טבת

חודש עברי
►► טבת ◄◄
יום טוב / שבתון חג שאיננו שבתון יום זיכרון או צום

טבתאכדית: ṭebētu[1][2]), הוא חודש בלוח הבבלי ובלוח העברי, החודש העשירי במספר לפי המסורת המקראית והרביעי לפי המסורת החז"לית. חודש זה חל בתחילת החורף בארץ ישראל.

בלוח הקבוע

עריכה

בחודש טבת 29 יום. א' בטבת יכול לחול בימים ראשון, שני, שלישי, רביעי ושישי. החודש מתחיל בשניים או שלושת הימים האחרונים של חג החנוכה: אם כסלו היה חודש מלא - שניים[3], ואם חסר - שלושה[4].

שם החודש וסמליו

עריכה

החודש מוזכר בשמו בתנ"ך, במגילת אסתר, המאוחרת לתקופת שיבת ציון: "בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת" (פרק ב', פסוק ט"ז). מקור שמו של החודש, כשמותיהם של שאר החודשים בלוח העברי, בגלות בבל.[5] בשפה האכדית, ממנה הגיעו שמות כל החודשים בלוח העברי, שם החודש היה טביתו – tebitu – שפירושו משהו שטובעים בו, השם נובע מהגשמים והבוץ העמוק אשר מאפיינים את החודש.[2] בביתא ישראל החודש נקרא טבית.

מזל החודש הוא מזל גדי.[6] בלוח השנה במגילות קומראן מזלו הוא מזל דלי. חודש טבת מקושר לשבט דן[7] או לשבט גד[8] או לשבט אשר[9] או לשבט יהודה[10].

מועדים עיקריים

עריכה

בהיסטוריה של עם ישראל

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ חודשי השנה העברית, באתר האקדמיה ללשון העברית, ‏8 בספטמבר 2015
  2. ^ 1 2 W. Muss-Arnolt, The Names of the Assyro-Babylonian Months and Their Regents, Journal of Biblical Literature 11, 1892, עמ' 160–176 doi: 10.2307/3268813
  3. ^ כ-74.5% מכלל השנים.
  4. ^ כ-25.5% מכלל השנים.
  5. ^ על כך מעיד אף תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק א', הלכה ב'.
  6. ^ ספר יצירה פרק ה' משנה ט"ז
  7. ^ רבי יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה, סוף שער ה'.
  8. ^ רבי אברהם בן עזריאל, ערוגת הבושם, חלק א' עמוד 289.
  9. ^ רבי פינחס ברבי יעקב הכהן, קידוש ירחים לחודש טבת.
  10. ^ רבי יהונתן אייבשיץ, יערות דבש, דרוש ב'.
  11. ^ רק בשנים חסרות (כ-25.5% מכלל השנים), ברוב השנים (כ-74.5%) רק א' וב' בטבת.