חוק אפודיקטי

חוק אפודיקטי (מיוונית: αποδεικτικος, אַפּוֹדֵיקְטִיקוֹס, "מוחלט") הוא חוק שאין עליו עוררין. החוק נקרא כך, כיוון שהוא מנוסח בצורה אבסולוטית, לדוגמה בלשון "עשה" או "אל תעשה". באופן זה, לדוגמה, מנוסחים עשרת הדיברות שמצויים בספר שמות, וכן רבים מחוקי התורה.

ראשון חוקרי המקרא שהבחין בין שתי צורות היסוד העיקריות של חוקי התורה (קאזואיסטי ואפודיקטי) היה אלברכט אלט, אחד מממשיכי דרכו הבולטים של הרמן גונקל.

דוגמאות

• "כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ--לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (ספר שמות, פרק כ', פסוק י"א)
• "לֹא תִרְצָח, לֹא תִנְאָף; לֹא תִגְנֹב..." (ספר שמות, פרק כ', פסוק י"ב)

השימוש בחוק אפודיקטי מעיד על הקשר בין המחוקק לבין הכפופים לחוק: בעשרת הדיברות האל מבטא את מהות הקשר בינו לבין עם ישראל. מהות הקשר המועברת לעם בזמן קבלת הדיברות מנומקת בנימוק במבנה זה: "אני יצרתי אתכם, לא יהיה לכם אלוהים אחרים על פני כי אני הוצאתי אתכם ממצרים...". במתן התורה האל מצווה על עם ישראל או על אומות העולם, בין השאר, גם ציוויים ללא כל התניה או סיבה נתפסת על הדעת. שלא כמו המצוות "לא תגנוב" ו"לא תרצח", מצוות כגון לא תעשה לך פסל או תמונה הן בעצם מצוות ללא התניה.

ראו גם

• חוק קאזואיסטי

לקריאה נוספת

• אלברכט אלט, מקורות החוק הישראלי, האוניברסיטה העברית בירושלים, אקדמון, תשכ"ו

קישורים חיצוניים

• משה ויינפלד, למקורו של הדגם האפודיקטי בחוק המקרא, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• יצחק אבישור, שתי צורות יסוד של חוקי המקרא (התיאוריה של אלט), באתר הספרייה הווירטואלית של מטח

ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.