חדריו
חדריו הוא ספר מכתבי הראי"ה המלקט פסקאות ממחברותיו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק,[1] בהן נתן ביטוי לרחשי לבו, עבודתו את ה' ולבטיו הפנימיים. הספר יצא לאור לראשונה בידי רן שריד בשנת ה'תשנ"ח (1998) בהוצאת "רעות", ומאז בשתי מהדורות מתוקנות ומורחבות. חשיפת הרהוריו האישיים של הראי"ה בספר, מתוך מחברות שלא פורסמו מעולם, עוררה פולמוס תורני ואקדמי.
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | הראי"ה קוק |
| שפת המקור | עברית |
| הוצאה | |
| הוצאה | רעות |
| תאריך הוצאה | ה'תשנ"ח, ה'תשס"ב והתשס"ח |
| מספר עמודים | רס"ג (במהדורה השלישית) |
| עורך | רן שריד |
הרקע להוצאת הספר
עריכההספר "חדריו" יצא לאור לראשונה באדר ה'תשנ"ח (1998) בידי רן שריד, אברך בן 23 תלמיד ישיבת רמת גן. סייעו לו חבריו בישיבה בועז אופן, צביקי הירש, מורדי הראל, יהונתן לוי, יעקב עציון, וכן דני כהן (בנו של הרב אורי כהן) שעסק בהוצאה לאור. כמו כן סייעו בהוצאת הספר הרב יהודה מלמד (בנו של הרב זלמן מלמד) והרב אוריאל עיטם, לימים מראשי ישיבת ההסדר ירוחם.
בשל חשיפת רגשות אישיים של הראי"ה, חלק רב מהם לראשונה מתוך כתבי יד שלא פורסמו מעולם, חלקים מעולם הישיבות הדתי לאומי, דוגמת רבנים בישיבת מרכז הרב ובישיבת הר המור (שהתפלגו בתחילת אותה שנה),[2] קיבלו את הספר ברגשות מעורבים.[3] בעניין זה התבטא לימים רן שריד בריאיון לגיליון מעייני הישועה: "כשהוצאנו את 'חדריו' היינו צעירים, והבנו שאם לא נעשה את זה – אף אחד לא יעשה את זה. וגם קיבלנו את ברכת הדרך מהרבה רבנים בולטים וגדולים בציונות הדתית".[4]
סמוך לאחר להוצאת "חדריו", בחודש אב ה'תשנ"ח (1998), נדפס בישיבת רמת גן לצד "המכון לחקר משנת הראי"ה" בראשות הרב יעקב פילבר, הספר "נפשי תקשיב שירו" המאגד מבחר שירים של הראי"ה, בעריכת בועז אופן ובסיוע מורדי הראל, רן שריד וצביקי הירש. כקודמו, חלקים מספר זה נדפסו אף הם מתוך כתבי יד שטרם פורסמו עד אותה עת.
בשנה שלאחר מכן, ה'תשנ"ט (1999), נדפס לראשונה החיבור שמונה קבצים (בשלושה כרכים), בעריכת הרב יצחק שילת. יש הקושרים בין הדפסת "שמונה קבצים" ובין פרסום "חדריו" ו"נפשי תקשיב שירו", מהלך אשר הבהיר כי תלמידי ישיבת רמת גן וגורמים נוספים נכונים להדפיס באופן עצמאי את כתבי היד של הראי"ה שרובם טרם נדפס באותה עת. לפי פרשנות זו, פרסום "חדריו" ו"נפשי תקשיב שירו" המריץ גורמים נוספים, בהם הרב שילת ומכון הרצי"ה, להוציא לאור בעצמם את כתבי הראי"ה קוק שברשותם, טרם יקדימום אחרים.
בשנת 2018 פרסם מכון "נזר דוד" פתק שכתב הרב דוד כהן ("הרב הנזיר"), תלמיד הראי"ה ועורך סדרת אורות הקודש. לדברי הרב הנזיר, הוא תכנן להוסיף בסוף סדרת "אורות הקודש" קטעים אישיים מכתבי הראי"ה, בדומה ל"חדריו".[5]
מהדורות הספר
עריכההמהדורה הראשונה של הספר יצאה לאור בחודש אדר ה'תשנ"ח (1998). במהדורה זו קצ"ב עמודים ו-127 פסקאות. לא צוינו בה מקורות הפסקאות, והיא נחשבת נדירה. ארבע שנים לאחר מכן, באלול ה'תשס"ב (2002), יצאה לאור מהדורה שנייה, מתוקנת ומורחבת (תוספת של 37 פסקאות חדשות), ובה רל"ח עמודים ו-164 פסקאות. לראשונה, בסוף הספר צוינו המקורות לכל דברי הראי"ה. שש שנים לאחר מכן, באדר ה'תשס"ח (2008), נדפסה מהדורה שלישית, מתוקנת ומורחבת (תוספת של 22 פסקאות חדשות), ובה רס"ג עמודים ו-186 פסקאות.
מבנה הספר, תוכנו ואופיו
עריכהבהקדמת הספר כתב העורך:
קיבוץ זה של פרקיו האישיים הוא "ליקוט אחר ליקוט" ממה שליקטו רבותינו הגדולים – הרב צבי יהודה קוק זצ"ל בשיחותיו, והרב משה צבי נריה זצ"ל בספריו – כאשר הוספנו וכינסנו גם משאר ספרי הרב את פרקיו האישיים, וכן משארי חוברות ואסופות, מהן ידועות יותר וידועות פחות, כדי שתיגלה לנו מסכת חייו של הרואה הגדול בכל עומקה והיקפה, בכל גדלה ותפארתה, עד כמה שניתן לנו לראות.
הספר כולל ארבעה חלקים ובהם חמישה עשר פרקים, שכותרותיהם נשאבו מכתבי הראי"ה, ובהם 186 פסקאות מלוקטות. להלן רשימת הפרקים לפי המהדורה השלישית:
- החלק הראשון – עולמו הפנימי־נשמתי של הראי"ה, ובו שלושת הפרקים: "בתוך חדרי הפנימיים" (9 פסקאות), "צמאון לאל חי" (9 פסקאות), "כשהנשמה כואבת" ובמהדורה המתוקנת "כאבי הנשמה בהגלותה" (24 פסקאות).
- החלק השני – גילוי שירת הנשמה מן הכוח אל הפועל, ובו שני הפרקים: "מתאוה להגיד מילה" (6 פסקאות), "משורר שירת אין סוף" (15 פסקאות).
- החלק השלישי – יחסה של הנשמה אל כל מרחבי הקודש, התורה והמצווה (לב הספר), ובו שבעת הפרקים: "ממעין קודש קדשים" ובמהדורה המתוקנת "מעין הקודש" (11 פסקאות), "ואקשיב ואשמע" (5 פסקאות), "לדעת כל רז סודך" (18 פסקאות), "שאיפתי גדולה היא לחבר" (24 פסקאות), "לעבודת עבודת ד'" (31 פסקאות), "לשוב לפניו בתשובה" (8 פסקאות), "השמחה של ארץ־ישראל" (4 פסקאות).
- החלק הרביעי – קשר נשמת הראי"ה לכל הבריות והשפעתה עליהן, ובו שלושת הפרקים: "גדולה היא אהבתי" (6 פסקאות), "שמעו אלי עמי" (6 פסקאות), "בחבלי הגאולה" (10 פסקאות).
פסקאות רבות אשר נדפסו בספר חושפות הרהורים אישיים עמוקים של הראי"ה קוק, על ייעודו הרוחני, התחבטויותיו, התמודדויותיו עם אתגרים רוחניים ומעשיים שונים, ועוד. בסוף הספר נדפס מחדש מאמרו של הרב צבי יהודה קוק "שירת הרב".[6] לאחר מכן נדפסה רשימה ביבליוגרפית. במהדורה השנייה והשלישית נדפס פרק "על העריכה", ובו ביאור על שיטת גיבוש חלקי ופרקי הספר השונים.
הספר יצא לאור בפורמט קטן, כפנקס אישי (גובהו 18 ס"מ). זו הייתה הפעם הראשונה בה נדפסו תמונתו של הראי"ה קוק וחתימתו על כריכת ספר מכתביו.
שם החיבור
עריכהשמו של הספר מבהיר את אופייו הייחודי – מבוא אל חדרי לבו של הראי"ה קוק. בעמוד השער נדפסו לשון הכתוב במגילת שיר השירים (א, ד): ”הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו”, ואחריו מדרש חז"ל (אליהו רבא, ו) על פסוק זה: ”כשם שיש להקדוש ברוך הוא חדרי חדרים בתורתו – כך יש להם לתלמידי חכמים לכל אחד ואחד חדרי חדרים בתורתו”.
מקורות הספר
עריכהכתבי היד של הראי"ה והעתקות הרצי"ה
עריכהתלמידי ישיבת רמת גן, בראשם בועז אופן ורן שריד עורך הספר, נחשפו לכתבי יד מקוריים של הראי"ה, שטרם נדפסו באותה עת (תשנ"ח, 1998). ביניהם, שמונה קבצים, פנקס התשובה (אשר נדפס באורות התשובה), וכן העתקות של פסקאות שערך לעצמו הרב צבי יהודה הכהן קוק, בנו של הראי"ה.[7] מתוך כתבי יד אלה נלקטו פסקאות רבות (במהדורה השלישית – 82 פסקאות מתוך העתקותיו של הרצי"ה, ו-7 מכתבי היד של הראי"ה). בשנים הבאות נדפסו מחברות רבות של הראי"ה – תחילה ב"שמונה קבצים" ובהמשך בפנקסי הראי"ה, ב"קבצים מכתב יד קדשו", ועוד – ומקור רוב הפסקאות נחשף בפני הציבור.
במהדורה השלישית של הספר נדפסו 186 פסקאות, 152 מתוכן מתוך כתבי היד של הראי"ה: 85 מתוך שמונה קבצים,[8] 28 מתוך "קובץ מתקופת יפו־שווייץ" (נדפס ב"פנקסי הראי"ה", חלק שביעי), 19 מתוך פנקס "ירושלים הגדול" (שם, חלק שני), 10 מתוך פנקס "דגל ירושלים" (שם, חלק ראשון), 5 מתוך "פנקס הדפים" ג (נדפס ב"קבצים מכתב יד קדשו" כרך ב, ובפנקסי הראי"ה, חלק רביעי), 4 מתוך פנקס "ירושלים לג" ( נדפס ב"קבצים מכתב יד קדשו" כרך א, ובפנקסי הראי"ה, חלק ראשון), ופסקה אחת מפנקס "ירושלים תרפ"ו" (שם). נכון לשנת ה'תשפ"ב (2022) מקור 26 פסקאות טרם נדפס.[9]
פסקאות שלוקטו מתוך ספרי הראי"ה
עריכהלצד הלקט מתוך כתבי היד, נלקטו אל הספר פסקאות אישיות מתוך כתבי הראי"ה השונים – אורות הקודש, אורות, אורות התשובה, אורות הראיה, אורות התפילה, ערפלי טוהר ואגרות הראיה, וכן ארץ חפץ, "כתר תורה" (בעריכת הסופר אז"ר), אוצרות הראי"ה והאלבום "מראה כהן" בעריכת הרב יעקב פילבר – וכן מתוך פרסומים ומאמרים שונים, בהם: אברהם מאיר הברמן, 'שירת הרב', בתוך: סיני יז, תש"ה; א"מ הברמן, "ברן יחד", ירושלים תש"ה; הרב יוחנן פריד, 'אורות האהבה', בתוך: "שנה בשנה", תשמ"ח; ועוד. וכן מתוך ספרי הרב משה צבי נריה: "בשדה הראי"ה", "טל הראי"ה", "מועדי הראי"ה" ו"ליקוטי הראי"ה" א-ג; וכן 'אורות מרן הרב', בתוך: "עיטורי כהנים" 153, אלול תשנ"ז.[10]
לקריאה נוספת
עריכה- זוהר מאור, חלון לחדר הרב – ביקורת על "חדריו", אקדמות ה, אלול תשנ"ח, עמ' 151–157
- רן שריד, והיו עיניך רואות את מוריך, בתוך כתבתו של נטעאל בנדל, 'פרצי אורות', עולם קטן 363, ז' באלול תשע"ב, עמ' 9
- בועז אופן, מפתחות לכתבי הראי"ה, רמת גן תשע"ג – המפתחות לספר 'חדריו', בעמ' 449–456, 'השוואת מהדורות חדריו' (תשנ"ח – תשס"ב), עמ' 460
הערות שוליים
עריכה- ^ מחברות אלה כונו בפי הרב צבי יהודה הכהן קוק "פנקסים", ובפי הרב דוד כהן ("הרב הנזיר") "קבצים".
- ^ ד"ר אודי אברמוביץ, הפנקסים הנעלמים - על "קבצים מכתב יד קדשו", עמ' 8, הערה 31
- ^ פוסט של רן שריד ברשת החברתית פייסבוק, 22 במרץ 2019
- ^ יאיר קראוס, 'הסוד', מעייני הישועה, ט' בתמוז תשס"ח, עמ' 10
- ^ פוסט של נזר דוד ברשת החברתית פייסבוק, 24 באפריל 2018
- ^ נדפס תחילה בתוך: "שיחות הרב צבי יהודה – איש ואישה".
- ^ העתקות הרצי"ה יש מהן שהן העתקות גיבוי, פסקה אחר פסקה כסדר כתיבתן, ויש מהן שהן ליקוט ממקומות שונים לפי נושאים (כפי הנראה תוך כוונה להוציאן לאור ברבות הימים). אחד הלקטים נקרא על ידי הרצי"ה – "הרב על עצמו" ובו מקבץ פסקאות אישיות מלוקטות.
- ^ לפי החלוקה הבאה: קובץ א – 7 פסקאות, קובץ ב – 8 פסקאות, קובץ ג – 22 פסקאות, קובץ ד – פסקה אחת, קובץ ה – פסקה אחת, קובץ ו – 26 פסקאות, קובץ ז – 5 פסקאות, קובץ ח – 15 פסקאות.
- ^ ראו: מפתח הקבלות בין הפסקאות שבספרים הנדפסים ובין מקורם בפנקסי כתב היד, המכון להוצאת גנזי הראי"ה
- ^ עמ' 1–16 (נדפס שוב בתוך הספר "שיחות הרב צבי יהודה – אישים", ירושלים תשע"ז, עמ' 259–275).