הושע בן בארי

הוֹשֵעַ בֶּן-בְּאֵרִי היה נביא שפעל בממלכת ישראל באמצע ימי בית ראשון, לקראת חורבן ממלכת ישראל. נבואותיו של הושע מרוכזות בספר הנושא את שמו, ועיקרן תוכחות לאנשי ממלכת ישראל, אך הן מכילות גם פניות אחדות לאנשי ממלכת יהודה.

הושע בן בארי
הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי‬

לידה	ממלכת ישראל המאוחדת
אב	Beeri
בן או בת זוג	גומר בת דבליים
צאצאים	לא עמי, לא רוחמה
עיסוק	נביא

הושע, ציור של דוצ'יו די-בונינסניה

ספר הושע כולל גם שני סיפורים על נישואי הושע עם זונה, גומר בת דבליים, המדמים את היחס בין אלוהים ועם ישראל.

רקע היסטורי

הושע בן בארי התנבא בעשורים האחרונים של ממלכת ישראל. היו אלו ימים של עצמאות מדינית רעועה ותחלופה מהירה של מלכים. כמו כן, בימים אלו גדלה עוצמתה של ממלכת אשור, וחייליה צעדו לראשונה בארץ ישראל.

ישנן שתי דרכים לקביעת זמנו המשוער של הושע: כותרת ספרו, המספקת מידע כללי למדי ויש הטוענים שאף אינו מדויק; ותוכן הספר, שנבואותיו מרמזות על אירועים מסוימים, לעיתים באופן מעורפל. בעיה נוספת בקביעת הזמן על פי התוכן היא, שאפשר שלא נשתמרו כל נבואותיו ואנו מחזיקים בידינו רק את חלקן, בהתאם לכלל החז"לי ”נבואה שהוצרכה לדורות – נכתבה, ושלא הוצרכה – לא נכתבה.”

תקופת נבואתו של הושע לפי כותרת הספר

על פי הכתובת המופיעה בראש ספרו, פעל הושע ”בִּימֵי עֻזִּיָּה, יוֹתָם, אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה, וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל”. עם זאת, קביעת תקופתו של הושע אינה פשוטה כל כך. כבר בכתובת זו ישנה בעיה, שכן תקופות אלו אינן חופפות לגמרי: מלכי יהודה הנמנים כאן המשיכו למלוך גם עשרות שנים אחרי ירבעם מלך ישראל. ימי המלוכה של כל המלכים הללו יחד מגיעים עד קרוב ל-90 שנים. לדעת רבים, אין זה סביר שהושע, שכבר בתחילת פעילותו הנבואית היה בגיל הנישואין (”תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ, וַיֹּאמֶר ה' אֶל הוֹשֵׁעַ: לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים”), חי ופעל במשך תקופה כה ארוכה. ייתכן שפעל רק מסוף מלכות ירבעם עד תחילת מלכות חזקיהו ובסך הכל כ-50 שנה בלבד.

יש בחז"ל כמה התבטאויות מהן נראה כי אכן חשבו כך^{[דרוש מקור]}, אולם הפרשנים החדשים אינם מקבלים זאת, והם מנסים לקבוע את זמנו בטווח זמן מצומצם יותר. יש מהם שאף הציעו^{[דרוש מקור: מי]}, כי רשימת מלכי יהודה באה בכותרת רק משום שגרת הלשון (ואולי כתוספת מאוחרת של עורך בן ממלכת יהודה, שהייתה בידו מסורת לא מדויקת על זמנו של הושע), על פי כותרת ספר ישעיהו.

ליישוב הסתירה בצורה אחרת, יש המשערים כי הכתובת בראש הספר מונה רק את המלכים החשובים, ולכן חסרים מלכי ישראל האחרונים, שלא מלכו פרק זמן ארוך ולא הותירו חותם משמעותי על הממלכה^{[דרוש מקור]}. אולי הכתוב משמיט במכוון את המלכים שהשיגו את כיסאם על ידי שפיכות דמים, ואת זכריהו בן ירבעם מפני שמלך רק שישה חודשים. רש"י מביא בפירושו לפסוק הראשון בספר דעה, על פיה זכה ירבעם להיזכר בין המלכים, כיוון שלא קיבל לשון הרע על עמוס.

תקופת נבואתו של הושע לפי תוכן הספר

בשל העמימות בה מנוסחות נבואות הושע, קשה לקבוע בביטחון לאילו אירועים היסטוריים מתייחס הנביא. ישנם אירועים, אשר לוּ התרחשו בתקופת הושע היו ודאי צריכים להותיר בספרו את חותמם. בין אלה ניתן למנות את המס שהעלה מנחם לאשור, ומלחמת רצין ופקח באחז (המלחמה הסורית-אפריימית) ותוצאותיה: חורבן ממלכת ארם, וכיבוש שגרר הגליית חלקים נרחבים מצפונה של ממלכת ישראל בידי אשור. דבר זה גורם למחלוקות באשר לקביעת זמנו של הושע, כיוון שפרשנים שונים רואים בנבואות שונות התייחסויות לאירועים שונים. למשל, ישנם פרשנים הרואים בנבואה בפרק ה', ח' - ו', ו' נבואה המתייחסת למלחמת רצין ופקח, ועל כן מתארכים את הושע בהתאם^{[דרוש מקור]}. לעומתם, חוקרים אחרים לא קוראים קטע זה כך, ובעקבות זאת משערים אחרת^{[דרוש מקור]}.

ראייה ברורה למדי לכך שהושע נתנבא עוד בימי ירבעם או זכריה בנו, אפשר למצוא בפרק הראשון בספרו, בו ה' מבטיח לבית יהוא חורבן: ”...עוֹד מְעַט וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא...” כיוון שאלו הם אחרוני מלכי בית יהוא, אפשר להניח שהנבואה שייכת לימיהם. ברם, גם ראייה זו אינה מקובלת על כל הפרשנים. יש מסבירים^{[דרוש מקור: מי]}, ש"בית יהוא" הוא כינוי כללי לבית המלוכה בישראל (כפי שהאשורים כינו את מלכי ישראל בשם "בית עמרי", גם שנים רבות לאחר שחדל לשלוט). יחזקאל קויפמן אף הציע לשנות את הנוסח ל"בית יהורם", ולתארך את הנביא הזה לימי יהורם בן אחאב.

קשה לטעון שהושע לא המשיך להתנבא גם לאחר ימי ירבעם: חילופי המלכים המהירים שבאו רק לאחר תקופת ירבעם מהדהדים במספר מקומות בהושע, דוגמת: ”כֻּלָּם יֵחַמּוּ כַּתַּנּוּר וְאָכְלוּ אֶת שֹׁפְטֵיהֶם, כָּל מַלְכֵיהֶם נָפָלוּ, אֵין קֹרֵא בָהֶם אֵלָי.”

חורבן שומרון (כאירוע שהתרחש) אינו מופיע, כך נראה, בנבואות הושע, ולכן אפשר להניח שחדל להתנבא לפני כן.

תגלת פלאסר השלישי, מלך אשור בשנים 744 עד 727 לפנה"ס על פי התיארוך המקובל. מנחם בן גדי מוזכר ברשימת המעלים לו מס.

גבולות זמן אלו מוסכמים כמעט על כל החוקרים (למעט קויפמן וחוקרים אחדים שהולכים בגישתו, המובאת להלן), אך הם רחבים למדי (למעלה מ-25 שנים), והמיקום המדויק בתוכם שנוי במחלוקת^{[דרוש מקור]}. יש הסוברים שהושע נתנבא לאורך כל התקופה, יש המקדימים את הפעילות רק לראשית תקופה זו, ויש מאחרים אותה לסופה. המיקום המדויק תלוי בפרשנות שמעניק כל פרשן לפסוקים מסוימים ולעובדות מסוימות. למשל, האם שני האזכורים של הגלעד (”גִּלְעָד – קִרְיַת פֹּעֲלֵי אָוֶן, עֲקֻבָּה מִדָּם.” ו”אִם גִּלְעָד אָוֶן – אַךְ שָׁוְא הָיוּ.”) מעידים כי הגלעד היה עדיין בשליטת ישראל, או שמשתמע מהם דווקא להפך? הגלעד נתלש מממלכת ישראל במלחמה הסורית-אפריימית בימי פקח בן רמליהו. מי שיראה בפסוקים עדות לכך שהוא עדיין בשליטת ישראל, יסיק מכך שנבואות אלו קודמות למלחמה זו. מי שיפרש אחרת, יקבע את ימי הושע כמאוחרים למלחמה זו. גם מאי-אזכורה של ממלכת ארם בכל הספר כולו, אם נניח שאינו מקרי, אפשר להסיק דבר והיפוכו: היה מי שהסיק מכך שהנבואות מאוחרות למלחמה הסורית-אפריימית, בה חרבה ארם, והיה גם מי שטען ההפך: לו היה הושע מתנבא לאחר המלחמה ולאחר חורבן ארם, היה ודאי מזכיר אירוע היסטורי חשוב זה בנבואותיו. שאלה דומה נוספת היא, כיצד רואה הנביא את אשור (המוזכרת כשמונה פעמים בספרו): האם היא אויבת מרה מבחינתו, או שהיא עדיין בעלת ברית אפשרית, כמו מצרים? גם שאלה זו יכולה להשפיע על קביעת התקופה.

דמותו של הושע לפי הפשט

על הנביא הושע מסופרים במקרא (בספרו בלבד; הוא איננו מוזכר במקום אחר בתנ"ך) כמה פרטים אישיים באופן מפורש. בכותרת ספרו נמסרים זמנו והעובדה שהיה "בן בארי". בְּאֵרִי הוא כנראה שם אביו, ואולי שם עירו. בפרקים א' ובפרק ג' מסופר כי ה' ציווה על הושע לשאת אישה זונה. ישנן גישות פרשניות רבות לסיפורים אלו, ועל כך ראו בהמשך.

מספרו אפשר לשער פרטים נוספים על הרקע האישי שלו. הוא היה בעל ידע והתמצאות בפוליטיקה הפנימית בממלכת ישראל וביחסי החוץ שלה, ולכן מסתבר, שהיה שייך למעמד הגבוה. גם הכרותו עם ההיסטוריה, עם פסוקי התורה וספרות החכמה והמזמורים (הניכרת מדבריו), מסייעות לטענה זו. עם זאת, הדימויים הרבים הלקוחים מן הטבע ומעולמו של האיכר הבאים בספרו, מרמזים שגם עולם זה לא היה זר לו.

מרבית החוקרים והפרשנים (וכן במדרש, ראו לקמן) מסכימים, שהושע היה בן ממלכת ישראל ולא ממלכת יהודה. כמה ראיות לדבר, ובהן:

1. עיקר דברי הושע מכוונים לאנשי ממלכת ישראל, ורק פעמים אחדות מזכיר הוא את יהודה. השוואה בין כותרת ספר הושע לכותרת ספרו של עמוס הנביא, איש יהודה שנתנבא לאנשי ישראל, יכולה לרמז על כך. אביו של הושע, בארי, היה ידוע בממלכת ישראל – בניגוד לאביו של עמוס, שכנראה לא היה ידוע ועל כן לא הוזכר.
2. לשונו של הושע שונה מזו של ספרי המקרא האחרים מתקופתו (שנוצרו בממלכת יהודה), ואף ניכרת בה השפעת ארמית, שדוברה בארם, שגבלה בישראל אך לא ביהודה.
3. הושע מרבה לכנות את ממלכת ישראל בשם 'אפרים', ולא רק בשם 'ישראל'. הוא לא מזכיר אפילו פעם אחת את ירושלים, אך שומרון נזכרת בדבריו שש פעמים.

לעומתם, ישנם גם חוקרים אחדים^{[דרוש מקור: מי]} הסבורים כי הושע היה בן ממלכת יהודה שנשלח לאנשי ישראל להוכיחם, בדומה לעמוס. גם לסברה זו כמה נימוקים.

מדבריו נראה שנרדף על נבואותיו: ”נָבִיא – פַּח יָקוֹשׁ עַל כָּל דְּרָכָיו.” אפשר להסיק מפסוק זה שהיה הושע שייך לקבוצת בני הנביאים, שלא כעמוס, שהדגיש שאיננו כזה: ”לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי.”

”בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו, וּבְאוֹנוֹ שָׂרָה אֶת אֱלֹהִים. וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל, בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ, בֵּית אֵל יִמְצָאֶנּוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ.”
יעקב והמלאך ביצירתו של גוסטב דורה

דמותו של הושע לפי חז"ל

חז"ל ראו בהושע את הראשון לארבעת הנביאים שנתנבאו באותו פרק (הושע, ישעיה, עמוס ומיכה).

על פי חז"ל היה הושע בן לבארה, נשיא שבט ראובן המוזכר בספר דברי הימים כמי שהוגלה על ידי מלך אשור. לדבריהם, בארה היה גם הוא נביא.

בתלמוד הבבלי אפשר למצוא ביקורת על הושע, אולי כיוון שבספרו יש ביקורת כלפי עם ישראל:

אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: 'בניך חטאו', והיה לו (להושע) לומר: 'בניך הם, בני חנוניך הם, בני אברהם, יצחק ויעקב. גלגל רחמיך עליהם!' לא דיו שלא אמר כך, אלא אמר לפניו: 'רִבונו של עולם, כל העולם שלך הוא. העבירם באומה אחרת!'
אמר הקדוש ברוך הוא: 'מה אעשה לזקן זה? אומַר לו: לך וקח אשה זונה ותוליד לך בנים זנונים, ואחר כך אומַר לו: שלחה מעל פניך. אם הוא יכול לשלוח – אף אני אשלח את ישראל, שנאמר: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל הוֹשֵׁעַ: לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים', וכתיב: 'וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם'.

— תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף פ"ז, עמוד א'

בהמשך הסוגיה בתלמוד, מבהירים חז"ל כי הושע שב בתשובה, ורגשותיו כלפי העם שונו:

לאחר שנולדו לו שני בנים ובת אחת, אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: 'לא היה לך ללמוד ממשה רבך, שכיון שדִברתי עמו פירש מן האישה? אף אתה בדול עצמך ממנה.' אמר לו: 'רִבונו של עולם, יש לי בנים ממנה ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה.' אמר ליה הקדוש ברוך הוא: 'ומה אתה, שאשתך זונה ובניך בני זנונים ואין אתה יודע אם שלך הן, אם של אחרים הן – כך ישראל, שהן בני, בני בחוני, בני אברהם, יצחק ויעקב, אחד מארבעה קנינין שקניתי בעולמי: תורה [...] שמים וארץ [...] בית המקדש [...] ישראל [...] – ואתה אמרת העבירם באומה אחרת?'
כיוון שידע שחטא, עמד לבקש רחמים על עצמו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'עד שאתה מבקש רחמים על עצמך – בקש רחמים על ישראל, שגזרתי עליהם שלֹש גזירות בעבורך'.
עמד ובִקש רחמים ובִטל גזירה, והתחיל לברכן, שנאמר: "וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם [אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר], וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם 'לֹא עַמִּי אַתֶּם', יֵאָמֵר לָהֶם 'בְּנֵי אֵל חָי'. וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו...", "וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ וְרִחַמְתִּי אֶת לֹא רֻחָמָה וְאָמַרְתִּי לְלֹא עַמִּי 'עַמִּי אַתָּה' [וְהוּא יֹאמַר 'אֱלֹהָי']."

— תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף פ"ז, עמוד ב'

בכך יש כדי להסביר את רגשותיו המעורבים של הושע כלפי העם המובעים בספרו, לעיתים בצורה עזה וקיצונית (למשל: ”תֵּן לָהֶם, ה', מַה תִּתֵּן? תֵּן לָהֶם רֶחֶם מַשְׁכִּיל וְשָׁדַיִם צֹמְקִים.” לעומת ”אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם, אֹהֲבֵם נְדָבָה, כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ.”), ואת המעברים החדים שלו בין נבואות פורענות לבין נחמה (למשל המעבר בין א', ח' לײב', א').

אביו של הושע זוכה לשני אזכורים בחז"ל. על פי האחד היה אף הוא נביא, אשר לא זכה לספר מפני קוצר נבואותיו:

ואמר רבי סימון: שני דברים נתנבא בארי ולא היה בהם כדי ספר, ונטפלו בישעיה, ואלו הן: 'וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם: דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים [הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים, הֲלוֹא עַם אֶל אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ, בְּעַד הַחַיִּים אֶל הַמֵּתִים]", וחַבֵרוֹ ["לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה, אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אֵין לוֹ שָׁחַר"].

— ויקרא רבה, פרשה ט"ו, פסקה ב'

לפי השני מזוהה בארי עם בארה, נשיא שבט ראובן המוזכר בדברי הימים א', ה', ו', כמי שהוגלה על ידי מלך אשור:

...חייך שבן בִנך מחזיר את ישראל לאביהם שבשמים. ואיזה זה? זה הושע, הדא הוא דכתיב: 'דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי', וכתיב: 'בְּאֵרָה בְנוֹ אֲשֶׁר הֶגְלָה תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשֻּׁר, הוּא נָשִׂיא לָראוּבֵנִי'.

— פסיקתא דרב כהנא, פרשה כ"ד

במקום אחר נאמר, כי הנבואה הראשונה של הושע הייתה דווקא זו המופיעה בפרק י', א':

'גֶּפֶן בּוֹקֵק יִשְׂרָאֵל' – זה היה תחילת הספר. ולמה נכתב כאן? לפי שאין מוקדם ומאוחר בתורה.

— מכילתא בשלח ט"ו, ט'

השם הושע

השם "הושע" הוא שמם של כמה אנשים הנזכרים במקרא. ישנם עוד כמה אנשים הנקראים בשמות דומים, כגון יהושע (יהושע בן נון, שאף נקרא 'הושע' בטרם שינה משה את שמו), הושעיה או הושעיהו. ייתכן ש'הושע' הוא קיצור של אחד השמות הללו.

השם הושע והשמות הדומים לו מופיעים גם בחותמות עבריים קדומים, בכתבי יב ובחרסי לכיש. אדם בשם הדומה להושע נזכר בשטר קניין אשורי מהמאה השביעית לפנה"ס מהעיר גוזן, וייתכן כי מדובר באחד מגולי עשרת השבטים.

משמעות השם היא אמירה: "ה' יושיע" או בקשה מה': "ה' – הושיעה!".

קברו

מבנה על מערת קבורה בבית הקברות בצפת המיוחסת להושע מהמאה ה-15. המבנה נבנה בין השנים 1495-1522

מקום קברו של הושע הוא נושא שנוי במחלוקת. מקום קבורתו אינו מתואר בתנ"ך, וקיימות כ-4 מסורות מאוחרות לגביו.

עיראק (המאה ה-15)

אליהו מפרארה (1435) טוען כי נקבר בעיראק: "יהודי מבצרה סיפר לי שמקומו קרוב לבבל החדשה, מהלך שני ימים. ושם קבור הושע בן בארי".

צפת (המאה ה-15)

בשנת 1495 תלמידו של עובדיה מברטנורה מתאר את קבורת הושע בבית העלמין העתיק בצפת. כ-30 שנה מאוחר יותר, משה באסולה מתאר את קבר הושע ומוסיף "וכנגדו מערה אחת סגורה, אומרים ששם היה קבור בארי אביו".

מירון (המאה ה-19)

אליעזר הלוי (1838) טוען כי נקבר במירון: "לפני הר ההר עליו נמצא, בכפר מירום, לפי דעת אחדים – מורון, קברו של רבי שמעון בן יוחאי, ובית הקברות הגדול עם קבר הושע בן בארי".

כפר חיטים (המאה ה-20)

אשר אנשיל גרינוולד (1934) טוען כי נקבר בכפר חיטים: "כפר חיטין, בצד ההר קבר הושע וקבר צפניה ויש אומרים שהוא קבר יתרו".

לקריאה נוספת

• עמנואל הלפרן, הושע – ניסיון של ביאור חדש, קריית-ספר, 1976.
• יחזקאל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, כרך 6 עמ' 93–146, מוסד ביאליק, 1964.
• חיים תדמור, הרקע ההיסטורי של נבואות הושע, בתוך: ספר היובל ליחזקאל קויפמן, 1961.
• יהודה קיל, פירוש דעת מקרא לתרי עשר, 1973.
• משה צבי סגל, פירוש לנביאים אחרונים, דביר, 1951.
• אבי שויקה, יהודה בנבואות הושע, אוניברסיטת בר-אילן, 2000.
• אברהם נחום, אנשי שוליים בתקופת המקרא, ירושלים: מוסד ביאליק, ה'תשע"א. עמ' 153–155.
• אהרן הראל-פיש, שירת מקרא: עדות ופואטיקה, מאנגלית: סמדר מילוא, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ג, הפרק "הושע: פואטיקה של אלימות", עמ' 137–157.

קישורים חיצוניים

• הושע נביא, דף שער בספרייה הלאומית
• הושע בן בארי, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
• ספר הושע, באתר ויקיטקסט
• ספר הושע, באתר מקראות גדולות הכתר
• ספר הושע, באתר "תורת אמת"
• ספר הושע, באתר מכון ממרא
• יהודה אייזנברג ונפתלי טוקר, ‏מאמרים על הושע, באתר "דעת"
• צבי אדר, מאמר כללי על הושע, אתר מקרא-נט
• רפאל שחורי, חיי הנישואין של הושע הם משל ליחסים שבין ה' לבין עם ישראל
• ספר הושע באתר הניווט בתנ"ך
• הושע הנביא באתר הניווט בתנ"ך
• הושע בן בארי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• ילקוט שמעוני על ספר הושע
• הושע הנביא, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• רשימת מאמרים על ספר הושע באתר רמב"י

• William Rainey Harper, Amos and Hosea (International Critical Commentary), New York: Charles Scribner's Sons, 1905. Online copy at the Internet Archive