חאלדה ג'ייה
בגום חאלֵדָה גִ'ייָה (בבנגלית: খালেদা জিয়া, ב-IPA: kʰaleda dʒia; נולדה ב-1945) היא פוליטיקאית בנגלית, שכיהנה כראש ממשלת בנגלדש בין השנים 1991 ל-1996, ושוב בין השנים 2001 ל-2006. משמונתה לראשונה ב-1991, היא הייתה לאישה הראשונה בהיסטוריה של בנגלדש, והשנייה בעולם המוסלמי (אחרי בנזיר בהוטו) שעמדה בראש ממשלה דמוקרטית. ג'ייה הייתה הגברת הראשונה של בנגלדש בזמן נשיאותו של בעלה זיאור רחמן. היא יושבת הראש של המפלגה הלאומית של בנגלדש (ה-BNP) שנוסדה על ידי רחמן בשלהי שנות ה-70.
צילום דיוקן ב-2011 בעת ביקור בלונדון | |||||
לידה |
1945 (בת 79 בערך) דינג'אפור, בנגלדש | ||||
---|---|---|---|---|---|
מדינה | בנגלדש | ||||
מפלגה | המפלגה הלאומית של בנגלדש | ||||
בן זוג | זיאור רחמן | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
|
לאחר הפיכה הצבאית ב-1982, שהוביל מפקד הצבא חוסיין מוחמד ארשהאד, ג'ייה עזרה להוביל את התנועה המתמדת לדמוקרטיה עד לנפילתו של משטר הדיקטטורה הצבאית של ארשהאד ב-1990. חאלדה ג'ייה מונתה לראש הממשלה לאחר הניצחון של מפלגתה בבחירות הכלליות ב-1991. בנוסף, כיהנה לתקופה קצרה בממשלה קצרת הימים ב-1996, כאשר מפלגות אחרות החרימו את הבחירות. בסבב הבחירות הכלליות הבא ב-1996, "ליגת העם" נבחרה לשלוט. מפלגתה של חאלדה ג'ייה חזרה לשלטון ב-2001. היא נבחרה בחמישה אזורי בחירה נפרדים בבחירות הכלליות של 1991, 1996 ו-2001.
ג'ייה הופיעה מספר פעמים ברשימת 100 הנשים החזקות בעולם של מגזין פורבס, ודורגה במקום הארבעה עשר בשנת 2004,[1] במקום העשרים ותשעה בשנת 2005,[2] ובמקום השלושים ושלושה ב-2006.[3]
בעקבות סיום הקדנציה השנייה שלה ב-2006, הבחירות המתוכננות לינואר 2007 נדחו בשל אלימות פוליטית ומאבקים פנימיים, שהסתיימו בהשתלטות צבאית על ממשלת המעבר. במהלך כהונתה של ממשלה זו, ג'ייה ושני בניה נאשמו בשחיתות.[4][5][6]
בשני העשורים האחרונים, יריבתה העיקרית של חאלדה ג'ייה היא מנהיגת "ליגת העם" שייח' הסינה. שתי הנשים כיהנו לסירוגין כראש ממשלה מאז 1991.[7]
ביוגרפיה
עריכהראשית חייה
עריכהחאלדה ג'ייה נולדה ב-1945 לאיסקנדר מג'מודר, איש עסקים ולטאיאבה מג'מודר במחוז דינאג'פור בבנגל, הודו הבריטית (כיום בצפון-מערב בנגלדש).[8][9][10] חאלדה מג'מודר נישאה לזיאור רחמן ב-1960, קצין צבא שנבחר לנשיא בנגלדש ב-1977. הוא כיהן עד 1981, אז נרצח במהלך הפיכה צבאית.
תחילת פעילותה הפוליטית
עריכהלאחר שהנשיא זיאור רחמן נרצח, השופט אבדוס סאתאר מונה ליו"ר המפלגה וקלאדה למשנה ליו"ר. כאשר סאתאר הודח מהנשיאות במהלך ההפיכה הצבאית של 1981, קהאלדה ג'ייה נבחרה ליו"רות המפלגה.[11] ג'ייה הפכה אפוא למנהיגת המפלגה הלאומית של בנגלדש, שנוסדה על ידי בעלה בשלהי שנות ה-70. היא התנגדה נמרצות לשלטונו של ארשהד בשנות ה-80, מה שהיא ותומכיה הגדירו כאוטוקרטיה צבאית. במהלך שלטון זה, ייסדה המפלגה הלאומית ברית פוליטית שמנתה שבע מפלגות. ג'ייה נעצרה מעל לשבע פעמים בשל מחאותיה כנגד משטרו של ארשהד.[12]
קדנציה ראשונה כראש ממשלה
עריכהממשלת מעבר נייטרלית פיקחה על הבחירות ב-27 בפברואר 1991.[13] הבחירות היו במידה רבה חופשיות, הוגנות ודמוקרטיות, לאחר שלטון צבאי שארך 8 שנים.
מפלגתה של ג'ייה זכתה ל-140 מושבים בפרלמנט,[13] 11 פחות מהמספר הדרוש לשם השגת רוב. מאחר שמפלגתה הייתה היחידה שהייתה יכולה להרכיב ממשלה, ג'ייה הושבעה לראשות הממשלה ב-20 במרץ, והייתה לאישה הראשונה שכיהנה כראש ממשלת בנגלדש.
הנשיא המכהן סהאבודין אחמד האציל לג'ייה כמעט את כל הסמכויות שהיו בידי הנשיא באותו זמן, וכך, בספטמבר 1991, המשטר בבנגלדש חזר להיות משטר פרלמנטרי. פה אחד, התקבל בפרלמנט התיקון השנים-עשר לחוקה. ממשלתה של המפלגה הלאומית באופן רשמי החייתה את המשטר הפרלמנטרי.
קדנציה שנייה כראש ממשלה
עריכהבשל טענות מפלגת העם של בנגלדש, כי המפלגה הלאומית טרפדה בחירות משנה פרלמנטריות, החרימה האופוזיציה את הבחירות שהתקיימו ב-15 בפברואר 1996. המפלגה הלאומית ניצחה בבחירות באופן מוחץ.[14] מפלגות גדולות אחרות דרשו שממשלת מעבר נייטרלית תמונה במטרה שתשגיח על הבחירות. פרלמנט קצר-הימים הכריז במהירות על ממשלת מעבר, לאחר שהעביר את התיקון השלושה-עשר לחוקה, במסגרתו כוננה ממשלת המעבר. הפרלמנט התפזר וכך נסללה הדרך לבחירות פרלמנטריות שהתקיימו תוך 90 ימים.
בבחירות שהתקיימו ב-12 ביוני 1996, הפסידה המפלגה הלאומית למפלגת העם, בראשות שייח' הסינה. המפלגה הלאומית זכתה ב-116 מושבים,[14] והייתה למפלגה הגדולה ביותר באופוזיציה, בעלת מספר המושבים הגדול ביותר שהיה אי-פעם למפלגת אופוזיציה בהיסטוריה של המדינה.
קדנציה שלישית כראש ממשלה
עריכההמפלגה הלאומית ייסדה ברית של ארבע מפלגות ב-6 בינואר 1999,[15] כדי להגדיל את סיכוייה לחזור לשלטון בבחירות הכלליות הבאות. הברית כללה את מפלגתו של ארשהאד, אותה ייסד לאחר משטרו הצבאי, וכן את המפלגות האסלאמיות - "הקונגרס המוסלמי" ו- "חזית המוסלמית המאוחדת". הברית עוררה מחאות כנגד הממשלה המכהנת.
תושבים רבים מחו כנגד חבירתה של ג'ייה ומפלגתה למפלגות המוסלמיות,[16] אשר התנגדו לעצמאותה של בנגלדש ב-1971. למרות זאת, הברית המרובעת השתתפה בבחירות שהתקיימו ב-1 באוקטובר 2001, וזכתה לשני שלישים מהמושבים ולכ-46% הצבעה (בהשוואה ל-40% הצבעה ליריבתה העיקרית). ג'ייה הושבעה לראשות ממשלת בנגלדש.
במהלך הקדנציה השלישית שלה כראש ממשלה עבדה ג'ייה על תוכנית מאה-ימים במטרה ליישם את הבטחותיה ערב הבחירות. כך השיתוף של משאבים לאומיים במסגרת מאמצי הפיתוח הכלכלי גברו. בנגלדש החלה למשוך מספר גדול יותר של השקעות בינלאומיות, כולל מארצות הברית, בריטניה ויפן, לצורך פיתוח התשתיות, משאבי האנרגיה והמסחר של המדינה. השבת החוק והסדר על כנם הייתה לאחד ההישגים במהלך תקופה זו.
חאלדה ג'ייה פעלה גם במישור הדיפלומטי וקידמה יחסי חוץ עם שכנותיה של בנגלדש. במסגרת מדיניות "האופק המזרחי" שקידמה, היא פעלה למען כינון שיתופי פעולה אזוריים בדרום אסיה וחיזקה את קיומם של עקרונות הצהרת זכויות האדם של האו"ם. היא סייעה לתווך במחלוקות בינלאומיות והצהירה על כפירתה בשימוש בכוח ביחסים בינלאומיים. בנגלדש החלה להשתתף במאמצי השלום הבינלאומיים של האו"ם. ב-2006, שיבח מגזין פורבס את הישגיה כראש ממשלה. ממשלתה פעלה למען חינוך ילדות צעירות במדינה (כמעט 70% מהנשים בבנגלדש לא ידעו קרוא וכתוב) וחלוקת מזון לעניים (כמחצית מאוכלוסייתה של בנגלדש חייתה מתחת לקו העוני. בשל רפורמות כלכליות ותרבות יזמות צוברת תאוצה ומתפתחת, צמח התמ"ג בכ-5%. בתקופת כהונתה השלישית של ג'ייה כראש ממשלה, שיעורי הצמיחה של התמ"ג היו מעל ל-6% בעקביות. ההכנסה הלאומית לנפש של בנגלדש נסקה לכדי 482 דולר. יתרות המט"ח של בנגלדש חצו את רף ה-3 מיליארד דולרים, לאחר שערב כהונתה עמד על מיליארד דולר בלבד. השקעות החוץ הזרות של בנגלדש צמחו ל-2.5 מיליארד דולרים. התמ"ג של המגזר התעשייתי עלה בכ-17% בסוף כהונתה של ג'ייה.[8]
סוף הקדנציה
עריכהב-29 באוקטובר 2006, הקדנציה של ג'ייה הסתיימה. בהתאם לחוקת המדינה, עמדה ממשלת מעבר בראש המדינה במשך 90 הימים שלפני הבחירות הכלליות. ערב סיום כהונתה של ג'ייה, פרצו מהומות ברחובות דאקה, עיר הבירה, לאור אי-הוודאות באשר למי ייבחר לראש ממשלת המעבר הזמנית. המהומות נמשכו גם בחודשים שלאחר התפטרות ממשלתה של ג'ייה כאשר רק בנובמבר 2006 נהרגו במהלכן 40 איש ומאות נפצעו. באופן כללי, החוקה קובעת כי לראש ממשלת מעבר ימונה נשיא בית המשפט העליון. אולם, הנשיא קונדוקאר מחמוד חסן סירב לקבל את המשרה.[17][18][19][20] נשיא המדינה יאג'ודין אחמד התמנה אפוא לראש ממשלת המעבר.[21] הוא ניסה לארגן את הבחירות ולהביא את כל המפלגות לשולחן הדיונים במהלך חודשי האלימות.
מוקלסור רחמן צ'ודהורי, יועצו של הנשיא, נועד עם ג'ייה ועם שייח' הסינה וראשי מפלגות אחרות במטרה ללבן ולפתור סוגיות שונות ולקבוע תאריך לבחירות. המשאות ומתנים המשיכו על רקע מחלוקות פוליטיות, מחאות וקיטוב שאיים על הכלכלה.[22][23] בסופו של דבר, הוסכם כי הבחירות יתקיימו ב-22 בינואר 2007. אולם, מפלגת העם הסתייגה ברגע האחרון.
ממשלת המעבר (2007–2008)
עריכהב-11 בינואר 2007, גנרל הצבא מועין אודין אחמד, לצד מספר קציני צבא, התערב וערך הפיכה לא אלימה וכפה על המדינה כניסה למצב חירום.[24][25] הם אילצו את יאג'ודין אחמד להתפטר ממשרתו כראש ממשלת המעבר.[26] הוא המשיך לכהן כנשיא בנגלדש, והבחירות שנקבעו ל-22 בינואר נדחו. ממשלת המעבר החדשה של בנגלדש, שהונהגה בידי נגיד הבנק המרכזי של בנגלדש לשעבר, ד"ר פאקרודין אחמד. במלחמתה כנגד שחיתות, הוגשו כתבי אישום כנגד מנהיגי שתי המפלגות הגדולות, שהואשמו בשחיתות במשך שלטונן.
במרץ 2007, בנה הבכור של ג'ייה, טארק רחמן, נעצר בשל חשדות לשחיתות. הממשלה דיכאה כל פעילות פוליטית בעת מצב החירום שהוכרז ב-11 בינואר, ומ-9 באפריל אסרה על פוליטיקאים מלבקר במעונה של ג'ייה.[27] בנה הצעיר של ג'ייה, ערפאת רחמן, נעצר בחשד לשחיתות ב-16 באפריל.[4]
ב-17 ביולי, הוועדה למניעת שחיתות של בנגלדש שלחה התראות הן לחאלדה ג'ייה והן לשייח' הסינה, ובהן ביקשה כי ישלחו דו"ח המפרט על נכסיהן תוך שבוע.[28]
ב-2 בספטמבר 2007, ממשלת המעבר האשימה את ג'ייה בשחיתות, בשל החשד לפיו העניקה חוזים לחברה הבינלאומית לסחר חקלאי ב-2003;[5] היא נעצרה ב-3 בספטמבר.[29] בנה הצעיר ערפאת רחמן, לצד 11 אחרים, נעצר גם כן לאחר שנחשד בשחיתות, על רקע אי סדרים הקשורים לנמל ציטג'ונג. שייח' הסינה, מנהיגת מפלגת העם, הואשמה גם היא בשחיתות ובלקיחת שוחד. היא נעצרה והושמה בכלא מיוחד.[6]
לאחר שחאלדה ג'ייה נעצרה, ועדת הקבע של מפלגתה בחרה בסייפור רחמן, שר הכלכלה לשעבר ובחאפיזודין אחמד, השר למשאבי מים לשעבר, להנהיג את המפלגה בתקופת הביניים הנ"ל. תומכיה של ג'ייה לא הכירו במינויים אלו, בטענה כי רק ג'ייה רשאית הייתה להחליט על יורשה. ועדת הבחירות המרכזית של בנגלדש, הזמינה לאחר מכן את סיעתו של חאפיזודין להשתתף בדיונים לקראת הבחירות. ג'ייה ערערה על כך לבית המשפט, אך בית המשפט דחה את עתירתה ב-10 באפריל 2008.[30]
ב-30 בספטמבר, בית המשפט העליון אישר את שחרורה של חאלדה ג'ייה ממעצר, ופסק כי על המשפט להסתיים בטענה שהיא אינה יכולה להיות מואשמת בזמן מצב חירום, על מעשים שהתרחשו לפני תחילת מצב החירום בינואר 2007.[31][32]
הממשלה ערערה על פסיקה זו, וב-4 באוקטובר בית המשפט העליון הפך את פסיקתו וקבע כי המשפט כנגד ג'ייה יכול להימשך כמקודם.[33][34]
בדצמבר 2008, נערכו לבסוף הבחירות, בהן מפלגת העם (יחד עם המפלגות שהיו עמה בברית) זכתה לרוב של שני שלישים ממושבי הפרלמנט. שייח' חסינה התמנתה לראש ממשלת בנגלדש, ומפלגתה הקימה ממשלה ב-2009.
קריירה פוליטית (2012–הווה)
עריכהשנות שלטונה של שייח' הסינה התאפיינו במתחים רבים ומשברים פוליטיים, אשר כללו שביתות, הפגנות ומהומות, לעיתים אלימות. בשל ניסיונות למנוע ממפלגת השלטון לערוך את הבחירות הכלליות העשיריות בינואר 2014 ללא ממשלת מעבר, ג'ייה, אז יושבת ראש האופוזיציה, מפלגתה ובנות בריתה החרימו את הבחירות. ביום הבחירות אירעו מספר מקרי אלימות, כולל הפצצות מרכזי בחירות וקלפיות, שג'ייה הואשמה בארגונן. ב-2016 המפלגה הלאומית הכריזה על ועדת הקבע הלאומית החדשה שלה, ששמרה על מעמדה של ג'ייה כיושבת ראש המפלגה.[35][36] במאי 2017, חאלדה חשפה מסמך המציג את חזונה של מפלגתה לשנת 2030 במטרה לצבור תמיכה ציבורית לקראת הבחירות הכלליות הבאות.[37] אולם, הממשלה - בראשות מפלגת השלטון, ליגת העם - גינתה את המסמך וטענה כי הוא מהווה גנבה ספרותית של מסמך דומה, שפרסמה ליגת העם, המציג את חזונה ל-2021, בו השתמשו לקראת הבחירות הכלליות התשיעיות. המפלגה טענה כי רוב היעדים שהוצגו במסמך הוגשמו כבר על ידי ממשלת ליגת העם, ולכן המסמך שפרסמה המפלגה הלאומית הוא אינו מקורי. מחלוקת זו עוררה מחדש את המתחים בין המפלגה הלאומית לליגת העם.
ב-2017 המשטרה פשטה על ביתה של חאלדה ג'ייה, על פי הוראות הממשלה, ועל כך המפלגה הלאומית מחתה וטענה כי הממשלה מבצעת צעדים המתאימים למשטר אוטוקרטי.[38] ב-8 בפברואר 2018, ג'ייה הורשעה ונשלחה לכלא לחמש שנים, על רקע פרשת שחיתות, בה מעלה ג'ייה בכספי תרומות בינלאומיים שנתרמו לארגון צדקה למען ילדים יתומים, בתקופת ממשלת המעבר שכיהנה בין השנים 2006–2008.[39] מפלגתה טענה כי פסק הדין היה מוטה מסיבות פוליטיות.[40] ג'ייה נשלחה לכלא המרכזי של דאקה, בירת בנגלדש, לאחר מתן פסק הדין.[41] משוער כי ג'ייה לא תוכל להתחרות בבחירות הכלליות של 2018, שכן החוקה של בנגלדש אוסרת על אדם שהורשע ובגזר דינו נידון למעל שנתיים מאסר מהשתתפות.[42]
פעילות דיפלומטית
עריכה- בערב הסעודית: חאלדה ג'ייה, כיו"ר האופוזיציה, ערכה בשלהי 2012 מספר ביקורים בערב הסעודית. לאחר שהוזמנה על ידי המשפחה המלכותית, היא נפגשה עם מי שהיה אז יורש העצר ושר ההגנה סלמאן בן עבד אל-עזיז ושוחחה על הקשרים בין המדינות.[43] היא ניסתה לקדם את כניסתם של מהגרי עבודה בנגדלשיים לשוק העבודה הסעודי, שלא התאפשרה באותה תקופה.[44]
- ברפובליקה העממית של סין: ג'ייה נסעה לביקור דיפלומטי בסין באוקטובר, לאחר שהוזמנה על ידי הממשלה. היא נפגשה עם מנהיגים סיניים, ובהם סגן הנשיא, שי ג'ינפינג, והאחראי על יחסי החוץ של המפלגה הקומוניסטית של סין, וואנג ג'יארוואי.[45] שי הפך למנהיג העליון של סין ב-2012. השיחות בסין סבבו סביב מסחר והשקעות סיניות צפויות בבנגלדש,[46] ובפרט הנושא של מימון גשר פאדמה. בתחילת 2012, הבנק העולמי, משקיע עיקרי צפוי בפרויקט, נסוג גם הוא, בהאשימו את שרי הממשלה בשחיתות.[47][48] המפלגה הלאומית הכריזה שבמהלך ביקורה של חאלדה, סין אישרה את מימון גשר פדמה השני.[49][50]
- בהודו: ב-28 באוקטובר 2012, ג'ייה ביקרה בהודו ופגשה את נשיא הודו פרנב מוקהרג'י, ראש ממשלת הודו מאנמוהאן סינג, ומספר בכירים נוספים, ובהם שר החוץ ההודי סלמאן קורשיד, היועץ לביטחון לאומי שיבשאנקר מנון, מזכיר החוץ רג'נן מאתאי, ומנהיגת מפלגת העם ההודית ויו"ר האופוזיציה ברג'יה סבהה סושמה סוואראג'. השיחות עסקו בקשרי מסחר בין המדינות וביטחון אזורי.[51] ביקורה של חאלדה ג'ייה בהודו נחשב לביקור חשוב, שכן המפלגה הלאומית של חאלדה ג'ייה נחשבה לאנטי-הודית, בהשוואה לליגת העם.[52] בפגישתה עם ראש הממשלה סינג, ג'ייה אמרה כי מפלגתה רצתה לעבוד יחד עם הודו למען רווח הדדי של שתי המדינות, כולל במאבק כנגד מגמות קיצוניות.[53]
פרשת "יום ההולדת"
עריכהחאלדה ג'ייה טוענת כי יום הולדתה חל ב-15 באוגוסט, מה שהפך למחלוקת פוליטית,[54][55] משום ש-15 באוגוסט הוא יום בו נהרגו רבים מבני משפחתה של יריבתה הפוליטית העיקרית של ג'ייה, שייח' הסינה, ובהם אביה מוג'יבור רחמן. כתוצאה מכך, ה-15 באוגוסט נקבע כיום הזיכרון הלאומי של בנגלדש.[54][56][57] בשל כך, חאלדה ג'ייה הואשמה כי בחרה בכוונת מכוון לחגוג את יום הולדתה בתאריך זה, בזמן שיריבתה הפוליטית מתאבלת. אף לא אחד מחברי ממשלתה של ג'ייה הציג מסמכים המראים כי יום הולדתה אכן חל ב-15 באוגוסט.[56][58] בתעודת הבגרות של חאלדה ג'ייה, נרשם כי תאריך לידתה הוא ה-9 באוגוסט 1945. לפי תעודת הנישואין שלה תאריך הלידה הוא ה-5 בספטמבר 1945. לפי הדרכון של ג'ייה, התאריך הוא 19 באוגוסט 1945.[56][58] קאדר סידיקי, בעלת ברית של חאלדה ג'ייה, הפצירה בה שלא לחגוג את יום הולדתה ב-15 באוגוסט.[55] בית המשפט העליון אף עתר כנגד ג'ייה בנושא זה.[59][60]
עיטורי כבוד עיקריים
עריכהב-24 במאי 2011, הסנאט של מדינת ניו ג'רזי הוקיר בג'ייה כ"לוחמת למען הדמוקרטיה". זו הייתה הפעם הראשונה שהסנאט של המדינה הוקיר באופן שכזה במנהיג זר, מה שממחיש את הגידול באוכלוסיית המהגרים מדרום אסיה וצאצאיהם במדינה.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- אתר "המפלגה הלאומית של בנגלדש".
- "Life Sketch: Begum Khaleda Zia". Permanent Mission of Bangladesh to the United Nations. אורכב מ-המקור ב-13 בינואר 2009.
{{cite web}}
: (עזרה) - ברברה קרוסטה (17 באוקטובר 1993). "Conversations: Khaleda Zia; A Woman Leader for a Land That Defies Islamic Stereotypes". The New York Times.
{{cite news}}
: (עזרה) - ויליאם גרין; אלכס פרי (10 באפריל 2006). "'We Have Arrested So Many'". Time.
{{cite news}}
: (עזרה) - אלכס פרי (3 באפריל 2006). "Rebuilding Bangladesh". Time.
{{cite news}}
: (עזרה) - "Tearful Khaleda reaches Gulshan office". bdnews24. אורכב מ-המקור ב-5 במרץ 2012.
{{cite news}}
: (עזרה) - Rakib Hasnet Suman; Hasan Jahid Tusher (14 בנובמבר 2010). "I am evicted". The Daily Star.
{{cite news}}
: (עזרה) - "খালেদা জিয়ার বাড়ী নিয়ে লড়াইয়ের ১০ বছর" [Khaleda Zia's house fighting 10 years]. Amar Desh (בBengali). 14 בנובמבר 2010. אורכב מ-המקור ב-6 באוקטובר 2011.
{{cite news}}
: (עזרה) - חאלדה ג'ייה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- חאלדה ג'ייה, ברשת החברתית פייסבוק
הערות שוליים
עריכה- ^ "#14: Begum Khaleda Zia, Prime Minister of Bangladesh". Forbes 100 Most Powerful Women in the World. 2004. אורכב מ-המקור ב-14 ביוני 2012. נבדק ב-4 בפברואר 2014.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "#29 Khaleda Zia, Prime minister, Bangladesh". The 100 Most Powerful Women. Forbes.com. 2005. נבדק ב-4 בפברואר 2014.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "#29 Khaleda Zia, Prime minister, Bangladesh". The 100 Most Powerful Women. Forbes.com. 2005. נבדק ב-4 בפברואר 2014.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ 1 2 "Bangladesh ex-PM son detained". Al Jazeera. 16 באפריל 2007.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ 1 2 "Ex-PM sued on corruption charges in Bangladesh". International Herald Tribune. Associated Press. 2 בספטמבר 2007. אורכב מ-המקור ב-12 בפברואר 2009.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ 1 2 Anis Ahmed (3 בספטמבר 2007). "Bangladesh ex-PM Khaleda Zia arrested on graft charge". Reuters. נבדק ב-4 בפברואר 2014.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ Skard, Torild (2014). "Khaleda Zia". Women of Power - Half a century of female presidents and prime ministers worldwide. Bristol: Policy Press. ISBN 978-1-44731-578-0.
- ^ 1 2 "Zia, Begum Khaleda". Amar Blog. 2012. אורכב מ-המקור ב-2018-06-13. נבדק ב-15 באוגוסט 2017.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "Khaleda Zia". Encyclopædia Britannica.
- ^ "Bogra: Khaleda Zia". bogra.org. נבדק ב-25 בפברואר 2015.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "Bangladesh National Party - BNP - Begum Khaleda Zia". bnpbangladesh.com. אורכב מ-המקור ב-2015-02-05. נבדק ב-25 בפברואר 2015.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-18 באפריל 2014. נבדק ב-10 באפריל 2014.
{{cite web}}
: (עזרה); (עזרה) - ^ 1 2 Dieter Nohlen; Florian Grotz; Christof Hartmann (2001). Elections in Asia: A data handbook. Vol. I. p. 537. ISBN 0-19-924958-X.
- ^ 1 2 Dieter Nohlen; Florian Grotz; Christof Hartmann (2001). Elections in Asia: A data handbook. Vol. I. p. 537. ISBN 0-19-924958-X.
- ^ Alastair Lawson (4 באוקטובר 2001). "Analysis: Challenges ahead for Bangladesh". BBC News.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "Analysis: Challenges ahead for Bangladesh". BBC News. נבדק ב-25 בפברואר 2015.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "Violence Breaks out in Bangladesh's Capital Dhaka". China News and Report. Xinhua News Agency. 17 באוקטובר 2006. נבדק ב-28 בנובמבר 2015.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "Renewed violence hits Bangladesh". BBC News. 28 באוקטובר 2006. נבדק ב-28 בנובמבר 2015.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ Roy, Pinaki (28 באוקטובר 2006). "Hasan 'unwilling' to be caretaker chief". The Daily Star. נבדק ב-28 בנובמבר 2015.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "KM Hasan steps aside for the sake of people". The Daily Star. 29 באוקטובר 2006. נבדק ב-28 בנובמבר 2015.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ Habib, Haroon (30 באוקטובר 2006). "President takes over in Bangladesh". The Hindu. נבדק ב-28 בנובמבר 2015.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ Habib, Haroon (30 באוקטובר 2006). "President takes over in Bangladesh". The Hindu. נבדק ב-28 בנובמבר 2015.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ Habib, Haroon (30 באוקטובר 2006). "President takes over in Bangladesh". The Hindu. נבדק ב-28 בנובמבר 2015.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ http://www.thedailydawn.com/article.php?bangladesh/658
- ^ http://archive.indianexpress.com/news/was-a-coup-in-dhaka-aborted-last-month-/341223/
- ^ http://newsfrombangladesh.net/view.php?hidRecord=300534
- ^ "Politicians barred from visiting Khaleda Zia's residence". The Hindu. 11 באפריל 2007. נבדק ב-4 בפברואר 2014.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "Hasina, Khaleda given 7 days for wealth report". The Daily Star. 18 ביולי 2007. p. 1. נבדק ב-4 בפברואר 2014.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "Ex-PM is arrested in Bangladesh". BBC News. 3 בספטמבר 2007. נבדק ב-3 בספטמבר 2007.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "Bangladesh court rejects Zia appeal". Al Jazeera. 10 באפריל 2008.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ Hossain, Farid (4 באוקטובר 2007). "Bangladesh Supreme Court rejects bail for ex-premier Khaleda Zia in corruption case". International Herald Tribune. Associated Press.
The High Court granted Zia bail on Sept. 30 and ordered a halt in the court proceedings for technical reasons ... However, the government immediately appealed the decision to the Supreme court ... Bangladesh Supreme Court ordered a corruption case against former Prime Minister Khaleda Zia to go forward and denied her bail while awaiting trial in jail
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ Hossain, Farid (4 באוקטובר 2007). "Bangladesh Supreme Court rejects bail for ex-premier Khaleda Zia in corruption case". International Herald Tribune. Associated Press.
The High Court granted Zia bail on Sept. 30 and ordered a halt in the court proceedings for technical reasons ... However, the government immediately appealed the decision to the Supreme court ... Bangladesh Supreme Court ordered a corruption case against former Prime Minister Khaleda Zia to go forward and denied her bail while awaiting trial in jail
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ Hossain, Farid (4 באוקטובר 2007). "Bangladesh Supreme Court rejects bail for ex-premier Khaleda Zia in corruption case". International Herald Tribune. Associated Press.
The High Court granted Zia bail on Sept. 30 and ordered a halt in the court proceedings for technical reasons ... However, the government immediately appealed the decision to the Supreme court ... Bangladesh Supreme Court ordered a corruption case against former Prime Minister Khaleda Zia to go forward and denied her bail while awaiting trial in jail
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ Hossain, Farid (4 באוקטובר 2007). "Bangladesh Supreme Court rejects bail for ex-premier Khaleda Zia in corruption case". International Herald Tribune. Associated Press.
The High Court granted Zia bail on Sept. 30 and ordered a halt in the court proceedings for technical reasons ... However, the government immediately appealed the decision to the Supreme court ... Bangladesh Supreme Court ordered a corruption case against former Prime Minister Khaleda Zia to go forward and denied her bail while awaiting trial in jail
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "BNP's names 17 members of the policymaking Standing Committee". bdnews24.com.
- ^ "BNP names members of its leaders' families in new committee". bdnews24.com.
- ^ "Vision 2030: Bangladesh Nationalist Party – BNP" (PDF). Prothom Alo. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2017-05-17. נבדק ב-2018-03-05.
- ^ "Vision 2030: Bangladesh Nationalist Party – BNP" (PDF). Prothom Alo. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2017-05-17. נבדק ב-2018-03-05.
- ^ BBC Desk report (2018-02-08). "Clashes as Bangladesh ex-PM jailed". BBC News (באנגלית בריטית). נבדק ב-2018-02-08.
- ^ Bangladesh's ex-Prime Minister Khaleda Zia found guilty of corruption amid opposition protests The Independent
- ^ Star Online Report (8 בפברואר 2018). "Khaleda Zia enters old central jail". The Daily Star (באנגלית). נבדק ב-8 בפברואר 2018.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ Star Online Report (8 בפברואר 2018). "Khaleda Zia enters old central jail". The Daily Star (באנגלית). נבדק ב-8 בפברואר 2018.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "Khaleda going to Saudi Arabia". BDnews24. 7 באוגוסט 2012. אורכב מ-המקור ב-22 באוגוסט 2012. נבדק ב-29 באוקטובר 2012.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "Khaleda going to Saudi Arabia". BDnews24. 7 באוגוסט 2012. אורכב מ-המקור ב-22 באוגוסט 2012. נבדק ב-29 באוקטובר 2012.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "CPC, Bangladesh Nationalist Party to further cooperation". Xinhua. 18 באוקטובר 2012. נבדק ב-29 באוקטובר 2012.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "Khaleda seeks China's help". The Daily Star. 21 באוקטובר 2012. נבדק ב-29 באוקטובר 2012.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "CPC, Bangladesh Nationalist Party to further cooperation". Xinhua. 18 באוקטובר 2012. נבדק ב-29 באוקטובר 2012.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "Stalled Padma Bridge Project". Daily Sun. 20 בספטמבר 2012. נבדק ב-29 באוקטובר 2012.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "Chinese help for 2nd Padma bridge assured: BNP". The New Nation. 23 באוקטובר 2012. אורכב מ-המקור ב-2015-10-18. נבדק ב-29 באוקטובר 2012 – via HighBeam Research.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "China ready to help build 2nd Padma bridge: BNP". News Today. 23 באוקטובר 2012. אורכב מ-המקור ב-31 בדצמבר 2012. נבדק ב-29 באוקטובר 2012.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "Khaleda Zia arrives in the capital, meets Sushma". Deccan Herald. 28 באוקטובר 2012. נבדק ב-29 באוקטובר 2012.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "India and Bangladesh Embraceable you". The Economist. 30 ביולי 2011. נבדק ב-29 באוקטובר 2012.
Mrs Zia's family dynasty ... is as against India as Sheikh Hasina's is for it.
{{cite journal}}
: (עזרה) - ^ "Khaleda Zia assures counter-terror cooperation to India". Yahoo News. Indo Asian News Service. 29 באוקטובר 2012. אורכב מ-המקור ב-2014-01-07. נבדק ב-29 באוקטובר 2012.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ 1 2 "15 August isn't Khaleda's birthday: Joy". Natun Barta. 15 באוגוסט 2013. אורכב מ-המקור ב-2013-08-20. נבדק ב-17 באוגוסט 2013.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ 1 2 "Stop celebrating August 15 birthday". The Daily Star. 24 ביולי 2011. נבדק ב-17 באוגוסט 2013.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ 1 2 3 "Ex-Bangladesh PM stretches limits of political rivalry with PM Sheikh Hasina by celebrating birthday on August 15". Yahoo News-1. 16 באוגוסט 2013. נבדק ב-17 באוגוסט 2013.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "Same old trend". The Daily Star. 17 באוגוסט 2013. נבדק ב-17 באוגוסט 2013.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ 1 2 "Huge cakes are cut on Khaleda Zia's 'birthday'". bdnews24.com. 15 באוגוסט 2013. נבדק ב-17 באוגוסט 2013.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "HC hears petition on Khaleda's birthday tomorrow". The Daily Sun. 13 ביוני 2013. נבדק ב-17 באוגוסט 2013.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "Notice to ex-Bangladeshi PM for celebrating b'dday on August 15". Zee News. 15 באוגוסט 2013. נבדק ב-17 באוגוסט 2013.
{{cite news}}
: (עזרה)