זכריהו בן ירבעם הוא דמות מקראית, ומלך של ממלכת ישראל. לפי הכרונולוגיה המסורתית מלך בשנים 748 עד 747 לפנה"ס.
לאחר מות ירבעם השני ב-748 לפנה"ס חזר והתערער מעמדה של ממלכת ישראל. זכריה, בנו של ירבעם, עלה למלוכה, אך נרצח 6 חודשים לאחר מכן, ועמו נשמד בית יהוא: ”בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה לַעֲזַרְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ זְכַרְיָהוּ בֶן-יָרָבְעָם עַל-יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו לֹא סָר מֵחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל. וַיִּקְשֹׁר עָלָיו שַׁלֻּם בֶּן-יָבֵשׁ וַיַּכֵּהוּ קָבָל-עָם וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו” (ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוקים ח'–י').
הביטוי "קָבָלְ־עָם" הוא יחידאי במקרא. בתרגום הארמית כתוב "קָדָם עַמָא", כלומר: נגד העם, לעיני העם. ייתכן שהכוונה למקום ציבורי, אולי בשעת התכנסות העם או נציגיו.[1] ייתכן שזו תוספת של עורך ספר מלכים, שרצה להדגיש כי הנבואה שניתנה ליהוא ("בני רביעים ישבו לך על כיסא ישראל"[2]) התגשמה לעיני העם.[3] בתרגום השבעים, לעומת זאת, כתוב "יבלעם", כלומר שם של מקום, וחוקרים רבים סבורים כי גרסה זו עדיפה.[3]
- ^ בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 6, עמ' 383.
- ^ ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוק י"ב; פרק י', פסוק ל'.
- ^ 1 2 בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 6, עמ' 384.
