ז'ול איזאק

ז'ול מרקס איזאק (בצרפתית:Jules Marx Isaac,‏ 18 בנובמבר 1877 - 5 בספטמבר 1963) היה היסטוריון יהודי צרפתי. הוא המשיך את עבודתו של אלבר מאלה בחיבור ספרי ההיסטוריה לבתי הספר התיכונים בצרפת, הידועים בשם "מאלה-איזאק". ז'ול איזאק התבלט גם כחלוץ הארגון לידידות יהודית-נוצרית Amitiés judéo-chrétiennes במיוחד בזכות ספרו "ישו וישראל" והשתתפותו הפעילה בעבודות ועידת זליסברג.

ז'ול איזאק
Jules Isaac

לידה	18 בנובמבר 1877 רן,צרפת (הרפובליקה הצרפתית השלישית)
פטירה	5 בספטמבר 1963 (בגיל 85) אקס-אן-פרובאנס, צרפת (הרפובליקה הצרפתית החמישית)
מדינה	צרפת
מקום קבורה	בית הקברות מונפרנאס
מקום לימודים	בית הספר התיכון לקנאל
שפות היצירה	צרפתית
תקופת הפעילות	מ-1900

קורות חייו

ילדות וצעירות

איזאק נולד ב-1877 בעיר רן, שבה התיישב אביו, אדוארד מרקס איזאק, איש צבא יהודי צרפתי מחבל לורן שבחר לעבור לחבל ברטניה בצרפת עקבות ההנסיגה מאלזס-לורן במלחמת פרוסיה-צרפת ב-1870–1871. . איזאק גדל כילד שלישי מבין שלושת ילדיה של משפחה יהודית שנקשרה לצרפת . שם אמו, ילידת שטרסבורג, היה מטילד-לאוני לבית מאסנבך.סבו מצד האב אליאס איזאק שירת כמש"ק ברגימנט תותחנים בגרנד ארמה. האב, מרקס איזאק, (1891-1829) סיים קריירה צבאית עם דרגת לוטננט קולונל ועוטר באות לגיון הכבוד של צרפת בדרגת קצין. . גם דודו, ויקטור-מרקס איזאק היה לקפטן בצבא ועוטר באות לגיון הכבוד.

אחרי שבגיל 13 תוך כמה חדשים התייתם משני הוריו זה אחר זה, נשלח איזאק לתיכון-פנימייה "לקנאל" בסו, מאוחר יותר עבר לתיכון "אנרי הרביעי" בפריז, בו לימד פילוסופיה אנרי ברגסון לאחר מכן איזאק למד היסטוריה באוניברסיטת סורבון אצל לנגלואה וסגניובוס, אך נהנה במיוחד מהרצאותיהם של פוסטל דה קולאנז' ושל ארנסט לאוויס שהרשים אותו בכושרו הרטורי.

שארל פגי ופרשת דרייפוס

בגיל שלוש עשרה בתיכון "לקנאל" הכיר איזאק לראשונה את שארל פגי שהפך כעבור שש שנים לידיד קרוב ומנטור לאורך שנים ארוכות עד למותו של פגי ב-1914 במלחמת העולם הראשונה. איזאק השתתף בהקמת כתב העת הסוציאליסטי-ליברלי של פגי, Cahiers de la Quinzaine (מחברות השבועיים). שניהם פעלו כצוות למען "הפיוס בין היהודים לנוצרים". ביחד הצטרפו למחנה פרו-דרייפוס ונאבקו באנטישמיות איזאק תמך בדרייפוס לא בגלל סולידריות יהודית אלא בגין "אהבתו העמוקה לתכונות המשחררות של האמת".

פעילותו ההומניסטית ובתחום החינוך

ב-1902 קיבל איזאק את ההסמכה להוראת היסטוריה. באותה שנה התחתן עם לור אטינגהאוזן (ילידת פריז 1878). הוא לימד היסטוריה בבתי ספר תיכון בניס (תיכון "מאסנה"), אחר כך בסנס (מחוז יון), בסנט אטיין ובליון. ארנסט לאוויס הציג אותו בפני ההוצאה לאור אשט שפרסמה את ספרי הלימוד להיסטוריה של אלבר מאלה. על איזאק הוטל לערוך בהתחלה את ספרי העזר לבגרות. בהמשך התמנה כמורה בתיכון לואי הגדול בפריז, אחר כך בתיכון סן לואי.

ספרי הלימוד Isaac-Malet

בימי מלחמת העולם הראשונה אלבר מאלה נהרג בחזית בארטואה ב-1915 . ז'ול איזאק עצמו שרד לשלושים ושלושה חודשי מלחמת חפירות ונפצע פציעה מסובכת בקרבות בוורדן. הוא הרחיב בהמשך את השתתפותו בעריכת ספרי הלימוד מהסדרה של מאלה. אחרי מותו של מאלה, החל מ-1923 ניהל איזאק את גרסתם החדשה המותאמת לדרישות החדשות של משרד החינוך. ספרי ההיסטוריה מאלה-איזאק התאפיינו בהבלטת עובדותו חברתיות, כלכליות ותרבותיות, קפידה ובהירות בהצגת הדברים. ישה מאמץ להציג בצורה ברורה את השתלשולת האירועים ולהעמיד לרשות התלמידים טקסטים חשובים להבנתם ותמונות של השחקנים הראשיים.

איזאק היה פעיל בליגה לזכויות האדם והאזרח ואחר כך בוועד ההתראה של האקדמאים האנטיפאשיסטים. הוא התגייס למען שיפור ההבנה בין צרפתים לגרמנים ודגל בשינוי תוכן ספרי הלימוד. ב-1936 התמנה כמפקח כללי של החינוך הציבורי.

שנות השואה

ב-1940 בגיל 63 פוטר ממשרתו על סמך חוק מעמד היהודים, התקנון המפלה נגד היהודים שאומץ על ידי ממשל וישי הפרו-נאצי. ב-13 בנובמבר 1942 הצהיר שר החינוך, חבר האקדמיה אבל בונאר בעיתון "גרנגואר" ש"לא היה ייתכן שהצעירים הצרפתים ילמדו את ההיסטוריה של צרפת מאיזאק אחד". איזאק נמלט מפריז הכבושה אל ה"אזור החופשי" של צרפת שבשליטת משטר וישי, קודם לאקס-אן-פרובאנס ואחרי שבנובמבר 1942 פלשו הגרמנים לאזור זה, התתישב בלה שמבון-סור-ליניון במחוז אוט לואר אצל בנו הבכור, דניאל איזאק, שהיה מורה במכללת סוונול, ושהזדרז להימלט לספרד. אז עבר לגור אצל בתו, ז'וליאט בודוויל וחתנו, רובר בודוויל, שעבד במרכז של סוכנות החדשות האוואס בוישי. מכיוון שהשניים היו מעורבים ברשת מחתרתית, הם נעצרו על ידי הגסטפו ב-7 באוקטובר 1943 בריום. כך גם אשתו, לור ובנם הצעיר, הצייר ז'אן-קלוד איזאק-ז'אנה (יליד 1918) וב-28 באוקטובר 1943 בטרנספורט 61 נשלחו למחנה הריכוז דראנסי ואחר כך הנשים הובלו לאושוויץ, שם נרצחו, בעוד שרובר בודוויל והבן של איזאק שנשלחו למחנה הריכוז דורה-מיטלבאו בגרמניה. ז'אן קלוד הצליח לברוח מדורה ולהינצל, בעוד שגיסו, בודוויל, נספה במחנה ברגן-בלזן.

פעילותו אחרי השחרור

אחרי השחרור ב-1944, ב-1945 ז'ול איזאק הוחזר לתפקיד מפקח כללי לשם כבוד של משרד החינות, בעת ימי המסתור ב-1941–1942 כתב איזאק את ספרו Les Oligarques. Essai d’histoire partiale (האוליגרכים. מסה היסטורית חלקית) שאותו פרסם ב-1945 בהוצאת מינווי (Minuit) בשם העט ז'וניוס. הספר דן באוליגרכים באתונה העתיקה, ביתר דיוק במשטר "שלושים הטירנים", דיקטטורה קולקטיבית שהוקמה ב-404 לפנה"ס על חורבות הדמוקרטיה האתונאית שהובסה צבאית ובתמיכת הצד המנצח, הספרטנים. הספר כולל רמיזות להקשר שבו נכתב, כשמשטר וישי הושכן בעקבות התבוסה של צרפת על ידי גרמניה הנאצית, ושיתף פעולה עם המעצמה הכובשת. במהלך שיתפו אז פעולה אויבי הדמוקרטיה מבפנים, שאיזאק משווה אותם לאוליגרכים האתונאים, ושציפו מזמן להזדמנות כזאת.

הוקעת האנטישמיות ממקור נוצרי ומאמציו לפיוס יהודי-נוצרי

איזאק השקיע מאמצים רבים לחיפוש אחרי מקורות האנטישמיות. עדיין בזמן המלחמה הוא כתב את הספר "ישו וישראל" שאותו פרסם גם כן אחרי השחרור. כמו כן השפיע על רוחן של ועידת זליסברג בשווייץ ושל מסקנותיה. לצד אדמון פלג ואחרים, היה ב-1947 מייסד ופעיל של ה"ארגון הידידות היהודית-נוצרית של צרפת" Amitié Judéo-Chrétienne de France. השתדל להיאבק במקורות הנוצריים של השנאה, אשר, אם לא היו היחידים, הם נראו לו העמוקים והאיתנים ביותר, עדיין במחצית השנייה של המאה ה-20. רעיונו העיקרי היה לעודד את מימוש הטבע היהודי העמוק של הנצרות העתיקה. בוועידת זליסברג הציע יחד עם הרב הראשי יעקב קפלן תוכנית בשמונה עשרה סעיפים לשינוי הלימודים הנוצריים בנוגע לעם היהודי. איזאק נאבק ללא הרף נגד מה שקרה "לימוד הזלזול" והוקיע את מאות שנות ההטפה ששכנעה את הנוצרים ב"פרפידיה" (בשתי המשמעויות של המילה - חוסר אמונה וצביעות) ובאופיים ה"שטני" של היהודים והדגיש את הקשר בין מעשי האנטישמיות הנוצרית לאנטישמיות ההיטלראית.

ב-16 באוקטובר 1949 בהשתתפו בקבלת קהל אצל האפיפיור פיוס השנים עשר ביקש איזאק את שינוי התפילה הקתולית מיום שישי הקדוש שכללה את המשפט "Oremus et pro perfidis Judaeis" (במובן העכשווי - נתפלל גם עבור היהודים הצבועים) ב-1959 עוד לפני כינוס ועידת הוותיקן השנייה הורה האפיפיור יוחנן העשרים ושניים לבטל את חלק פוגעני זה מנוסח התפילה. ב-13 ביוני 1960 התקבל איזאק אצל יוחנן העשרים ושניים ומסר לו תיק שכלל תוכנית לשינויים בלימודים הנוצריים ביחס לעם ישראל, דוגמה לשל מיתוס אידאולוגי (הפתזרות עם ישראל, עונש מאלוהים), קטעים מהקתכיזם של ועידת טרנטו שבו נטען שההאשמה ב"רצח אל" מנוגדת למסורת הבריאה של הכנסייה. איזאק קישר יחסי ידידות עם האפיפיור הזה שהשפיע על עריכת ההצהרה על הדתות הלא נוצריות נוסטרה אטאטה Nostra Ætate, שאושרה ב-1965 על ידי ועידת ותיקן השנייה.

ז'ול איזאק נפטר ב־5 בספטמבר 1963 באקס-אן-פרובאנס והובא לקבורה כעבור חמישה ימים בבית הקברות מונפרנאס בגוש 30.

פרסים ואותות הוקרה

• 6 בינואר 1956 - במלון לוטסיה התקיים טקס שבו קיבל ז'ול איזאק את"פרס האחווה" מטעם התנועה נגד הגזענות, נגד האנטישמיות ולמען השלום" MRAP (המכונה כיום "התנועה נגד הגזענות ולמען הידידיות בין העמים")

ההחלטה הושפעה על ידי ההד הרב שעוררו ספריו של איזאק "ישו וישראל" ו"לידת האנטישמיות".

הנצחה

נקראו על שמו:

• טיילת (Promenade) בפריז, שדרה (Avenue) באקס-אן-פרובנס ורחוב במרסיי
• 2023 - דרך ז'ול איזאק (Allée Jules Isaac) בעיר ניס, בטיילת פאיון, ממול לתיכון מאסנה שבו למד ב-1902
• שני בתי ספר יסודיים, בערים רן ואקס-אן-פרובאנס (ברח' ז'ול איזאק)
• מרכז תרבות בקלרמון-פראן
• 4 בספטמבר 2023 - הדואר הצרפתי הנפיק בול לזכרו של איזאק במלאת ששים שנה למותו

ספרים

• Cours d'histoire Malet-Isaac, en 7 volumes, 1923-1930

(הקורס להיסטוריה מאלה-איזאק, בשבעה כרכים, 1930-1923)

• Paradoxe sur la science homicide et autres hérésies, Rieder, 1936

(הפרדוקס על המדע הרוצח בני אדם וכפירות אחרות)

• Junius, Les Oligarques. Essai d’histoire partiale, Paris Les éditions de Minuit, 1945 ;

(פורסמה לראשונה בשם העט ז'וניוס: האוליגרכים, מסה היסטורית חלקית - פורסמה מחדש ב-1989 תחת שמו האמיתי של ז'ול איזאק, בהוצאת קלמן-לוי, עם פתח דבר מאת פסקל אורי

• Jésus et Israël, 1948 (ישו וישראל)
• Genèse de l'antisémitisme, essai historique, Paris : Callmann-Lévy, 1956

(לידת האנטישמיות, מסה היסטורית) פורסם במהדורה חדשה ב-1985, באוסף "אגורה" וב-1998 (באוסף 10–18)

• L'antisémitisme a-t-il des racines chrétiennes ?, Paris : Fasquelle, 1960

(יש לאנטישמיות שרשים נוצריים ?)

• Expérience de ma vie, Péguy, 1960 (ניסיון חיי, פגי)
• L'Enseignement du mépris, 1962 (לימוד הזלזול)

קישורים חיצוניים

• מבוא קצר לז'ול איזאק - באתר הקרן ז'ול איזאק
• באתר הקתולי נוטר דאם דה סיון
• ז'ול - מאמר מאת אנדרה כספי באתר יהודי
• Andre Zaoui Le monde juif באתרcairn info 1967

לקריאה נוספת

• Andre Kaspi - Jules Isaac, Plon, Paris 2002

הערות שוליים

ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "ז'ול איזאק".