חניבעל: מקור הרוע (ספר)
חניבעל: מקור הרוע (אנגלית: Hannibal Rising) הוא רומן מאת תומאס האריס משנת 2006. מדובר בפריקוול לשלושת הספרים שדמותו של חניבעל לקטר כיכבה בהם, "דרקון אדום" (1981), "שתיקת הכבשים" (1988) ו"חניבעל" (1999). זהו הרומן החמישי של האריס, ונכון לשנת 2013, גם האחרון. בשנה שבה יצא הודפס הרומן ב-1.5 מיליון עותקים, שמכירתם הייתה יציבה. הספר זכה לביקורות מעורבות. בחלק מן המהדורות נמכר בצמוד לספר דיסק שמע שבו האריס קורא את הטקסט בעצמו.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | תומאס האריס |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | רומן |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 2006 |
| מספר עמודים | 289 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת מודן |
| תאריך | 2007 |
| תרגום | לונה יקר |
| סדרה | |
| ספר קודם |
חניבעל  |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 002560095 |
  | |
תוכן הספר מבוסס על תסריט הסרט "מקור הרוע", שגם הוא נכתב בידי תומאס האריס.
הרקע לספר
עריכהבשנת 1986 יצא הסרט "צייד אדם" שבו בריאן קוקס שיחק את ד"ר חניבעל לקטר. הסרט היה לכישלון קופתי וזכה לביקורות רעות, אך ברבות השנים למדו המבקרים להעריך את כמות ההשקעה בו, ואף שיבחו את התסריט, שנחשב בזמנו למעייף ומייגע שלא לצורך.
בשנת 1991 יצא לאקרנים הסרט "שתיקת הכבשים". לא רק שהסרט היה הצלחה קופתית וזכה באוסקר, הוא זכה לביקורות טובות רבות, ששיבחו אותו על הדיאלוגים הצלולים והנהדרים שהוחלפו בין סוכנת ה-FBI קלריס סטרלינג (ג'ודי פוסטר) לפסיכולוג חניבעל לקטר (אנתוני הופקינס) העצור באשמת קניבליזם, שבכח אישיותו המהפנטת, מצליח לחדור לפינות כואבות ואפלות מעברה. הסרט גרר אחריו סרט המשך, "חניבעל" שצולם בין השנים 2000-1999, ויצא לאקרנים בפברואר 2001, שבו אנתוני הופקינס שב לגלם את חניבעל לקטר ואף היה שותף לתסריטו. הסרט זכה להצלחה קופתית מרשימה ולביקורות מעורבות. לאור הצלחת הסרט "חניבעל", בשנת 2002 יצא לאקרנים "דרקון אדום", רימייק ל"צייד אדם" מ־1986, שבו התסריט נכתב בידי טד טלי, שכתב גם את "שתיקת הכבשים". מאז דרקון אדום, לא נעשה סרט נוסף בסדרת חניבעל לקטר.
ב-22 בפברואר 2007 פורסם במגזין "אנטרטיינמנט ויקלי" שהסיבה היחידה שהספר יצא לאור היא שהאריס חשש שהסרט הנוסף בסדרת חניבעל לקטר, שהיה בתכנון, יצא ללא מעורבותו. דינו דה לורנטיס, בעל הזכויות על סדרת חניבעל לקטר, שהפיק את הסרטים "צייד אדם" (1986), "דרקון אדום" (2002) ו"חניבעל" (2001) אמר בריאיון למגזין: "הזהרתי את תומאס, שאם הוא לא יכתוב ספר שעל-פיו יתבסס הסרט, אנחנו נעביר את כתיבת הסיפור למישהו אחר... הקהל מחכה בקוצר רוח." תגובתו של האריס הייתה בפשטות: "אני כבר אחשוב על משהו. אחרי הכל, אין אני מעוניין לאבד את הזיכיון...". פירוש הדבר הוא, בפשטות, שהספר נכתב מתוך מניעים כלכליים ומסחריים כדי לקדם את הסרט שיתבסס, כביכול, על-פיו. הסרט עצמו, שיצא ב־2007, ולא בכיכובו של אנתוני הופקינס, היה כישלון קופתי וזכה לביקורות רעות.
סתירות ואי דיוקים בספר
עריכהתאריכים רבים בספר אינם עקביים. לדוגמה: ברומן "חניבעל" (1999) כתוב שלקטר היה בן שש במות אחותו, אך ב"חניבעל: מקור הרוע", גילו הוא שמונה בעת מותה. הרומן מייחס ללקטר זיוף מסמכים, אולם ב"חניבעל" נאמר שלקטר רק תכנן לזייף מסמכים, אך לא עשה זאת בפועל. ב"חניבעל" כתוב בפירוש שמוצאו של לקטר הוא ליטאי. לעומת זאת, ב"חניבעל: מקור הרע" כתוב כי מוצאו סלאבי. ב"חניבעל: מקור הרוע" מתואר חניבעל כמאזין לרביעיית המיתרים של באך, אולם איש ממלחיני משפחת באך לא כתב מוזיקה המיועדת להרכב כזה.
ב"דרקון אדום" (1981), כשמתואר הרישום הפלילי של לקטר, נאמר שהפגין אכזריות לבעלי חיים כילד. הנאמר מהווה ניגוד גמור למה שמתואר ב"חניבעל: מקור הרוע", שם ידידיו הטובים ביותר של לקטר הם סוסים, ציפורים ואווזים.
קישורים חיצוניים
עריכה- חניבעל: מקור הרוע, באתר OCLC (באנגלית)