זיגפלד הגדול

זיגפלד הגדול
The Great Ziegfeld
	כרזת הסרט
	כרזת הסרט
בימוי	רוברט לאונרד
הופק בידי	האנט סרומברג
תסריט	ויליאם אנתוני מגווייר
עריכה	ויליאם ס. גריי
שחקנים ראשיים	ויליאם פאוול, מירנה לוֹי, לואיז ריינר
מוזיקה	וולטר דונלדסון, אירווינג ברלין
צילום	אוליבר ט. מרש, ריי ג'ון, ג'ורג' ג' פולסיי
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	מטרו גולדווין מאייר
חברה מפיצה	MGM
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	8 באפריל 1936
משך הקרנה	185 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט ביוגרפי, סרט מוזיקלי, סרט דרמה
פרסים	3 פרסי אוסקר, 4 מועמדויות
	דף הסרט ב־IMDb

זיגפלד הגדול (באנגלית: The Great Ziegfeld) הוא סרט מוזיקלי-ביוגרפי שהופק על ידי מטרו גולדווין מאייר בשנת 1936 אודות חייו של האמרגן והמפיק הבכיר בברודוויי של ראשית המאה ה-20, פלורנץ זיגפלד. הסרט זכה בשלושה פרסי אוסקר בהם פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר ופרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר (ללואיז ריינר) והיה מועמד לארבעה נוספים, בהם פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר.

עלילה

הסרט מתחיל בשאיפתו של פלורנץ זיגפלד, בנו של פרופסור למוזיקולוגיה, להתפתח בתחום תעשיית השעשועים בתערוכה העולמית של שיקגו (1893) כאמרגנו של איש שרירים גרמני. יריבו על אהדת הקהל הוא ג'ק בילינגס (בגילומו של פרנק מורגן), אמרגנה של אחת האטרקציות המרכזיות של התערוכה, רקדנית הבטן "מצריים הקטנה". מאוחר יותר, על סיפונה של ספינה המפליגה ללונדון נפגשים השניים שנית, בילינגס מספר לזיגפלד שהוא עומד להחתים את הרקדנית הצרפתייה היפהפייה אנה הלד (לואיז ריינר). זיגפלד מוקסם מהלד ואף על פי שאיבד את כל כספו בהימורים הוא מצליח להחתים אותה. לאחר קריירה לא מוצלחת שלה בניהולו השניים מתחתנים.

בשכנועה מחליט זיגפלד להעלות בניו יורק מופעי רביו שיחקו את מופעי הבורלסקה של מועדוני פריז כדוגמת פולי ברז'ר, תוך התאמתם לטעם הקהל האמריקאי. כך נולדים סדרת מופעי "שגיונות זיגפלד" הזוכים להצלחה מסחררת עבור השניים. בקטעים אלה בסרט מופיעים בתפקיד עצמם כוכבי מופעים אלה בעבר, פאני ברייס וריי בולג'ר.

עקב ניסיונו של זיגפלד לטפח את הקריירה של אודרי דיין (וירג'יניה ברוס), מגלה הלד קנאה ומתחננת בטלפון שבעלה לא יעזוב אותה, אולם ללא הועיל, השניים מתגרשים ומאוחר יותר נושא זיגפלד לאשה את בילי בורק (מירנה לוֹי), סצנת הטלפון מוזכרת כזו שזיכתה את ריינר באוסקר^[1]. זיגפלד הולך מהצלחה להצלחה, כשבשיאו הוא מריץ במקביל ארבעה מופעים שונים בברודוויי. אולם, טעם הקהל משתנה. במהלך ההופעות של המחזמר המצליח ביותר שלו "ספינת השעשועים" מכה בארצות הברית קריסת הבורסה המובילה לשפל הגדול. זיגפלד, שהשקיע את כל הונו בעסקי השעשועים, מגלה שמצבו הכספי בכי רע, נופל למשכב ומת.

חוסר דיוקים

אף על פי שג'ורג' גרשווין כתב מוזיקה למופעי שגיונות זיגפלד, ה"רפסודיה בכחול" שלו לא נוגנה מעולם במסגרת זו, כפי שמוצג בסרט.
ההפקה המקורית של "ספינת השעשועים" הייתה הצלחה גדולה. ההפקה הראשונה של המחזה עלתה בדצמבר 1927, נמשכה עד ראשית 1929 וירדה לפני פרוץ המשבר הכלכלי. רק ההפקה החוזרת של המחזה, ב-1932, שהעלה זיגפלד לאחר שהצליח לגייס סיוע, היא שהושפעה מהמשבר.
הסיבה להתדרדרותו הכספית של זיגפלד הייתה השקעת כל הונו כמעט בתיאטרון זיגפלד, טרם המשבר הכלכלי, אך הוא הצליח להשתקם לפני מותו.

ההפקה

הסרט הופק כסרט מוזיקלי עתיר קטעים הלקוחים ממחזות הזמר שהפיק זיגפלד ושחזור של מופעי שגיונות זיגפלד עם מוזיקה שכתבו שניים מהכותבים המקוריים שעבדו עמו, וולטר דונלדסון ואירווינג ברלין.

הפקת הסרט החל באולפני יוניברסל בשלהי 1934, אך בשל קשיים כלכליים של האולפנים נמכרה ההפקה, כולל קטעי הופעה שכבר צולמו, ל-MGM. פאוול נשאר שחקן של יוניברסל והופיע באותה שנה גם בלהיטם "אישי גודפרי", עליו היה מועמד לפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר.