ונוסטיאנו קאראנסה

חוסה ונוסטיאנו קאראנסה גרסה (בספרדית: José Venustiano Carranza Garza, נהגה: [benusˈtjano kaˈransa]‏; 29 בדצמבר 1859 – 21 במאי 1920) היה פוליטיקאי מקסיקני, ממנהיגיה העיקריים של המהפכה המקסיקנית. הביס את משטרו האנטי-מהפכני של ויקטוריאנו ורטה והביא לקץ השלטון הצבאי במדינה. הוא שלט בפועל במדינה בין השנים 1915–1917 כשהוא מאחד סביבו את הכוחות המהפכניים המפולגים. הביא לכינון חוקת 1917 של מקסיקו ונבחר כנשיא מקסיקו ה-37 בבחירות שהתקיימו באותה שנה. הוא נרצח בידי מתנקש במהלך כהונתו כנשיא, ב-1920.

ונוסטיאנו קאראנסה
José Venustiano Carranza Garza

לידה	29 בדצמבר 1859 Cuatro Ciénegas de Carranza, המדינות המקסיקניות המאוחדות
נרצח	21 במאי 1920 (בגיל 60) Tlaxcalantongo, המדינות המקסיקניות המאוחדות
מדינה	מקסיקו
מפלגה	Liberal Constitutionalist Party
מפקד 'התנוע החוקתית' במהפכה המקסיקנית 14 באוגוסט 1914 – 30 באפריל 1916 (שנה)
נשיא מקסיקו ה-37 1 במאי 1916 – 21 במאי 1920 (4 שנים) → פרנסיסקו קרבחאל אדולפו דה לה ורטה ←

ביוגרפיה

רקע וצעירותו

חוסה ונוסטיאנו קאראנסה גרסה נולד ב-1859 בצפון מקסיקו למשפחה בת מעמד בינוני-גבוהה של מגדלי בקר הבית אשר היו בעלי יציבות כלכלית. במהלך המלחמה הפרנקו-מקסיקנית, אביו של קאראנסה, חסוס קאראנסה ניירה, מונה לקולונל בצבא הרפובליקני והיה שליחו המרכזי של בניטו חוארס בקואווילה. הודות ליציבות הכלכלית של משפחתו, ונוסטיאנו קאראנסה, הבן ה-11 מתוך 15, חונך במוסדות חינוך גבוהים בסלטיו ומקסיקו סיטי. קאראנסה חונך במכללה הלאומית כאשר הגנרל פורפיריו דיאס יצא במרד נגד הנשיא המכהן והפך לעריץ בהפיכה. לאחר סיום לימודיו שב למעורבות בעסק הוריו ובשנת 1882 התחתן עם וירגיניה סאלינאס ולזוג היו שתי בנות.

בגיל 28, בשנת 1887, מונה קאראנסה לנשיא המחוזי בעיר מגוריו, קואטרו קיאנגס, ושמר על האידיאלים הליברלים בהם התחנך וזאת למרות אופיו הרודני והעריץ של משטר דיאס. קאראנסה יצר קשר עם מושל נואבו לאון, הגנרל ברנדרו רייס, שהיה שליחו של דיאס וממלא סמכותו בצפון מקסיקו. קרנזה יצר קשר אישי עם רייס, וחסותו של רייס הובילה לבחירתו של קאראנסה לקונגרס המקסיקני הפדרלי בשנת 1898. בשנת 1904 קיבל דיאס המלצה מתומכיו בצפון עבור מינוי קאראנסה לסנאטור ומינה אותו למשרה זאת. קאראנסה היה מעורב כל אותה העת בייעוץ עבור הנשיא דיאס ותמיכה במנהל הדיקטטורי של מקסיקו. במסגרת כהונתו בסנאט המקסיקני, קאראנסה מילא את דרישותיו של דיאס.

מושל ומהפכן

ב-1910 תמך קאראנסה במרד של פרנסיסקו מדרו שהוצג בסן לואיס פוטוסי ועיקרו, ביטול הבחירות והדחת הקאודיו פורפיריו דיאס. לאחר השלמת השלב הראשון במהפכה המקסיקנית עם הדחתו של דיאס ובריחתו לגלות ברפובליקה הצרפתית השלישית, מינה מדרו את קאראנסה למושל מדינת קואווילה שבה התגורר. קאראנסה הנהיג סדרת רפורמות מהפכניות וליברליות בקואווילה שהשפיעו על המערכת המשפטית, הקוד החוקי האזרחי וחוקי המיסים. בינתיים, ממשלתו של מדרו במקסיקו סיטי, שבמקור הבטיחה רפורמות דומות בקנה מידה לאומי, נחלשה עקב העובדה שבבסיסה היו גורמים מהאליטה האוליגרכית ששלטה במקסיקו לאורך תקופת שלטונו של דיאס.

לאחר רצח פרנסיסקו מדרו ב-1913 ותפיסת השלטון במדינה בידי הדיקטטור ויקטוריאנו ורטה, נוצר במקסיקו אי-שקט שנבע מכך שרעיונות המהפכה עדיין פעפעו בקרב הציבור הרחב. לאחר שנודע לקאראנסה על התנקשויות בנשיא מדרו וסגן הנשיא פינו סוארז, הוא התכונן למלחמה. ב-26 בפברואר משך קאראנסה חמישים אלף פסו מקסיקני מבנק אל סלטילו המקסיקני בבעלות ארצות הברית והודיע לנשיא ארצות הברית ויליאם הווארד טאפט שהוא מתכוון לצאת למאבק נגד ורטה. ב-1 במרץ קאראנסה יצא בהצהרה רשמית שלא הכיר בנשיאותו של ורטה.

הכרזתו של קאראנסה על ביטול שבועתו כמושל לנשיא ויקטוריאנו ורטה.

בן בריתו הראשון של קאראנסה היה הגנרל חוסה מריה מייטורנה מסונורה, אשר תחת פיקודו היו הקצינים אלווארו אוברגון, פלוטארקו אליאס קאייס ואחרים. מושלות מדינת סונורה הסירה את הכרתה בלגיטימיות של נשיאות ורטה ב-5 במרץ 1913. בצ'יוואווה המורד פרנסיסקו "פנצ'ו" וייה הקים מיליציה חזרה שסחרה בנשק עם חברות פרטיות אמריקאיות. ב-26 במרץ קאראנסה הוציא לאור את 'תוכנית גוואדלופה' שהאשימה את ורטה באשמת בגידה וביטלה באופן רשמי את כל ההכרה בנשיאותו. התוכנית דחתה את הלגיטימיות של מושלי המדינות תומכי ורטה ומינתה את קאראנסה למפקד 'הצבא החוקתי' אשר נלחם בצבא הפדרלי של ורטה לצד "הדיוויזיה הצפונית" של פנצ'ו וייה. לאחר מכן, קואווילה שבשליטת קאראנסה, צ'יוואווה בראשות וייה וסונורה שנשלטה בפועל בידי כוחותיו של אוברגון פרשו רשמית מהממשל המקסיקני. כעבור כמה שבועות, כל אחד מהם שלח נציגים להיפגש בעיר מונקלובה, קואווילה, שם הסכימו להילחם עד הסוף והודיעו לנשיא האמריקאי החדש, וודרו וילסון, על כוונותיהם.

קאראנסה במדי צבא. צולם ב-23 באוקטובר 1914.

בתגובה, ורטה פיטר את כל המושלים שהביעו אהדה למרידה הצפונית ומינה אנשי צבא לתפקידי מושלים אשר היו נאמנים לו ללא עוררין. המושלים לשעבר שפוטרו הכריזו גם כן על תמיכתם בקאראנסה. במקביל לכך, הנהיג אמיליאנו ספאטה התקוממות עממית נוספת בדרום מקסיקו וקרא לחלוקת הקרקעות בין עובדי האדמה המורעבים. ורטה יצר קשר עם המהפכן פסקאל אורוזקו בצ'יוואווה ואמיליאנו ספאטה במורלוס. הנשיא הדיקטטור הסכים להכיר באנשי אורוזקו ככוחות פדרליים רשמיים, המסופקים עם תחמושת פדרלית, ולהם שכר ופנסיה של חיילים פדרליין, וחוקק רפורמה חקלאית מיידית ונרחבת שנועדה להוריד מהתמיכה בספאטה. ספאטה סירב לסיים את המאבק ללא נפילתה של הדיקטטורה של ורטה, ועל כן היה הצבא הפדרלי בראשות ורטה במלחמה דו-חזיתית.

קאראנסה הכין תוכנית מגירה פוליטית להדחת ורטה וכינון חוקה למדינה. לאחר שאיבד ורטה את תמיכתה של ארצות הברית, ניצלו המהפכנים את חולשתו והתאחדו בראשות קאראנסה. לאחר סדרת קרבות "הדיוויזיה הצפונית" וכוחותיהם של קאראנסה ואוברגון השמידו את הצבא המקסיקני בקרב על טוראון. במקביל, צי ארצות הברית כבש את עיר הנמל וראקרוס במסגרת התערבות אמריקאית שנועדה במקור להביא לכך שוושינגטון די. סי. תוכל לקבוע את תוצאות המהפכה. באותה העת קאראנסה הגיע להסדר סמכויות עם אוברגון, שמונה למפקד צבאו החוקתי. לאחר שורה של קרבות מפתח שבהן נחל כישלון, התפטר ורטה מהשלטון. מחליפו הזמני היה פרנסיסקו קרבחאל, אף הוא כקאראנסה עורך דין בהכשרתו, שפיקח על העברה מסודרת במידת האפשר של השלטון.

נשיא מקסיקו

ונוסטיאנו קאראנסה על מושב נשיא מקסיקו בבירה מקסיקו סיטי.

מלחמת האזרחים

למוד מניסיון העבר פירק קאראנסה את המנגנון הצבאי הקיים (אשר כמעט והיה חסר יכולת באותה הנקודה מהמלחמה הממושכת), ירושה מימי פורפיריו דיאס, והתמקד בגיבוש ממשלה רחבה שתאחד את כל הכוחות המהפכניים ותציג תוכנית לרפורמות כלכליות וחברתיות לשנים הקרובות. הוא הבין שזו הדרך לזכות בהכרה בינלאומית בממשלו, ושרק כך יוכל לתבוע את שמירת הריבונות של מקסיקו. לנוכח נפילת כוחה של תנועת תומכי-דיאס, נותרו מתנגדיו השונים להילחם על ההנהגה. הברית בין החוקתיים, "הדיוויזיה הצפונית" וה'ספאטיסטים', התפרקה זמן קצר לאחר שקאראנסה מונה לנשיא החדש במאי 1916.

במהלך שנת 1916 שלח את הגנרל גונסאלס לחסל את המהפכן המורד אמיליאנו ספאטה שנופף בהצעה רדיקלית לרפורמה אגררית שהעניקה לו תמיכה רחבה באוכלוסייה, המרדף אחריו הסתיים רק 3 שנים לאחר מכן בחיסולו של ספאטה. ההתנקשות בחייו של ספאטה, שבמקור נועדה להפיל את תנועת ה'ספאטיסטים', רק הובילה לחיזוקה, ולראייתו כקדוש מעונה. בתמיכתו של הגנרל אוברגון, שהיה סוציאל-פרוגרסיבי, קאראנסה הצליח להעביר את החוקה החדשה שיזם והיא הייתה לחוקת מקסיקו מאז. למרות זאת, בחר קאראנסה השמרן יחסית שלא ליישם אלמנטים מהפכניים מסוימים שהיו כלולים בחוקה, כמו הלאמת חברות זרות, רפורמה אגררית כללית, ודיכוי של הכנסייה הקתולית במדינה.

נגד ספאטה ווייה, התנועה החוקתית בראשות הנשיא קאראנסה גייסה את "הרגימנטים האדומים", סוציאליסטים מהערים הגדולות של מקסיקו שגויסו למאבק. בתמיכת יועצים צבאיים מהקיסרות הגרמנית, הצבא החוקתי החל להשתמש בגדרות תיל נגד הפרשים של "הדיוויזיה הצפונית". כאשר ארצות הברית התערבה נגד פנצ'ו וייה והעבירה ארטילריה לידי החוקתיים, וייה מצידו הוציא לפועל פשיטה לתוך ארצות הברית, אשר הובילה להתערבות אמריקאית ישירה במלחמה המקסיקנית. כוחות הצבא האמריקאי שהתערבו במקסיקו פגשו בלוחמת הגרילה של פנצ'ו וייה ולא הצליחו להגיע להישגים אסטרטגיים. במקביל היה על קאראנסה לשמור על סדר במחנה החוקתי עצמו, שחולק בין פועלים סוציאליסטים, עובדי אדמות וחלק מהאליטה החברתית שהעדיפו פרגמטיזם על אידיאלים.

מברק צימרמן

ערך מורחב – מברק צימרמן

קריקטורה אמריקאית מ-1920 שבה קאראנסה מודח מנשיאות מקסיקו.

ב-16 בינואר 1917 נשלח מברק צימרמן מהקיסרות הגרמנית למקסיקו. המברק קרא להצטרפות מקסיקו אל מעצמות המרכז במלחמת העולם הראשונה, ולהכרזת מלחמה מקסיקנית על ארצות הברית בעבור מדינות טקסס, ניו מקסיקו ואריזונה. המכתב התגלה בידי המודיעין הבריטי, שהציג אותו לממשלה האמריקאית, שבתגובה התערבה במלחמה נגד מעצמות המרכז. קאראנסה הורה על חקירה של אפשרויות מלחמה בארצות הברית והמטה הצבאי החוקתי הגיע למסקנה כי מאבק שכזה יהיה בלתי אפשרי לניצחון עבור מקסיקו עקב התמיכה המשנית האפשרית שלה ניתן היה לצפות מגרמניה, הפרש הכוחות האדיר שנראה בכיבוש האמריקאי של וראקרוס, המאבק הפנימי במקסיקו והמשבר הכלכלי המקסיקני. ייצוא הנפט של מקסיקו כמעט ולא הושפע מהמהפכה, אך עיצומים כלכליים מצד ארצות הברית היו עלולים להביא לקריסה כלכלית מוחלטת.

ההתנקשות

עם ההוצאה לפועל של הרפורמות לפי החוקה החדשה של 1917, רבים מהמורדים ברחבי המחנות השונים מצאו כי ממשלת קאראנסה ממלא את דרישותיהם, הליך שעם הזמן הוביל לירידה בתמיכה בצדדים הנאבקים ולהשקטה חלקית של הקרקע במלחמה. לאחר תום הקדנציה שלו בשנת 1920, לא היה יכול לפי החוקה להתמודד בשנית לנשיאות. הוא סבר שלא ניתן להשלים את הרפורמות ולהסדיר את המשך השלטון האזרחי הדמוקרטי במדינה בתקופה קצרה של ארבע שנים, ולכן ניסה לכפות את מועמדותו של פוליטיקאי אזרחי עלום-שם כמעט, איגנסיו בונייאס , לנשיאות המדינה.

החלטתו לא הייתה מקובלת על הגנרלים של המהפכה, שהחלו סמוך לבחירות לתכנן את החלפת השלטון במדינה. התוכנית של אגואה פרייטה תוכננה בידי אלווארו אוברגון שהפסיד בבחירות וחבריו, טענות שעסקו באופן רשמי בסכסוך בין הממשלה הפדרלית לממשלה המקומית של סונורה על השליטה במים, הובילו למרד שסחף אליו שלושה רבעים מכוחות צבא מקסיקו שהתקדמו לעבר הבירה מקסיקו סיטי. בינתיים נרצח קאראנסה ומחוללי המהפכה תפסו את השלטון. הם העבירו בקונגרס את מינויו של אדולפו דה לה ורטה כנשיאה הזמני של מקסיקו והכריזו על בחירות חדשות בסוף השנה, בהן נבחר אוברגון כנשיאה ה-39 של מקסיקו.

השפעת החוקה

הכריכה המקורית של "החוקה הפוליטית של ארצות הברית של מקסיקו, 1917".

בשנת 1917, כאשר נקראה ועידה של התנועה החוקתית בעבור כתיבת חוקה פדרלית חדשה למקסיקו, קאראנסה קבע את מושב הועידה בקוורטרו (Querétaro) במקום הבירה מקסיקו סיטי. קוורטרו הייתה בעלת חשיבות סמלית פוליטית שכן הייתה המקום בו הוצא להורג מקסימיליאן הראשון, קיסר מקסיקו, אשר מותו הוביל לסיום ההתערבות של הקיסרות הצרפתית השנייה במקסיקו.

חוקת מקסיקו משנת 1917 עודנה משמשת בתור החוקה הפדרלית של מקסיקו והיא נחשבה בקרב מעגלים סוציאלים להיות מבין החוקות הפרוגרסיביות ביותר בבחינת תקופתה. החוקה קבעה כי החופים, ההרים, הגבעות והאוצרות הלאומיים הטבעיים של מקסיקו בתור רכוש אזרחי של תושבי מקסיקו שהוכרו כקהילה מאוחדת בידי מוסדות המדינה. נקבעה מערכת ממשל דמוקרטית שהתקיימה בחסות ממשל ריכוזי, זכות לחינוך אוניברסלי חופשי, זכות לביטוח בריאות לאומי, זכות לבניית איגודי עובדים, זכות לבעלות על קרקעות של קהילות חקלאיות קטנות וזכות השביתה.

החוקה החדשה הובילה לסיום המאבקים הפנימיים בתוך התנועה החוקתית ומילאה את הרפורמות שנקראו במקור בידי פרנסיסקו מדרו ותומכיו בפרוץ המהפכה. החוקה החדשה הייתה גם הגורם המרכזי להיחלשות ההתנגדות לממשלת קאראנסה ולהיחלשות תנועות המורדים. אף על פי כן, מעמד הסמכויות של מדינות פנימיות לעומת הממשל הפדרלי, הפרדת הדת מהמדינה ונושאים חלוקי דעות נוספים נותרו פתוחים בידי ממשל קאראנסה והוסדרו רק לאחר שלטונו.

לקריאה נוספת

• ראשי פרקים בתולדות מקסיקו (אסופה), תרגם מספרדית: נחום מגד, מקסיקו 1985. עמ' 167–170

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ונוסטיאנו קאראנסה בוויקישיתוף

• ונוסטיאנו קאראנסה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ונוסטיאנו קאראנסה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ונוסטיאנו קאראנסה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

הערות שוליים

הקודם: פרנסיסקו קרבחאל

נשיא מקסיקו 1914–1917 מפקד המהפכה של מקסיקו 1917–1920 נשיא מקסיקו

הבא: אדולפו דה לה ורטה