טבח החפים מפשע
טבח החפים מפשע (לעיתים: טבח התמימים) הוא סיפור המופיע בבשורה על-פי מתי בברית החדשה. לפי הסיפור, המלך הורדוס ביקש להשמיד את מי שלפי דברי חכמי המזרח (שלושת האמגושים) יהיה למלך היהודים, ולכן טבח את כל הילדים שמתחת לגיל שנתיים בבית לחם, המקום שבו נולד, לפי המסורת הנוצרית, ישו.
הסיפור
עריכהלפי הבשורה על-פי מתי, כאשר נולד ישו בבית לחם[1] הגיעו לירושלים "חכמים מן המזרח" שבאו לחלות את פניו של "מלך היהודים הנולד". כשנודע הדבר להורדוס, הוא כינס את הכהנים ואת החכמים ושאל היכן ייוולד המשיח, ואלה אמרו לו כי הוא ייוולד בבית לחם. הורדוס קרא לחכמי המזרח וביקש מהם ללכת לבית לחם ולחפש את הנער. "וכאשר תמצאו אותו", הכריז, "הודיעו לי כדי שאבוא ואשתחווה לו גם אני". חכמי המזרח אכן הלכו לבית לחם והונחו בדרכם על ידי כוכב שראו במזרח, עד לביתם של מרים ויוסף. כשראו את ישו הם נפלו על פניהם, השתחוו לרך הנולד והגישו לו מתנות: זהב, לבונה ומור. אחרי שהוזהרו בחלום שלא לחזור אל הורדוס, הם שבו לארצם בדרך אחרת.
אותו לילה נגלה מלאך בפני יוסף בחלומו, שהורה לו להימלט מזעמו של הורדוס למצרים. מרים, יוסף וישו נמלטו מצרימה.
כאשר הבין הורדוס שהחכמים הערימו עליו, זעם ושלח את אנשיו לרצוח את כל הפעוטות בבית לחם ובסביבותיה שמתחת לגיל שנתיים.
וַיַרְא הוֹרְדוֹס כִי הֵתֵלּוּ בוֹ הַמְגוּשִים וַיִקְצֹף מְאֹד וַיִשְלַח וַיַהֲרֹג אֶת־כָל־הַיְלָדִים אֲשֶר בְבֵית־לֶחֶם וּבְכָל־גְבוּלֶיהָ לְמִבֶּן־שְנָתַיִם וּלְמָטָה לְפִי הָעֵת אֲשֶר חָקַר מִפִי הַמְגוּשִים. אָז הוּקַם הַנֶאֱמָר בְפִי יִרְמְיָהוּ הַנָבִיא לֵאמֹר׃ קוֹל בְרָמָה נִשְמָע נְהִי וּבְכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָה עַל־בָנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָחֵם עַל־בָנֶיהָ כִי אֵינֶנּוּ׃
אחרי מותו של הורדוס ביקש יוסף לשוב לבית לחם, אך אחרי שהוזהר בחלום מפני בנו של הורדוס, יצא אל הגליל והתיישב בנצרת.
אמיתות הסיפור
עריכהלסיפור המופיע בבשורה על-פי מתי אין כל אסמכתה היסטורית. מקורות בני התקופה, ובמיוחד יוסף בן מתתיהו, מזכירים פעמים רבות מעשי אכזריות של הורדוס, אך אף במקור אחד בן התקופה אין אזכור לאירוע הדומה לטבח החפים מפשע. הסיפור מבקש לבאר כיצד נולד ישו בבית לחם, כראוי למי שמגשים את הנבואה, כביכול, בירמיהו, וכצאצא של דוד המלך (מורשת זרע ישי בנצרות),[2] ולהטעים כי בשורת מלכותו נודעה מלידה. הסיפור גם מבקש לבאר כיצד התגלגל ישו לנצרת, אף שנולד בבית לחם. בבשורה על-פי לוקס נדרשו יוסף ומרים, ארוסתו ההרה, לעבור מנצרת לבית לחם כי מוצאו של יוסף היה מעיר זו. אחרי לידתו של ישו שם ("כאשר היו שם מלאו ימיה ללדת והיא ילדה את בנה הבכור") מתבשרים רועים בשדה ממלאך האל כי עליהם לחלות את פניו של "המשיח האדון" וניתן להם סימן לזהותו: "תמצאו תינוק מחותל שוכב באבוס". סיפור הברכה הפלאית נמצא גם כאן, אך בלי אזכור לטבח החפים מפשע. לפי אורה לימור, מטרת הסיפור לא הייתה רק ליצור הקבלה בין ישו לדוד, מבחינת מקום לידתם, אלא גם ליצור הקבלה בין לידתו של ישו ללידתו של משה ועל ידי כך להציג את ישו כנותן התורה החדשה, ובד-בבד להקביל בין דמותו של הורדוס לזו של פרעה.[3]
הוגים נוצריים מנסים לטעון בזכות אפשריות האירוע, בטענה כי הורדוס נודע באכזריותו, וגורסים כי משום שבית לחם היה רק כפר קטן באותה תקופה, אפשר שמעשה הטבח לא עורר הד רב. עוד מציינים שרוב כתביו של יוסף בן מתתיהו על שלטונו של הורדוס נכתבו על פי ספריו של ניקולאוס איש דמשק, שהיה ידידו של הורדוס ולכן סביר שהשמיט ידיעות על מעשי הזוועות שלו.[4]
מסורות נוצריות אחרות מספחות לאירוע גם את יוחנן המטביל. לפי הפרוטו-אוונגליון של יעקב (22,3), אלישבע, אמו של יוחנן התינוק, ברחה מפני חייליו של הורדוס. בייאושה קראה אלישבע לעזרת האל. במענה לתפילתה נפער בפניה ההר, והיא הסתתרה בתוכו ביחד עם בנה. ברבות הימים זיהתה המסורת הנוצרית את מקום המסתור של אלישבע ויוחנן עם אבן בעין כרם (בכנסיית הביקור המודרנית מציגים אבן הכלואה בגומחת הקיר הדרומי, שם הסתתרו השניים לפי האגדה).
טבח התמימים במסורת הנוצרית
עריכההמסורת הנוצרית יחסה חשיבות רבה לאירוע הטבח בברית החדשה, אשר לו יש אותות עד ימינו. כך למשל מנהגים שונים התגבשו במרוצת הדורות לגבי ציון זיכרון לכבוד אירועי הטבח, כגון הענקת מעמד של קדושים מעונים לכל הילדים שנטבחו בידי צבאו של הורדוס, וכן הנצחה של יום בשנה לכבודם, כאשר כל עדה נוצרית קבעה יום-זיכרון משלה. כיום הכנסיות המערביות, לרבות הקתולית, האנגליקנית והלותרנית מנציחות את הטבח בתאריך ה-28 בדצמבר, הכנסייה האורתודקסית לעומתה מנציחה ב-27 וב-29 בדצמבר, ואילו הכנסייה הסורית-קתולית נוהגת להנציח את האירוע ב-10 בינואר.
התיעוד הראשון בהיסטוריה של הנצחת אירוע הטבח בידי הכנסייה הנוצרית מופיע בכתבי-יד משנת 485. פרודנטיוס (אנ') מזכיר את הטבח בדרשה שנכתבה לכבוד חג ההתגלות ב-6 בינואר, ובמאה ה-6 לספירה החלו מועדי הזיכרון לכבוד טבח התמימים וחג ההתגלות להתבדל האחד מהשני בליטורגיה הכנסייתית.
אם כן, במהלך ההיסטוריה נהגו מנהגים שונים בהקשר של החג. בימי הביניים נהגו שלל מסורות שונות ברחבי היבשת לגבי אירועי הטבח - כך למשל באזורים הצפוניים, יום הנצחת טבח התמימים היה לפסטיבל בקרב עמי צפון-אירופה, שבו היה נהוג להחליף תפקידים בין הילדים לבין המבוגרים, כמו בין מורים וכמרים, עם בישופים האמונים על שירותי הכנסייה. זו הייתה אולי הגרסה הנוצרית לחג הרומי-פגאני סטורנליה (Saturnalia) אשר נחוג בסמוך לתאריך שקבעה הכנסייה את מועד הטבח בלוח השנה שלה. כמו כן, באזורי צרפת ואנגליה של ימי הביניים היה ידוע מועד החג כיום המביא מזל רע, ולכן היה נהוג להימנע ככל הניתן מעבודה ביום החג. עדות למנהג ניתן למצוא ביומן הזיכרונות של פיליפ דה קומינס (Philippe de commynes), אחד משריו של לואי ה-11, המספר כי חש בחרדה בכל פעם שהיה צריך להודיע למלך על מקרה חירום ביום הקודש.
בספרד, אמריקה הלטינית ובפיליפינים, יום טבח התמימים ידוע עד ימינו כיום של מעשי קונדס, הדומה במקצת למנהגי אחד באפריל, ובעבר ילדים קתולים בספרד נהגו לתת את הצעצועים שלהם לכנסייה. בנוסף, בטְרִינִידַד וְטוֹבַּגּוֹ נהגו ילדים קתולים להעניק צעצועים ביום הטבח לכנסייה, כדי שיברכו עליהם.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ מארבעת ספרי הבשורה רק הבשורה על-פי לוקס עוסקת אף היא בנסיבות לידתו של ישו. שם מוסברת לידתו של ישו בבית-לחם, למרות מוצא משפחתו בנצרת, בכורח להיענות למפקד רישום תושבים של אוגוסטוס
- ^ אף סיפור זה מצוי רק אצל מתי ואצל לוקס
- ^ אורה לימור, בין יהודים לנוצרים - כרך ד, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 372
- ^ Maas, "Life of Christ" (1897), 38 (note)