טופולב Tu-134
טופולב Tu-134 (קוד דיווח נאט"ו: Crusty) הוא מטוס נוסעים דו-מנועי מתוצרת ברית המועצות. זהו אחד ממטוסי הנוסעים שהיו נפוצים ביותר במדינות ברית ורשה, אולם השימוש בו דועך בשל הגבלות על עוצמת הרעש בשדות התעופה.
 | |||||||
| טופולב Tu-134 | |||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מטוס נוסעים | ||||||
| קוד נאט"ו |
Crusty  | ||||||
| ארץ ייצור |
 ברית המועצות | ||||||
| יצרן | טופולב, Charkowski | ||||||
| טיסת בכורה | 29 ביולי 1963 | ||||||
| תקופת שירות | 1967 – 23 במאי 2019 (כ־52 שנים) | ||||||
| יחידות שיוצרו | 854 | ||||||
| משתמש ראשי |
| ||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
לאחר שחברת "סוד אוויאסיון" הצרפתית חשפה את הקרוול, שבו השתמשו לראשונה בשני מנועים בתוך מכלים בחלק האחורי של גוף המטוס, הזדרזו יצרני מטוסים אחרים להשתמש בתכנון חדשני זה. יתרונו של עיצוב זה הוא בזרימת אוויר חלקה על הכנף מבלי שפתח הפליטה ומכל המנוע יפריעו. כמו כן, עיצוב זה מפחית את הרעש בתא הנוסעים. אולם עיצוב זה חייב מחשבה עמוקה על סוגיית מרכז הכובד ביחס למרכז המטוס (אשר נמצא באזור הכנף). מייצבי הגובה הועלו לראש מייצב הכיוון, כדי לפנות מקום למנועים, מה שחייב את חיזוק המייצב, והוסיף למשקל המטוס בחלקו האחורי.
מנהיג ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב ביקר בשנת 1960 בצרפת, והתרשם עד מאוד מתא הנוסעים השקט של הקאראוול, וב-1 באוגוסט התקבלה במשרד התכנון טופולב הוראה רשמית לייצר מטוס טופולב Tu-124 בתצורת מנועים דומה (אשר סומל Tu-124A). בשנת 1961 עדכנה חברת התעופה הלאומית אארופלוט את המפרט הדרוש כך שהמטוס יוכל לשאת יותר נוסעים ומטען.
האב טיפוס הראשון, שמספרו CCCP-45075, טס לראשונה ב-29 ביולי 1963. אולם מספר חודשים מאוחר יותר, ב-22 באוקטובר, התרסק מטוס BAC 1-11 בריטי, בעל עיצוב דומה, וכל אנשי צוותו נהרגו. המטוס הזדקר זמן קצר לאחר ההמראה והתרסק. מייצבי הגובה נלכדו במערבולת אשר נוצרה בשל זרם הפליטה מהמנועים, מה שמנע את האפשרות להיחלץ מההזדקרות. מהנדסי טופולב שינו את העיצוב בהתאם והגדילו את שטח מייצבי הגובה ב-30% כדי לשפר את יכולת השליטה. כמו כן, דרישות כושר הנשיאה של איירופלוט הצריכו ייצורו של מנוע סולובייב D-30 - מנוע טורבו-מניפה משופר. ב-20 בנובמבר קיבל המטוס את הסימול Tu-134 באופן רשמי.
המטוס בולט בכמה החלטות תכנון יוצאות דופן. כך למשל, הכנף משוכה לאחור בזווית של 35 מעלות, לעומת 25 - 28 מעלות במטוסים דומים שיוצרו במערב. במנועים של המטוסים הראשונים שיוצרו לא היו מהפכי דחף, ועל כן המטוס הוא אחד המטוסים הבודדים אשר משתמשים במצנחי עצירה בעת הנחיתה. רוב המיכשור האלקטרוני פעל על זרם ישר. במטוס, כמו גם במטוסי נוסעים סילוניים סובייטיים מוקדמים אחרים, ישנו חרטום שקוף, אשר מקורו בטופולב 16, וכני נסע שבהם הגלגלים מנופחים בלחץ נמוך כדי להיות מסוגל לנחות על מסלולים לא-סלולים.
טיסתו המסחרית הראשונה של המטוס נערכה בספטמבר 1967, ממוסקבה לעיר הקיט סוצ'י אשר לחופי הים השחור.
בשנת 1968 החלו לתכנן בחברת טופולב גרסה משופרת של המטוס. הגוף הוארך ב-2.1 מטר, כדי לשאת נוסעים נוספים, והוספה יחידת כוח עזר בזנב. למנועים נוספו מהפכי דחף במקום המצנח המסורבל. הדגם המשופר, שסומן Tu-134A טס לראשונה ב-22 באפריל 1969, ונכנס לשירות מסחרי ב-9 בנובמבר 1970.
בסך הכול יוצרו 852 מטוסים, והם נמצאים עדיין בשימוש ברוסיה ובחבר המדינות, ובמדינות נוספות במזרח התיכון. כמה מטוסים הוסבו להיות מטוסי מנהלים מפוארים. חוקי הגבלת עוצמת הרעש בשדות התעופה גרמו להיעלמות המטוס משדות התעופה של אירופה, בשל מנועי ה-D-30 הרועשים שלו.
בעקבות התאונה בטיסה 9605 של רוסאייר שהתרחשה ב-20 ביוני 2011, דרש נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב ממשרד התחבורה הרוסי לזרז הליכי קרקוע כל מטוסי הטופולב Tu-134 וקרקוע מוחלט שלהם עד 2012. עם זאת, קרקועם הסופי בוצע רק בשנת 2019.[1]
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ ב-52- מעלות: נוסעים ירדו לדחוף מטוס שקפא, באתר ynet, 26 בנובמבר 2014