חנוכת המזבח
חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ הוא שמה של הקרבת הקורבנות בפעם הראשונה על גבי מזבח העולה בבית המקדש.
לרוב הדעות, שמו של חג החנוכה נגזר משם זה, משום שלאחר שהגיעו החשמונאים לבית המקדש בפעם הראשונה, בנו מחדש את המזבח[1], ולאחר מכן, חנכו אותו.
מקור השם
עריכהמקור שם זה הוא במילה "חינוך" שפירושה - יצירת הרגל. היות שמטרת הקרבת הקורבנות הראשונים על המזבח היא, כביכול, הרגלת המזבח לעבודתו (הקרבת קורבנות), נקרא שם המעמד 'חנוכה'[2].
פרטי המצווה
עריכההמקור בתורה להקרבת הקורבנות על המזבח הוא בספר שמות:
"וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד. אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם"
חלק מהמפרשים מסבירים שמקור מצוות חנכת המזבח היא בפסוק זה, בו התורה מצווה על הקרבת הקורבנות בכל יום, ובין השאר, על הקרבת הקורבנות הראשונה. אז, נקראת העבודה בשם 'חנכת המזבח'.
חנכת המזבח נעשית על ידי הקרבת קורבן תמיד של שחר, כך שהיא חייבת להתקיים בבוקר. אם נגמרה הכנת המזבח בערב, שאז אי-אפשר להקריב את התמיד של שחר, נדחית החנוכה למחרת, ובאותו היום לא מקריבים על המזבח כלל.
בהלכה
עריכהקיימות מספר מחלוקות במצווה: רוב מוני המצוות לא הגדירו את מצווה זו כמצווה בפני עצמה במניין המצוות, אלא כפרט בתוך מצווה אחרת, ביניהם הרמב"ם, רבי סעדיה גאון וספר החינוך. הסבר לכך ניתן על ידי הראשונים: חנכת המזבח היא למעשה פרט במצוות הקורבנות (התמידין) הרגילה שקיימת תמיד, ובפעם הראשונה שהיא מתבצעת, היא נקראת בשם 'חנוך'. לעומתם, קיימים כאלו שאכן מחשיבים מצווה זו כמצווה בפני עצמה, הידוע בהם הוא בעל ההלכות גדולות.
מחלוקת נוספת היא בנוגע לזמן קיומה: הרמב"ם סובר שמצוות חנוכת המזבח היא אינה לדורות אלא הייתה מצווה זמנית וחד-פעמית בלבד[3] - כאשר נחנך המזבח בפעם הראשונה על ידי משה רבנו. הרמב"ן חולק עליו, וסובר שחנכת המזבח היא אכן מצווה לדורות. לדעת החזון איש המצווה אינה מתקיימת כאשר רק נפגם המזבח ואז תוקן. לפי זה, טוען החזון איש, מצוות חנכת המזבח התקיימה בחנוכת בית המקדש הראשון כאשר הושלמה בנייתו בידי שלמה, בחנוכת בית המקדש השני כאשר הושלמה בנייתו בידי עזרא הסופר, ובחנוכתו העתידית של בית המקדש השלישי בגאולה.
בחג החנוכה
עריכהבשנת 164 לפנה"ס, באחד הקרבות במהלך מלחמת החשמונאים כנגד ממלכה הסלאוקית, השיגו החשמונאים ניצחון שאפשר להם לשחרר את בית המקדש, לטהר אותו ולשקם את המזבח. החשמונאים הרסו את המזבח הישן ובנו חדש במקומו, את הריסות המזבח הישן שמרו בלשכת החותמות שבבית המוקד. בשעת ניצחון זו ערכו החשמונאים את חנכת המזבח החדש בהקרבת קרבנות ובחגיגות שמחה.
"ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים, ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה, ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים. ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם, ויפארו את פני ההיכל בעטרות ובמגיני זהב ויחטאו את השערים ואת לשכות הכוהנים, וישימו את הדלתות. ותהי שמחה גדולה בכל העם כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם. ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'."
— ספר מקבים א' פרק ד' פס' נ"א- נ"ז
על שמה של חנכת המזבח, כנראה, נקבע השם "חג החנוכה" לחג שמציין בדיעבד גם את ניצחון הקרב המפורסם בו שיקמו את המזבח, וגם את השלמת תהליך העצמאות מין הסלאוקים שקרה בהמשך.
לקריאה נוספת
עריכה- אנציקלופדיה תלמודית, כרך ט"ז, ערך חנוך כלי המקדש.
קישורים חיצוניים
עריכה- חנוכת המזבח על ידי החשמונאים לשעה ולדורות - מאמר מאת הרב יהודה זולדן באתר ישיבה.
- חנכת המקדש באתר אנציקלופדיה יהודית.
- מידע על חנוכת המזבח בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ לאחר שנטמא בידי היוונים והיה פסול לשימוש.
- ^ פירוש המשניות לרמב"ם על המשנה, מסכת מנחות, פרק ד', משנה ד'.
- ^ "קנאת סופרים" לספר המצוות מסביר, שאומנם הרמב"ם מסכים עם הרמב"ן, שחנוכת המזבח הנה מצווה לדורות, והסיבה לאי-הזכרת מצווה זו במניין המצוות היא משום שמספר הקרבנות בעת חנוכת המזבח היה שונה מפעם לפעם.