, 1999.
• אנה קארנינה, תרגום: נילי מירסקי, הוצאת עם עובד, 1999.
• רוסית - 941, המו"ל לא ידוע, שנת 2000.
• שטן, תרגום : יהודה גור אריה, הוצאת גוונים, 2003.
• מותו של איוואן איליץ', הוצאת דביר, 2005.
• על הפטריוטיות מלווה ב"תזכורת לקצין" ו"תזכורת לחיל", הוצאת נהר, 2008.
• התחיה, תרגום : דינה מרקון, הוצאת כרמל, 2012.
• כתבי הגות, תרגום: דינה מרקון, הוצאת כרמל, 2015.
• הבריחה מגן עדן, תרגום: ליזה צ'ודנובסקי, הוצאת שוקן, 2015.
• מלחמה ושלום, (כרך א', כרך ב'), תרגום: לאה גולדברג, הוצאת הקבוץ המאוחד, 2015.
• המת החי, תרגום: לאה גולדברג, דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך יא', 2019.

• גרגר כביצת התרנגולת, לב טולסטוי, תל אביב יפו, ה'תרצ"ב.

מספרי הנוער שתורגמו לעברית

• ילדות, נעורים, עלומים, הוצאת עם עובד, 1948.
• השופט החכם (בת השלג, דב הזהב), תרגום : יצחק לבנון, הוצאת עמיחי, 1964.

מספרי הילדים שתורגמו לעברית

• "חאג'י מורטי, הקוזקים, ספורים לילדים", הוצאת שטיבל, 1937.
• "סיפורים לקטנים", הוצאת עם עובד, 1964.
• "איבן השוטה - סיפורים לילדים", ציורים : זיוה שישא, תרגום: יצחק לבנון, הוצאת מ. מזרחי, 1986. (מהדורות קודמות 1963, 1971).
• "לב טולסטוי לילדים", הוצאת יזרעאל, 1975.
• "וניה טפשון", ציורים: קלוד לפואן, הוצאת עם עובד, 1984.
• "שלוש השאלות - סיפור לילדים על פי לב טולסטוי", (פורסם 2003), עיבד: ג'ון ג' מות', תרגום: תלמה אליגון-רוז, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2005.

ספרו שתורגם מגרמנית לאנגלית

• מלכות האלוהים שוכנת בתוכך, (1894), שפת המקור רוסית. הספר הודפס בגרמנית (בגרמניה), ותורגם לאנגלית.

ביבליוגרפיה

• ילדות, עלומים, נעורים (Детство, Отрочество, Юность) - פורסם בין 1852–1856
• סיפורי סבסטופול (Севастопольские рассказы) - פורסם 1856-1856
• רשימת ערכים בוויקיפדיה על ספרי לב טולסטוי

לקריאה נוספת

• יהושע חנא רבניצקי, ליב ניקולייביץ' טולסטוי, וילנה: מזרח ומערב, תרע"ב, 1911.
• אז"ר, חיי ליב ניקולייביץ טולסטוי, תל אביב: דפוס אחדות, תרפ"ד.
• יוסף קלוזנר, ליב טולסטוי, בספרו "מגדולי הספרות העולמית", ירושלים: מדע, 1954.
• אדיר כהן, ספרות ילדים בעולם יצירתו של לב טולסטוי, המו"ל ושנת ההוצאה לא ידוע.
• אנרי טרויה, טולסטוי, תרגם: מרדכי שניאורסון, כתר הוצאה לאור, 1984
• ג'יי פאריני, התחנה האחרונה - שנת חייו האחרונה של טולסטוי, תרגום: עידית שורר, הוצאת כתר 2005, (עובד לסרט קולנוע בכיכובם של הלן מירן ו-כריסטופר פלאמר).
• פאוול בסינסקי, לב טולסטוי - הבריחה מגן עדן, הוצאת שוקן, 2015
• גל אורן, שברים במראה: שבר ומשבר בספרות האירופית המודרנית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2014 (״ל.נ. טולסטוי - ריק: מלחמה ללא שלום״, עמודים 38–50).
• סופיה טולסטוי, לחיות עם גאון: קטעים מתוך יומני אשתו של לב טולסטוי, תרגמה חמוטל בר-יוסף, הוצאת כרמל, 2018.
• ישעיהו ברלין, הקיפוד והשועל, מסה על השקפת טולסטוי על ההיסטוריה, הוצאת רשפים, 1979

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של לב טולסטוי (ברוסית)

• לב טולסטוי, ברשת החברתית Goodreads
• ספרו של טולסטוי "על הפטריוטיות" באתר "טקסט"
• כתבי לב טולסטוי בפרויקט בן-יהודה
• ספרו של טולסטוי מה היא אמנות בתרגום לא-גמור של אהרון דוד גורדון.
• הספרים של לב טולסטוי, באתר "סימניה"
• על טולסטוי בחינוך באתר ויקי-מופת
• מיקי לוי, היסחפות המונית ב"על הפטריוטיות" של טולסטוי, באתר nrg‏, 26 בספטמבר 2008
• גדעון לוי, מלחמה בלי שלום, לב טולסטוי, על הפטריוטיות, באתר הארץ, 14 בינואר 2009
• יובל פז, על קיר המחראה אני כותב את שמך, באתר הארץ, 9 בינואר 2009
• ג'אד נאמן, שבוע הספר | ספרים מומלצים: ברוכים הבאים למלחמה, באתר הארץ, 10 ביוני 2009
• פותחים ספר: התחנה האחרונה ג'יי פאריני, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2009
• תמר מרין, דום לב: תמר מרין על סופו של טולסטוי, באתר הארץ, 20 בינואר 2010
• בוריס זיידמן, גילוי לב, באתר ynet, 19 בנובמבר 2010
• גל אורן, מלחמה ללא שלום, מקור ראשון, מוסף "שבת", 6 במרץ 2011, פורסם תחילה ב"מקור ראשון", 19 בנובמבר 2010
• זאב גלילי, "מדוע חשבנו שטולסטוי אנטישמי גמור בעוד שהעריץ את העם היהודי ולמד תנ"ך בעברית"?, מתוך האתר היגיון בשיגעון.
• ניצה פרילוק, מוות הרואי לאיש שחייו אגדה, מקור ראשון, מוסף "שבת", 3 בינואר 2011, פורסם תחילה ב"מקור ראשון", 19 בנובמבר 2010
• הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתו ה-186 של טולסטוי, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית), 9 בספטמבר 2014
• אריק גלסנר, על "כתבי הגות", של לב טולסטוי, המדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות", 14 בינואר 2016
• סופיה טולסטוי, כל החיים אני מקריבה את עצמי, ולשם מה? מספיק!, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2018
• לב טולסטוי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• לב טולסטוי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי לב טולסטוי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)