טוב שבגויים הרוג

חלק ממאמר המופיע בספרות חז"ל

טוֹב שֶׁבַּגּוֹיִים הֲרוֹג הוא חלק ממאמר המופיע בספרות חז"ל בשם רבי שמעון בר יוחאי. ביהדות המסורתית מספקים פרשנויות שונות למאמר, המעקרות או מחלישות את תוכנו.

ויכוח דתי בין מלומדים נוצרים ויהודים, חיתוך עץ של יוהאן פון ארמסשהיים מ-1483

המאמר שימש כטענה מרכזית נגד היהדות ברבים מהויכוחים עם הנוצרים והמוסלמים, כגון במשפט פריז, בוויכוח שהתנהל בין המומר ניקולס דונין לבין רבינו יחיאל מפריז.

מקור ונוסח המאמר

עריכה

המאמר מופיע במכילתא לפרשת בשלח:

ויקח שש מאות רכב בחור משל מי היו הבהמות... של הירא את דבר ה' נמצינו למדין הירא את דבר ה' הם היו תקלה לישראל מכאן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר טוב שבגוים הרוג טוב שבנחשים רצץ את מחו

המאמר מוזכר גם בתלמוד ירושלמי[1] ובמסכת סופרים[2]. במדרש תנחומא[3] מובא המאמר בלי הזכרת שמו של רשב"י.

פרשנויות

עריכה

בספרות היהודית קיים קונצנזוס שהמאמר אינו מהווה הוראה הלכתית כפשוטו, בכל מקום ובכל זמן. פוסקים רבים צמצמו את תחולתו למקרים מיוחדים, ויש שרואים בו 'פתגם בעלמא'[4] או 'ביטוי לתחושת כאב כלפי שונאי ישראל' ולא הדרכה מעשית הלכתית.[5]

בעלי התוספות מקבלים את המאמר להלכה, אך מצטטים בשם ירושלמי שהמדובר הוא בשעת מלחמה בלבד, ולא בזמן רגיל שעליו נאמרה הלכה אחרת – לא מורידין ולא מעלין, כלומר אין להסב מוות לגויים אך גם אין לעזור להם להינצל מסכנת מוות.[6] כדבריהם פסקו להלכה הרמב"ם[7] והשולחן ערוך.[8]

לדעת רבינו בחיי בן אשר הכלל 'טוב שבגויים הרוג' נאמר גם לא בשעת מלחמה, אך מתייחס רק לגויים המורדים באלוהים.[9]

יש שצמצמו את משמעות המאמר למצרים בלבד וגורסים 'טוב שבמצריים הרוג' לפי ההקשר שעוסק בעבדי פרעה. אך סביר להניח כי לא זו הגרסה המקורית.[10]

פירוש אפולוגטי למאמר הוצע לפני האפיפיור בוויכוח במאה ה-14, לפיו הכוונה היא 'טוב שבגויים' – הטוב שיש בגויים הוא 'הרוג', כלומר מה שהם הורגים את החוטאים בלי לחקור יותר מידי כדיני הסנהדרין.[11]

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה