רפורמה אגררית
רפורמה אגררית (רפורמת קרקעות) היא העברת בעלות על אדמה חקלאית, שיזומה או נתמכת על ידי השלטון. המונח מציין בדרך כלל העברת קרקעות מבעלות של קבוצה קטנה של בעלי קרקעות, או אצילים (למשל, מטעים וחוות גדולות) לבעלות פרטית או קולקטיבית של האנשים שמעבדים אותה קרקע. העברת הקרקעות יכולה להיעשות ללא הסכמת בעלי הקרקע וללא פיצוי עבורה. מלבד חלוקת הקרקעות, הרפורמה האגררית עוסקת גם בתנאי פארצלציה של חלקות הקרקע, תנאי החכירה, גובה תשלומי החכירה, חוקי בעלות על הקרקע וחוקי ירושה, שיטות מיסוי ועוד. מס שבח מקרקעין, ובמיוחד כזה שמוטל על קרקעות, הוא צורה מודרנית של רפורמה אגררית.
כדי לסבך מעט יותר את מגוון השימושים שנעשה במושג, נביט בחוות קולקטיביות. בכמה מקרים בהיסטוריה, רפורמה אגררית העבירה קרקעות מבעלות פרטית, כולל זו של איכר, לחוות קולקטיביות בבעלות ממשלתית. במקרים אחרים, המונח שימש לפעולה הפוכה לחלוטין, חלוקת אדמת חוות קולקטיביות בבעלות ממשלתית לנחלות פרטיות קטנות.
רפורמה אגררית יושמה בקנה מידה רחב, החל במהפכה הצרפתית וממנה לכל אירופה, דרך מהמהפכה המקסיקנית, סין הקומוניסטית ועד לזימבבואה ונמיביה. רפורמה אגררית הייתה כלי דה-קולוניזציה פופולרי באפריקה ובעולם הערבי, כחלק ממה שנקרא סוציאליזם אפריקני וסוציאליזם ערבי. רפורמה אגררית הייתה צעד חשוב בדרך להשגת פיתוח כלכלי במדינות רבות בעולם השלישי בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, במיוחד אצל הנמרים האסיאניים[דרושה הבהרה], כולל טאיוואן, קוריאה הדרומית, מלזיה ובסין העממית בתקופת דנג שיאופינג.
רפורמה אגררית ברומא העתיקה
עריכהאחד מהמרכיבים של המאבק הבין מעמדי בין הפטריקים (מעמד האצולה) ובין הפלבים (השכבות הנמוכות) ברומא העתיקה הייתה המחלוקת על השימוש באדמות המדינה. הפלבס באופן כללי, דרשו כחלק ממאבקם לזכויות ולשוויון, שאדמות שבעלות המדינה יחלקו ביניהם. הפטריקים, בהנהגת הסנאט פחדו מאבדן כוח וכסף אם האדמות של המדינה שהיו נתונות תחת פיקוחם, יעברו לידי הפלבס. בנוסף לכך הרבה מאוד אדמות של המדינה הוחכרו לאצולה ולשכבות העשירים מהפלבס, או שנלקחו על ידיהם בלא רשות ובאופן לא חוקי. שכבה זו של העם הרומי, שמרה בקנאות על הרכוש הגנוב שלה, בעוד רפורמים רומאים שונים ניסו לתקן את המצב על ידי חלוקת האדמה באופן הוגן יותר. חלק מאדמות המדינה הרומית גם ניתנו בהחכרה לבנות בריתה הלטיניות והאיטלקיות, והדרישות לחלוקת בין אזרחי רומא העלו בעיות דיפלומטיות קשות.
מספר מנהיגים עממיים ופופולריים, כגון האחים הגרקכים ניסו במהלך הזמן להשתמש במאבק לחלוקת האדמות מחדש, כאמצעי להגביר את כוחם והשפעתם, ולפעמים אך כיד לשמש כעילה למהפכה.
הראשון שהביא את ההצעה לפני אספת האזרחים לרפורמה בקרקעות המדינה היה הקונסול ספוריוס קאסיוס בשנת 486 לפנה"ס. הצעתו כלל אומדן וקביעת קרקעות המדינה, והחכרת חלק מהם, וחילוק חלק מהם לעניים. קאסיוס, שניסה למעשה לגזול מן הסנאט את אחריותו על שטחי המדינה לא הצליח לעמוד מול כוחם המשותף של האצולה הרומית, והשכבה העשירה של הפלבים והוצא להורג.
ב-462 לפנה"ס הציע הטריבון גאיוס טרנטילוס ארסה למנות ועדה שתפקידה יהיה להציע רפורמה אגררית מקיפה, הצעה שנפלה. ב456 לפנה"ס חולקה אדמת האונטין, עד אז חורש קדוש בבעלות המדינה, בין האזרחים העניים של העם.
ב-454 לפנה"ס לאחר מאבקים קשים בין שני המעמדות, הגיעו הצדדים לפשרה לפיה יוטל השלטון על עשרה אנשים הדצימרים שיסדרו את ענייני החוקה הרומית, סידורים שיכללו גם ובעיקר יצירת חוק קרקעות חדש שיעסוק בחלוקה מחודשת של האדמה הרומית הציבורית. שלטון עשרת האישים נמשך מ-451-450 לפנה"ס ובמהלכו חוקקו בין השאר גם חוקי קרקעות.
הרפורמות האגרריות מאז המהפכה הצרפתית
עריכההמהפכה הצרפתית ביטלה את חלוקת הקרקע הפאודלית בצרפת ומשנת 1793 האיכרים הפכו לבעלי הקרקע שעיבדו. בנוסף לכך, השלטונות המהפכניים מכרו לכל החפץ לקנות את האדמות שהוחרמו מידי המלך, הכנסייה והמהגרים שברחו מצרפת. בשנת 1798 הוחרמו בשווייץ הקרקעות מידי האצולה, תמורת פיצוי, והועברו לידי האיכרים. אותו דבר נעשה בקיסרות ההבסבורגית ב-1848. בין השנים 1807-1850 הועברו הקרקעות החקלאיות בפרוסיה לידי איכרים אמידים, בעלי אמצעים לעבד אדמות אלו. ברוסיה בוטלה הצמיתות ב-1861 ולאיכרים ניתנה אפשרות לקנות או לחכור אדמות בעזרת הלוואות ממשלתיות.
עם מהפכת אוקטובר, הלאים השלטון המהפכני הסובייטי את כל קרקעות המדינה וחילק אותן לאיכרים (1917). בארצות שכנות - רומניה, צ'כוסלובקיה, המדינות הבלטיות, הונגריה ופולין - חולקו אדמות רבות לאיכרים, לאחר שהוחרמו מידי האצולה האגררית חלקן תמורת פיצוי כספי וחלקן ללא פיצוי.
לאחר מלחמת העולם ה-2 בוצעו רפורמות אגרריות בכל מדינות אירופה ואסיה שהפכו לדמוקרטיות עממיות. ברוב ארצות אלו הבעלות הפרטית על קרקעות בוטלה כמעט לחלוטין ובמקומה הוקמו צורות שונות של קואופרטיבים חקלאיים. באותה תקופה בוצעה רפורמה אגררית גם בהודו שם צומצמו מאוד היחסים המסורתיים הישנים של בעלות על קרקע. רפורמות דומות בוצעו גם ביפן, מצרים, יוון, איטליה ועוד.
בעלות על הקרקע
עריכהמגוון השיטות לרפורמה אגררית נובע ממגוון השיטות לבעלות ולזיכיון על הקרקע. בין שיטות אלה נציין את:
- בעלות מסורתית על קרקע, כפי שהייתה נהוגה בצפון אמריקה הפרה-קולומביאנית
- פיאודליזם
- זיכיון לכל החיים – שתוקפו פג עם מות בעל הזיכיון
- בעלות פשוטה – מוגנת בחוק
- חכירה או השכרה
- בעלות משותפת על היבול (אריסות) – האיכר מעבד את האדמה ומשלם לבעליה חלק מהיבול
- זכויות דרך – הזכות לעשות שימוש ברכוש הזולת, נפוץ בעיקר עבור נסיעה בדרכים שעברו על אדמה פרטית
בנוסף קיימת עבודה שכירה בחקלאות ובעלות קולקטיבית, בדרך כלל תחת קואופרטיב או באמצעות מניות בתאגיד. סוגים מעורבים של הצורות הנ"ל היו נפוצות במדינות קומוניסטיות, כשהבעלות הממשלתית על כל הקרקע במדינה הועברה לחקלאים דרך קולקטיבים חקלאיים מסוגים שונים. רפורמה אגררית מכוונת להיטיב עם האיכרים והפועלים החקלאים, שלפני הרפורמה היו שייכים למעמד הנמוך, בעלי נחלה זעירה או חסרי נחלה כליל, צמיתים ואפילו עבדים.
תוצאות הרפורמות האגרריות
עריכההרפורמות האגרריות השפיעו רבות על ארגון המשק החקלאי, על כוח העבודה החקלאי ועל השקעות ההון בחקלאות. כמו כן, השפיעו על ההתפתחות הטכנולוגית בתחומים רבים ועל מידת שילוב החקלאות במשק הלאומי. השפעות נוספות היו בגיבוש מעמדות ושכבות סוציאליות חדשים, מעברי אוכלוסייה מהכפר אל העיר (וגם מהעיר אל הכפר), רמת ההשכלה והתרבות באזורים החקלאיים והתפתחות תעשייתית באותם אזורים. באזורים רבים של העולם השלישי, באפריקה ודרום אמריקה, רפורמות אגרריות עזרו בפיתוח חקלאות וטכנולוגיות פרימיטיביות וכן שיפרו את רמת התזונה של האוכלוסייה.
הרעיון שמאחורי הרפורמה
עריכהטיעונים בעד רפורמה אגררית:
- מבנה בעלות מורכב מקטין את אפשרויות השימוש בקרקע
- הבעלות על הקרקע הושגה במרמה, לעיתים בחסות החוק
- הרפורמה תיטיב עם מרבית האנשים
- הצדק דורש העברת הקרקע אל מי שמעבד אותה בפועל
עם זאת, רבים מהטיעונים האלה מתנגשים עם הזכות לרכוש, שהיא זכות אדם יסודית, במרבית החברות והארצות. למעט הדוגלים בכלכלה חופשית לחלוטין, בה ניתן להעביר קרקע רק ממי שמוכר מרצונו למי שקונה מרצונו, כל צורות הרפורמה האגררית מעלות שאלות בדבר תפקיד החברה בעיצוב זכויות הפרט והמקום הראוי לממשלה בחייהם של אזרחיה. שאלות אלה כוללות:
- האם רכוש פרטי הוא לגיטימי?
- אם כן, האם בעלות על קרקע היא לגיטימית?
- אם כן, האם זכויות רכוש כפי שהתפתחו במדינה או חברה מסוימים הן לגיטימיות?
- אם כן, האם הן מגינות על בעל הרכוש באופן מוחלט נגד הפקעה, או שהן מתירות הפקעה שכזו בתמורה לפיצוי חלקי או מלא?
- כיצד יש לשקול זכות לרכוש כנגד הזכות לחיים ולחופש?
- מי בורר סכסוכים בדבר בעלות על הקרקע?
- מי הבעלים של קרקע משותפת?
- מה פירוש רפורמה אגררית צודקת?
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- רפורמה אגררית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
רפורמה במקרקעין, דף שער בספרייה הלאומית
