הבריאה (אורטוריה)

הבריאה (בגרמנית: Die Schöpfung) היא אורטוריה, שכתב יוזף היידן בין השנים 1797 ל-1798 (הובוקן 21/2). רבים רואים בה את יצירת המופת שלו. האורטוריה מתארת וחוגגת את בריאת העולם כפי שהיא מתוארת בספר בראשית ובגן העדן האבוד של ג'ון מילטון, משורר בין המאה ה-17. הטקסט של היצירה "בריאת העולם" נמסר להיידן כאשר ביקר בלונדון, ותורגם מאנגלית לגרמנית על ידי הברון גוטפריד ואן סוויטן, שמימן את הפקת הבכורה של היצירה בווינה ב-29 באפריל 1798. זהותו של מחבר הטקסט המקורי לא ידועה. הטקסט מבוסס על קטעים מספר בראשית, קטעים מתהילים והשיר "גן העדן האבוד" מאת ג'ון מילטון. היצירה כתובה לזמרי סופרן, טנור ובס, (סולנים המייצגים את המלאכים גבריאל, רפאל ואוריאל בחלק השלישי, אדם וחוה), מקהלה ותזמורת סימפונית, ובנויה בשלושה חלקים.

התזמורת מנגנת לעיתים קרובות לבדה, בעיקר בקטעים של ציור מילים: הופעת השמש, בריאת החיות השונות, ומעל לכל בפתיחה, התיאור המפורסם של התוהו ובוהו לפני בריאת העולם.

מתוך Europe a Prophecy, מאת ויליאם בלייק

השראה

דיוקן היידן מאת יוהאן קרל רסלר (1799)

ההשראה לכתיבת האורטוריה רחבת ההיקף נחה על היידן בביקוריו באנגליה ב-1791–1792 וב-1794–1795, כאשר שמע אורטוריות מאת הנדל בביצועים מרשימים בגודלם. יש מקום להניח, שהאורטוריה ישראל במצרים הייתה ביניהן. סביר שהיידן רצה להשיג תוצאות דומות בהיקף ובחשיבות, תוך שימוש בשפה המוזיקלית של הסגנון הקלאסי הבשל.

הטקסט

לטקסט של "הבריאה" יש היסטוריה ארוכה. שלושת המקורות הם ספר בראשית, ספר תהילים וגן העדן האבוד של ג'ון מילטון, פואמה אפית בעשרה כרכים, שיצאה לאור בשנת 1667. בשנת 1795, כשהיידן התכונן לעזוב את אנגליה, נתן לו יוהאן פטר סלומון, האמרגן שארגן את הקונצרטים שלו שם, פואמה חדשה בשם "בריאת העולם". כתב היד המקורי הוצע תחילה להנדל, אך המלחין הקשיש לא עבד עליו, בגלל היקף היצירה שיתחייב בהכרח מאריכות הטקסט, 4 שעות כמשוער. הלברית הועברה כפי הנראה לסלומון בידי תומאס לינלי (1733–1795), מנצח אורטוריות בתיאטרון דרורי ליין. קיימת האפשרות, שלינלי עצמו (הידוע לעיתים בשם לידלי או לידל) כתב את הלברית בעצמו, אבל עבודת מחקר של אדוארד אולסון, פיטר בראון (שהכין פרטיטורה "אותנטית" משובחת במיוחד) וה. ק. רובינס לנדון מלמדת, שהכותב המקורי נשאר אלמוני.

דיוקנו של הלבריתן גוטפריד ואן סוויטן, פוליטיקאי וספרן אוסטרי

בשובו לווינה, מסר היידן את הלברית לברון גוטפריד ואן סוויטן. הברון ניהל קריירה רבת-פנים, כדיפלומט, הספרן הראשי של הספרייה הקיסרית, מוזיקאי חובב, ופטרון נדיב של מוזיקה ואמנויות אחרות. הוא אחראי במידה רבה לתרגום הלברית האנגלית של "הבריאה" לגרמנית (Die Schöpfung), שהיידן יכול היה להשתמש בו להלחנת היצירה. ואן סוויטן גם סייע להיידן בהצעות להלחנת קטעים שונים ביצירה.

היצירה פורסמה בשנת 1800 בשתי השפות ועודנה מבוצעת בשתיהן גם בימינו. היידן עצמו העדיף להשתמש בנוסח האנגלי בביצועים לפני קהל דובר אנגלית.

לציטטות מן התנ"ך, העדיף ואן סוויטן לדבוק במידה רבה בתנ"ך המלך ג'יימס. לדברי טמפרלי, "הטקסט הגרמני איננו תואם לשום תרגום מוכר של התנ"ך לגרמנית. תחת זאת, הוא בנוי כך, שסדר המילים, חיבור ההברות ותבניות ההטעמה קרובים ככל האפשר לאנגלית. נראה שהיידן וואן סוויטן הכירו בכך, שקהל דובר אנגלית לא יקבל בנכונות שינויים בטקסט המקודש של התנ"ך שלהם; הם נאלצו להתחשב גם בתקדימים מפילי המורא של משיח וישראל במצרים של הנדל.

באורטוריה בצורתה הסופית, בנוי הטקסט כפסקאות רצ'יטאטיב של פסוקים מספר בראשית, במקרים רבים בליווי מינימלי, משולבים בקטעי מקהלה וסולו המזמרים את פסוקי השירה המקוריים של שוויטן. שוויטן שילב מובאות מספר תהילים בפרקי המקהלה.

בבית המידות הזה, שניצב אז בפרברי וינה, גר היידן כשחיבר את "הבריאה". כיום זהו מוזיאון היידן

ניכר הדבר, שואן סוויטן לא היה רהוט בשפה האנגלית, והגרסה האנגלית מתואמת המשקל של הלברית סובלת מפיסוק מסורבל, שאיננו מצליח להתאים את הטקסט האנגלי האידיומטי למוזיקה של היידן. פסקה המתארת את מצחו שזה עתה נטבע של האדם הראשון מסתיימת במילים “The large and arched front sublime/of wisdom deep declares the seat” מאז פרסום היצירה, נעשו ניסיונות רבים לשפר את הטקסט, אבל ביצועים רבים בארצות דוברות-אנגלית עוקפים את הבעיה בשירה בגרמנית המקורית. הדיון שלהלן מציין את הטקסט הגרמני כמייצג את מיטב מאמציו של ואן סוויטן, בהעברה נאמנה למדי למקור של הגרמנית לאנגלית; את הגרסאות המלאות של שני הטקסטים אפשר לראות בקישורים בתחתית הערך.

ביצוע הבכורה

את הביצועים הראשונים בשנת 1798 מימנה קבוצת אזרחים אצילים, ששילמו למלחין ביד רחבה על הזכות להעלות לבמה את היצירה בביצוע בכורה (סלומון איים לזמן קצר בתביעה משפטית, בטענה שהלברית האנגלית תורגמה באופן בלתי חוקי). הבכורה נדחתה עד סוף אפריל – התפקידים השונים לא הושלמו עד יום שישי הטוב – אבל העבודה בשלמותה בוצעה בחזרה כללית לפני קהל ב-29 באפריל.

ביצוע הבכורה למחרת היום היה אירוע פרטי, אבל מאות אנשים הצטופפו ברחוב סביב ארמון שוורצנברג הישן בשוק החדש לשמוע את היצירה, שציפו לה בכליון עיניים. הכניסה הייתה בהזמנות בלבד. המוזמנים כללו פטרוני אמנות עשירים, פקידי ממשלה בכירים, מלחינים ונגנים ידועי-שם, וקומץ בני-אצולה מארצות אחדות; פשוטי העם, שנאלצו לחכות להזדמנויות שיבואו כדי לשמוע את היצירה החדשה, התקהלו בצפיפות כזאת ברחובות הסמוכים לארמון, שכ-30 שוטרים נדרשו לשמירת הסדר. רבים מאלה ששיחק להם המזל וזכו להיכנס כתבו ביקורות נלהבות על היצירה. במכתב ל"נויה טויטשה מרקור" כתב אחד מקהל המאזינים: "עברו כבר שלושה ימים מאז אותו ערב מאושר, והוא עדיין מהדהד באוזני ובלבי, וחזי נלחץ בהמון רגשות לעצם המחשבה עליו."

בורגתיאטר הישן, שם התקיים הביצוע הראשון לקהל הרחב

הכרטיסים לביצוע הפומבי הראשון בבורגתיאטר הישן במיכאלפלאץ בווינה, ב-19 במרץ 1799, אזלו זמן רב לפני המועד ו"הבריאה" בנוסח הגרמני בוצעה עוד קרוב לארבעים פעם בווינה בתקופת חייו של היידן. הבכורה שלה בלונדון התקיימה בשנה שלאחריה, בתרגום לאנגלית, בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן. הביצוע האחרון שהיידן היה נוכח בו התקיים ב-27 במרץ 1808, לכבוד יום הולדתו ה-76 של המלחין; היידן הישיש והחולה נישא אל האולם בכבוד ויקר על גבי כורסה. לפי דיווח אחד, הקהל פרץ בתשואות ספונטניות "ויהי אור" עם כניסתו ו"אבא" היידן, במחווה טיפוסית, הצביע חלושות מעלה ואמר: "לא ממני – הכל בא משם, ממרומים!". עקב מצבו הגופני המעורער נאלץ היידן לעזוב את המקום לפני תום היצירה ולשוב לביתו. כעבור שנה הלך היידן לעולמו.

"הבריאה" בוצעה יותר מארבעים פעמים גם מחוץ לווינה בתקופת חייו של היידן: בערים אחרות באוסטריה, בגרמניה, ברחבי אנגליה, וכן בשווייץ, איטליה, ספרד, רוסיה וארצות הברית.

ביצוע טיפוסי נמשך כשעה וארבעים וחמש דקות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הבריאה בוויקישיתוף

• הבריאה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)