חרוז הוא חפץ בעל נקב מפולש.

חרוזים

החרוז מחובר בדרך כלל לחרוזים אחרים באמצעות חוט או חבל בטכניקה הנקראת חריזה.

החרוזים נעשים בצורות שונות ובגדלים שונים. גודלם של החרוזים משתנה בין מילימטרים בודדים למספר סנטימטרים.

חרוזים עשויים מחומרים שונים כגון: זכוכית, פלסטיק, פימו, אבן, אבני חן, אבנים יקרות ואף מזרעים, מתכות, חרס, עיסת נייר, עץ ושרף.

היסטוריה

עריכה

חרוזים קדומים נתגלו מחומרים טבעיים של קונכיות, צדפים, עצמות בעלי חיים, חרס וזכוכית. חרוזים ידועים כאחת מצורות המסחר הקדומות ביותר של המין האנושי. שימוש ומסחר בחרוזים התקיים לאורך כל ההיסטוריה האנושית. הממצא העתיק ביותר של חרוזים הוא ממרוקו, ומתוארך לכ-150,000 שנה לפני זמננו.[1]

חרוזי זכוכית הופיעו לראשונה כ-6,000 שנה לפני זמננו במסופוטמיה וצפון סוריה. המילה "חרוזים" מוזכרת בתנ"ך פעם אחת בלבד.[2]

בשנת 2022 התגלה חרוז זהב בירושלים מתקופת בית ראשון. [3]

חרוזי זכוכית

עריכה

חרוזי הזכוכית העתיקים נוצרו בטכניקה שנקראת ליבה, שהיא טכניקה מורכבת לייצור ולכן אינה נפוצה במיוחד. הזכוכית עצמה עשויה מחומר טבעי שהוא תרכובת של קוורץ, סיד ומלחת. בתקופות קדומות לאחר הכנת תרכובת הזכוכית היו שופכים אותה לתוך קונוס העשוי חרס, ולאחר ההתקרשות היו שוברים את החרס על מנת להפריד את הזכוכית מהקונוס.

שימושים

עריכה

בני אדם משתמשים בחרוזים החל מהתקופה הפרהיסטורית לצורכי אמנות, אומנות, לשיבוץ בתכשיטים, בביגוד ובמגוון חפצי נוי, אביזרים וחפצים שימושיים. חרוזים שימשו גם באביזרי דת (לדוגמה - במחרוזת תפילה), וכקמעות מזל.

לקריאה נוספת

עריכה
  • Dubin, Lois Sherr. 1987. The History of Beads from 30,000 BC to the Present. London: Thames & Hudson
  • Sleen, Wicher Gosen Nicholaas. 1973. A Handbook on Beads. Liège: Librairie Halbart

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה