חנן בן יגדליהו

חנן בן יגדליהו הוא דמות מקראית המוזכרת בתנ"ך פעם אחת בלבד, בספר ירמיה. על פי המתואר במקרא, לבניו של חנן הייתה לשכה בבית המקדש אשר שכנה ליד לשכות השרים, ומעל ללשכת מעשיהו בן שלֻם שומר הסף. הרקע לאזכור המקום בספר הוא שירמיהו מביא אל לשכת בניו של חנן את בני בית רכב, ומבקש מהם לשתות יין.

וָאָבִא אֹתָם בֵּית יְהֹוָה אֶל לִשְׁכַּת בְּנֵי חָנָן בֶּן יִגְדַּלְיָהוּ אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אֵצֶל לִשְׁכַּת הַשָּׂרִים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְלִשְׁכַּת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן שַׁלֻּם שֹׁמֵר הַסַּף.

— ספר ירמיה, ל"ה, ד'

מכינוי של חנן כאיש האלוהים מסבירים הפרשנים המסורתיים שהוא כנראה היה נביא. גם במחקר מקובל לומר שזהו כינוי לנביא.

העדות על מיקומה המדויק של לשכת בניו של חנן משמשת כנקודת מחלוקת עבור חלק מן החוקרים. יחד עם מספר מקומות נוספים במקדש, היא מציינת בדיוק רב ובפירוט את מיקומם של אתרים שונים במקדש. יש בקרב החוקרים רבים שמוצאים בציון המקומות הגאוגרפיים עדות למהימנותם של הכתובים, אחרים רואים בכך סימן של תיחכום ספרותי של מחברי סיפורים בדיוניים.

במדרש ישנה התלבטות האם איש האלוהים הוא חנן עצמו או שמא הכינוי מוסב על אביו, יגדליהו. מסקנת המדרש היא שחנן הוא איש האלוהים ויגדליהו הוא כינוי שזכה לו מפני הגדולה שניתנה לו על ידי האל.

מקור השם

השם חנן שכיח בחומר האפיגרפי בעברית, בפיניקית ובארמית. השם מופיע גם באוסטרקון מאותה תקופה. אולם בכל מקום שהוא בא קיים ספר אם יש לקרוא חָנָן או חָנֻן (בכתבי היתדות כתוב Khanunu). השם חנן נמצא גם בתעודות שבכתבי היתדות מארץ אשור ומניפור. השם הוא קיצורו של שם תאופורי המורכב בשם אלוהות כמו חננאל, חניאל או אלחנן.