זכריה אוריאלי
זכריה (זכר או זחר) אוריאלי (אוריליוב) (20 באפריל 1895, מליטופול - 20 במאי 1940, ליד חדרה) היה איש גדוד העבודה ופעיל מרכזי בארגון ההגנה, כולל מפקד מחוז ירושלים.
ביוגרפיה
עריכהשנותיו המוקדמות
עריכהזכריה נולד למשפחה חרדית, לאב שהיה סוחר בשר. בילדותו למד בחדר. כאשר היה בן תשע, עברה משפחתו לסימפרופול, בה למד בגימנסיה. תוך כדי לימודיו נתן שיעורים פרטיים וחסך כסף על מנת ללמוד בפוליטכניון באודסה. כן עסק, בנוסף, בפעילות ציונית ובפעילות במסגרת ארגון מכבי. במלחמת העולם הראשונה גויס לשורות הצבא הרוסי. תחילה קיבל דחייה כבן יחיד, אך לאחר מכן דחיות מסוג זה בוטלו. הוא הוצב בחזית האוסטרו-הונגרית ונפל בשבי. תחילה הועסק כמתורגמן במחנה שבויים בגרמניה, ואחר כך כפועל חקלאי. לאחר זמן מה בשבי, ולאחר שהכה את מנהל העבודה, החליט להימלט, והצליח לחצות את קווי שני הצדדים ולחזור לרוסיה. לאחר חזרתו, המשיך בלימודיו שהופסקו, וכן סייע להתארגנות הגנה עצמית של יהודים, שכן רוסיה סבלה באותה העת מזעזועים פנימיים אשר הביאו לנפילת הצאר, לעליית הבולשביקים ולמלחמת האזרחים ברוסיה, בין אלה האחרונים למתנגדיהם. הקהילות היהודיות סבלו באותה תקופה מתגרת ידם של הניצים, ובעיקר מאלה המזוהים עם הצבא הלבן, מתנגדי המשטר החדש. במהלך אותה תקופה יצר קשר עם יוסף טרומפלדור בעת שהאחרון שהה בקרים בקשר לארגון החלוץ. אוריאלי הצטרף אף הוא לאותה התארגנות, אשר המתינה לעלייתה, בעוד טרומפלדור יצא לארץ ישראל מיד לאחר תום המלחמה. בסופו של דבר, טרומפלדור נהרג בתל חי, והקבוצה החליטה לעלות לאחר שנודע על כך.
בארץ ישראל
עריכהאוריאלי וחבריו הגיעו לארץ כמה שבועות לאחר שטרומפלדור נהרג וכונו 'הקבוצה הקרימאית הראשונה'. יחד עם קבוצה מוותיקי השומר, הקימו בסתיו 1920 את גדוד העבודה, אשר סלל באותה העת (עוד טרם הקמתו הרשמית) את כביש טבריה-צמח. הגדוד, אשר עסק גם בתחום הביטחון, נעזר בידע הצבאי ובניסיון של אוריאלי באותו תחום. סמוך לאחר עלייתו ארצה נישא לנחמה ציפקין, יוצאת ויטבסק.
הוא היה ממפקדיה הראשונים של ההגנה אשר קמה באותם ימים. במאורעות תרפ"א נשלח על ידי הארגון לנווה צדק. ב-1921 עבר את קורס הקצינים הראשון של ההגנה, אשר חלקו הראשון התקיים בתל אביב, והמשכו בכפר גלעדי. בהמשך נשלח לירושלים יחד עם קבוצה של גדוד העבודה. לקראת יום השנה הרביעי להצהרת בלפור, הוצב כמפקד על הגנת העיר העתיקה, אולם התברר בהמשך כי אותו יום עבר בשקט יחסי. ב-1922 הפך אוריאלי למפקד מחוז ירושלים של הארגון. כללית, אופי הארגון בתקופה בה אוריאלי פיקד על ירושלים, ועיצב במידה רבה את אופיו, התאים יותר לארגון חשאי מצומצם ולא למיליציה עממית, אשר הייתה הצורה אשר הלך ולבש הארגון ביתר חלקי הארץ. באמצע שנות ה-20, כמפקד מחוז ירושלים, זכריה הקים הקים יחידה בשם 'קבוצת המרכז' לפעולות מיוחדות. 'קבוצת המרכז' פעלה, בין היתר, כנגד ערבים אשר התנכלו לצעירות יהודיות בעיר העתיקה. כן פעלה היחידה כנגד התנכלויות ערביות ליהודים בסמוך לכותל. היחידה הציבה מארבים ולעיתים ביצעה פעולות גמול. במקרה אחד, באוגוסט 1927, הניחה מטען בסמוך לביתו של שייח' המוגרבים, שגר לא הרחק מן הכותל. פעולה 'מיוחדת' אחרת, בה היה מעורב, בידיעה ובאישור, אם כי לא בייזום, בתכנון ובביצוע, הייתה ההתנקשות בחייו של יעקב ישראל דה האן.
בריטניה ובלגיה
עריכהבשנת 1928, בעת שנהג באופנועו, נפצעו אוריאלי וסגנו אברהם תהומי בתאונת דרכים, ואוריאלי נאלץ לנסוע לבריטניה לשם קבלת טיפול רפואי. לאחר כשנה בבריטניה, ועקב פעילות פוליטית בה עסק במהלכה, אשר הייתה לצנינים בעיני השלטונות, לא התירו לו הבריטים להישאר, ואף לא לחזור לארץ. לפיכך, העתיק את מקום מגוריו לבלגיה, בה נשאר כחמש שנים, יחד עם אשתו ובתו. בשנת 1934, לאחר שהבריטים התירו זאת, חזר לארץ.
שנותיו האחרונות
עריכהעם חזרתו, חזר אוריאלי גם לפעילות ביטחונית במסגרת ארגון ההגנה, זו הפעם, כראש המחלקה הטכנית (מעין גרסה מוקדמת של מחלקת המבצעים). עיקר עיסוקו באותה תקופה, בה הארגון התרכז בעיקר בשמירת הנפש והרכוש, היה תכנון הגנת יישובים, מלאכה אשר הוכיחה את עצמה בתקופת המרד הערבי. בהמשך היה פעיל גם בהעלאת יישובים חדשים במסגרת חומה ומגדל. עם הקמת מטכ"ל ההגנה, הורד נומינלית, מסיבות ארגוניות, לתפקיד ממלא מקום אותה מחלקה.
אוריאלי נהרג בתאונת דרכים באזור שמדרום לחדרה, בעת נסיעה לצורך תכנון מערך האבטחה של עין השופט ושל דליה. עקב עצירה פתאומית מכוניתו התדרדרה לתעלה לצד הדרך, התהפכה, והוא נחבט בראשו ובחזהו, פגיעות שגרמו למותו. אוריאלי נקבר בבית הקברות נחלת יצחק.
לקריאה נוספת
עריכהיגאל עילם, ההגנה, הדרך הציונית אל הכוח, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, 1979.
דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו : דמויות ותמונות, תל אביב: ספרית ראשונים, 1958.
קישורים חיצוניים
עריכה- ספר תולדות ההגנה, באתר ארגון ההגנה