ויקיפדיה

ועידות נצרת

ראשיתו של פרויקט פסיכואנליטיקאים מאנגליה, ישראל וגרמניה, [1] שביקשו לתרום לתהליך של פיתרון סכסוכים בין קבוצות לאומיות

ועידות נצרת היו ראשיתו של פרויקט פסיכואנליטיקאים מאנגליה, ישראל וגרמניה,[1] שביקשו לתרום לתהליך של פתרון סכסוכים בין קבוצות לאומיות. הגורמים לסכסוכים הללו הן דעות קדומות וטינות קולקטיביות. מטרת הוועידות הייתה[2] לפתח מודעות לדעות קדומות אלו, בשאיפה לבטלן. בהקדמתו[3] למהדורה האנגלית והגרמנית של הספר על ועידות נצרת[4] השווה דזמונד טוטו את הוועידות עם ועדת האמת והפיוס שהוקמה לאחר סיום האפרטהייד בדרום אפריקה.[5]

היסטוריה

עריכה

את הוועידות יזמו פסיכואנליטיקאים וארגוניהם הייצוגיים שהצטרפו לאיגוד הפסיכואנליטי הבינלאומי (IPA). הראשונה מבין שלוש הוועידות התקיימה בשנת 1994. שורשי הוועידות הן בפועלו של מקס אייטינגון ב-1934, שהקים לאחר בריחתו מגרמניה הנאצית את "החברה הפסיכואנליטית הפלשתינאית", לימים "החברה הפסיכואנליטית הישראלית", משורותיה הגיעו כמה ממקימי הוועידות.[6]

בשנת 1957 החל מכון טאוויסטוק (Tavistock Institute)[7] בלונדון לפתח את "ועידות לסטר",[8] ניסוי אמפירי ביחסי קבוצות, בהסתמך על מושגים פסיכואנליטיים, וכן על "תאוריית המערכות הפתוחות".[9]

קונגרס ה-IPA[10] של 1977, הראשון לאחר תקופת הנאציזם, התקיים בירושלים. ההתרחשויות בקונגרס העלו בגרמניה ובישראל תהליכי הרהור ודיון, והמתדיינים ביקשו ליצור השלכות, דיני המשך והשפעה בשתי המדינות. הקבוצה הגרמנית ביקשה לקיים את הקונגרס הבא בברלין אך רוב המשתתפים הישראלים לא הסכימו. תחושת היפגעות זו נוצלה על ידי המשתתפים הגרמנים לצורך תהליך אינטנסיבי של אינטרוספקציה.[11] התהליך הוצג בקונגרס ה-34 של ה-IPA ב-1985 בהמבורג, בתערוכה מלווה שהתחקתה אחר התהליך.[12]

באותה שנה הוקם בישראל, כתוצאה מהקונגרס בירושלים, ארגון OFEK,[13] ארגון המוקדש לחקר תהליכים קבוצתיים.[8] בתמיכתו ובניהולו של אריק מילר מ"מכון טאוויסטוק" הוקמו ועידות לדיון ביחסי קבוצות עם "OFEK" בישראל.

זמן קצר לאחר קונגרס ה-IPA ב-1985 בהמבורג, הציעו רפאל מוזס[14] ואשתו רינה מוזס הרושבסקי הקמת קבוצת מחקר לשם יוזמת תהליכים רפלקסיביים של שתי הקבוצות כששתיהן נוכחות באותו מקום.[1] ניסיון ראשון נכשל, אך הוועידה הראשונה התקיימה בשנת 1994 בנצרת.

חלק מהמשתתפים, יהודים-גרמנים, נעדרו מהוועידה הראשונה והשנייה, ולכן פנה אליהם שמואל ארליך, כיליד פרנקפורט, במכתב פתוח ב-1999, זמן קצר לפני הוועידה השלישית, ועודד אותם להשתתף.[15]

הפסיכואנליטיקאים הגרמניים התקשו להשתתף בוועידות אלה, על פי הרמן בלנד כתוצאה מאי רצונם של הגרמנים, אי אצון ש"עדיין היה אפקטיבי באופן קולקטיבי", מפני הדמיית השואה וכן מהיעדר תובנה משכנעת לגבי הסיבה לביצוע השואה.[16] בלנד תיאר את האשליות והבלבול - שלו ושל חלק מהקבוצה הגרמנית - שהביאו לבסוף למעורבות בפרויקט זה. מאז 1922 נדרש זמן רב, עד 2007, כדי שיתאפשר שוב קיומו של קונגרס ה-IPA בברלין.[17][18]

 
אתר הכנס ב-2000 בבאד סגברג, גרמניה
 
אתר הכנס מאז 2004 בפלטרס / קפריסין

מנהל הצוות אריק מילר הזמין את קבוצת המפקחים לשלושת הכנסים הראשונים - ב-1994 וב-1996 בנצרת ובשנת 2000 בבאד סגברג בגרמניה. מותו הבלתי צפוי בשנת 2002[19] הוביל לנקודת מפנה, וכך גם מותו באותה שנה של רפאל מוזס, שהיה איש צוות מתחילת הפרויקט. בקפריסין התקיים בשנת 2004 הכנס הרביעי ובשנת 2006 - הכנס החמישי תחת שם חדש, עיצוב חדש ועם אנטון אובולצר כמנהל חדש. בשנת 2007 הוקמה PCCA[2] - שותפים להתמודדות עם זוועות קולקטיביות - ארגון ללא מטרות רווח ששימש את מייסדי ועידות נצרת כארגון מייצג.[20] מאז 2008 השתלטה PCCA על הנהגת הכנסים.[21] באותה השנה השתתפו פלסטינים לראשונה ובוועידת 2010 שלאחר מכן הם היו מיוצגים בצוות עם נימר סעיד.

משימה ותוכנית

עריכה

הכותרת של שלוש ועידות נצרת הייתה "גרמנים וישראלים: העבר בהווה".[22] נושא הוועידות ומוקד ההגדרה של יחסי שתי הקבוצות היה שיח על שתי קבוצות לאומיות והצעה להכיר בעבר. כך הצליחו הוועידות להפוך למקום בו יכולות להיפגש זהויות אינדיבידואליות וקבוצתיות ובו ניתנה להן האפשרות לחקור את הסיכויים והסיכונים שבמפגש כזה. המשימה הייתה לגלות כיצד הקשר הנוכחי לקבוצה האחרת הושפע מתחושת הזהות ומהעבר. תוצר לוואי היה איתור הלא-מודע הבסיסי, אך המטרה לא הייתה טיפולית, אלא למידה ברגע המפגש. כדי להתמודד עם משימה זו באופן שלא מפריע לחיי היומיום של המשתתפים,[23] הציגו הוועידות תכנון של מסגרת בטוחה. חברים וצוות התגוררו יחד בבית ועבדו שישה ימים בנושא. שפת הכנס הייתה אנגלית. השימוש בשפת הלאום היה מותר, רק אם כל הנוכחים שלטו בשפה זו. כך ביקשו יוזמי הוועידות ליצור אפשרות לתפוס את תפקידו של האדם נוכח האחרים, ולחקור כיצד הושפע תפקיד זה מתהליכים פסיכולוגיים וחברתיים מהעבר ובעת הנוכחית.

המשתתפים

עריכה
 
שותפים להתמודדות עם זוועות קולקטיביות (צוות: 2011). חזית: הרמן בלנד, גרמניה, שמואל ארליך, ישראל, דורותי כ' פון טיפלסקירש-אייסינג, גרמניה, לואיזה דיאנה ברונר, איטליה, אנטון אובולצר, בריטניה. אמצע: מירה ארליך-גינור, ישראל. מאחור: יונה רוזנפלד, ישראל, פאכרי דייווידס, בריטניה, ורוניקה גרונאייזן, גרמניה, קארין לידרס, גרמניה.

הוועידות שתוכננו על ידי פסיכואנליטיקאים, הוערכו מלכתחילה כמיזם נועז ומסוכן.[24] ההזמנה הופנתה בתחילה לחברי אגודות וחברות פסיכואנליטיות ולא לאגודות עצמן.[25] מצב זה השתנה לימים. המשתתפים היו חברים ב"קבוצות שנמצאות בסכסוך" ואנשי צוות. מטרת הצוות הייתה ניהול הכנס. הצוות קיבל אחריות על המסגרת ובכך הבטיח את גבולות המרחב, הזמן והמשימה. הוא הכניס לכנסים יועצים באופן שיטתי או אם הוזמן לכך, והציע השערות עבודה לגבי המתרחש בכנסים. באותה העת אנשי הצוות לא היו צופים חיצוניים, אלא השתתפו כיחידים וכקבוצה המעורבת בתהליך כולו.

המשתתפים הגיעו לא רק מגרמניה וישראל.[26] קבוצת הגיל הגדולה ביותר הייתה בני הדור השני. אך כמה מניצולי השואה וחלק מהדורות שלאחר מכן היו מיוצגים אף הם.

גרמנים וישראלים הוזמנו להשתתף, אך חשו לעיתים קרובות כי זהותם האישית מעומעמת עקב מוצאם.[27] שאלת הזהות הייתה מרכזית,[28] במיוחד עבור ישראלים, מכיוון שעל פי התשובה לשאלה זו הוחלט בעבר מי רשאי לחיות. כל המעורבים ידעו זאת, והדבר הגיע לידי ביטוי באמירה: "ההורים שלנו הם אלה שהיו צריכים לשבת כאן ביחד".[29][30]

מבנה וטכניקה

עריכה

המשתתפים האינדיבידואלים עמדו במוקד תשומת הלב. ניתן היה להבחין בהם כנציגי קבוצתם, ובכך ניתנה להם הזדמנות להבין את האינדיבידואל כחלק משמעותי מהסכסוכים הקבוצתיים. בניסיון למצוא פתרונות לסכסוכים הקבוצתיים הללו, נוצרו ונחקרו תהליכים קבוצתיים שונים. השערת עבודה פורצת דרך הייתה כי העימותים הקבוצתיים הבלתי ניתנים לפתור היו מבוססים על עמדות, רגשות, מוכנות לתגובות ותת-מודע, שלעיתים קרובות ביססו זהות ולכן קשה היה לוותר עליהן. הבנות אלה לוו ברגשות סוערים, וביטויים נבע מההנחה שקיימת נכונות גבוהה לסובלנות בקרב המשתתפים.

הוועידה ביקשה להשיג הבנה עמוקה יותר של הגורמים לסכסוכים קבוצתיים פרטניים וקולקטיביים ובכך ליצור את התנאים לפתרונם. השיטה סיפקה מערכת של קבוצות שונות בעלות אופי ניסיוני או רפלקטיבי. חוויות בכאן ועכשיו נאספו והוערכו. על סמך ניסיונותיהן של ועידות קודמות הוצעו שינויים בעיצוב. עד הוועידה השלישית התגבשה מערכת הקבוצות השונות. קבוצת מליאה, ביקורת ויישומים עזרה להציג תהליכים רפלקסיביים בהתהוות, קבוצת לימודים קטנה ובמיוחד אירוע המערכת סיפקו מקום לתחושה, לעיצוב ולחוויה, וכן מפגש עם העצמי ועם אחרים. 33 וחצי שעות חולקו על פני שישה ימים - אפילו בשבת . קבוצת היישומים ננטשה מאוחר יותר.[31]

האתגר בחמש הקבוצות היה להתאסף שוב, להבין את האירועים והחוויות של הקבוצות האחרות ולשקול אירועים יחידים כחלק מהשלם. לקבוצת הבדיקות וקבוצת היישומים היו משימות אחרות. בשתיהן היה הרכב זהה של חמישה עד שבעה משתתפים של אותה מדינה ויועץ קבוע. בקבוצת הביקורות חברי הקבוצה נאלצו לברר איזה תפקיד הם לקחו בוועידה כולה והאם או כיצד השתנו. קבוצת היישומים נתנה את ההזדמנות לשקול כיצד חוויית הכנס יכולה להיות יעילה ביישומים מקצועיים או בתפקידים אחרים. בקבוצת הלימודים הקטנה ישבו בני שני הלאומים עם יועץ שש פעמים כדי לחוות ולבחון את התנהגות הקבוצה כקבוצה. אירוע המערכת ושבעה המפגשים שלו היו במרכז הכנס. האירוע החל בשתי קבוצות גדולות של בני לאומים הנפרדים, ללא יועצים; הצוות עבד בחדר שלישי. פירוש הדבר שאפשר היה לבקרו ולצפות בעבודתו. בתהליך מתמשך נאלצו המשתתפים באירוע המערכת להגיע להסכמה לגבי השאלה מי רוצה לעבוד עם מי, באיזה חדר, עם או בלי יועץ, באיזה נושא ואיך לעשות זאת. כך הופיעו סכסוכים בזמן אמת, שלעיתים היו דומים לאלה שהובאו על ידי המשתתפים מבחוץ. אירוע המערכת נחווה בזמן הווה, וכך הפך זמין להתנסות ואפשר להתבונן ולהבין את המשתתפים. אם התהליך נתקע, הצוות עזר בפרשנות מכוונת. המטרה המוצהרת של היוזמים הייתה חינוכית: למידה דרך התנסות.[32]

תהליך

עריכה

לכל אחד משלושה הכנסים היה מסלול ייחודי, שהיה תלוי במשתתפים ובהיסטוריה שלהם ובסיפוריהם. בכנס הראשון[33] והשני[34] דנו במיוחד באבות והשפעתם על התפתחות דעות קדומות וטינות, ואילו בכנס השלישי האמהות עמדו במוקד.[35]

עבור רבים החלוה המעורבות בכנסים עוד לפני תחילתם בשאלה החרדה כמעט תמיד: ללכת לשם או לא?[36] בתהליך המתמשך חוו כל המשתתפים "רגעים משמעותיים" עקב "אירועים שונים".[37] סיפורי "רודפים" ו"קורבנות" והשלכות השואה על הדורות הבאים - שכבר עובדו אינטלקטואלית על ידי אנשי מדע המדינה והיסטוריונים - הובלטו במהלך הוועידות על ידי סיפורים אישיים והראו את הפערים הגדולים בעבודה האישית של המשתתפים. "פנטזיות, חלומות, תת-מודע, הבלתי נאמר וזה שבלתי ניתן לדבר עליו"[38] צפו ועלו. כך נוצר נתיב שאפשר שינוי אישי, תנאי מוקדם להפסקתם, משני הצדדים, של המשך העברתם חסרת הרגישות של נזקים שנגרמו, לדורות הבאים.[39]

שלוש הוועידות לא היו זהות בהרכב ובמבנה, אך התגלה תהליך במהלך כל ועידה פרטנית ובמהלך פיתוח שלוש הוועידות. תהליך זה התעצם במהלך הוועידה השלישית, כאשר הפרשנות היחידה שהעמיד הצוות לרשות המשתתפים בכנס זה הייתה כדלקמן:

"המשתתפים הציבו עצמם במצב כואב כשהם מגיעים לכנס זה, שיכול להיחוות כאכזרי. הדבר מוביל לתלות גדולה יותר בצוות לצורך ההכלה, יחד עם פחדים ואכזבה מפנטזיות לגבי חוסר היכולת של משאבי הצוות לספק את צורכיהם הרגשיים של המשתתפים. הפנטזיות המפחידות עשויות היו להיות קשורות לשינויים בלתי צפויים ועוצמתיים בתחושת הזהות של האדם ולוויתור על חלקי זהות יקרים, כמו תפקיד הקורבן (עבור הישראלים) או אשמתם של הרודפים (עבור הגרמנים)."[40]

משתתף אחד תפס פרשנות זו כמטרידה מאוד אך יחד עם זאת כמובילה להתפתחות, שכן העלה שאלות שדרשו תשובה:

"עבורי הצוות הביע משהו שלא ייאמן: תפקיד הקורבנות עבור הישראלים ואשמת מבצעי הגרמנים צריכים להיות חלק 'ראוי' בזהותם! קשה לקבל זאת. עלה הרעיון שאפשר לוותר על חלקים מזהות זו. אבל אם כן, מה יקרה אז? האם זה לא אומר שהקבוצה היהודית תזהה את עצמה בתפקיד הקורבן ושהקבוצה הלא-יהודית תזהה עצמה כמבצע העבירה, כאשמים? האם זה לא אומר להיפרד בצורה יותר עמוקה מהורים שלא רק בעולם הפנימי אלא לעיתים קרובות גם בחיים האמיתיים צריכים להיות המרחב להכיל את החרדה שלנו או רצונות ההרס שלנו? היכן לשים את הרגשות האלה כאשר המרחב לכך יאבד? מה יכולות להיות ההשלכות על עצמך כמו גם על הפגישה עם האחרים? האם הנוגע בטאבו נמצא בסכנה להפוך לטאבו? מתוך השערה זו עלולות להופיע שאלות מפחידות נוספות."[40]

משתתף אחד בקבוצה הישראלית, חיים דסברג, שהיה ילד בשואה, השתתף בכל שלושה הכנסים ופרסם רבות בנושא. הוא היה מודאג מהשאלה אם ליהודים יש טינה לגרמנים.

היכולת להביט זה בעיני זה הייתה אחת המטרות של הוועידות הללו.

תוצאה

עריכה

לכל ועידה הייתה תוצאה שונה. משתתף אחד אמר: "להסתכל על זה עוזר להכיר בהבדל בין 'האחר' לבין הפנטזיות שלי עליו. כך אני משתחרר מכליאת הפנטזיות ומשחרר את 'האחר' מעולם האובייקטים הפנימיים שלי. אני הופך להיות ריק ואני לא צריך להקרין את האובייקטים הפנימיים שלי על 'האחר' יותר - זה תהליך מטהר. אני לא תקוע. ואז, ורק אז, שנינו (האחרים ואני) חופשיים לבחור אם לקיים או לא לקיים קשר זה עם זה."[41]

בנוסף לתובנות אינדיבידואליות אלה ואחרות, הייתה גם תוצאה קולקטיבית: שני ספרים,[4] אחד בגרמנית, אחד באנגלית, שהופיעו כמעט בו זמנית, יצירה משותפת של כל אלה שרצו להשתתף. מחברי שני הספרים אספו כמה פרקים חשובים להבנת הפרויקט, ההיסטוריה שלו, עיצובו ומבנה הוועידה. מצד שני, חוויית הכנס של המשתתפים הוצגה כקולאז': היו תרומות אישיות של מחברים משותפים. מירה ארליך-גינור הוסמכה על ידי המשתתפים להרכיב קולאז' מתרומותיהם. היא כתבה במבוא שלה: "ישנם סיפורי ועידה רבים כמו מספר המשתתפים בהם."[42]

רוב המשתתפים התמודדו עם הועידות בצורה חיובית. היו מעט מאוד עמדות ביקורתיות. שני הספרים סייעו להנגיש את הפרויקט לקהל הרחב, וקוראי החוויות האישיות והכואבות של המשתתפים הצליחו ללמוד על התהליך מקרוב.

הוועידות התגבלו באופן שונה לגמרי בגרמניה ובישראל: "בניגוד לחשיבות שניתנה ליצירה זו בגרמניה ובמקומות אחרים, לא הוענק לה אותו מקום בישראל." עם זאת, ההערכה "של הישראלים שהשתתפו בכנסים הייתה בהחלט חיובית מאוד, מעורבת ואסירת תודה."[43]

באמצעות הרצאות, מצגות ופרסומים, קיבלה עבודת הוועידות תשומת לב בינלאומית בקהילה הפסיכואנליטית. בשנת 2009 הועלתה הסברה ש"צריך שיהיה להם עתיד."[44] הוקם אתר אינטרנט ועם ה-PCCA הוועידות נפתחו לכל המעוניינים, כך שהפרויקט יכול לפנות כעת לקבוצות לאומיות אחרות שנמצאות בסכסוך.

ספרות

עריכה
  • Beland, Hermann (1992). "Erfahrungen aus einer Leicester-Konferenz in Israel". DPV-Informationen (בגרמנית). 12: 23–25.
  • Dasberg, Haim (2000). "Myths and Taboos among Israeli First- and Second-Generation Psychiatrists in Regard to the Holocaust". Echoes of the Holocaust. Bulletin of the Jerusalem Center for Research into the Late Effects of the Holocaust. Shalom Robinson. 6: 26–36. אורכב מ-המקור ב-22 באפריל 2017. נבדק ב-26 בינואר 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
  • Eiferman, Rivka (1987). "'Deutschland' und 'die Deutschen'. Agieren von Phantasien und deren Entdeckung in der Selbstanalyse". Jahrbuch der Psychoanalyse (בגרמנית). 20: 165–206.
  • Erlich, H. Shmuel; Erlich-Ginor, Mira; Beland, Hermann (2009). Fed with Tears – Poisoned with Milk. The "Nazareth" Group-Relations-Conferences. Germans and Israelis – The Past in the Present. Gießen: Psychozial. ISBN 978-3-89806-751-5. Erlich, H. Shmuel; Erlich-Ginor, Mira; Beland, Hermann (2009). Fed with Tears – Poisoned with Milk. The "Nazareth" Group-Relations-Conferences. Germans and Israelis – The Past in the Present. Gießen: Psychozial. ISBN 978-3-89806-751-5. Erlich, H. Shmuel; Erlich-Ginor, Mira; Beland, Hermann (2009). Fed with Tears – Poisoned with Milk. The "Nazareth" Group-Relations-Conferences. Germans and Israelis – The Past in the Present. Gießen: Psychozial. ISBN 978-3-89806-751-5.
  • Erlich, H. Shmuel; Erlich-Ginor, Mira; Beland, Hermann (2009). Gestillt mit Tränen – Vergiftet mit Milch. Die Nazareth-Gruppenkonferenzen Deutsche und Israelis – Die Vergangenheit ist gegenwärtig. Gießen: Psychozial. ISBN 978-3-89806-765-2. Erlich, H. Shmuel; Erlich-Ginor, Mira; Beland, Hermann (2009). Gestillt mit Tränen – Vergiftet mit Milch. Die Nazareth-Gruppenkonferenzen Deutsche und Israelis – Die Vergangenheit ist gegenwärtig. Gießen: Psychozial. ISBN 978-3-89806-765-2. Erlich, H. Shmuel; Erlich-Ginor, Mira; Beland, Hermann (2009). Gestillt mit Tränen – Vergiftet mit Milch. Die Nazareth-Gruppenkonferenzen Deutsche und Israelis – Die Vergangenheit ist gegenwärtig. Gießen: Psychozial. ISBN 978-3-89806-765-2.
  • Kreuzer-Haustein, Ursula (1994). "Deutsche und Israelis: Die Vergangenheit in der Gegenwart. Eine psychoanalytische Arbeitstagung in Nazareth im Juni 1994". Forum der Psychoanalyse (בגרמנית). 10: 363–370.
  • Kreuzer-Haustein, Ursula (1996). "Die Teilung der psychoanalytischen Gemeinschaft und ihre Folgen". Forum der Psychoanalyse (בגרמנית). 12: 363–369.
  • Kreuzer-Haustein, Ursula (2001). "Germans and Israelis: The past in the present. Dritte 'Nazareth-Konferenz' vom 21. – 26.6.2000 in Bad Segeberg/Holstein". Forum der Psychoanalyse (בגרמנית).
  • Miller, Eric J. (1989). "The 'Leicester' Model: Experiential study of Group and Organizational Processes". Occasional Papers. London: Tavistock Institute of Human Relations. 10.
  • Nedelmann, Carl (1998). "Die Vergangenheit in der Gegenwart zwischen Deutschen und Juden". Forum der Psychoanalyse (בגרמנית). 14: 176–189. doi:10.1007/s004510050014.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ועידות נצרת בוויקישיתוף
  • PCCA, שותפים להתמודדות עם זוועות קולקטיביות - עבודה עם ההשפעה של קונפליקט חברתי. מידע על הכנסים, ההיסטוריה של הפרויקט, האנשים שעומדים מאחורי הפרויקט, מאמרים וקישורים. אוחזר ב-25 בדצמבר 2015.
  • מכון טוויסטוק. אוחזר ב-25 בדצמבר 2015.

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 Erlich et al. (2009). Fed with tears – poisoned with milk. p. 28.
  2. ^ 1 2 Partners in Confronting Collective Atrocities (PCCA) – Working with the impact of societal conflict – with information about the conferences since 1994, the history of the project, the people behind the project and with articles and links. Retrieved December 25, 2015.
  3. ^ Desmond M. Tutu: “Foreword”. In: Erlich et al.(2009). Fed with tears – poisoned with milk. p. 11. Retrieved December 26, 2015.
  4. ^ 1 2 Erlich, H. Shmuel; Erlich-Ginor, Mira; Beland, Hermann (2009). Fed with Tears – Poisoned with Milk. The "Nazareth" Group-Relations-Conferences. Germans and Israelis – The Past in the Present. Gießen: Psychozial. ISBN 978-3-89806-751-5. On Website of publisher with contents and reviews. Retrieved December 25, 2015.

    Erlich, H. Shmuel; Erlich-Ginor, Mira; Beland, Hermann (2009). Gestillt mit Tränen – Vergiftet mit Milch. Die Nazareth-Gruppenkonferenzen Deutsche und Israelis – Die Vergangenheit ist gegenwärtig (בגרמנית). Gießen: Psychozial. ISBN 978-3-89806-765-2. On Website of publisher with contents and reviews (in German). Retrieved December 25, 2015.
  5. ^ Tutu was chair of the commission
  6. ^ Erlich et al.(2009). Fed with tears – poisoned with milk. p. 17.
  7. ^ Tavistock Institute, retrieved December 25, 2015.
  8. ^ 1 2 Miller, Eric J. (1989). "The 'Leicester' Model: Experiential study of Group and Organizational Processes". Occasional Papers. London: Tavistock Institute of Human Relations. 10. Group Relations on website of Tavistock Institute, retrieved December 25, 2015.
  9. ^ Erlich et al.(2009). Gestillt mit Tränen – Vergiftet mit Milch. p. 23 (own translation).
  10. ^ Website of IPA, retrieved January 1, 2016.
  11. ^ Brecht, Karen; Friedrich, Volker; Hermanns, Ludger M.; Kaminer, Isidor J.; Juelich, Dierk H. (2010). Hier geht das Leben auf eine merkwürdige Weise weiter... Zur Geschichte der Psychoanalyse in Deutschland (בגרמנית). Gießen: Psychosozial. p. 7 (own translation). ISBN 978-3-8379-2096-3.
  12. ^ Brecht, Karen; Friedrich, Volker; Hermanns, Ludger M.; Kaminer, Isidor J.; Juelich, Dierk H. (2010). Hier geht das Leben auf eine merkwürdige Weise weiter... Zur Geschichte der Psychoanalyse in Deutschland (בגרמנית). Gießen: Psychosozial. ISBN 978-3-8379-2096-3.
  13. ^ Website of OFEK, retrieved December 26, 2015.
  14. ^ Rafael Moses. Short vita at Vandenhoeck & Ruprecht (in German), retrieved December 26, 2015.

    Beland, Hermann (2015). "Rafael Moses: a Cain-interpretation". PCCA. Newsletter 1–2015. נבדק ב-26 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Erlich, H. Shmuel (1999). "Die schwierige Situation der in Deutschland lebenden Juden. Ein offener Brief". Psyche (בגרמנית). 53: 1188–1190.
  16. ^ Erlich et al.(2009). Fed with tears – poisoned with milk. p. 21.
  17. ^ Ingo Way (2 באוגוסט 2007). "Spannung aushalten". Jüdische Allgemeine (בגרמנית). נבדק ב-25 בדצמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ Erlich, Shmuel; Erlich-Ginor, Mira; Kreuzer-Haustein, Ursula (2007). "Shaping the Future by Confronting the Past: Germans, Jews and Affected Others. Panel, International Psychoanalytic Congress, Berlin 2007". PCCA. אורכב מ-המקור ב-26 בדצמבר 2015. נבדק ב-25 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Erlich et al.(2009). Fed with tears – poisoned with milk. p. 188.
  20. ^ Grüneisen, Veronika (2014). "Letter of Chairperson". PCCA. Newsletter No.1. אורכב מ-המקור ב-12 בינואר 2016. נבדק ב-12 בינואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ Erlich et al.(2009). Fed with tears – poisoned with milk. p. 189.
  22. ^ PCCA: Past Conferences. Conferenz I: 1994, II: 1996, III: 2000. Retrieved December 26, 2015.
  23. ^ Eric Miller (2009). The Process of Conference Design. In: Erlich et al.(2009). Fed with tears – poisoned with milk. p. 35–43.
  24. ^ Erlich et al.(2009). Fed with tears – poisoned with milk. p. 40.
  25. ^ Erlich et al.(2009). Fed with tears – poisoned with milk. p. 44.
  26. ^ Erlich et al.(2009). Fed with tears – poisoned with milk. p. 46.
  27. ^ Erlich et al.(2009). Fed with tears – poisoned with milk. p. 46, p. 55.
  28. ^ Erlich et al.(2009). Fed with tears – poisoned with milk. p. 65.
  29. ^ Erlich et al.(2009). Fed with tears – poisoned with milk. p. 74.
  30. ^ See also History of Germany (1945–90) and Foundation of Israel
  31. ^ PCCA Conferences. The Program. Retrieved January 1, 2016.
  32. ^ Eric Miller (2009). The Process of Conference Design. In: Erlich et al.(2009). Fed with tears – poisoned with milk. p. 35–43.
    See also: Kreutzer-Haustein (1994), Kreutzer-Haustein (2001), Nedelmann (1998)
  33. ^ Erlich et al.(2009). Fed with tears – poisoned with milk. p. 101 ff.
  34. ^ Erlich et al.(2009). Fed with tears – poisoned with milk. p. 119 ff.
  35. ^ Erlich et al.(2009). Fed with tears – poisoned with milk. p. 125 ff.
  36. ^ The long way to the Conference. In: Erlich et al.(2009). Fed with tears – poisoned with milk. p. 70 ff.
  37. ^ Erlich et al.(2009). Fed with tears – poisoned with milk. p. 76.
  38. ^ Erlich et al.: Fed with tears – poisoned with milk. 2009, p. 89.
  39. ^ For the Germans see: Chamberlain, Sigrid (1997). Adolf Hitler, die deutsche Mutter und ihr erstes Kind. Über zwei NS-Erziehungsbücher (בגרמנית). Gießen: Psychozial. ISBN 978-3-930096-58-9. On Website of publisher with contents and reviews (in German). Retrieved January 3, 2016.
  40. ^ 1 2 Erlich et al.(2009). Fed with tears – poisoned with milk. p. 137.
  41. ^ Erlich et al.(2009). Fed with tears – poisoned with milk. p. 150.
  42. ^ Mira Erlich-Ginor (2009). The Conference Experience. Introduction: The Book and the Collage – A Concept and its Problems. In: Erlich et al.(2009). Fed with tears – poisoned with milk. p. 49 ff.
  43. ^ H. Shmuel Erlich (2009). Post Conference Experience. Presentations, Discussions, Their Impact and Contributions. In: Erlich et al.(2009). Fed with tears – poisoned with milk. p. 183–185.
  44. ^ Erlich et al.(2009). Fed with tears – poisoned with milk. p. 187.
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=ועידות_נצרת&oldid=39933341"