חמדה נופך-מוזס
חמדה נוֹפֶך-מוֹזֶס (8 בפברואר 1908, איסטנבול – 28 בינואר 1989, תל אביב) הייתה עיתונאית ועורכת דין ישראלית ממשפחת מוזס, פעילה בארגונים לקידום זכויות נשים והעורכת-המייסדת של מגזין "לאשה".
_(cropped).jpg) | |
| לידה |
8 בפברואר 1908 איסטנבול, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
28 בינואר 1989 (בגיל 80) תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
בית הקברות טרומפלדור |
| השכלה |
הגימנסיה העברית "הרצליה" |
  | |
ביוגרפיה
עריכהחמדה נופך-מוזס נולדה ב-1910 באיסטנבול בירת האימפריה העות'מאנית, בת למרים לבית שפרנוב ויצחק נופך. אמה הד"ר מרים נופך הייתה רופאת העיניים, הראשונה בתל אביב.[1], אביה היה משפטן, שהיה לימים מראשוני השופטים היהודים בארץ ישראל המנדטורית, שופט השלום העברי הראשון ביפו, והוא שהנהיג את השפה העברית במשפט והוציא פסקי דין בעברית.[2] סבהּ יהודה זאב נופך (אבי-אביה) היה מורה ועסקן ציבור יהודי-רוסי מתומכי הציונות ותחיית השפה העברית. דודהּ ישראל קפלן (גיסו של אביה) היה מחנך עברי ועסקן ציבור ברוסיה ובארץ ישראל.
בשנת 1913 עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב הקטנה. נופך-מוזס סיימה את לימודיה בגימנסיה העברית "הרצליה", ולאחר מכן השלימה לימודי משפטים באוניברסיטת ז'נבה שבשווייץ.
נופך-מוזס מילאה שורת תפקידים בארגונים שונים:
- חברת הוועד של איגוד נשים אקדמאיות בישראל.
- חברת ההנהלה הארצית של התאחדות נשים לשווי זכויות.
- חברת מועצת המפלגה הפרוגרסיבית בישראל.
- חברת הנשיאות של הפדרציה הבינלאומית של נשים עורכות דין (אנ').
היא ייצגה את ישראל בקונגרסים בינלאומיים, בהם של הברית הבינלאומית של נשים, האיגוד הבינלאומי של נשים אקדמאיות והפדרציה הבינלאומית של עורכות דין.
ב-1965 הייתה מועמדת רשימת גח"ל לכנסת.[3]
ב-1987/88 נבחרה (יחד עם השופט מיכה לינדנשטראוס וסטף ורטהיימר) לאשת המופת על ידי ליונס ישראל.
נופך-מוזס נישאה לעורך הדין ראובן מוזס, בנו של יהודה מוזס, מו"ל העיתון "ידיעות אחרונות", ולזוג נולדו שני בנים: יצחק ושמואל אהרון. יצחק הוסיף לשם משפחתו את שם משפחת אמו "נופך", לבקשתה, מאחר שלאביה, השופט יצחק נופך, לא היו בנים, והיא ביקשה להנציח את שם המשפחה בדרך זו.[4]
חמדה נופך-מוזס נפטרה ב-1989, בגיל 81, והובאה לקבורה בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.[5]
מגזין "לאשה"
עריכהב-1947 ייסדה נופך-מוזס את השבועון "לאשה" והייתה העורכת הראשית שלו. בנוסף לתפקידה זה הייתה בעלת הטור "בסבך המשפט", שבו ניסתה להוביל לשינויים חקיקתיים וחברתיים. ב-1949 יזמה את תחרות מלכת היופי והייתה במשך שנים רבות הרוח החיה מאחורי מפעל זה. ב-1990, לאחר מותה, מונתה מרים נופך-מוזס (אשתו של בנה יצחק) למנכ"ל השבועון.
ספרה
עריכה- חמדה נופך-מוזס, בסבך המשפט, תל אביב: לאשה, תשכ"ז. ("סיפורים מכתלי בית-המשפט בישראל")
קישורים חיצוניים
עריכה
- דוד תדהר (עורך), "חמדה נופך-מוזס", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3522
- חמדה נופך-מוזס באתר "נשמה" (אורכב)
- ענת מידן, סיפור מרתק ושמו "לאשה", באתר ynet, 10 באוקטובר 2004
הערות שוליים
עריכה- ^ נסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799, איתי בחור הוצאה לאור, מרץ 2012, מהדורה שנייה, עמוד 301
- ^ ראו: דוד תדהר (עורך), "ד"ר יצחק נופך", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 449.
- ^ פנים חדשות ברשימת המועמדות לכנסת השישית, חרות, 27 באוקטובר 1965.
- ^ אביבה קרול, "יש אנטי", באתר גלובס, 16 באוגוסט 2001
- ^ חמדה נופך-מוזס באתר חברה קדישא ת"א–יפו.