ויקיפדיה

חברת קו צינור אילת אשקלון

פירוש נוסף ערך זה עוסק בחברה המפעילה את הצינור. אם התכוונתם לקצא"א, ראו דף פירושונים.

חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ (קצא”א) הייתה תשלובת חברות, בבעלות משותפת של ישראל ואיראן, אשר עסקה במיזמי אנרגיה בתחום הנפט והגז. החברה פעלה בשנים 1968–2017 על סמך שטר זיכיון צינור הנפט. לאחר פקיעת הזיכיון עברה פעילות החברה לחברת קו צינור אירופה אסיה.

חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ
סמליל חברת קצא"א
סמליל חברת קצא"א
נתונים כלליים
סוג חברה פרטית
תקופת הפעילות 1968–2017 (כ־49 שנים)
חברת אם טרנס אסיאטיק אויל
מיקום המטה אשקלון
משרד ראשי תל אביב
בעלות ישראל ואיראן
ענפי תעשייה נפט
 
www.eapc.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רקע

עריכה
  ערך מורחב – יחסי איראן–ישראל

אספקת נפט מאיראן לישראל החלה בראשית שנות ה-50. החל משנת 1957 הנפט הועבר במכליות לאילת, ומשם בצינור שהקמתו החלה בסוף 1956,[1] והושלמה ב-1957 עם תשתית בסיסית של 3 מכלים באילת ו-3 מכלים בבאר שבע, וצינור בקוטר 8 אינץ' בין אילת ובאר שבע.[2] מבאר שבע הועבר הדלק לחיפה באמצעות רכבת. בהמשך הונח צינור בקוטר 16 אינץ' מבאר שבע לאשדוד. מאשדוד הועבר הדלק לחיפה באמצעות אוניות, לזמן קצר, עד השלמת הקו לחיפה בשנת 1958.[3]

בשלב הבא תוכנן צינור בקוטר 16 אינץ', שיכול להעביר כמות משמעותית של נפט גולמי מנמל אילת ישירות לבתי הזיקוק בחיפה, בתוואי לאורך כ-425 ק"מ.[4] מאחר שלא היה תקציב לבנייתו הוחלט לפנות למשקיעים בינלאומיים.[5] בשנת 1959, נחתם הסכם זיכיון עם חברה בבעלות הברון אדמונד אדולף דה רוטשילד למימון ותפעול הצינור למשך 49 שנים.[6] הקו הופעל על ידי חברת "פימרקו" הרשומה בנסיכות ליכטנשטיין החל משנת 1960.[7] הנחת קו צינור אילת-חיפה, בוצעה על ידי חברת מקורות וסולל בונה כקבלן משנה. ייצור חלקי הצינור בוצע במפעל "צינורות המזרח התיכון" בצריפין.[8] במאי 1960 החל הצינור לפעול עד באר שבע.[9] בשנת 1965 הושלמה הפעלת הקו עד חיפה בקיבולת מלאה של 5 מיליון טון בשנה, לאחר שנבנו מספר תחנות שאיבה לאורך הקו.[10][11]

בשנת 1965 ביקשה ישראל להרחיב את השותפות עם איראן, ולאפשר לה לייצא נפט דרך ישראל בנתיב העוקף את תעלת סואץ. הקיבולת בקו אילת-חיפה לא הספיקה למטרה זו. לשם כך היה צורך להניח צינור בקוטר 42 אינץ' בקיבולת גבוהה. לאחר משא ומתן שיזמה שרת החוץ, גולדה מאיר שאף ביקרה באיראן וניהלו פליקס שנער הישראלי ומנוצ'הר אקבאל נשיא חברת הנפט הלאומית של איראן (NIOC), הוחלט להקים שותפות שווה בין ממשלת ישראל וחברות הדלק פז, סונול ודלק לבין חברת הנפט הלאומית של איראן לטובת הפרויקט.

בעלות

עריכה

לאחר שהושגה הלוואה מדויטשה בנק בסך 22 מיליון דולר נחתמה העסקה בטהראן ב-1968. על פי החוזה משך השותפות 49 שנה. במקביל, הוחלט להוציא צו המאפשר לחברה לפעול תחת חיסיון מלא.[12]

על מנת שלא להביך את איראן בעיני העולם המוסלמי הוקמו מספר חברות קש בבעלות ישראל ואיראן:[13]

פימארקו אנשטלט

עריכה

Fimarco Anstalt הוקמה בשנת 1959 בליכטנשטיין. החברה הייתה בבעלות הברון אדמונד אדולף דה רוטשילד והוקמה כחלק מפרויקט צינור הנפט הישן בקוטר 16 אינץ' מאילת לחיפה (קדם לצינור בקוטר 42 אינץ' של קצא"א). הברון רוטשילד מימן את הקמתו, יחד עם שותפים נוספים, תמורת הסכם זיכיון למשך 49 שנים.[14] הסכם הזיכיון נחתם ב-17 ביולי 1959, וכלל השקעה של 24 מיליון דולר.[15] ב-1968 עבר גם קו זה לבעלות "חברת קו צינור אילת אשקלון", לאחר שרוטשילד לא רצה להשקיע בקו החדש ודרש פיצויים על פגיעה בקו הקיים.[16][17] נראה שחברה זו עברה לבעלות אירן כחלק מהסכם להקמת קו אילת אשקלון.[18]

APC הולדינגס

עריכה

APC Holdings הוקמה בדצמבר 1967 בקנדה. בעלת הזיכיון הממשלתי להפעלת צינור הנפט מאילת לאשקלון. בשטר הזיכיון נאמר שהיא תקים לשם כך את חברת קצא"א כזכיינית־משנה ישראלית. יו"ר החברה מייצג את ממשלת איראן והוא ממונה על ידי שר האוצר הישראלי. בנוסף הוא מפקח/משקיף בכיר בדירקטוריון קצא"א. היו"ר הראשון שלה היה ישראל קוזלוב, שחתום על שטר הזיכיון ממרץ 1968 לצד שר האוצר פנחס ספיר. דירקטורים לשעבר בחברה: יהודה דרורי (שימש כנשיא קצא"א), עמיחי זרסקי (שימש כמזכיר קצא"א) והווארד סקנוביץ.[19]

טרנס אסיאטיק אויל

עריכה

Trans Asiatic Oil ‏(TAO) הוקמה ב-1967 בפנמה במטרה להוביל את הנפט ולשווק אותו לשווקים בינלאומיים. טראנס אטלנטיק רכשה מידי משפחת רוטשילד את הצינור לבאר שבע, והניחה לצדו צינור גדול יותר, בקוטר מטר, מאילת לאשקלון, שם נבנו גם מסופים לפריקה וטעינה. בניית המסופים הושלמה ב-1969.

טרנס אסיאטיק הקימה חברה בת "קו צינור הנפט אילת-אשקלון" (קצא"א), שבבעלותה היו שני הצינורות, וחוות מכלים לאחסון נפט באשקלון ובאילת. החברה חכרה צי של 23 מכליות לצורך הזרמת עשרות מיליוני טונות נפט בשנה. כמו כן, הוקם קו צינור אילת-אשקלון שהזרים את הדלק הגולמי שהגיע לאילת אל הים התיכון, ומשם למדינות שונות.[20]

חברת הנפט הלאומית של איראן מכרה נפט לטרנס אסיאטיק במחירים נמוכים ממחירי השוק, והעניקה לה אשראי לשלושה חודשים. המכליות העמיסו נפט בנמלי איראן, שטו לאילת, שם פרקו את המטען במסוף והוא הוזרם בצינור לאשקלון. רובו הוטען במכליות שיצאו לאירופה, וחלק קטן שימש לצורכי משק האנרגיה הישראלי.

אילת קורפוריישן

עריכה

טרנס אסיאטיק נמצאת בבעלות חברת .Eilat Corporations S.A. החברה נרשמה בפנמה ב-22 בדצמבר 1967 ומניותיה מוחזקות בידי שני אזרחים פנמים. החברה מנוהלת על ידי החשב הכללי. דירקטורים לשעבר בחברה: עמוס ירון, עמיחי זרסקי, צבי זמיר, אורי לוברני, עמוס לוריא, משה מור, מתתיהו גרוסינגר, איתן פדן וצחי חבושה.[21]

פעילות עסקית

עריכה

חברת קצא"א הייתה אחראית על תפעול חוות המכלים, הצינורות והמסופים בנמלי אילת ואשקלון.

בדצמבר 1969 הסתיימה בניית קו צינור אילת-אשקלון וכן נמלי הדלק באילת ובאשקלון,[22] והחל השימוש בקו להזרמת נפט איראני לאירופה. בשנים אלו הייתה חשיבותו רבה בגלל חסימתה של תעלת סואץ עקב מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה. בשנת 1970, שנת השיא של הצינור, הוזרמו בו 10 מיליון טונות נפט.

המהפכה האיראנית (1979) וניתוק היחסים עם איראן, הביאו לירידה בנפח העבודה ולפיטורים. בעקבות זאת צורכי הנפט של מדינת ישראל סופקו דרך נתיבי תובלה בים התיכון, היישר לשני בתי הזיקוק, בז"ן חיפה ופז אשדוד.

בשנות התשעים השלימה קצא"א בנייה של יכולת הזרמה הפוכה, מאשקלון לאילת, בניסיון לשווק נפט מאזרבייג'ן ללקוחות באסיה. המיזם נכשל.

החברה עסקה בהזרמה, אחסון, יבוא ויצוא נפט גולמי ותזקיקים כולל גז לבישול.

בשנת 2018, לאחר חתימת הסכם בין חברות דלק קידוחים, נובל אנרג'י וחברת איסט גז המצרית, לפיו השלוש רכשו 40% מצנרת גז של חברת EMG המצרית למטרות הזרמת גז טבעי. צנרת הגז הזו משתרעת מאל עריש שבמצרים עד אשקלון שבישראל, כאשר נקודת החיבור לתשתית בצד הישראלי שוכנת בשטחי קצא"א. לפיכך השימוש בצנרת הגז עתיד להוות עבור חברת קצא"א מקור להכנסות בגובה מאות מיליוני שקלים, בתלות בהיקף ההזרמה בפועל.[23]

התפלת מים

עריכה

בשטח שבבעלות החברה, צמוד לחוף הים באשקלון, הוקם מתקן התפלה אשקלון על ידי מיזם משותף שזכה במכרז להקמתו ב-2001.[24]

ביולי 2009, הכריזה קצא"א על תוכנית להקמת מתקן התפלה בתוך מתחם החברה באילת, אך המיזם לא יצא לפועל.[25]

חברות בת

עריכה

שתא"א

עריכה

חברת שירותי תשתיות אילת-אשקלון בע"מ (שתא"א) אחראית על הפעילות החוץ הזכיינית של קבוצת קצא"א. כיום שותפה בתחנת הכוח דוראד. קצא"א מחזיקה באמצעות חברת שתא"א ב-37.5% מבעלות חברת דוראד אנרגיה בע"מ. יו"ר קצא"א משמש גם כיו"ר חברת דוראד.[26]

במרץ 2011 החלה דוראד לבנות באתר קצא"א באשקלון תחנת כוח פרטית. תחנת הכוח החלה לפעול במאי 2014. במסגרת פעילות זו קצא"א חתמה על הסכם עם חברת EMG. ב-2015 החליט האוצר כי קצא"א תמכור את חלקה לחברה פרטית על רקע הביקורת של מבקר המדינה והטענה כי המדינה מצויה בניגוד עניינים בשל החזקותיה ביצרן החשמל.[27]

שתכא"א - תחנת הכוח דוראד

עריכה

חברת שירותי תחנות כוח אילת-אשקלון בע"מ (שתכא"א) מחזיקה 37.5% מהבעלות על תחנת הכוח דוראד שהוקמה על שטח בבעלות החברה באשקלון. התחנה הוקמה בשותפות עם החברות "אדלטק" וזורלו החזקות הטורקית. הסכם להקמת התחנה נחתם כבר ב-2005.[28] אולם ההקמה בפועל החלה רק ב-2011.[29] בתחילת 2015, לאחר שהתחנה החלה לפעול, דרש משרד האוצר דורש מקצא"א למכור את חלקה בתחנה, אך הדבר לא בוצע.[30]

הנהלה

עריכה

חברי דירקטוריון קצא"א מונו על ידי שר האוצר.[31] דירקטורים קבועים:[32]

  1. יו"ר הדירקטוריון ונשיא קצא"א - בתפקיד מחזיק מנהל חברת "APC הולדינגס" אשר מייצגת את ממשלת איראן.[33] יו"ר הדירקטוריון משמש גם "מפקח מיוחד". בעבר היה "מפקח מורשה" על פי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, המתיר לממשלה להשתלט על שירותים חיוניים.[34]
  2. מנהל חברת "אילת קורפוריישן" - החשב הכללי במשרד האוצר.
  3. מנכ"ל קצא"א - יו"ר קבוצת/תשלובת חברות קצא"א.
  4. מזכיר קצא"א.
נשיאי קצא"א
שם שנות כהונה
יהודה דרורי 1986 - שנות התשעים
אורי לוברני שנות התשעים - 2002
אהוד יתום[35] 2002–2003
אורן שחור[36] 2003–2008
עמוס ירון 2008–2012[37]
יוסי פלד 2012–2016
ארז חלפון[38] 2016 -
מנכ"לי קצא"א
שם שנות כהונה
ישורון שיף[39] ככל הנראה 1968 - 1974
אברהם בוצר[40] 1974–1994
עמנואל סקל[41] 1994–2005
יאיר וידה[42] 2005–2011
אייל כהן[43] 2011 - 2016
לא מונה מנכ"ל 2019-2016

בוררות עם איראן

עריכה

כחודשיים לפני עליית חומייני לשלטון, הפסיקה חברת הנפט הלאומית של איראן למכור נפט לחברת טרנס אסיאטיק. בעקבות זאת, מכרה טרנס אסיאטיק מכליות נפט, פיטרה עובדים וסגרה משרדים. למרות הפסקת הפעילות, איראן סירבה לפרק את השותפות באופן מסודר.

בשנת 1981[44] הגישה חברת הנפט הלאומית תביעה נגד ישראל שבה דרשה מחצית מנכסי קצא"א. התביעה מתנהלת זה יותר משלושים שנה בבתי המשפט ובבוררויות באירופה. ישראל הפסידה בשני הליכים. הליך שלישי עודנו מתנהל.[45]

כתב העת "גלובל ארביטריישן רוויו" מעריך את שווי הכספים הנידונים בהליכי הבוררות בשבעה מיליארד דולר.[46]

הסוגיות שבמחלוקת

עריכה
  1. "הבוררות הקטנה" - חוב עקיף של חברות הדלק פז, סונול ודלק, שנאמד בערכים של שנת 1979, במאה מיליון דולר. חברת SPTM (ראשי תיבות של "חברה לנפט ותובלה ימית", מכונה Sopetrol. הוקמה בז'נבה ב-1955 ונמחקה מפנקס החברות ב-1999) מכרה נפט גולמי לחברות הדלק. לטענת האיראנים חברות הדלק הישראליות לא שילמו עליו. בשנת 2004 חויבו חברות הדלק לשלם פיצויים לחברת הדלק הלאומית האיראנית. הליך זה התנהל בצרפת ועבר לשווייץ.
  2. "הבוררות הגדולה" - חוב ישיר של חברת טרנס אסיאטיק, עקב הזרמת נפט באשראי לשלושה חודשים. לפני המהפכה האסלאמית קנתה פיאמרקו אנשטלט באשראי 14.75 מיליון טונות נפט בשווי 450 מיליון דולר בערכים של 79'. בשנת 1989 חייב בית המשפט בשווייץ את החברה ב-500 מיליון דולר. ישראל יוצגה אז על ידי חיים יוסף צדוק. ב-2015 הסתיים תהליך בוררות שנוהל בציריך על ידי דורי קלגסבלד בהחלטה שמחייבת את ישראל לשלם 1.1 מיליארד דולר לאיראן.[47]
  3. "הבוררות האחרת" - כספים שהיו בחשבונות בנקים משותפים. לטענת איראן, ישראל השתלטה על רכוש ונכסים הכוללים תשתיות וצי מכליות.

בוררים

עריכה

ישראל יוצגה בתחילה על ידי חיים צדוק אשר היה הבורר הראשון. לאחר מותו ב-2002 מונה במקומו דורי קלגסבלד. בנוסף שכרה קצא"א את אלחנן לנדאו כיועץ חיצוני. לאחר מותו מונה במקומו שותפו צבי ניקסון. ניקסון משמש גם כיועץ בתחום המסחרי וגם מול הצנזורה הצבאית.[48]

ב-2015 מונה אלקס הרטמן לבורר מטעם ישראל.[49] הרטמן הלך לעולמו ב-2024, והוחלף בידי עו"ד נועם זמיר.[50] ישראל נעזרת בשני משרדי עורכי דין בז'נבה, דניאל גוגנהיים ושות' ובראון את פייג'.

הבורר מטעם איראן היה מוחסן אגאחוסייני, והוא נעזר בשירותי משרד עורכי הדין פיתון את פטר מז'נבה.

לוח אירועים

עריכה
לוח אירועים
תאריך הליך מקום אירוע
29 בפברואר 1968 הבוררות הגדולה ישראל נחתם "הסכם ההשתתפות" בין פנחס ספיר למנוצ'ר אקבאל. לפי ההסכם, במקרה של מחלוקת, אשר לא ניתן ליישבה בהידברות, על כל צד למנות בורר מטעמו. אם צמד הבוררים מתקשה להכריע, או להסכים על מינוי בורר שלישי, הצדדים צריכים לפנות לנשיא לשכת המסחר הבינלאומית בפריז ולבקש מינוי בורר נוסף.[51]
18 באוקטובר 1977 הבוררות הקטנה ישראל ההסכם האחרון לאספקת נפט בין חברת הנפט האיראנית לסופטרול. לפי ההסכם במקרה של סכסוך, הדין האיראני יחייב את הצדדים בפני טריבונל בן שלושה בוררים בטהראן.
דצמבר 1978 הבוררות הקטנה טרנס־אסיאטיק חוכרת מכלית בשם "סי רובר" לעשר שנים; חמישה משלוחי נפט מאיראן מגיעים לאילת באשראי ספקים ל-120 יום.
ינואר 1979 איראן המהפכה האיראנית וניתוק היחסים הדיפלומטיים בין איראן לישראל
1984 הבוררות הקטנה ירושלים החשב הכללי מקים חשבון מיוחד בבנק ישראל ובו כספים שהפקידו חברות הדלק. בתחילה מופקדים בחשבון 125 מיליון דולר ולאחר שנה 350 מיליון דולר.[52]
27 ביולי 1985 הבוררות הקטנה חברת הנפט האיראנית פותחת בהליך בוררות נגד סופטרול.
מרץ 1988 הבוררות הקטנה ישראל ממשלת ישראל מעבירה את הכסף בחשבון הבנק לבעלותה ומבטיחה לשפות את חברות הדלק במקרה של הפסד בבוררות.
1991 הבוררות הקטנה התביעה מבקשת להוסיף לרשימת הנתבעים את פז, דלק וסונול.
14 באוקטובר 1994 הבוררות הגדולה איראן האיראנים ממנים בורר מטעמם ומבקשים שישראל תמנה בורר נגדי.
22 באוגוסט 1995 הבוררות הגדולה צרפת איראן פונה לנשיא לשכת המסחר הבינלאומית בפריז כדי שיכפה על ישראל למנות בורר.
1998 הבוררות הקטנה ישראל נחום מנבר מורשע ב"סיוע לאויב [איראן] במלחמתו בישראל".
3 במרץ 1999 הבוררות הקטנה איראן הטריבונל האיראני מאשר את צירוף חברות הדלק הישראליות.
1999 הבוררות הקטנה ישראל ממשלת ישראל מושכת את הכסף בחשבון המיוחד על פי "פקודת המסחר עם האויב" מהמנדט הבריטי (על אף שאיראן לא מוגדרת כאויב).
נובמבר 1999 הבוררות הקטנה ישראל שר האוצר, בייגה שוחט, ממנה את ניר גלעד, החשב הכללי לאפוטרופוס על נכסי האויב.
29 במרץ 2001 הבוררות הגדולה צרפת בית המשפט לערעורים בצרפת מחייב את ישראל למנות בורר.
8 ביוני 2001 הבוררות הקטנה איראן הטריבונל האיראני פוסק שסופטרול ושלוש החברות הישראליות צריכות לשלם 97 מיליון דולר לחברת הנפט האיראנית (30 מיליון דולר קרן, 66 מיליון דולר ריבית ומיליון דולר הוצאות גבייה).
8 בנובמבר 2001 הבוררות הגדולה צרפת בית המשפט בצרפת ממנה את תיאו קליין כבורר מטעם ישראל.[53]
דצמבר 2003 הבוררות הגדולה צרפת לבקשת ישראל הבוררות עוברת לז'נבה.
24 בדצמבר 2003 הבוררות הגדולה שווייץ חברת הנפט האיראנית מגישה תביעה על מחצית משווי הנכסים בהסכם ההשתתפות בסך 800 מיליון דולר.
23 באפריל 2004 הבוררות הגדולה שווייץ ישראל מבקשת לדחות את התביעה בשל: התנגדות להליך מינוי הבורר מטעמה; חוסר תום לב של הבורר האיראני והתנגדות מהותית לעצם התביעה.
1 בפברואר 2005 הבוררות הגדולה צרפת בית המשפט העליון בפריז דוחה את הערעור על מינוי הבורר וקובע כי זכויותיה של החברה האיראנית נפגעו כיוון שאינה יכולה לפנות לבתי המשפט באיראן או בישראל; בנוסף נקבע כי לבתי המשפט הצרפתיים ישנה סמכות לדון בתיק.
5 בנובמבר 2006 ישראל קלגסבלד נכנס לכלא עקב תאונת דרכים[54]. משתחרר ב-26 ביוני 2007.[55]
18 בדצמבר 2006 הבוררות הגדולה תיאו קליין נפגש עם מוחסן אגאחוסייני כדי לדון בהתנגדות ישראל לסמכות הטריבונל.[56]
מרץ 2009 הבוררות הקטנה האיראנים מקבלים תשלום ראשון מסופטרול.
19 בינואר 2011 שווייץ מצטרפת לסנקציות הבינלאומיות נגד איראן שכוללות הגבלות על העברות כספים.
11 במרץ 2011 הבוררות הקטנה שווייץ חברת הנפט האיראנית פונה ללשכת ההוצאה לפועל בז'נבה ומבקשת לגבות מסופטרול 94 מיליון פרנק שווייצרי.
6 ביוני 2011 הבוררות הקטנה שווייץ חברת הנפט האיראנית פונה לבית המשפט בערכאה ראשונה בז'נבה, בדרישה לבצע את צו ההוצאה לפועל.
31 ביולי 2011 ישראל שר האוצר יובל שטייניץ חותם על "צו המסחר עם האויב" שמגדיר את איראן כ"מדינת אויב" ואוסר על פעילות כלכלית עמה.
14 בדצמבר 2011 ישראל מיכל עבאדי־בוינג'ו, החשבת הכללית באוצר, מבקשת לאסור על חברת סופטרול לשלם את החוב לאיראן, כיוון שהיא "נשלטת בידי אינטרסים ישראליים".
10 בפברואר 2012 הבוררות הגדולה הבוררים דוחים את התנגדות ישראל למינוי הכפוי.
14 במרץ 2012 הבוררות הגדולה שווייץ דומיניק בראון־ברסט ודומיניק ריטר ממשרד "בראון את פייג'", המייצג את ישראל בז'נבה, מציגות חוות דעת לפיה השופטים הצרפתים טעו בקביעתם שחברת הנפט האיראנית נהנית מהגנת האמנה האירופית לזכויות האדם. כראיות מוצגים הצו של שטייניץ ואת תרשימי העסקאות.
7 במאי 2012 הבוררות הגדולה שווייץ חברת הנפט האיראנית מבקשת לדחות את הערעור.
25 בספטמבר 2012 הבוררות הקטנה שווייץ בית המשפט מקבל את התביעה האיראנית וקובע שאפשר לגבות את החוב בשווייץ.
10 בינואר 2013 הבוררות הגדולה שווייץ בית המשפט דוחה את התביעה הישראלית וקובע שהליך מינוי הבורר היה תקין. ישראל נדרשת לשלם הוצאות המשפט בסך רבע מיליון פרנק לחברת הנפט האיראנית, ועוד 200 אלף פרנק לבית המשפט.
22 במרץ 2013 הבוררות הקטנה שווייץ בית הדין לצדק דוחה את ערעור שני הצדדים, וקובע שישראל אינה חייבת לשלם ריבית בסך 5% שדרשה איראן, אלא רק את החוב המקורי בסך 94 מיליון פרנק.
7 במאי 2013 הבוררות הקטנה שווייץ ישראל מערערת לבית המשפט העליון על גביית החוב.
21 בינואר 2014 הבוררות הקטנה שווייץ בית המשפט העליון של שווייץ דוחה את הערעור של ישראל. בנוסף ישראל מחויבת לשלם לאיראן הוצאות משפט בסך 90 אלף פרנק ו-80 אלף פרנק לבית המשפט.
2014 הבוררות הקטנה ישראל הסכום בחשבון המיוחד בבנק ישראל פוחת מ-256 מיליון דולר ב-2013 ל-192 מיליון דולר ב-2014.[57]
20 במאי 2015 הבוררות הגדולה שווייץ שניים מהבוררים קובעים כי חברת טרנס אסיאטיק אויל צריכה לשלם 1.2 מיליארד דולר תמורת 50 משלוחי נפט שבוצעו לפני המהפיכה ועוד ריבית של 362 מיליון דולר. כמו כן, נדחתה תביעתה של ישראל מ-2004 למחוק את תביעת החוב ולפצות אותה על הפרת התחייבויות לאספקת נפט עד 2017. מאושרת דרישתה של ישראל לפיצוי על משלוח נפט שלא סופק בסך 99 מיליון דולר.[58]
13 בינואר 2016 ישראל מדווח כי אלקס הרטמן מונה לבורר מטעם ישראל.[49]
27 ביוני 2016 הבוררות הגדולה שווייץ ערעורה של טרנס אסיאטיק נדחה והיא מחויבת לשלם 450 אלף פרק שווייצרי.
מרץ 2017 הבוררות הגדולה סוף תקופת החכירה לפי זיכיון צינור הנפט.

מעמד משפטי

עריכה

חוק זיכיון צינור הנפט

עריכה

קצא"א היא חברה פרטית בבעלות משותפת של ישראל וממשלת איראן שמוגדרת "שותפה לא פעילה". עם הקמתה ניתן לה זיכיון ל-49 שנה בהתאם לחוק זיכיון צינור הנפט, תשכ"ח-1968.[59] החוק משחרר אותה מתשלום מס הכנסה, ארנונה ודמי חכירה ופוטר אותה מחובת המכרזים - כל זאת בתחומי פעילותה.

ב-1986, מספר חודשים לאחר שהאיראנים פתחו בבוררות נגד ישראל, חוקק בהליך מזורז תיקון לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים לפיו חברה ממשלתית או מעורבת, או חברה־בת שלהן, "העוסקת או שנועדה לעסוק בעניין שבו יש למדינה עניין כלכלי חיוני", יכול שר האוצר לנהלה באמצעות מינוי "מפקח מיוחד".[34] החוק המתוקן אפשר לישראל להלאים בפועל את קצא"א, מבלי לשנות את הסכם הזיכיון, ותוך שמירת המבנה התאגידי. המפקח המיוחד הראשון היה יהודה דרורי.

חיסיון

עריכה

על פי צו מ-17 ביולי 1968 "כל ידיעה, הנוגעת לצינור הנפט אילת־אשקלון, לרבות ההשקעות בצינור עצמו והשקעות הקשורות בהפעלתו, העבודות בצינור, מקורות הדלק והשימושים בו, כולל מכירת הדלק לגורמי חוץ, מוכרזת כעניין סודי לעניין החוק האמור, והוא במידה שלא הותר פרסומה על ידי שר האוצר או מטעמו". בהתאם לכך, החברה נמנעת מפרסום מאזנים ודו"חות כספיים, ונתונים על פעילותה העסקית חסויים.[28] החברה גם נמנעת מפרסום מינויים, פעולות בטיחות ואינה נתונה לביקורת פומבית ומלאה של מבקר המדינה.

ב-27 במרץ 2016 החליטה הממשלה על הוצאת צו חיסיון לפיו "כל ידיעה הנוגעת לחברת קו צינור הנפט אילת-אשקלון בע"מ או לחברת Trans Asiatic Oil Ltd. או לחברת Eilat Corporations S.A., לרבות זהות בעלי מניותיהן, עסקאותיהן בתחום הנפט, שוֹויַן ואופן ניהולן, אך למעט מידע העוסק באופן בלבדי באלה: איכות הסביבה, תכנון ובנייה, רישוי עסקים וחברת שירותי תשתיות אילת-אשקלון בע"מ (שתא"א), מוכרזת עניין סודי לעניין החוק, והוא במידה שלא הותר פרסומה על ידי שר האוצר או מי מטעמו."[60]

תשלום ארנונה

עריכה

ב-2005 נחקק תיקון לחוק זיכיון צינור הנפט המחיל תשלום מיסים על קצא"א.[61] לאור זאת הוסכם ב-2007 כי החברה תשלם "חלף ארנונה" לעיריית אילת בסך 2.4 מיליון שקל בשנה ולעיריית אשקלון 7.3 מיליון שקל בשנה. בנוסף תשלם החברה "תרומות" לפי החלטת ראשי העיריות.[62]

ב-2015 נחתם "הסכם תרומה" בין קצא"א ועיריית אילת לפיו ב-2015–2016 תעביר קצא"א לעירייה 6.9 מיליון ש"ח. בנוסף, 600,000 ש"ח יוגדרו כתרומה ויחולקו לפי בקשת ראש העירייה. אם הזיכיון לא יוארך במרץ 2017, תעביר החברה 7.5 מיליון שקלים בשנה כתשלום ארנונה. עיריית אשקלון חתמה על הסכם דומה לפיו בשנים 2015–2016 יועברו לה קצא"א 18 מיליון ש"ח (זאת מכיוון ששטח המתקנים גדול פי שלושה).[63]

כתבי אישום

עריכה

בחודשים יוני וספטמבר 2011 נגרם זיהום כבד של נחל צין וסביבותיו, כתוצאה מדליפת דלק הצינור הובלת הדלק הסילוני של החברה. בינואר 2016 הוגש כתב אישום נגד החברה ואחדים מבכיריה.[64] בפברואר 2022 הורשעה החברה בשתי עבירות של זיהום מים בנסיבות מחמירות, שתי עבירות של השלכת פסולת המכילה חומר מסוכן ולכלוך ברשות הרבים ועבירה אחת של גרימת ריח חזק או בלתי סביר. מנכ"ל החברה בזמן האירוע, יאיר וידה, ושני עובדים נוספים של החברה הורשעו בעבירות זיהום מים וכן בעבירת הפרת חובת נושא משרה לפקח ולמנוע עבירות על חוק שמירת הניקיון.[65] על החברה הוטל קנס של 1.6 מיליון ש"ח, ושלושה בכירים, כולל המנכ"ל דאז, נקנסו אישית ב-75-150 אלף ש"ח על אחריותם בפרשה.[66]

ב-3 בדצמבר 2014 התרחשה דליפת נפט מצינור קצא"א שגרמה לזיהום חמור בשמורת עברונה.[67] הדליפה עוררה ביקורת חריפה כנגד החברה. הנזק לשמורת הטבע הוערך על ידי המשרד להגנת הסביבה וחברת תבור כלכלה ופיננסים בכ-111 מיליון ש"ח. כנגד קצא"א הוגשו ארבע תביעות ייצוגיות שאוחדו לתובענה ייצוגית אחת בסך מאות מיליוני שקלים. במהלך הדיונים בתביעה עודכנה חוות הדעת הכלכלית של המשרד: הנזק לשמורה נאמד בכ-216 מיליון ש"ח, ועלויות השיקום נאמדו בכ-65 מיליון ש"ח. בנובמבר 2019 הגיעה פרקליטות המדינה להסכם פשרה עם קצא"א שבמסגרתו נדרשה החברה לשלם 100 מיליון ש"ח, מהם 32 מיליון ש"ח שהוציאה עוד קודם לכן במסגרת שימור השמורה ולמחקר.[68] בנובמבר 2021 הוגש כתב אישום נגד קצא"א ושלושה מראשיה בגין זיהום השמורה. בכתב האישום נקבע כי יש לשלושה "אחריות למחדלים ולכשלים שגרמו לפגיעה אקולוגית, מהגדולות שאירעו במדינה".[69]

ב-15 בספטמבר 2015 התפרסם כתב אישום חמור נגד קצא"א עקב פעילות ללא היתר ופגיעה קשה באלמוגים.[70]

ב-12 ביוני 2022 פורסם כי בית המשפט אישר הסדר פשרה בתביעה אזרחית של משרד המשפטים נגד קצא"א, בפרשת ההרס שגרמה קצא"א לחלק משונית האלמוגים באילת בשנת 2015 באמצעות עבודות תת-מימיות שביצעה ללא היתר. במסגרת הפשרה נקבע תשלום של 250 אלף ש"ח לטובת שיקום השונית, תמורת מחיקת התביעה האזרחית. בפרשה זו הורשעה קצא"א גם בהליך פלילי בגין פגיעה בערכי טבע מוגנים, והוטל עליה קנס נפרד.[71]

ביקורת

עריכה

דו"ח מבקר המדינה מאוקטובר 2013 טען כי "ממצאי הביקורת מעידים על התנהלות לא תקינה ושלא בהתאם לחוק". על פי הדו"ח מינהל מקרקעי ישראל מסר קרקע לידי יזמים ללא תמורה. הקרקע מוחזקת בידי קצא"א במעמד של בר רשות, אבל היא נמסרה לחברת דוראד לצורך הקמת תחנת כוח, ללא מכרז. בנוסף בשנת 2004 מנכ"ל משרד הביטחון, עמוס ירון, חתם על הסכם לרכישת חשמל מדוראד ולאחר מכן ב-2008, כאשר מונה ליו"ר קצא"א חתם על הסכם הפיתוח בין המינהל לחברה.

דו"חות נוספים נאסרו לפרסום על ידי הצנזורה הצבאית.[72]

לקריאה נוספת

עריכה
  • Arfazadeh Homayoon, "Israel's best bet: true justice or international law?", Schweizerische Zeitschrift für internationales und europäisches Recht, 12. Jahrg., 4/2002, p.479-506

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא חברת קו צינור אילת אשקלון בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ צינור הנפט לאילת, למרחב, 23 בדצמבר 1956
    הנחת צינור הנפט בקצב של ק"מ ליום, דבר, 13 בדצמבר 1956
  2. ^ ג'יימס קאמרון, גיאוגרפיה במקום רחמים, מעריב, 8 בפברואר 1957
  3. ^ הוחל בהזרמת נפט לחיפה, קול העם, 30 ביולי 1958
  4. ^ בפאריס נסתיים מו"מ על החוזים לזכיון צינור הנפט אילת - חיפה, קול העם, 6 באוקטובר 1959
  5. ^ צינור הנפט חיפה-אילת יונח גם אם לא יימצאו מקורות־הון זרים, למרחב, 27 במרץ 1957
  6. ^ מכינים הסכם על צינור הנפט, הארץ, 3 ביוני 1959
    הזכיון על צינור הנפט לקבוצת רוטשילד הונח על שולחן הכנסת, קול העם, 21 ביולי 1959
  7. ^ צינור־הנפט מאילת נמסר לבארון דה־רוטשילד, קול העם, 1 בספטמבר 1960
  8. ^ מחישים את הנחת צינור הנפט באר־שבע - אילת, דבר, 5 בנובמבר 1959
  9. ^ צינור הנפט הגדול יופעל חלקית השבוע, דבר, 22 במאי 1960
  10. ^ יגדילו ההספק של צינור הנפט מאילת, למרחב, 25 בספטמבר 1963
  11. ^ צינור הנפט אילת - חיפה יזרים 5 מיליון טונות בשנה, דבר, 4 באוקטובר 1965
  12. ^ אלמוג בוקר, פרטי החברה שאחראית למחדל הנפט חסויים, אפילו בפני החוקרים, באתר nana10‏, 6 בדצמבר 2014
  13. ^ אלוף בן, הדירקטוריון החשאי של קצא"א: ביטחוניסטים, אנשי עסקים ומקורבי פוליטיקאים, באתר הארץ, 6 בינואר 2015
  14. ^ הזכיון על צינור הנפט לקבוצת רוטשילד הונח על שולחן הכנסת, קול העם, 21 ביולי 1959
    צינור־הנפט מאילת נמסר לבארון דה־רוטשילד, קול העם, 1 בספטמבר 1960
  15. ^ נחתם ההסכם על צינור הנפט הגדול, דבר, 19 ביולי 1959
  16. ^ דב עילם, הממשלה תרכוש חלקו של רוטשילד בקו צינור אילת, למרחב, 25 במרץ 1968
  17. ^ לפי כתבה זו מ-1989 האיראנים לא רצו את רוטשילד כשותף
    יהודית זילברשטיין, עד לנפילת השאה - פריקת דלק בקצב רצחני בנמל אילת, מעריב, 19 בדצמבר 1989
  18. ^ בתביעת הבוררות הבינלאומית של אירן, מדינת ישראל נדרשה לשלם פיצויים לחברה זו.
  19. ^ רשם החברות בקנדה
  20. ^ שמואל שגב, איראן וישראל שותפות בצינור הנפט, מעריב, 7 באוקטובר 1981
  21. ^ אתר רשם החברות בפנמה
  22. ^ 40 שנה להנחת קו צינור אילת-אשקלון (קצא"א), אתר חברת מקורות
  23. ^ ליאור גוטמן, קצא"א תרוויח מאות מיליונים מהגז המצרי, באתר כלכליסט, 2 באוקטובר 2018
  24. ^ אלי דניאל, קבוצת דנקנר-תשובה-עופר-ויוונדי זכתה במכרז להקמת מתקן התפלת מי ים באשקלון ב-150 מיליון דולר, באתר TheMarker‏, 3 בספטמבר 2001
    אופק גבאי, ‏דנקנר, אלרן, איי.די.אי טכנו' וויונדי זכו במכרז להקמת מתקן התפלה באשקלון ב-150 מיליון ד', באתר גלובס, 3 בספטמבר 2001
  25. ^ אבי בר-אלי, קצא"א מתכננת להקים מתקן התפלה באילת בעלות של 500 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 28 ביולי 2009
  26. ^ עמירם ברקת, ‏יוסי פלד מבקש להישאר בתפקידו כיו"ר חברת דוראד, באתר גלובס, 19 בינואר 2016
  27. ^   אבי בר-אלי, הכוח של דוראד: משרד הביטחון ומקורות תפרו חוזים, באתר TheMarker‏, 15 באוקטובר 2013הדי כהן ועמירם ברקת, ‏משרד האוצר דורש מקצא"א למכור את חלקה בתחנת דוראד, באתר גלובס, 3 במרץ 2015
  28. ^ 1 2 עמירם כהן, "הפכנו את קצא"א מחברה מודממת למותג של אנרגיה ותשתית", באתר הארץ, 15 באוקטובר 2005
  29. ^ עמירם ברקת, ‏החלו העבודות על תחנת הכוח הפרטית הגדולה בישראל, באתר גלובס, 20 באפריל 2011
  30. ^ עמירם ברקת, ‏האוצר דורש מקצא"א למכור את חלקה בתחנת דוראד, באתר גלובס, 3 במרץ 2015
  31. ^ ליאור גוטמן, כחלון וחלפון משתלטים על קצא"א: ימנו את דריקטוריון החברה, באתר כלכליסט, 31 במאי 2016
  32. ^ עמירם כהן, מנכ"ל קצא"א לשעבר: "הפכנו את קצא"א מחברה מודממת למותג של אנרגיה ותשתית", באתר TheMarker‏, 16 באוקטובר 2005
  33. ^ דוד חיון, ‏אהוד יתום הפסיק לכהן כנציג ממשלת איראן בחברת קצא"א, באתר גלובס, 11 ביוני 2003
  34. ^ 1 2   אלוף בן, החוק שאפשר לישראל להלאים בפועל את קצא"א, באתר הארץ, 18 בינואר 2015
  35. ^ סטלה קורין-ליבר, ‏נתניהו מינה את אורן שחור לנשיא קצא"א במקומו של אהוד יתום, באתר גלובס, 28 ביולי 2003
  36. ^ ליאור ברון וזאב קליין, ‏מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר, עמוס ירון, מונה ליו"ר חברת קצא"א, באתר גלובס, 1 ביוני 2008
  37. ^ אדריאן פילוט, "כלכליסט", עמוס ירון מונה ליו"ר קצא"א, באתר ynet, 1 ביוני 2008
  38. ^   אבי בר-אלי, כחלון ימנה את ראש המטה שלו ליו"ר קצא"א – ללא צינון, באתר TheMarker‏, 22 באפריל 2016
  39. ^ צפריר רינת, זיהום הנפט בשבוע שעבר: כמו לפני 40 שנה, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2014
  40. ^ מודעה באבלים
  41. ^ עמירם כהן, מנכ"ל קצא"א פורש מתפקידו: יאיר וידה יחליף את עמנואל סקל, באתר TheMarker‏, 12 באפריל 2005ליאור גוטמן, אייל כהן יחליף את יאיר וידה כמנכ"ל קצא"א, באתר כלכליסט, 24 בנובמבר 2011
  42. ^ עמירם ברקת, ‏יאיר וידה, מנכ"ל חברת קצא"א, פורש אחרי 6 שנים, באתר גלובס, 24 בנובמבר 2011
  43. ^ שירות גלובס, ‏מנכ"ל קצא"א אייל כהן עוזב את תפקידו לאחר 11 שנים בחברה, באתר גלובס, 8 באוגוסט 2016
  44. ^ שמואל שגב, פרסום ראשון: ישראל ואיראן שותפות בצנור הנפט אילת - אשקלון ובמכליות להובלה, מעריב, 7 באוקטובר 1981
  45. ^ חן מענית והדי כהן, ‏שלושה הליכי בוררות, באתר גלובס, 21 במאי 2015
  46. ^   אלוף בן, ישראל ואיראן מנסות להסתיר את הקרב המשפטי שמתנהל ביניהן בשווייץ. הפרטים המלאים, באתר הארץ, 16 בינואר 2015
  47. ^ סוכנות ידיעות איראנית
  48. ^   אבי בר-אלי, אחרי שקיבל עשרות מיליונים בלי מכרז - בממשלה מתעניינים ביועץ של קצא"א, באתר TheMarker‏, 11 ביולי 2016
  49. ^ 1 2 אלוף בן, בורר חדש מטעם ישראל מונה בהליך מול חברת הנפט האיראנית בנוגע לקצא"א, באתר הארץ, 13 בינואר 2016
  50. ^ בעסקים כמו בעסקים: התיק המשפטי בין איראן לישראל בנוגע לקצא"א עדיין "חי", באתר שומרים - המרכז לתקשורת ודמוקרטיה
  51. ^ אבי בר-אלי, המיליונרים של קצא"א נחשפים: משפטנים ב-3 מדינות ועו"ד קלגסבלד, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2014
  52. ^ אלוף בן, מדינת ישראל מחזיקה בחשבון בנק סודי עבור האיראנים. היתרה: מיליארד שקל, באתר הארץ, 12 בפברואר 2015
  53. ^   אלוף בן, הבוררים בין איראן לישראל: יהודי־צרפתי ושופט איראני, באתר הארץ, 27 במרץ 2015
  54. ^ ורד לוביץ', עונשו של עו"ד קלגסבלד הופחת בחודשיים, באתר ynet, 8 בפברואר 2007
  55. ^ טל וולבוביץ, דורי קלגסבלד שוחרר מהכלא, באתר nrg‏, 26 ביוני 2007
  56. ^   אלוף בן, נתניהו: חשיפת שכר העו"ד בבוררות מול איראן תפגע בביטחון המדינה, באתר TheMarker‏, 10 בינואר 2016
  57. ^ אלוף בן, "החשבון האיראני" בבנק ישראל התכווץ ב-64 מיליון דולר ב-2014, באתר הארץ, 30 במרץ 2015
  58. ^ אלוף בן, ישראל הפסידה בערעור בשווייץ ותשלם לאיראן מיליון שקל, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2016
  59. ^ חוק זיכיון צינור הנפט, תשכ"ח-1968, ס"ח 526 מיום 15 באפריל 1968, באתר "נבו"
  60. ^ החלטה מספר 1331 של הממשלה מיום 27.03.2016
  61. ^ הצעת חוק זיכיון צינור הנפט
  62. ^ שיה אגוזי, לראשונה: קצא"א תשלם עבור השימוש בקרקע, באתר ynet, 21 בדצמבר 2005
  63. ^ עומר כרמון, אם יוארך הזיכיון: קצא"א תמשיך לחלק תרומות סודיות, ערב ערב באילת, 21 באפריל 2016
  64. ^ זוהר שחר לוי, כתב אישום נגד קצא"א: "גרמה לזיהום כבד של נחל צין וסביבותיו", באתר כלכליסט, 18 בינואר 2016
  65. ^ ענת רואה, אחרי למעלה מעשור: קצא"א ובכירים לשעבר בה הורשעו בעבירות בשל גרימת זיהום בנחל צין, באתר כלכליסט, 15 בפברואר 2022
  66. ^ אסף פוזיילוב, העונש לקצא"א על זיהום נחל צין: 1.6 מיליון שקלים, באתר כאן חדשות, ‏26.4.22
  67. ^ מאיר אוחיון, רועי קייס ועינת אלפסה, נפט דלף, כביש 90 נחסם ונפתח: "נזק גדול", באתר ynet, 4 בדצמבר 2014
  68. ^ אתר gov.il: חברת קצא"א תשלם כ-100 מיליון ש"ח עבור פיצוי ושיקום שמורת הטבע עברונה
  69. ^ איציק זוארץ, כתב אישום נגד קצא"א: אחראית לזיהום בנחל עברונה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 2 בנובמבר 2021
  70. ^ תומר גנון, כתב אישום חמור נגד קצא"א: "פעלה ללא היתר במפרץ אילת ופגעה ב-2,600 אלמוגים", באתר כלכליסט, 15 בספטמבר 2015
  71. ^ אסף גולן, הפגיעה בשונית האלמוגים באילת: קצא"א תשלם פיצויים בסך 250 אלף שקלים, באתר ישראל היום, ‏12.6.22
  72. ^   אבי בר-אלי, מה מסתירה הצנזורה, פרק 2: לאן נעלמו דו"חות המבקר על קצא"א?, באתר TheMarker‏, 8 בדצמבר 2014
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=חברת_קו_צינור_אילת_אשקלון&oldid=40102838"