טארגה פלוריו

טארגה פלוריו (באיטלקית: La Targa Florio) היה מרוץ סיבולת למרחק ארוך למכוניות ספורט אשר נערך בין השנים 1906–1977.

טארגה פלוריו

ענף	מרוץ מכוניות
תאריך ייסוד	1906
תאריך פירוק	1977
עיר מארחת	סיציליה
הכי הרבה זכיות	פורשה (11 זכיות)
www.targa-florio.it
קואורדינטות	37°56′52″N 13°47′10″E

הטארגה פלוריו היה לחלק מרכזי באליפות העולם למכוניות ספורט בין השנים 1955–1973, ועל כן נחשב לאחד מן המרוצים היוקרתיים ביותר. המרוץ התקיים בכבישים ציבוריים בהרי סיציליה כאשר בשנותיו הראשונות קוים במסלול המלא דרך כל האי סיציליה, ואילו בעשורים האחרונים לקיומו קוצר המסלול לאורך של 72 קילומטר ונערך מסביב לרכס הרי מדוניה בלבד אשר הוקפו 11 פעמים. בשנת 1977 בוטל המרוץ מסיבות בטיחותיות.

היסטוריה

מרוץ הטארגה פלוריו נוסד בשנת 1906 על ידי התעשיין האיטלקי האמיד וינצ'נצו פלוריו. המרוץ נחשב לאחד הקשים ביותר באירופה כאשר בגרסתו המקורית כלל 3 הקפות באורך 148 ק"מ כל אחת ומרחק כולל באורך 446 ק"מ של מסלול המורכב מכבישים הרריים תלולים הכוללים עליות רבות ועקומות חדות, ובגבהים בהם נעשו לעיתים קרובות שינויים קיצוניים באקלים. את המרוץ הראשון אשר נערך בשנת 1906 ניצח הנהג אלסנדרו קניו במהלך מרוץ שארך 9 שעות ומהירות ממוצעת של 50 קמ"ש.

עד לשנות ה-20 הפך מרוץ הטארגה פלוריו לאחד מן מרוצי המכוניות החשובים ביותר באירופה, כאשר בשנים אלו עדיין לא נוסד מרוץ 24 השעות של לה מאן.

בשנת 1953 נוסדה תחרות אליפות העולם למכוניות ספורט של הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA) כאשר החל משנת 1955 ועד לשנת 1973 היווה מרוץ הטארגה פלוריו חלק מרכזי באליפות העולם. את מרוץ 1955 ניצחה קבוצת מרצדס בנץ לאחר שזכתה בשני המקומות הראשונים, הצוות הראשון כלל את הנהגים סטירלינג מוס ופיטר קולינס, והצוות השני כלל את הנהגים חואן מנואל פנג'יו וקרל קלינג.

גרסאות המסלול

במהלך שנות קיומו של המרוץ נעשה שימוש במספר גרסאות של מסלולים. מסלול הגרנדה (Grande) המקורי כלל הקפה אחת באורך 148 ק"מ, בגרסה זו נעשה שימוש בין השנים 1906-1911 ועוד פעם אחת נוספת בשנת 1931. בין השנים 1912-1914 המרוץ נערך על פני הקפה אחת במסלול באורך 975 ק"מ מסביב לסיציליה, אשר התארך ל-1,080 ק"מ בשנים 1948-1950. מסלול הגרנדה המקורי בן 148 הק"מ קוצר פעמיים: פעם אחת ל-108 ק"מ תחת השם מדיו (Medio) כאשר בגרסה זו נעשה שימוש בין השנים 1919-1930, ופעם נוספת קוצר למסלול בן 72 ק"מ תחת השם פיקולו (Piccolo) כאשר בגרסה זו נעשה שימוש בין השנים 1932-1936 ובין השנים 1951-1958.

נקודת הזינוק והסיום של המרוץ הייתה בקומונה צ'רדה. הקפת המסלול נערכה נגד כיוון השעון וכללה שינויי גובה של החל מ-600 מטרים ועד לירידה לגובה פני הים מהעיירה קלטבוטורו לעיירה קולסאנו.

נהגים רבים העידו כי רמת הקושי של מסלול מרוץ הטארגה פלוריו הייתה חסרת תקדים וחוויית הנהיגה האתגרית לא דמתה לאף מסלול אחר בעולם מלבד הנורבורגרינג, מסלול המרוצים הארוך ביותר בעולם (22.8 ק"מ) אשר תוכנן ונבנה לשם כך במיוחד. לשם השוואה רוב מסלולי המרוצים שנבנו מכילים עד כ-20 פניות כאשר הנורבורגרינג בתצורתו המלאה מורכב מ-174 פניות ואילו מסלול הטארגה פלוריו מורכב מ-2000 פניות בתצורת הגרנדה, 1300 פניות בתצורת מסלול מדיאו ו-800 פניות בתצורת פיקולו.

מנצחי המרוץ

אלסנדרו קניו מנצח המרוץ הראשון שנערך בשנת 1906

פיאט טארגה פלוריו

פורשה 911 מנצחת מרוץ 1973

אלפא רומיאו RL

פורשה 904 מנצחת מרוץ 1964

מרצדס-בנץ 300 SLR מנצחת מרוץ 1955

מזראטי 6CM מנצחת מרוץ 1937

פרארי 275

לנצ'יה סטראטוס

פורשה 908

הכרזה המקורית משנת 1906

שנה	נהגים	מכונית
1977	רפאל רסטיבו אלפונסו מרנדינו	שברון B36-ב.מ.וו
1976	אוג'ניו רנה ארמנדו פלורידיה	אוסלה PA4-ב.מ.וו
1975	נינו ואקרלה ארתורו מרצריו	אלפא רומיאו T33
1974	ז'ראר לרוס אמילקרה בלסטריירי	לנצ'יה סטראטוס
1973	הרברט מולר חיס ואן לנפ	פורשה 911
1972	ארתורו מרצריו סנדרו מונארי	פרארי 312PB
1971	נינו וקארלה טוינה הזמנס	אלפא רומיאו T33
1970	יוזף סיפרט בריאן רדמן	פורשה 908
1969	גרהרד מיטר אודו שוץ	פורשה 908
1968	ויק אלפורד אומברטו מליולי	פורשה 907
1967	פול הוקינס רולף שטומלן	פורשה 910
1966	ווילי מירס הרברט מולר	פורשה 906
1965	נינו וקארלה לורנצו בנדיני	פרארי 275P2
1964	קולין דייוויס אנטוניו פוצ'י	פורשה 904
1963	יואקים בונייה קרלו מריה אבטה	פורשה 718
1962	ווילי מירס ריקרדו רודריגס אוליבייה ז'נדבייה	פרארי דינו
1961	וולפגנג פון טריפס אוליבייה ז'נדבייה	פרארי דינו
1960	יואקים בונייה הנס הרמן	פורשה 718
1959	אדגר בארט וולפגנג זיידל	פורשה 718
1958	לואיג'י מוסו אוליבייה ז'נדבייה	פרארי 250
1957	פביו קולונה	פיאט 600
1956	אומברטו מליולי פריץ הושקה פון הנסטיין	פורשה 550
1955	סטירלינג מוס פיטר קולינס	מרצדס-בנץ 300 SLR
1954	פיירו טרופיי	לנצ'יה D24
1953	אומברטו מליולי	לנצ'יה D20
1952	פליצ'ה בונטו	לנצ'יה אוארלייה
1951	פרנקו קורטזה	פרייזר נאש
1950	מריו בורניג'יה ג'יאנקרלו בורניג'יה	אלפא רומיאו 6C
1949	קלמנטה ביונדטי אלדו בנדטי	פרארי 166
1948	קלמנטה ביונדטי איגור טראובצקוי	פרארי 166
1940	לואיג'י וילורזי	מזראטי 4CL
1939	לואיג'י וילורזי	מזראטי 6CM
1938	ג'יובאני רוקו	מזראטי 6CM
1937	ג'וליו סברי	מזראטי 6CM
1936	קונסטנטינו מג'יסטרי	לנצ'יה אוגוסטה
1935	אנטוניו בריביו	אלפא רומיאו P3
1934	אקילה ורצי	אלפא רומיאו P3
1933	אנטוניו בריביו	אלפא רומיאו 8C
1932	טציו נובולארי	אלפא רומיאו 8C
1931	טציו נובולארי	אלפא רומיאו 8C
1930	אקילה ורצי	אלפא רומיאו P2
1929	אלברט דיבו	בוגאטי טייפ 35
1928	אלברט דיבו	בוגאטי טייפ 35
1927	אמיליו מאטרסי	בוגאטי טייפ 35
1926	ברטולומאו קוסטנטיני	בוגאטי טייפ 35
1925	ברטולומאו קוסטנטיני	בוגאטי טייפ 35
1924	כריסטיאן ורנר	מרצדס אינדי 2.0
1923	אוגו סיבוצ'י	אלפא רומיאו RL
1922	ג'וליו מזטי	מרצדס GP\14
1921	ג'וליו מזטי	פיאט 451
1920	ג'וליו מזטי	נאצארו GP
1919	אנדרה בוילו	פיג'ו EXS
1914	ג'יובאני צ'ייראנו	SCAT
1913	פליצ'ה נאצארו	נאצארו טיפו 2
1912	סיריל סנייפ	SCAT
1911	ג'יובאני צ'ייראנו	SCAT
1910	פרנקו טוליו קריולאטו	פרנקו אטומובילי
1909	פרנצ'סקו צ'ופה	S.P.A
1908	וינצ'נצו טרוקו	איזוטה פרסקיני
1907	פליצ'ה נאצארו	פיאט
1906	אלסנדרו קניו	איטלה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טארגה פלוריו בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של טארגה פלוריו (באנגלית ובאיטלקית)