חתושה
חַתּוּשה או חַתּוּשַש[1] (בחתית: Ḫattušaš[2]) הייתה בירת הממלכה והאימפריה החתית. הריסותיה של חתושה שוכנות בצמוד לכפר בוע'זקוי (בטורקית: Boğazköy) בלולאת נהר הקיזילאירמאק אשר במרכז אנטוליה, כ־145 קילומטרים ממזרח לאנקרה.
 | |||||||
| שער האריות בחתושה | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידות | |||||||
| שטח |
261 הקטאר  | ||||||
| היסטוריה | |||||||
| תרבויות | חתים | ||||||
| תקופות | תקופת הברונזה | ||||||
| אתר ארכאולוגי | |||||||
| ארכאולוגים |
הוגו וינקלר, Peter Neve, Jürgen Seeher, הוגו וינקלר, Andreas Schachner, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה | ||||||
| אתר אינטרנט |
https://muze.gov.tr/muze-detay?SectionId=BGO01&DistId=MRK | ||||||
| מיקום | |||||||
| מדינה |
 טורקיה | ||||||
| קואורדינטות | 40°01′11″N 34°36′55″E / 40.019722222222°N 34.615277777778°E | ||||||
  | |||||||
לפני המאה ה-20 לפנה"ס, הוקם במקום יישוב על ידי חאתים מקומיים על גבי שכבות של יישוב עתיקות אף יותר. במאות ה־19 וה־18 לפנה"ס הגיעו למקום סוחרים מאשור שביקשו לבסס את קו הסחר האשורי באנטוליה והקימו תחנת סחר באזור נספח לעיר (כּרוּם כּנֵש). מרכז רשת הסחר האשורית שבאנטוליה התבסס בנשש המזוהה עם האתר הארכאולוגי קילטפה. האשורים הציגו לעיר את הכתב אשר שימשם ברישום עסקאות.
תיארוך פחמן-14 של שכבת יישוב מתום המאה ה־18 לפנה"ס העלה כי העיר נשרפה בתקופה המדוברת. מחריבה הוא כפי הנראה אניתש בן פיתחנש מלך קושרש. בסיס הסברה במצבה אשר הותיר אניתש בעיר, ואת האיום אשר חרט עליה: "בליל לקחתי את העיר בכוח; זרעתי זרעים היכן שהיא עמדה. אם ינסה מלך כלשהו ליישב את חתוש אחרי, מי ייתן ואל מזג האוויר השמימי יכה בו."
כעבור דור אחד, בחר מלך חתי באתר כמושבו ובירתו. החתים, דוברי שפה הודו־אירופאית, עקרו לאזור ללא אלימות ניכרת או הגירות רחבות. חתוש החאתית הפכה לחתושה החִתית, והמלך לקח את השם חתושיליש הראשון, "איש חתושה". מלך זה סימן את תחילתה של שושלת המלכים החתיים, מהם ידועים לחוקרים בני זמננו 27 בשמם.
בשיאה העיר כיסתה 1.8 קילומטרים רבועים והורכבה מחלקים פנימיים וחיצוניים, שניהם מוקפים בחומות חזקות אשר הוקמו בימי שופילוליומש הראשון. העיר הפנימית כיסתה כ־0.8 קילומטרים רבועים, ובה שכן מרכז העיר על בנייניו המנהליים והמקדשים.
מדרום לאזור הפנימי שכנה העיר החיצונית אשר שטחה היה כקילומטר רבוע. שעריה המשוכללים קושטו בתבליטי לוחמים, כפירים וספינקסים. ארבעה מקדשים מוקמו בעיר החיצונית סביב לאכסדרה, יחד עם בניינים בעלי אופי חילוני ובתי מגורים. מחוץ לחומות מוקמו בתי הקברות, אשר ברובם, התגלו סימני שריפת גופות.
הפריגים תקפו את העיר בסביבות שנת 1200 לפנה"ס, אם כי לא ברור אם הם שהובילו להתמוטטות האימפריה החתית או נשאבו לריק שנוצר בעקבות קריסתה. חורבן חתושה נחשב למרכיב מרכזי במשבר כללי שפקד חלקים גדולים של הסהר הפורה והאגן המזרחי של הים התיכון, במעבר מתקופת הברונזה לתקופת הברזל, שהוביל לנדידת העמים הגדולה, ביניהם 'גויי הים'. חורבות העיר עמדו נטושות, עד בוא המשלחות הארכאולוגיות. משנת 1906, עמלו אנשי החברה האוריינטלית הגרמנית (Deutsche Orient-Gesellschaft), בראשות הוגו וינקלר על החפירות בעיר. חפירותיהם נפסקו בשנות מלחמות העולם ושנות המשבר.
אחת התגליות החשובות ביותר הייתה ארכיון חתושה, הארכיון המלכותי אשר הכיל לוחות טיט רבים, ובהם התכתבויות רשמיות, חוזים, ספרי חוקים, נוהלי פולחן דתי, נבואות וספרות המזרח הקרוב הקדום. בארכיון נמצא תיעוד בשש שפות: חתית, אכדית שהייתה שפת הדיפלומטיה במזרח הקדום, שתי שפות ילידות (אוטוכטוניות) שהיו בשימוש באנטוליה לפני בוא החתים: חורית וחַאתִית (שפת החאתים) וכן השפות הלווית והפַּלַאית (אנ') (הפלאית הייתה מדוברת לתקופה קצרה באזור קטן בצפון-מרכז אנטוליה ונעלמה).[3]
אחד הלוחות החשובים ביותר היה חוזה שלום בין המצרים והחתים המתוארך לימי רעמסס השני. העתק של המסמך מוצג בבניין האו"ם בניו יורק כדוגמה לאחד מהסכמי השלום הקדומים ביותר. אף על פי שכ־30,000 לוחות שנתגלו בחתושה מהווים את קובץ הספרות החתית המרכזי, גנזכים אחרים התגלו באנטוליה באתרים כטָבּיגַה ושָפּינֻוַה. הממצאים מאתרים אלו מוצגים במוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול ובמוזיאון לתרבויות אנטוליה באנקרה.
העיר חתושה נכללת בין תשעה אתרי המורשת העולמית של טורקיה שהוכרו על ידי אונסק"ו.
לקריאה נוספת
עריכה- איתמר זינגר, החתים ותרבותם, פרק 3 – "חַתֻשַה, בירת ממלכת החִתים", מוסד ביאליק, 2009, עמ' 109–124
- אהרון קמפינסקי, חתושה – בירת האימפריה החיתית, קדמוניות ח, 1975, עמ' 2–17
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- חתושה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- החפירות בחתושה, באתר המוסד הגרמני לארכאולוגיה
- הגרסה החתית לחוזה השלום עם רעמסס
- תמונות מחתושה וקישורים לאתרים נוספים בנושא
הערות שוליים
עריכה- ^ שמות חתיים של מקומות, אלים ואנשים יכולים להיות מתועתקים עם סיומת ־ש, המציינת את יחסת הנושא (nominative case), או בצורה הבסיסית ללא היחסה; בספרות המקצועית רווחת יותר השיטה השנייה. ראו איתמר זינגר, החתים ותרבותם, מוסד ביאליק, 2009, עמ' ט.
- ^ Hans Gustav Güterbock, The Deeds of Suppiluliuma as Told by His Son, Mursili II (Continued), Journal of Cuneiform Studies 10, 1956, עמ' 98 doi: 10.2307/1359312
- ^ איתמר זינגר, החתים ותרבותם, מוסד ביאליק, 2009, עמ' 11