חוק בשר ומוצריו
חוק בשר ומוצריו, תשנ"ד-1994 אוסר ייבוא לישראל של בשר ומוצריו הראויים למאכל אדם, אלא אם ניתנה לבשר זה תעודת הכשר מטעם הרבנות הראשית לישראל. לשר הכלכלה נתונה סמכות מוגבלת לאשר מתן רישיונות לייבוא בשר שלא ניתנה לגביו תעודת הכשר, והחוק לא ביטל את תוקפם של רישיונות לייבוא בשר שניתנו לפני אישורו.
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| תאריך חקיקה | י' בניסן תשנ"ד |
| תאריך חקיקה עברי | 22 במרץ 1994 |
| גוף מחוקק | הכנסת השלוש עשרה |
| תומכים | 65 |
| מתנגדים | 10 |
| חוברת פרסום | ספר החוקים 1456, עמ' 104 |
| הצעת חוק | ממשלתית |
| משרד ממונה | משרד הכלכלה והתעשייה |
| מספר תיקונים | 1 |
| נוסח מלא | הנוסח המלא |
  | |
היסטוריה חקיקתית
עריכהעד תחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 ייבוא בשר לישראל היה בידי גוף ממשלתי, מינהל הסחר הממשלתי, שייבא רק בשר כשר. מימוש החלטה להפריט פעילות זו עוכב על ידי הממשלה, כדי שלא לפתוח פתח לייבוא בשר לא כשר. ב-3 במרץ 1992 אושר בכנסת חוק יסוד: חופש העיסוק, שהעניק מעמד על-חוקי לזכותו של אדם לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד.[1] חברת מיטראל, שבקשותיה לרישיון לייבא בשר לא כשר נדחו, עתרה לבג"ץ, וב-22 באוקטובר 1993 פסק בג"ץ שההסדר ליבוא בשר אינו עומד במגבלות חוק היסוד, והורה לתת רישיון ייבוא לחברת מיטראל.[2] בפסק הדין העיר השופט תאודור אור על האפשרות לעקוף פסק דין זה באמצעות חוק מתאים:[3]
- "עוד נזכיר את הוראת סעיף 5 לחוק היסוד, שעל-פיה אין לשנות חוק-יסוד זה אלא בחוק-יסוד שיתקבל ברוב של חברי הכנסת. לסעיף זה חשיבות בקשר לאותה חקיקה שהממשלה מעוניינת בה. על-פי האמור בסעיף זה, ובהתחשב בהוראות החוק כנוסחו כיום, נראה, שחקיקה שעל-פיה יותנה יבוא בשר בתנאי שיהיה כשר, היא חקיקה המגבילה את חופש העיסוק, שלא בהתאם לפיסקת ההגבלה שבסעיף 1, ולכן יש בה משום שינוי של חוק היסוד. לפיכך, מן ההכרח שתתקבל ברוב מיוחס של שישים ואחד חברי הכנסת."
בשל דרישה של מפלגת ש"ס, שהייתה חלק מהקואליציה,[4] בעקבות הערתו של השופט אור, הוחלף חוק היסוד בנוסח מורחב שלו, שבו נכלל סעיף שכונה "פסקת ההתגברות", שמאפשר לכנסת לחוקק חוק שעומד בסתירה לחוק היסוד, לזמן מוגבל, כל עוד הוא התקבל ברוב רגיל של חברי הכנסת (סעיף 8(א)): "הוראת חוק הפוגעת בחופש העיסוק תהיה תקפה אף כשאינה בהתאם לסעיף 4, אם נכללה בחוק שנתקבל ברוב של חברי הכנסת ונאמר בו במפורש, שהוא תקף על אף האמור בחוק-יסוד זה; תוקפו של חוק כאמור יפקע בתום ארבע שנים מיום תחילתו, זולת אם נקבע בו מועד מוקדם יותר".[5] כמודל לסעיף זה שימשה הוראה דומה בצ'רטר הקנדי על הזכויות והחירויות.[6]
בהמשך לכך אושר בכנסת השלוש עשרה, ב-15 במרץ 1994, חוק יבוא בשר קפוא,[7] שבמסגרתו הוגבל ייבוא בשר קפוא, כך שנאסר ייבואו לישראל אלא אם ניתנה לו תעודת הכשר מטעם הרבנות הראשית לישראל. דברי ההסבר להצעת החוק מבהירים שהוא נועד להתגבר על פסיקת בג"ץ:
- "בפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 3872/93 מיטראל בע"מ נ' ראש הממשלה ושר הדתות (טרם פורסם), בוטל סירובה של הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא שבמשרד התעשייה והמסחר, ליתן רישיון ליבוא בשר בקר קפוא שאינו כשר. בהחלטת בית המשפט צוין, כי הצו, שעליו הסתמכה הרשות המוסמכת, סתר את חוק יסוד: חופש העיסוק, וכן כי הרשות המוסמכת לא הייתה רשאית להביא בחשבון שיקולים של כשרות. החוק המוצע בא להניח בסיס משפטי לכלל שרישיונות יבוא לבשר בקר קפוא יוצאו לבשר כשר בלבד; בכך יוסיפו לנהוג כפי שנהגו עד כה, כאשר היבוא של בשר כאמור היה כולו בידי הממשלה."[8]
סעיף 5 לחוק קובע במפורש "תוקפו של חוק זה הוא על אף האמור בחוק-יסוד: חופש העיסוק", כפי שנדרש בסעיף 8 של חוק יסוד: חופש העיסוק בנוסחו החדש. לשם מניעת שינוי בהסדרי ייבוא קיימים נקבע שהחוק אינו מבטל את תוקפם של רישיונות לייבוא בשר שניתנו לפני אישורו, ושלשר התעשייה והמסחר נתונה סמכות לאשר מתן רישיונות לייבוא בשר שלא ניתנה לגביו תעודת הכשר, באותה מתכונת ובאותם מקרים כפי שהיה נהוג עד יום 13 ביולי 1992.
בתיקון לחוק שונה שמו ל"חוק בשר ומוצריו".[9] במסגרת התיקון הורחבה תחולתו של החוק, מבשר קפוא בלבד ל"כל סוגי בשר ומוצריו הראויים למאכל אדם, לרבות בשר ומוצריו של בעלי כנף לסוגיהם". דברי ההסבר להצעת החוק מנמקים את הצורך בהרחבה זו:
- "כתוצאה מהתפתחויות טכנולוגיות, התברר לאחרונה, שניתן ליבא גם בשר צנון, אך הגדרת בשר אינה חלה על בשר זה, ולכן לפי החוק, כנוסחו היום, ניתן לייבא לארץ בשר טרף. במטרה לשמור על הסטטוס קוו בענייני דת, מוצע לתקן את הגדרת "בשר", כך שהיא תכלול בשר ומוצריו, הראויים למאכל אדם."[10]
עוד נוספה לחוק הקביעה, בעקבות הסכם עזה ויריחו תחילה, שהחוק חל גם על העברת בשר משטחי עזה ויריחו.
חברת מיטראל, העותרת בבג"ץ שהוזכר לעיל, עתרה מחדש לבג"ץ בדרישה לפסול את חוק בשר ומוצריו, אך עתירתה נדחתה פה אחד בהרכב מורחב של תשעה שופטים.[11]
ביולי 2002 הציע חבר הכנסת יוסף לפיד לבטל את חוק בשר ומוצריו, אך הצעתו נדחתה ברוב של 30 מתנגדים לעומת 11 תומכים ושני נמנעים.[12]
פרופ' דפנה ברק-ארז העירה כי החוק היה "בעל תכלית כללית שאינה מכוונת לנושא החזיר באופן מיוחד. אולם, בעקיפין, לחקיקתו הייתה תוצאה מיוחדת בתחום זה. כעת, מקורו של בשר חזיר בישראל יכול להיות רק בחזירים המגודלים בה במסגרת החריגים המוגבלים שנקבעו לכך בחוק איסור גידול חזיר (בשונה מבשר לא כשר אחר, שמקורו יכול להיות בכל אזור אחר בישראל)."[13]
לקריאה נוספת
עריכה- גרשון גונטובניק, "המשפט החוקתי: כיווני התפתחות שלאחר המהפכה החוקתית", עיוני משפט כב 1, תשנ"ט, הפרק "דיאלוגים קונסטיטוציוניים - התייחסות בית־המשפט העליון לתיקון חוק־יסוד: חופש העיסוק", עמ' 157–170.
קישורים חיצוניים
עריכה
חוק בשר ומוצריו, באתר ויקיטקסט- חוק בשר ומוצריו, תשנ"ד-1994, באתר "נבו"
היסטוריית החקיקה של חוק בשר ומוצריו, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
הערות שוליים
עריכה- ^ חוק יסוד: חופש העיסוק, ס"ח 1387 מ-12 במרץ 1992
- ^ גיא חרוץ, גדעון סער, עתי"ם, בתוך שבועות יתחיל יבוא ראשון של בשר לא כשר, חדשות, 24 באוקטובר 1993
- ^ בג"ץ 3872/93 מיטראל בע"מ נגד ראש הממשלה ושר הדתות, מר יצחק רבין, פ"ד מז(5) 485 (סיכום פסק הדין)
- ^ אמנון רובינשטיין ציין שהחוק בשר ומוצריו נחקק מחמת "אילוץ קואליציוני. יצחק רבין אמר שבלי התיקון לגבי ייבוא בשר לא יהיה הסכם שלום", שיחה אישית עם פרופ' אמנון רובינשטיין, משפט ועסקים י"ד, ספטמבר 2012, עמ' 31–76
- ^ חוק יסוד: חופש העיסוק, ס"ח 1454 מ-10 במרץ 1994
- ^ אהרן ברק, פרשנות במשפט - פרשנות חוקתית, תשנ"ד, עמ' 634
- ^ חוק יבוא בשר קפוא, התשנ"ד-1994, ס"ח 1456 מ-22 במרץ 1994
- ^ חוק יבוא בשר בקר קפוא, התשנ"ד-1994 (הצעה שנייה), ה"ח 2243 מ-31 בינואר 1994
- ^ חוק יבוא בשר קפוא (תיקון), התשנ"ה-1995, ס"ח 1499 מ-4 בינואר 1995
- ^ הצעת חוק יבוא בשר קפוא (תיקון), התשנ"ה-1994, ה"ח 2343 מ-29 בדצמבר 1994
- ^ בג"ץ 4676/94 מיטראל בע"מ ואחרים נגד כנסת ישראל ואחרים, פ"ד נ(5) 15, ניתן ב-25 בנובמבר 1996;
שמואל דקלו, בג"ץ בהרכב מורחב של 9 שופטים דחה העתירות נגד החוק האוסר יבוא בשר לא כשר, באתר גלובס, 26 בנובמבר 1996 - ^ הצעת חוק בשר ומוצריו (תיקון - ביטול החוק), התשס"ב-2002, הישיבה השלוש מאות ושלושים ושתיים של הכנסת החמש עשרה, ח' באב התשס"ב (17 ביולי 2002)
- ^ דפנה ברק-ארז, "איסורי החזיר כמקרה של רגולציית מזון: בין עולם הרוח והעולם הכלכלי", בספר לחם חוק: עיונים במשפט ואוכל, הפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן - אוניברסיטת תל אביב, 2017