הינדה לוי-ליסנר

חיה הינדה לוי-ליסנר (ביידיש: הינדע לוי-ליסנער; 1905^[1] או 1912 – 29 באוגוסט 1968) הייתה משוררת וסופרת לילדים ולנוער יידית ומחנכת ישראלית ממוצא פולני.

ביוגרפיה

חיה הינדה לוי-ליסנר בת מרדכי דב^[1] נולדה בעיירה ביאלצ'ב שבפולין. בעת מלחמת העולם הראשונה נמלטה עם משפחתה אל העיר הגדולה לודז', שם סיימה את חוק לימודיה ויצאה להשתלמות בהוראה ופדגוגיה בעיר קרקוב. בעת לימודיה עבדה במעונות לילדים עניים, והקדישה את עצמה לחינוך וכתיבה לילדים.

בשנת 1930 עברה לבירת פולין, ורשה, שם למדה וסיימה את בית המדרש לגננות, התוודעה למפעלו החינוכי הגדול של יאנוש קורצ'אק ואף עבדה באחד מבתי היתומים שלו בעיר. בשנת 1935 יצאה לעיר ביאליסטוק להקים גם שם בית יתומים. היא שבה ללודז' לפני המלחמה וניהלה בפרברים בתי יתומים יהודיים.

עם כיבוש פולין בידי גרמניה הנאצית בשנת 1939 נכלאה בגטו לודז', עבדה בעבודות כפייה ועברה למחנה אושוויץ. כל העת המשיכה לרכז סביבה פעילות ספרותית לנוער היהודי הכלוא. לוי-ליסנר זכתה להינצל ממחנה אושוויץ, התגלגלה כמה שנים בפולין ועלתה לישראל בשנת 1948. בעשרים שנותיה בארץ, עד פטירתה בשנת 1968, עסקה חיה הינדה לוי-ליסנר בהוראה במסגרות שונות בעיר תל אביב.

הינדה לוי-ליסנר כתבה ופרסמה כמה ספרים בשני נושאים: מורשתו החינוכית של המחנך הדגול יאנוש קורצ'אק; וסיפורת ושירה על ילדי היהודים בפולין, הן היתומים והעניים שאיתם עבדה בטרם השואה, והן ילדים שניצלו מההשמדה.

הינדה לוי-ליסנר נפטרה בשנת 1968. נקברה בבית העלמין הדרום.^[1]

ספריה

שותפים: (דערציילונגען), ורשה: יונג יידיש, 1936.
ילדי הגורל; תרגם מיידיש ש' יורם, תל אביב: א' ציוני, תשכ"ב.^[2] (בנושא השואה)
שלום שלום לעולם: עשרים ספורים; ציורים: דוד גלבע, תל אביב: דעת, תשכ"ה 1964.
במחיצתו של ינוש קורצ'ק: רשמים, תל אביב: דעת, 1965.^[3]
אני מאמין: שירים; תרגם מיידיש אפרים תלמי, תל אביב: אורה על ידי מחברות לספרות, תשכ"ו.^[4]
אין פֿיַיער און רויך, תל אביב: ארויסגעגעבן דורך א גרופע פריינט (דפוס דבר), תשכ"ז 1966. (זיכרונותיה מהשואה, כולל גם שירים ומחזות לילדים שכתבה בגטו. בכתב יד זכה בפרס רבקה פאט מטעם הקונגרס התרבות היידי הכול-עולמי, על החיבור המוקדש לילדי ישראל שנספו בשואה)^[5] (הספר, בארכיון האינטרנט)
יוני תכלת: שירים; תרגם אפרים תלמי, תל אביב: אורה, תשכ"ח. (בעמודים 65–122 נדפסו השירים "בלויע טויבן" במקורם היידי עם שער מיוחד)
מה נחמד גני: שירים אחרונים; תרגם אפרים תלמי; ציורים: תרצה, תל אביב: אורה, תשכ"ט. (הופיע לאחר מותה)