חטיפת מטוס היא החזקה של מטוס שלא כחוק על ידי קבוצה או יחיד. ברוב המקרים, הטייס מאולץ לטוס לפי הוראותיהם של החוטפים, אם כי היו מקרים שבהם חוטפים הטיסו את המטוס בעצמם. במקרה אחד לפחות, נחטף המטוס על ידי הטייס הרשמי בעצמו.

קפטן טיסה 847 של TWA מוחזק כבן ערובה

שלא כמו במקרים של חטיפת כלי רכב יבשתיים או ימיים, מטוסים בדרך כלל אינם נחטפים במטרה לבזוז את מטענם. ברוב מקרי החטיפה של מטוסים, הנוסעים משמשים בני ערובה. לחטיפה מניעים שונים, ובהם שאיפה לשחרור אסירים, הצגה לאור הזרקורים של עוול (אמיתי או מדומה) שנעשה לציבור מסוים (כמו בחטיפת טיסת אייר פראנס 8969).[1] החוטפים עשויים להשתמש במטוס ככלי נשק על מנת לפגוע ביעד כלשהו (כפי שנעשה בפיגועי 11 בספטמבר). במקרים אחרים יבקשו החוטפים כופר עבור הנוסעים החטופים.

ברוב המקרים של חטיפת מטוס במסגרתם מוחזקים בני ערובה, מתקיים משא ומתן בין החוטפים לרשויות, המגיע בדרך כלל להסדר כלשהו בין הצדדים. אולם, מקרי חטיפת מטוס לא תמיד מסתיימים בהסדר כזה, ולעיתים נעשה שימוש על ידי הרשויות בכוחות מיוחדים, כדי להשתלט על החוטפים ולשחרר את בני הערובה. מקרים בולטים כאלה:

במספר מקרים שבהם חטפו מחבלים מטוסים שבהם טסו ישראלים, נעשתה הפרדה בין הנוסעים הישראלים לבין הנוסעים שאינם ישראלים ששוחררו לדרכם. כך נעשה, למשל, בחטיפת מטוס אל על לאלג'יריה ביולי 1968 ובחטיפת מטוס TWA לדמשק באוגוסט 1969.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא חטיפת מטוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 Libby Nelson, The US once had more than 130 hijackings in 4 years. Here’s why they finally stopped., Vox, ‏2016-03-29 (באנגלית)
  ערך זה הוא קצרמר בנושא תעופה ובנושא טרור. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.