חיבוק הנחש
חיבוק הנחש (בספרדית: El Abrazo de la serpiente) הוא סרט דרמה והרפתקאות בהפקה בינלאומית משנת 2015 בבימויו של סירו גרה, ונכתב על ידי גרה וז'אק טולמונדה וידאל. הסרט, שצולם כמעט כולו בשחור-לבן, עוקב אחר שני מסעות שעשה השמאן היליד קרמקטה בהפרש של שלושים שנה בג'ונגל האמזונס הקולומביאני, האחד עם תיאו, אתנוגרף גרמני, והשני עם אוון, בוטנאי אמריקאי, שניהם מחפשים את הצמח הנדיר "יאקרונה". הסרט נוצר בהשראת יומני המסע של תיאודור קוך-גרונברג וריצ'רד אוונס שולטס, והוקדש לתרבויות האמזונס האבודות.
 | |
| בימוי |
סירו גרה  |
|---|---|
| הופק בידי |
Cristina Gallego |
| תסריט |
סירו גרה, ז'אק טולמונדה וידאל |
| שחקנים ראשיים |
Jan Bijvoet Brionne Davis |
| מוזיקה | Nascuy Linares |
| צילום |
David Gallego |
| מדינה |
מקסיקו, ונצואלה, קולומביה, ארגנטינה |
| חברה מפיצה |
הולו |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
24 בספטמבר 2015 |
| משך הקרנה |
125 דק' |
| שפת הסרט |
ספרדית |
| סוגה |
סרט הרפתקאות, סרט דרמה |
| תקציב | $1.4 million[1] |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 embraceoftheserpent |
| פרסים |
פרס אלפרד סלואן |
| סרטים בסדרה |
|
| אתר רשמי | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
"חיבוק הנחש" הוקרן בבכורה ב-15 במאי 2015 במסגרת "שבועיים של במאים" בפסטיבל הקולנוע בקאן, שם זכה בפרס הקולנוע האמנותי. הסרט יצא לאקרנים בקולומביה ב-21 במאי באותה שנה, וברחבי העולם במהלך שנים עשר החודשים הבאים. הוא זכה להערכה אוניברסלית מהמבקרים, ששיבחו את הצילום ואת נושא הסיפור- הרס יער הגשם באמזונס ואורח החיים על ידי הקולוניאליזם הלבן. הוא זכה בפרסים רבים, כולל פרס אלפרד פ. סלואן בפסטיבל סאנדנס 2016, פרס חבר השופטים הגדול לסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ריביירה 2017, ושבעה פרסים בטקס הפלטינו השלישי להכרה בסרט האיברו-אמריקאי הטוב ביותר, כולל פרס פלטינו לסרט האיברו-אמריקאי הטוב ביותר. בשנת 2016 הסרט הוגש כמועמד של קולומביה לקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר בטקס האוסקר ה-88 ונכלל בין חמשת המועמדים האחרונים, והיה לסרט הקולומביאני הראשון אי פעם שקיבל מועמדות לפרס אוסקר.
עלילה
עריכההסרט מספר שני סיפורים בהפרש של שלושים שנה, שניהם מציגים את קרמקטה (Karamakate), שמאן שחי באמזונס והניצול האחרון משבטו. הוא נוסע עם שני מדענים, תחילה עם הגרמני תיאו פון מרטיוס ב-1909 ולאחר מכן עם אמריקאי בשם אוון ב-1940, כדי לחפש את צמח היאקרונה הנדיר והקדוש (צמח בדיוני).[2]
המדען הראשון, תיאו, אתנוגרף מטיבינגן שמתגורר באמזונס כבר כמה שנים, הוא חולה מאוד והוא שט בקאנו עם יומני המסע שלו ועם מקומי בשם מנדוקה אותו הציל משיעבוד במטע גומי.
הוא ומנדוקה מחפשים את קרמקטה כי שמעו שהוא יודע איפה ניתן למצוא את צמח היאקרונה שיוכל לרפא את תיאו ממחלתו. קרמקטה מסרב תחילה, הוא מלא שנאה לאדם הלבן שהביא חורבן על שבטו, אבל מנדוקה אומר לו שתיאו שונה מהלבנים האחרים ותיאו עונד שרשרת מסורתית של שבטו של קרמקטה ומבטיח לקחת אותו אל השורדים האחרונים מבני השבט אם יעזור לו. באותו הלילה, נושף אבקה לבנה הנקראת "זרע השמש" (אולי חומר הזיה העשוי מווירולה[3]) במעלה אפו של תיאו, הוא מסרב לקבל כסף מתיאו אבל ניאות למשימה מתוך שליחות והשלושה יוצאים לקאנו כדי לחפש את צמח המרפא.
שנים רבות לאחר מכן, אוון, בוטנאי אמריקאי חותר אל קרמקטה שהזדקן מאז המסע עם תיאו, הוא הספיק לשכוח את רוב המנהגים של בני עמו. אוון אומר שהוא מקווה להשלים את מסע החיפוש של תיאו ומבקש את עזרתו וקאראמאקטה שוב מסרב תחילה אבל אוון מראה לו איך להכין 'ממבה', מין מנהג שבטי אותו קרמקטה שכח ואחרי זה שוב באי רצון, הוא נענה אבל אומר שהידע שלו נשכח. לאוון יש ספר על המסע האחרון של תיאו, שעוזרו שלח בחזרה לאירופה, מכיוון שהוא לא שרד את הג'ונגל. הספר כולל תמונה של קרמקטה, שאליה הוא מתייחס כ- צ'ולצ'אקי (chullachaqui) שלו, כינוי שבטי לשד חלול- גוף חסר נפש. קרמקטה מסכים לעזור לו רק אחרי שאוון מתאר את עצמו כמי שהתמסר לצמחים, אם כי מטרתו האמיתית של אוון היא למעשה להבטיח עצי גומי נקיים ממחלות, שכן אספקת הגומי של ארצות הברית מדרום מזרח אסיה התדלדלה עקב התקדמות יפנית בזמן המלחמה.
בשני המסעות נתקלים הנוסעים בהתיישבות ספרדית קתולית לצד יובל אמזונס, המנוהלת בשנת 1909 על ידי כומר ספרדי סדיסטי בודד שמכה נערים יתומים על כל התנהגות "פגנית", ובשנת 1940 על ידי צעיר ברזילאי משוגע שמאמין שהוא המשיח. . הוא סומך על המבקרים בהיסוס כיוון שהוא מאמין שהם שניים משלושת השליחים, אבל קרמקטה זוכה לאמונו המלא כשהוא מרפא את אשתו. ילדי ההתיישבות שפגש קרמקטה ב-1909 גדלו להיות אחים מופרעים ואלימים שמצייתים לברזילאי המשוגע.
בשנת 1909,תיאו, מנדוקה וקרמקטה בורחים מהמיסיון ומגיעים לעמדת גבול רגע לפני פלישת החיילים הקולומביאנים במהלך פרץ הגומי של האמזונס, שם קרמקטה מוצא את השורדים מבני שבטו, הוא מזדעזע לגלות שהם משתמשים ביאקרונה כסם בניגוד מוחלט למסורת הסרט שקידשה את הצמח קרמקטה זועם ושורף את עץ היאקרונה. בשנת 1940, קרמרטה מוביל את אוון אל מקור הצמח בהרים וחושף פרח יאקרונה אחד שנמצא על הצמח האחרון – הוא הרס את כל האחרים – ומכין אותו עבור אוון. אוון מגלה לקרמקטה שהוא רצה להשתמש בעץ הגומי כנשק וקרמקטה אומר לו שהיה צריך לחנך אותו ולא את בני שבטו, הוא מתייחס בכך לאוון כגלגול נשמות של תיאו, אותו לא ריפא. הוא אומר לו שהיאקרונה תביא אותו לחיבוק הנחש שייקח אותו ויגלה לו את סודות הקיום. הכנת היאקרונה, בהיותה הזייתית, מעבירה את אוון חוויה על חושית. בעוד שרוב הסרט הוא בשחור-לבן, חלק מהחוויה הזו מוצגת בצבע כדי לציין את עוצמתה. הסרט מסתיים באוון שעבר שינוי עומד לבדו ומסביבו מתעופפת מקבוצת פרפרים.
ליהוק
עריכהבמגזין "Cineaste", התסריטאי והבמאי של הסרט סירו גרה ציין כיצד תהליך מציאת שחקן שיכול להעביר בהצלחה את הסיפור של הסרט היא משימה קשה. לאחר ניסיונו להגיע למגוון של מקומיים באזור האמזונס, הוא גילה שהדור המבוגר היה מנותק לחלוטין מהתקופה המתוארת בסרט. באמצעות צפייה בסרט לפני יותר מ-10 שנים בסדנה עם משרד התרבות של קולומביה, גרה הצליח למצוא את השחקן המושלם, אנטוניו בוליבר. נוכחותו של בוליבר בת שתי דקות בסרט הקצר השפיעה מאוד על גרה, ועודדה אותו להמשיך ולמנות אותו לתפקיד קאראמאקטה ואמר ש"לא היה אף אחד אחר שיכול לשחק את הבחור הזה. הוא אחד מאנשי אוקיינה האחרונים שנותרו. נשארו רק כשש עשרה מהם."
צוות השחקנים:
- נילביו טורס בתפקיד קרמקטה הצעיר
- אנטוניו בוליבר בתפקיד קרמקטה הזקן
- יאן ביז'ובט בתור תיאו
- בריון דייוויס בתור אוון
- לואיג'י שיאמנה בתפקיד גספר
- יאננקו מיגל בתור מנדוקה
- ניקולס קנצ'ינו בתור אניזטו
נושאים
עריכההסרט בוחן את הייצוג של שבטי האמזונס הילידיים. בסרט מדוברות בשפות מרובות: אוקאינה (Ocaina) (המדוברת בתדירות הגבוהה ביותר), יאקונהTicuna, Bora, Andoque,(Jukuna) ו-Muinane .[דרוש מקור] הסרט מציג את העמים הילידים שסבלו מידי קולוניאליסטים, מבקר הקולנוע והסופר הקולומביאני פדרו אדריאן זולואגה קובע כי גרה מדגיש זאת על ידי "צילום גאוגרפיות פריפריה... והבאת למרכז הנרטיב דבר בלתי נמנע. סתירה בין קידמה למסורת".[4] דניאלה ברגהאן, פרופסור ללימודי קולנוע ברויאל הולווי, אוניברסיטת לונדון, מציינת כיצד בחלוף זמן, גרה מדגישה את ביזת יער הגשם של האמזונס על ידי כובשים, מיסיונרים וברוני גומי, וגם את השיעבוד וההשפלה של העמים הילידים, שהתנצרו – מנדוקה שהיה גם משועבד וגם אימץ את דרכי המערב – במחיר המסורות והאמונות שלהם. באופן דומה, ניקולס קדנה כתב עבור NACLA כי יצירת הסרט של גרה ממחישה כיצד "הידע של האדם הלבן, המובע באמצעות סמלים כמו המצפן והדמויות של תיאו ואוונס, מוציא את הרוח, המסורת והאנושיות של התושבים הילידים בדומה לגומי שמפיקים ברוני הגומי מהעצים האמזוניים".[5] הצילום בשחור-לבן דומה לצילום הדאגרוטיפ של חוקרים בתחילת המאה העשרים שתיעדו בתחילה את האמזונס והיוו השראה לסרט.[6]
הפקה
עריכהלפני תחילת ההפקה, הבמאי הקדיש שנתיים וחצי לחקר האמזונס הקולומביאני. הוא גילו חלק מהג'ונגל בצפון מערב שעדיין לא הושפע מאוד מתיירות או מסחר ולאחר שקיבל אישור מהקהילה המקומית, הוא החליט על המיקום. ההכנות להפקה והצילום התקיימו במהלך שלושה חודשים בסיוע של כ-40 אנשים מחוץ לאמזונס ו-60 אנשים מקהילות ילידים בתוך האמזונס. הבמאי שיתף פעולה באופן נרחב עם הקהילה והזמין אותם להשתתף ולשתף פעולה הן מול המצלמה והן מאחוריה. כדי להימנע מכל בעיה שנגרמה על ידי הסביבת הג'ונגל הקשה, הילידים לימדו את הצוות כיצד לעבוד עם הג'ונגל וערכו טקסים להגנה רוחנית. לא היו תאונות או מחלות והצילומים התנהל בצורה חלקה.[7] בנוסף, כדי לשפר את הדיוק, אנשים ילידים עבדו עם גרה כדי לתרגם ולשכתב חלקים מהתסריט.[6]
.JPG)
"חיבוק הנחש" צולם באזור האמזונס בקולומביה. שבעה שבועות בילה הצוות בצילומים במחוז הוואפה, ושבוע אחד במחוז גואיניה.[8] פרטי המיקום כוללים:
- Cerros de Mavicure – שלושה תלים המהווים חלק מהחלק המערבי ביותר של מגן גיאנה בצפון דרום אמריקה.
- Fluvial Star Inírida – אזור ביצה של Ramsar הכולל חלק מנהר Inírida .
- נהר Vaupés – יובל של נהר האמזונס המהווה חלק מהגבול הבינלאומי בין קולומביה לברזיל.
צוות
עריכה- סירו גרה – במאי ותסריטאי
- ז'אק טולמונדו – תסריטאי
- כריסטינה גאלגו – מפיקה
- דוד גלגו – צלם
- קרלוס א. גרסיה – מעצב פסקול, מקליט מחדש ומלחין
- אנג'ליקה פראאה – מפיקה בפועל
- קאטרין רודריגז – מעצבת הלבשה
- אנדרס בריאנטוס – הדרכת שחקנים
- אטיין בוזאק – עורך
- נאסוקי לינראס – מלחין
פסקול
עריכהאלבום הפסקול של הסרט יצא לאור על ידי חברת פלאזה מאג'ור ב-22 בינואר 2016 ומכיל תשעה שירים שהלחין נאסקוי לינארס.[9] הסרט כולל גם "את הבריאה" מאת ג'וזף היידן.
קבלה
עריכהסקירה כללית
עריכההסרט זכה להערכה אוניברסלית מהמבקרים. האתר Rotten Tomatoes מעניק לו דירוג של 96%, על סמך 145 ביקורות, עם ציון ממוצע של 8.3/10. הקונצנזוס הביקורתי של האתר אומר, "עד כמה שהוא עשיר מבחינה ויזואלית כמו הנושא, "חיבוק הנחש" מציע חגיגה של חושים לחובבי סרטים המחפשים מנה של מקוריות מחזקת".[10] ב-Metacritic, המקצה דירוג מנורמל, לסרט יש ציון של 82 מתוך 100 על סמך 31 מבקרים, מה שמצביע על "שבחים אוניברסליים".[11]
ג'סיקה קיאנג "של אינדיוויר" העניקה לסרט דירוג A, וכינתה אותו "תגלית מלאת נשמה, מוזרה ומהממת". היא גם תיארה את דמותו של קרמקטה כ"דיוקן ללא רבב של הבדידות הבלתי נתפסת ואשמתם המוחצת של השורדים שמגיעים להיות האחרונים מסוגם".[12] ג'ורדן מינצ'ר "מהוליווד ריפורטר" תיאר את הסרט כ"חקירה מהפנטת חזותית של האדם, הטבע וכוחות ההרס של הקולוניאליזם" והשווה אותו "לטאבו" של מיגל גומס (2012). הוא גם שיבח את הצילום בשחור-לבן ואת עיצוב הסאונד שלדבריו "גורם לג'ונגל באמת להתעורר לחיים".[13] ג'סטין צ'אנג "מ"וראייטי"" נתן ביקורת חיובית על הסרט. הוא כתב: "בבת אחת מפוצץ ופיוטי, לא רק מחקר אתנוגרפי אלא גם מעשה בולט של עדות קולנועית. . .". על הנרטיב המקביל הוא כתב שהוא "מספק ביקורת מקיפה למדי על הרס תרבויות ילידים בידי פולשים לבנים".[14] וויל לורנס "מהאימפריה" העניק לסרט ארבעה כוכבים מתוך חמישה ואמר כי "אם כי בהשראת יומנים מהחיים האמיתיים, הסרט של גוארה מעביר אותנו לתחום המיסטי והסוריאליסטי". מאמר הווידאו קוגונדה הצביע לסרט בסקר של מגזין "Sight & Sound" לסרט הטוב ביותר לשנת 2015, וקבע כי "'חיבוק הנחש' הוא הישג מהפנט של קולנוע. גררה לקחה אותי בפריים הראשון."
תגובה מהקהילה הילידית
עריכההסרט התקבל בהצלחה על ידי קהילת האמזונס המופיעה בסרט. הקרנה מיוחדת נערכה בג'ונגלים של קולומביה, בבית קולנוע מאולתר. כשאנשי שבטים מכל האזור הגיעו, לא כולם יכלו לשבת. לאחר סיום הסרט הם ביקשו להקרין שוב. כיוון שהסרט נחגג, הבמאי סירו גרה הדגיש שאסור להשתמש בסרט כניסיון לחלוק ידע מסורתי על השבטים, שכן מה שרואים בסרט "הוא אמזון מדומיין כי האמזונס האמיתי לא יכול לעבור בסרט אחד".[15]
תשבחות
עריכההסרט הוקרן במסגרת שבועיים של הבמאים בפסטיבל קאן 2015[16] שם זכה בפרס הקולנוע האמנותי.[17] הסרט זכה בפרס הזהב בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ירוואן 2015, ארמניה, עבור הסרט העלילתי הטוב ביותר; פרס חבר השופטים המיוחד בפסטיבל אודסה, וגביע הספונדילוס בפסטיבל לימה.
מושל מחוז גואיניה עיטר את סירו גרה בעיטור פרח האינרידה על "העלאת הכבוד והערך של האוכלוסיות הילידים, כמו כן העניק למחלקת הכרה בתיירות ותרבות".[18]
הסרט נבחר להגשה של קולומביה לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר לשנת 2016,[19] והיה בין חמשת המועמדים האחרונים, זהו הסרט הקולומביאני הראשון שהיה מועמד לפרס.[20]
רשימת עשרת המובילים
עריכהב- "The Observer" מארק קרמודה כלל את "חיבוק הנחש" ברשימת עשרת הסרטים הטובים ביותר שלו לשנת 2016.[21] "חיבוק הנחש" מדורג במקום השני ברשימת "סרטי השפה הזרה המדורגים ביותר" של Rotten Tomatoes 2016,[22] ובמקום ה-23 ברשימת "100 הסרטים המובילים של 2016".[23] הוא גם נבחר לסרט ה-12 הטוב ביותר של 2016 על ידי "Esquire" ."Sight & Sound" דירג אותה במקום ה-21 עם שבעה קולות.[24]
כמה רשימות מובילות אחרות שבהן היה רשום "חיבוק הנחש" הן:[25]
- JR Jones, Chicago Reader
- Lincoln Journal Star
- רנדי מאיירס, סן חוזה מרקורי ניוז
- "שקרים לבנים קטנים"
- סטיבן הולדן, הניו יורק טיימס
- האייריש טיימס
- פסק זמן בלונדון
- בריאן פורמו, קוליידר
- סיימון אברמס, RogerEbert.com
לקריאה נוספת
עריכה- רשימת ההגשות לפרסי האוסקר ה-88 לסרט הזר הטוב ביותר
- רשימת ההגשות הקולומביאניות לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר
- רשימת סרטים הכוללים הזיה
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של חיבוק הנחש
"חיבוק הנחש", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"חיבוק הנחש", באתר AllMovie (באנגלית)
"חיבוק הנחש", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"חיבוק הנחש", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"חיבוק הנחש", באתר Metacritic (באנגלית)- "חיבוק הנחש", באתר Hulu סרטים (באנגלית)
"חיבוק הנחש", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים
עריכה- ^ "'Este es el momento del cine colombiano': Ciro Guerra". El Tiempo (בספרדית). 14 בינואר 2016. נבדק ב-14 בינואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Hoffman, Jordan (17 בפברואר 2016). "Embrace of the Serpent review – dreamlike exploration of the Amazon's imperialist pollution". The Guardian. נבדק ב-22 במרץ 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Pratt, Christina (1 ביוני 2007). An Encyclopedia of Shamanism – Volume 2: N–Z. Rosen Publishing Group. p. 423. ISBN 978-1-40421-141-4.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Zuluaga, Pedro Adrián; Munoz, Gabriella (בדצמבר 2018). "Contemporary Colombian cinema: the splintered mirror of a country". Senses of Cinema. נבדק ב-15 בפברואר 2019.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Embrace of the Serpent: Reframing the Colombian Amazon". NACLA (באנגלית). נבדק ב-2023-01-16.
- ^ 1 2 Berghahn, Daniela (Winter 2017). "Encounters with Cultural Difference: Cosmopolitanism and Exoticism in "Tanna" (Martin Butler and Bentley Dean, 2015) and "Embrace of the Serpent" (Ciro Guerra, 2015)" (PDF). Alphaville: Journal of Film and Screen Media: 16–40.
- ^ Salas, Camilo (8 בינואר 2016). "'Embrace of the Serpent' Is a Violent, Psychedelic, Film About the Colonisation of the Amazon". Vice. נבדק ב-15 בפברואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ramos, Nick (9 במאי 2016). "EXCLUSIVE: Embrace of the Serpent Star on Making Film". MoreMentum. נבדק ב-15 בפברואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "'Embrace of the Serpent' Soundtrack Announced". Film Music Reporter. 12 בינואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Embrace of the Serpent (El Abrazo de la Serpiente)". Rotten Tomatoes. נבדק ב-8 באוקטובר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Embrace of the Serpent". Metacritic. נבדק ב-15 בפברואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kiang, Jessica (17 במאי 2015). "Cannes Review: 'Embrace Of The Serpent' Is A Soulful, Strange And Stunning Discovery". IndieWire. נבדק ב-15 בפברואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Mintzer, Jordan (15 במאי 2015). "'Embrace of the Serpent' ('El abrazo de la serpiente'): Cannes Review". The Hollywood Reporter. נבדק ב-15 בפברואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Chang, Justin (2 ביוני 2015). "Film Review: 'Embrace of the Serpent'". Variety. נבדק ב-15 בפברואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Mathiesen, Karl (8 ביוני 2016). "Embrace of the Serpent star: 'My tribe is nearly extinct'". The Guardian. נבדק ב-8 בפברואר 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Chang, Justin (21 באפריל 2015). "Cannes: Directors' Fortnight Unveils 2015 Lineup". Variety. נבדק ב-21 באפריל 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ford, Rebecca (22 במאי 2015). "Cannes: 'Embrace of the Serpent' Tops Directors' Fortnight Awards". The Hollywood Reporter. נבדק ב-22 במאי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Sitio web del Departamento de Guainía". guainia.gov.co (בספרדית). נבדק ב-24 בנובמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Mango, Agustin (17 בספטמבר 2015). "Oscars: Colombia Selects 'Embrace of the Serpent' for Foreign-Language Category". The Hollywood Reporter. נבדק ב-17 בספטמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ford, Rebecca (14 בינואר 2016). "Oscar Nominations: The Complete List". The Hollywood Reporter. נבדק ב-14 בינואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kermode, Mark (4 בדצמבר 2016). "Mark Kermode: best films of 2016". The Observer. נבדק ב-15 בפברואר 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Best-Reviewed Foreign Language Movies 2016". Rotten Tomatoes.
- ^ "Top 100 Movies of 2016". Rotten Tomatoes.
- ^ "The best films of 2016". British Film Institute. 2 בדצמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Dietz, Jason (5 בדצמבר 2016). "Best of 2016: Film Critic Top Ten Lists". Metacritic.
{{cite web}}: (עזרה)