טדאוש פנקייביץ'
טדאוש פַּנְקְיֵיבִיץ' (בפולנית: Tadeusz Pankiewicz; 21 בנובמבר 1908 – 5 בנובמבר 1993) היה רוקח פולני וחסיד אומות העולם, שסייע ליהודים בגטו קרקוב בתקופת השואה. פנקייביץ' היה בעל בית המרקחת בשם "מתחת לעיט", שמוקם בכיכר זגודי שהייתה בתוך שטח הגטו. הוא סייע ליהודי הגטו בתרופות, בכסף ובמזון ואף זייף מסמכים על מנת לעזור ליהודי הגטו.
 | |
| טדאוש פנקייביץ' בחדר האחורי של בית המרקחת שלו. 1941 | |
| לידה |
21 בנובמבר 1908 סמביר, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
|---|---|
| פטירה |
5 בנובמבר 1993 (בגיל 84) קרקוב, פולין |
| מקום קבורה |
בית הקברות ראקוביצקי  |
| מדינה |
פולין |
| מקצוע | רוקח |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
|
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | טדאוש פנקייביץ' |
  | |
ביוגרפיה
עריכה,_18_Bohater%C3%B3w_Getta_(Ghetto_Heroes)_square,_Podg%C3%B3rze,_Krak%C3%B3w,_Poland.jpg)
_square,_Podg%C3%B3rze,_Krak%C3%B3w,_Poland.jpg)
פנקייביץ' נולד בסמבורזה שבפולין [דרושה הבהרה] כבנו של רוקח, ולמד לימודי רוקחות באוניברסיטה היגלונית בקרקוב. ב-1933 הועברו לידיו הבעלות והניהול של בית המרקחת של אביו, שהוקם ב-1910 ושכן בכיכר זגודי שבלב רובע פודגוז'ה. לקוחותיו עד המלחמה היו פולנים ויהודים כאחד.
במרץ 1941, תחת שלטון הכיבוש הנאצי, הוכרז רובע פודגוז'ה כגטו היהודי של קרקוב. לפנקייביץ' הוצע, כמו ליתר בעלי העסקים הפולניים ברובע שהפך לגטו, ובכללם ארבעה בתי מרקחת, לקבל חנות חלופית באזור הארי של העיר. פנקייביץ' היה היחיד שסירב להצעה והעדיף להישאר במקומו, בין השאר מתוך מחשבה שיצטרך להחזיר את המבנה החלופי לבעליו המקוריים לאחר הפסדם הצפוי של הגרמנים במלחמה. הוא קיבל אישור להמשיך לפעול במקום ואף להתגורר באותו בניין, ועובדות בית המרקחת קיבלו רישיונות מעבר שאיפשרו את המשך עבודתן במקום. פנקייביץ', וכן עוזרותיו, פעלו להציל את חיי היהודים באמצעים שעמדו לרשותם. פנקייביץ' היה הפולני היחיד שנותר לעבוד ולחיות בתוך גטו קרקוב עד לחיסול הגטו. מחנותו, חזה פנקייביץ' בפשעים שביצעו הגרמנים באוכלוסייה היהודית בגטו, ותיעד מעשים אלו ביומנו.
כששני חברי המחתרת הפולנית הורשו להיכנס לגטו לצורך ביצוע עבודות לכאורה הם הביאו עימם ניירות מזויפים, תעודות זהות, חותמות וכתבים של המחתרת. בית המרקחת שימש כנקודת חלוקה של החומר המחתרתי והמזויף. כמו כן, שימש בית המרקחת מקום לחלוקת אמצעים קוסמטיים ומזון, שהובאו על ידי ד"ר לודוויק ז'ורובסקי (רופא העיר הפולני שקיבל היתר כניסה לגטו). בית המרקחת שימש כמקום חלוקה בחינם לתכשירים, כגון מאות ליטרים של צבע לשערות, ששימשו זקנים ולבני-שיער על מנת להציל אותם מסיווג כבלתי כשירים לעבודה ועל כן כנידונים להשמדה.
יומנו של פנקייביץ'
עריכהיומנו של פנקייביץ', שבו תיעד את המתרחש בגטו, יצא מאוחר יותר כספר בשם "בית-מרקחת בגטו קרקוב". אחד הפשעים אותם תיעד פנקייביץ' אירע בסתיו 1941. כל היהודים שהתגוררו בסביבות העיר קרקוב הצטוו להתרכז בגטו קרקוב, כאשר יום הכיפורים היה המועד האחרון למעבר לתוך הגטו. לאחר חודשיים, ציוו הגרמנים להוציא מהגטו 1,000 איש בשל הצפיפות הרבה. הראשונים לסילוק היו הזקנים ומחוסרי העבודה. היודנראט והמשטרה היהודית, שמילאו אחר הפקודה, סחבו בלילה אנשים ממיטתם אל תחנת המשטרה, משם הוליכו אותם לכיוון מחנה פלאשוב.
הוקרה והנצחה
עריכהב-10 בפברואר 1983 הוענק לפנקייביץ' תואר חסיד אומות העולם מטעם יד ושם על פועלו שהיה כרוך בסכנת מוות, ועץ ניטע על שמו בשדרת חסידי אומות העולם בירושלים. באפריל אותה שנה נפתח מוזיאון במקום בו שכן בית המרקחת שלו. הוא נפטר בקרקוב ב-1993 ונקבר בבית העלמין רקוביצקי שבעיר.
לקריאה נוספת
עריכה- תדאוש פאנקייוויץ', בית-מרקחת בגטו קרקוב, בהוצאת יד ושם, 1985.
קישורים חיצוניים
עריכה
- על ספרו של פנקייביץ' באתר יד ושם (הקישור אינו פעיל, 20 באוגוסט 2021)
- טדאוש פנקייביץ', באתר יד ושם (באנגלית)
תאדאוש פאנקייוויץ', דף שער בספרייה הלאומית
