חגי אבריאל
חגי אבריאל (איבראל) (8 באוקטובר 1922 - 13 בספטמבר 1972) היה איש הפלמ"ח והפלי"ם, פעיל במוסד לעלייה ב', ממייסדי קיבוץ שדה בוקר, ממייסדי מצפה רמון וראש המועצה האזורית רמת נגב.
 | |||
| חגי אבריאל | |||
| לידה |
8 באוקטובר 1922 וינה שבאוסטריה | ||
|---|---|---|---|
| פטירה | 13 בספטמבר 1972 (בגיל 49) | ||
| מדינה |
ישראל  | ||
| השכלה | חלוץ ולוחם | ||
| עיסוק | ממייסדי מצפה רמון ושדה בוקר | ||
| |||
|
| |||
  | |||
קורות חייו
עריכהחגי אבריאל נולד בווינה שבאוסטריה באוקטובר 1922. הוא היה הצעיר מבין שלושה ילדים. לימים נבחר אחיו הבכור אהוד אבריאל לכהן כחבר הכנסת מטעם מפא"י, שגריר ישראל במספר מדינות, ויושב ראש ההסתדרות הציונית העולמית. בשנת 1938 עלה חגי ארצה במסגרת עליית הנוער, והתחנך בקבוצת הנוער בעין חרוד עד שנת 1940. כך סיפר אחיו אהוד:[1]
"משלושתנו, הושפע חגי ביותר מהתמוטטות החיים היהודיים בשנות ה-30. הוא עדיין היה נער כשחוקי הגזע נישלו אותו מבית הספר בו למד בתאווה. הוא היה תלמיד מצוין במקצועות מגוונים והיה סקרן וחוקר. אני חושב שהוא נהנה באמת מלימודי היסטוריה וספרות ובעיקר שירה [...] מבית ילדותנו הבורגני, הגיע חגי בתור נער שעדיין לא מלאו לו 16, אל קיבוץ עין חרוד"
בשנת 1940 הצטרף עם חבריו אל "הגרעין האוסטרי" שהשתייך לקיבוץ המאוחד וישב בנהריה, שעה שהוכשר לעלייה לקרקע לשם ייסוד קיבוץ געתון. חברי הגרעין הגיעו לבסוף לקיבוץ נאות מרדכי שבעמק החולה. בין השנים 1942-1951 שירת בכוחות המגן הישראלים. בשנת 1957 נשא את טובה אבריאל לאישה ולזוג נולדו חמישה ילדים. בשנת 1960 הצטרפה המשפחה לקיבוץ משאבי שדה. חגי אבריאל היה ראש המועצה האזורית רמת הנגב כחמש שנים, בין השנים 1964-1969. נפטר בשנת 1972, בן חמישים בלבד, ממחלה ממארת.[1] הוא נקבר בבית העלמין שבקיבוצו משאבי שדה.
בכוחות המגן
עריכהבשנת 1942 התגייס חגי אבריאל לפלמ"ח ושירת בפלוגה ב'. בראשית 1946 יצא לצרפת בשליחות ההגנה במטרה לחזק את מפעל ההעפלה. הוא עלה על סיפון השמפוליון, כחייל בריטי מתחזה. הוא נעצר על ידי הבריטים על סיפון האונייה בנמל טולון, בחשד שהתחזה לחייל בריטי. משם הועבר כאסיר לאלכסנדריה, לקהיר ולבסוף לירושלים. הוא שוחרר בערבות של ההגנה או הסוכנות היהודית, ויצא שוב בתור נוסע סמוי לאירופה, להביא אוניות מעפילים. בשנת 1948 חזר אבריאל ארצה והתגייס לצה"ל שזה עתה נוסד. הוא הוצב בפיקוד הדרום, טיפס בסולם התפקידים ומונה לבסוף לקצין המודיעין של פיקוד דרום.[1]
בהתיישבות בנגב
עריכה
"היינו סיירים והכרנו את המרחבים הקסומים והנפלאים של הנגב. בהזדמנות הטילו עלינו להכין תיק-שטח של הר הנגב. לקחנו אתנו פרופסור מהאוניברסיטה, אשר שימשנו לו כאבטחה, ותמורת זאת הוא פירש לנו בערבים, במקומות החניה, את הצמחייה ואת שרידי ההתיישבות הנבטית. בסיור זה הבשיל בנו הרצון להתיישב בהר הנגב, לייסד משק ולחדש את החיים שתמו."
במהלך שירותו בנגב החליט חגי לקשור את חייו עם ההתיישבות בנגב. הוא השתחרר מהצבא בשנת 1951, והחל בייסוד חוות בוקרים קואופרטיבית סמוך לנחל צין. לימים הפכה החווה לקיבוץ שדה בוקר, זאת לאחר שהגיע אליה גרעין הצופים הראשון, שהוכשר לפני כן בקיבוץ גבע.[1] לימים יספר מיכה טלמון, מנהל חבל הנגב של המחלקה להתיישבות, על הנהגתו של חגי בהקמת שדה בוקר:
"שדה בוקר, אשר תחילתה במפעל המים של עין שאביה – הגיעה לאן שהגיעה, הודות לאותה קבוצה של סיירים, אשר חגי היה בראשה. חלוצים אשר טרטרו אותנו, אנשי המוסדות, הלוך ושוב ומה שלא הסתדר בדרך פורמאלית, עקפו והביאו בדרך לא פורמאלית. הארץ כולה והנגב במיוחד, קמו לא רק על החלטות ולא רק על נהלים. להיפך, אילולא היו (ואני קורא לזה: "משוגעים") איני יודע איפה היינו עומדים היום בכל מערכות החיים שלנו"
ב-26 במאי 1956 עזב אבריאל את הקיבוץ וייסד עם עוד 13 חברים את "האגודה החקלאית השיתופית מצפה רמון" כדי להקים יישוב קואופרטיבי לצד מחנה העובדים שלצדי הדרך הנסללת בין מכתש רמון לאילת (כביש 40).[2] לאחר סיום הכביש עבדו המתיישבים במפעל במחצבות במכתש.[3] לאחר כשנה פורק הקואופרטיב, תוך שהמוסדות המיישבים לקחו עליהם את חובותיו,[4] ומצפה רמון הייתה לעיירה.[5] במכתב שכתב חגי באותה עת לטובה אשתו מתאר חגי את פעלו לגיוס חלוצים להתיישבות במצפה רמון:[1]
"חזרתי כעת מלוד, שם נפגשתי עם כמה משפחות אשר חושבות ללכת לרמון. מחר האספה בבאר שבע ויבואו כ- 15 איש. הם צריכים להוות את הגרעין המקצועי ובמידה רבה – החברתי, ליישוב שיקום. בחרתי אותם אחד, אחד, לפי המקצוע וקצת לפי האופי, כפי שיכולתי לעמוד עליו בשיחה קצרה. מובן, המבחר מקרי וטביעת העין שלי אינה קנה מידה, ותעודה או סוג מקצועי או ותק במקצוע, אינם הוכחה סופית. הרבה אמונה צריך כדי להגיד שהם יהיו מספיק טובים. וחסרים עוד מקצועות – בעיקר של בחורות: מבשלת טובה, גננת, מורות. יש ביניהם יקים, יוגוסלבים, פולני, עיראקים ומרוקאים ואין אף יליד הארץ. האם זה מקרה? מילות הקסם: עבודה, פרנסה, קואופרטיב, תעשייה, נגב, לייסד וליצור, על קרקע של חיי הארץ, של קליטה בלתי מושלמת, של מצב עבודה רופף, של שיכון בלתי מספיק – על הקרקע של עם יוצר וכובש ובונה ותוסס, הניעו אותם לשמוע לקריאה ולהציע עצמם ללכת."
הנצחתו
עריכהבשנת 1973, במלאת שנה לפטירתו, יצא ספר זיכרון בשם "חגי, פרקי חיים" לזכרו של אבריאל. דברים רבים על פעלו של חגי אבריאל בנגב, מובאים בספרו של זאב זיוון, "מניצנה עד אילת: סיפורו של הנגב הדרומי". מצפה נוף על שמו של חגי אבריאל נמצא על גבעה גבוהה, בצד הכביש מצומת טללים לשדה בוקר. המצפה נקרא "מצפור חגי", והוא משקיף על בקעת שדה בוקר בואכה נחל צין והרי מואב והרי אדום שמעבר לבקעת הערבה.
לקריאה נוספת
עריכה- חגי אבריאל, חגי, פרקי חיים, הוצאת קיבוץ משאבי שדה, 1973
- זאב זיוון, מניצנה עד אילת, הוצאת מכון בן-גוריון, 2012
קישורים חיצוניים
עריכה
- אתר ההנצחה של קיבוץ משאבי שדה (חברים)
- אלישע פורת, "הוא פוליטי מאד...", באתר News1 מחלקה ראשונה, 4 בנובמבר 2012
- אלי אלון, חגי אבריאל - ממייסדיי שדה בוקר ומצפה רמון, באתר News1 מחלקה ראשונה, 26 באוקטובר 2017
- אוריאל לוי, מר מִדבר, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 26 במרץ 2021
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 חגי אבריאל, חגי, פרקי חיים, הוצאת קיבוץ משאבי שדה, 1973
- ^ מכתש רמון והר הנגב : מעיר בה"דים לעיר תיירות, זאב זיוון, המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- ^ במצפה רמון יוקם בקרוב מרכז עירוני, דבר, 22 ביולי 1957
- ^ משולם עד, מצפה רמון - יישוב שכולו עתיד, דבר, 1 באוקטובר 1959
- ^ יצחק לבנון, החבל של מצפה רמון, דבר, 22 ביולי 1957
