ח'ליפה חפתר
ח'ליפה באלקאסם חפתר (בערבית: خلیفة حفتر; נולד ב-7 בנובמבר 1943) הוא פילדמרשל לובי, מפקד הצבא הלאומי של לוב (אנ'), השולט על קירנאיקה ופזאן (מזרח ודרום לוב).
 | |
| לידה |
7 בנובמבר 1943 (בן 81) אג'דאביא, לוב האיטלקית  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית, לוב |
| השכלה |
|
| השתייכות |
צבא היבשה הלובי, צבא לוב, צבא השחרור הלאומי |
| תקופת הפעילות |
מ-1963 |
| דרגה |
פילדמרשל |
| פעולות ומבצעים | |
| |
| עיטורים | |
| |
  | |
קורות חיים
עריכהח'ליפה חפתר נולד ב-1943 בעיר אג'דאביא, הסמוכה לבנגאזי שבמזרח לוב. למד במכללה הצבאית בבנגזי, וכשסיים את לימודיו התגייס לחיל התותחנים. ב-1969 היה חלק מחבורת הקצינים הצעירים בראשות הקולונל מועמר קדאפי, שהפילו את שלטונו של אידריס הראשון, מלך לוב. ב-1973 כיהן כמפקד כוח המשלוח הלובי שבא לעזרת מצרים במלחמת יום כיפור נגד ישראל[1].
במהלך שנות ה-80 פיקד על כוחות לוב שניסו לכבוש את "רצועת אאוזו" (Aouzou Strip) בצפון צ'אד. ב-1987, צ'אד, שנתמכה במלחמה זו בעיקר על ידי צרפת, אך גם על ידי ארצות הברית וזאיר, ניצחה במלחמה וחפתר עצמו יחד עם רבים מלוחמיו נפלו בשבי. קדאפי, שניסה להסתיר את מעורבותו בלחימה בצ'אד, התכחש לאנשיו והפקירם, ובכך הפך את חפתר לאויבו. ארצות הברית ניצלה זאת, גרמה לצ'אד לשחרר את חפתר ואנשיו, העבירה אותם לזאיר, ואחר כך לקניה. חפתר הקים ובמשך שלוש שנים הפעיל ממקומות גלותו אלה ארגון צבאי לא פעיל במיוחד שנקרא "הצבא הלאומי הלובי". שם ששימש אותו גם בהמשך, כעבור כעשרים וחמש שנים, כשחזר ללוב.
ב-1990 הכניסה ארצות הברית את חפתר וכ-300 מאנשיו לגבולותיה, ומאז ובמשך למעלה מעשרים שנה הוא גר סמוך מאוד ללאנגלי, וירג'יניה, מקום מושב מטה ה-CIA האמריקאי. ה-CIA ניסה במהלך השנים להפיל את קדאפי כמה פעמים, כאשר חפתר נועד להיות מחליפו[2]. חפתר קיבל במהלך השנים אזרחות אמריקאית מלאה וב-1993 קדאפי דן את חפתר, בהיעדרו, למוות.
לאחר נפילת קדאפי
עריכהבאפריל 2011, כחודשיים לאחר שהחלה מלחמת האזרחים הראשונה בלוב, שב חפתר למדינה והיה אחת מדמויות המפתח בקרב המורדים במזרח המדינה. עם זאת, משחוסל קדאפי לקראת סוף אותה שנה, הוא סבר שסיים את תפקידו וחזר לביתו בווירג'יניה.
שנתיים אחר כך, בדצמבר 2013, הובהר לחלוטין כי האסלאמיסטים הקיצונים הפכו לכוח הדומיננטי בקונגרס הלאומי הכללי, הפרלמנט החדש שהוקם בטריפולי. הם הצליחו להעביר חוק שקבע את השריעה כחוקת היסוד של המדינה. לאור זאת, בפברואר 2014, שב חפתר ללוב ולמרכז הבמה. הוא קרא אז להפלתו של אותו פרלמנט ובמקביל החל במלחמה נחושה נגד האסלאמיסטים הקיצוניים במזרח המדינה, בתמיכה אמריקאית חשאית[3]. בעקבות פעילותו, לא הצליח הקונגרס הלאומי לדחות את מועד הבחירות, ובבחירות שהתקיימו ב-25 ביוני 2014 הוקם בית הנבחרים הלובי, בו ראו חברי הקונגרס הלאומי הכללי כבית נבחרים לא לגטימי, ופרצה מלחמת האזרחים השנייה בלוב.
ארבעה חודשים אחר כך, ביוני 2014, כשמלחמתו באסלאמיסטים עוד הייתה רק בראשיתה, פוצץ עצמו מתאבד אסלאמיסטי סמוך לביתו של חפתר בבנגאזי. ארבעה משומרי ראשו נהרגו בהתפוצצות, אך הוא עצמו ניצל. כחצי שנה אחר כך ניצל חפתר שוב כשנעשה ניסיון לפוצץ לידו מכשיר טלפון טעון חומר נפץ[4].
במרץ 2015, בית הנבחרים הלובי, הפרלמנט הנבחר השני של לוב, זה שמרכזו בטוברוק שבמזרח, מינה את חפתר למפקד הצבא הלאומי הלובי, ובמהלך 2016 הוא הצליח לשחרר את מרבית מזרח לוב ובראשה בנגאזי, מהנוכחות האסלאמיסטית. כאות תודה, העלה אותו הפרלמנט של טוברוק בדרגה, מלויטננט גנרל לפילדמרשל[5].
התקיפה בטריפולטינה
עריכה
ערך מורחב – התקיפה במערב לוב (2019–2020)
בינואר 2019, כוחותיו של חפתר תפסו חזרה את האזורים רוויי הנפט של לוב, בדרום. בהמשך, ב-4 באפריל 2019 נפתח החלק השני של מתקפתם. הם פנו לכיבוש טריפולי ומערב לוב מידי ממשלת ההסכמה הלאומית בראשות פאיז א-סראג'[6]. חפתר נתמך כנראה, בחשאי, על ידי קואליציית כוחות מערבית בראשות צרפת וארצות הברית (ב-15 באפריל 2019 נערכה שיחה טלפונית בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לחפתר ובעקבותיה התייצבה המעצמה בגלוי לצידו של הפילדמרשל), יחד עם שורת מדינות ערביות מערביות, בהן מצרים, סעודיה, אלג'יריה, איחוד האמירויות הערביות ומדינות נוספות[7][8]. ההתקפה על טריפולי החלה זמן קצר בלבד לאחר שחפתר חזר מפגישה עם סלמאן, מלך ערב הסעודית ובנו יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן אאל סעוד.
חפתר נתמך בה בעת ובצורה גלויה הרבה יותר, גם על ידי רוסיה[9][10]. כמו כן, לפי העיתון "אל-ערבי אל-ג'דיד" הלונדוני, המזוהה עם קטר, גם ישראל מסייעת לחפתר. בכתבה בעיתון צוטט "גורם צבאי בכיר בשורות כוחותיו של חפתר", שטען שב-2015 וב-2016 נפגשו אישים מהמוסד הישראלי עם חפתר בירדן וכי איחוד האמירויות הערביות היא זו שתיווכה בין הצדדים. הדיווח בעיתון לא אושר על ידי שום גורם רשמי[11].
יריביו של חפתר זכו לתמיכתו של האו"ם, שהקים בשעתו את ממשלת ההסכמה הלאומית. אנטוניו גוטרש מזכ"ל האו"ם היה בעיצומו של ביקור בטריפולי, בדיוק כשהחלה המתקפה. כוחות אסלאמיים קיצונים ומיליציות מקומיות חזקות, שבסיסן במיסראתה, נעשו יותר ויותר דומיננטיים בממשלת ההסכמה הלאומית, אך האו"ם לא הניח לשינוי זה להפריע לו להמשיך בתמיכתו בה. גורמי תמיכה חשובים נוספים של ממשלת ההסכמה הלאומית היו ארגון האחים המוסלמים, קטאר, סודאן (עד הדחת מנהיגה עומר אל-בשיר ב-11 באפריל 2019) ובראש וראשונה טורקיה בהנגת רג'פ טאיפ ארדואן[12][13][14].
בתחילת ינואר 2020, העיר סירת, בחצי הדרך בין בנגאזי לטריפולי נכבשה על ידי חפתר, אך זו הייתה ההצלחה האחרונה שלו באותו סיבוב קרבות. ב-12 בינואר 2020 הוא הסכים לשביתת הנשק שהוצעה על ידי רוסיה וטורקיה וליוזמה לחידוש המשא ומתן אחרי עשרה חודשים של קרבות אינטנסיביים. כעבור כחצי שנה, בתחילת יוני 2020 הוא נאלץ לחזור לבסיסיו במזרח לוב.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
ח'ליפה חפתר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- ח'ליפה חפתר, באתר France24
- "Khalifa Haftar: Libya's military strongman", באתר ה-BBC, אפריל 2019
- "תופר חליפה. הכירו את הגנרל מהמזרח שרוצה לעשות סדר בלוב", ynet, יולי 2017
- "In a failing state, an anti-Islamist general mounts a divisive campaign.", ניו יורקר, 16 בפברואר 2015
- "Libya, who is General Khalifa Haftar?", באתר Mediterranean Affairs, ינואר 2015
- נמרוד הורביץ, "האם לוב צועדת בדרכה של מצרים?", הפורום לחשיבה אזורית, 31 במאי 2014
- יוסי מלמן, Israel's little-known support for Haftar's war in Libya
הערות שוליים
עריכה- ^ "Newsmaker: Khalifa Haftar", The National, מרץ 2015
- ^ "Is General Khalifa Hifter The CIA’s Man In Libya?", אפריל 2011, באתר Business Insider
- ^ "The New Danger in Benghazi", ניו יורק טיימס, 27 במאי 2014
- ^ "Gen Khalifa Haftar: Libya bomb targets home near Benghazi". BBC News (באנגלית בריטית). 2014-06-04. נבדק ב-2023-04-23.
- ^ "Libya names anti-Islamist General Haftar as army chief". BBC News (באנגלית בריטית). 2015-03-02. נבדק ב-2023-04-23.
- ^ "Libyan militia chief Khalifa Haftar orders troops to 'advance' on Tripoli", France24
- ^ "Intensified fighting for control of... Tripoli... amid a row over France’s alleged backing of military strongman Khalifa Haftar", France24, 25 באפריל 2019
- ^ "How the West’s silence emboldened Libya’s Haftar", France24, 6 באפריל 2019
- ^ "במלחמה על הנפט והגז הלוביים: רוסיה פרסה במצרים כוחות מיוחדים ומזל"טי תקיפה על הגבול עם לוב", אתר תיק דבקה, 14 במרץ 2017
- ^ "פוטין נערך להתערב צבאית בלוב. סיוע אווירי תמורת בסיס", אתר תיק דבקה, 28 בנובמבר 2016
- ^ "תופר חליפה. הכירו את הגנרל מהמזרח שרוצה לעשות סדר בלוב", ynet, 31 ביולי 2017
- ^ צבי מזאל, "שמונה שנים לאביב הערבי: ארדואן מנסה לבחוש גם בלוב", אתר מידה, 13 בינואר 2019
- ^ "Generals vs Islamists in Libya", MEF, ג'ונתן ספייר, 24 באפריל 2019
- ^ סת' פרנצמן, "Turkey and the UAE Fight It Out by Proxy in Libya", פורום המזרח התיכון, 29 ביוני 2019