טיק קואנג דוק
טיק קואנְג דוּק (בווייטנאמית: Thích Quảng Đức; 1897 – 11 ביוני 1963) היה נזיר בודהיסט מווייטנאם שהשתייך לזרם המהאיאנה בבודהיזם. דוק שרף את עצמו למוות בצומת דרכים עמוס הנמצא בסייגון ב-11 ביוני 1963. כניסה למצב של מדיטציה עזרה לו לשמור על הכרה מלאה ולא לנוע עד אשר נשרף כליל. טיק קואנג דוק פעל מתוך מחאה על רדיפת הבודהיסטים על ידי ממשלת דרום וייטנאם ונשיאה נו דין דיים. תמונות ההקרבה העצמית של טיק קואנג הופצו בעולם כולו וגרמו לשינויים במדיניותו של דיים. מלקולם בראון, הצלם שנכח באירוע, זכה בפרס פוליצר על תמונתו של טיק קואנג שצילם בזמן שריפתו העצמית. דייוויד הלברשטאם, כתב מטעם הניו יורק טיימס, זכה אף הוא בפרס על כתיבתו על הנושא. גופתו של טיק קואנג נשרפה מחדש לאחר מותו, כפי הנהוג בבודהיזם, אך לבו, לפי הטענה, נשאר ללא פגע - מה שהתפרש כאות וסימן לחמלה שסימל האיש. הבודהיסטים הכירו בטיק קואנג כבודהיסטווה - תוארו של אדם שהגיע להארה, אך דחה את הכניסה לעולם הבא על מנת לעזור גם לאחרים להגיע אליה - ובכך הועצמה השפעת מותו על נפשם של רבים.
 | |
| תמונתו של טיק קואנג דוק בעת הקרבתו העצמית | |
| לידה |
1897 הוי חאן, אנם, הודו-סין הצרפתית  |
|---|---|
| התאבד |
11 ביוני 1963 (בגיל 66 בערך) סייגון, דרום וייטנאם |
| שם לידה |
Lâm Văn Tức |
| מדינה |
הודו-סין הצרפתית, וייטנאם, דרום וייטנאם |
| כינויים נוספים | Bồ Tát Thích Quảng Đức |
| תפקיד |
יושב ראש הטקסים של קהילת הנזירים הבודהיסטים ראש המנזר Phước Hòa Pagod |
| השקפה דתית |
מהאיאנה |
  | |
התאבדותו של טיק קואנג הגבירה את הלחץ הבינלאומי שהופנה כלפי הנשיא דיים, וגררה אותו להצהיר על רפורמה ביחס המדינה לבודהיסטים. למרות זאת, הרפורמה הוצאה לפועל לאט מאוד ולא באופן נרחב - דבר שהוביל להחרפה במאבק הבודהיסטים. עם הגברת המחאה, הצבא הרפובליקני של וייטנאם, אשר היה נאמן לאחיו של הנשיא, פשט ברחבי המדינה על בתי התפילות של הבודהיסטים, וגרם למוות ולנזק בהיקף רחב מאוד. מספר נזירים המשיכו בדרכו של טיק קואנג דוק ושרפו את עצמם למוות. בסופו של דבר, הפיכה צבאית הביאה למותו של נו דין דיים.
אקט ההקרבה של טיק קואנג דוק נחשב עד היום לסמל עוצמתי של חמלה ודבקות במטרה, ולנקודת מפנה בהיסטוריית הבודהיזם בווייטנאם אשר הובילה, בסופו של דבר, לשינוי המשטר.
ביוגרפיה
עריכה
פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: תעתיק שמות שגוי.כמעט כל המידע על חייו של טיק קואנג דוק נגזר ממה שהופץ על ידי הארגונים הבודהיסטים לאחר מותו המתוקשר. טיק קואנג נולד בכפר הוי חאן (אנ'), מחוז במרכז וייטנאם. טיק קואנג היה אחד משבעה ילדים שהיו להוריו, האם היוו יונג ונגיויין טהי נויונג. הוא נולד בשם לאם וואן טיוק, אך בגיל שבע עזב את החיים הגשמיים ולמד את תורת הבודהיזם תחת Hòa thượng Thích Hoằng Thâm (הווא טויונג טיק הואנג טאם), אשר היה דודו מצד אימו ומדריכו הרוחני. דודו גידל אותו כאילו היה בנו שלו, מה שכנראה עודד את אביו לשנות את שמו ל-Nguyễn Văn Khiết (נגיואן וואן קהיהלט). בגיל 15 טיק קואנג נדר את נדר ה-śrāmaṇera (תרגום: Samanera, סאמאנרה) דבר הנחשב כצעד ראשון לפני הפיכתו לנזיר, ואכן בגיל 20 הוסמך כנזיר תחת שמו החדש Thích Quảng Ðức (טיק קואנג דוק). לאחר הסמכתו, פתח במסע להר מבודד במחוז אחר בווייטנאם, על מנת לחיות בבדידות ובניתוק מן החברה במשך שלוש שנים. בהמשך חייו הקים מנזר תפילה בודהיסטי הנקרא Thien Loc (טיהן לוק), וממוקם בקרבת אותו ההר.
בתום תקופת התבודדותו, החל במסעות במרכז וייטנאם על מנת לממש את עיקרון הדהרמה. לאחר שנתיים התבודד שוב במנזר Sac Tu Thien An (סאק טיו טיהן אאן). ב-1932 מונה להיות משגיח באיגוד הבודהיסטי ב-Ninh Hòa, ולאחר מכן משגיח הנזירים במחוז ביתו אשר ב-Khánh Hòa. במשך תקופתו במרכז וייטנאם היה אחראי על בנייתם של כ-14 מקדשים. ב-1934 עבר לדרום וייטנאם והקדיש את זמנו להפצת תורת הבודהיזם שם. טיק קואנג בילה שנתיים בקמבודיה ולמד שם את מסורת הטהרוואדה, זרם נוסף בבודהיזם. לאחר שחזר מקמבודיה פיקח על בנייתם של 17 מקדשים נוספים - ובסך הכל היה אחראי לבנייתם של כ-31 מקדשים בחייו, האחרון שבהם מקדש ה- Quán Thế Âm, אשר נמצא ב-Phú Nhuận במחוזGia Dinh, פרבר של סייגון. הרחוב בו נמצא המקדש נקרא כעת על שמו של טיק קואנג. לאחר שבניית המקדש הסתיימה טיק קואנג מונה ליושב ראש הטקסים של קהילת הנזירים הבודהיסטים-וייטנאמים, וראש המנזר Phuoc Hoa (פהיוהוק הווא), אשר היה הראשון שאימץ את האיגוד ללימודי בודהיזם בווייטנאם (ABSV). כשמשרדי ABSV עברו למנזר Xá Lợi, המנזר הראשי בסייגון, טיק קואנג התפטר מתפקידו כראש המנזר על מנת להתרכז באימוני הבודהיזם האישיים שלו.
רקע דתי
עריכהבווייטנאם קיימים מספר דתות וזרמים, אולם הבודהיסטים קיימים ברוב שנע בין 70 ל-90 אחוז. הנשיא נו דין דיים (Ngô Đình Diệm) היה חלק ממיעוט וייטנאמי-קתולי, ונהג לרדוף בהיקף רחב מדינויות רבות על רקע דעות היסטוריות קדומות. נוסף על כך הממשלה כולה העדיפה את הזרם הקתולי, דבר שהתבטא בהקצאת אדמות, הסכמים עסקיים, הקלות מיסים ועוד.
נו דין דיים טען פעם בפני קצין עליון, ללא ידיעתו שאותו הקצין בודהיסטי: "אתה יכול לשלוח את הקצינים הקתולים שלך למקומות הרגישים ביותר. ניתן לבטוח בהם". חוסר השוויון הבוטה לטובת הקתולים גרר רבים מהקצינים בצבא הרפובליקני-וייטנאמי להמיר את דתם לדת הקתולית תוך אמונה שהקריירה הצבאית שלהם תלויה בכך. בנוסף, ההפצה של כלי נשק לכפרים על מנת שיוכלו להגן על עצמם ניתנו אך ורק לקתולים. הבודהיסטים התבקשו להמיר את דתם, אחרת נתקלו בסירוב.
היו מספר כמרים קתולים שהקימו צבאות פרטיים משל עצמם, ובצבאות אלו נכפתה המרה, ונוצרו בזיזה, הפגזה והריסה של בתי התפילות של הבודהיסטים. הממשלה בחרה להעלים עין ממקרים אלו. מספר כפרים בודהיסטים החליטו להמיר דתם על מנת לקבל עזרה, או לחלופין למנוע הסלמות ומתקפות משלטונו של נו דין דיים. בהמשך יוסד חוק אשר נכפה על הבודהיסטים מטעם צרפת, אשר הצריך היתר רשמי לשלוט בפעילויות הציבוריות של הבודהיסטים. הנשיא נו דין דיים תמך בחוק זה. הקתולים גם "נהנו" מפריבילגיה נוספת של פטור ממס הקורווה, אשר לא חל עליהם כלל, אף על פי שהממשלה כפתה אותו על כל שאר האזרחים. הכנסייה הקתולית הייתה בעלת האדמות הגדולה ביותר בארץ, ונהנתה גם מפטורים שונים מטעם הממשלה בכל הנוגע לעניין הנכסים והקרקעות. כמו כן, כל אדמה שהייתה בבעלות הכנסייה קיבלה אוטומטית "פטור" מכל רפורמה או תיקון חוקתי. דגל הוותיקן הונף בקביעות בכל אירוע ציבורי נרחב בדרום וייטנאם, ובשנת-1959 נו דין דיים הקדיש את הארץ למרים.
אי שביעות הרצון הממושכת של הבודהיסטים התפרצה בחג הפאט דאן (המכונה וֶסאק (אנ') באזורים אחרים באסיה), יום ציון בודהיסטי לזכר חיו, מותו ומועד התעוררותו של גאוטמה הבודהה, בעקבות איסור מטעם הממשלה להניף את דגל הבודהיזם באותו יום החג. האיסור נמסר ימים ספורים לאחר שהקתולים הניפו בגאווה את דגל הוותיקן בחגיגות לכבוד הארכיבישוף נו דין טוק (Ngo Dinh Thuc), אחיו של הנשיא נו דין דיים. קהל נרחב של בודהיסטים מחה כנגד האיסור על ידי כך שהניפו את דגלי הבודהיזם בצורה נרחבת בחג, וצעדו לתחנת הפרסום של הממשלה. בתגובה כוחות הממשלה ירו אש חיה לכיוון המפגינים, וכך נרצחו תשעה בודהיסטים. נו דין דיים סירב לקחת אחריות על הנעשה והאשים את הוייטקונג במקרי המוות, דבר שגרר תגובות מחאה רבות, וקריאה לשוויון דתי. אירוע זה מוכר היום בשם "טבח הוּאֶה פאט דאן" (אנ') מכיוון שהתרחש בעיר הואה בחג הפאט דאן.
ההקרבה העצמית
עריכהב-10 ביוני, דובר מטעם הבודהיסטים הודיע בדיסקרטיות לכתבי ארצות הברית ש"משהו גדול" עומד להתרחש ביום שלמחרת בכביש שליד השגרירות הקמבודית אשר בסייגון. רוב הכתבים התעלמו מההצהרה מפני שמשבר הבודהיסטים נמשך כבר למעלה מחודש, ומכאן שאיננו אקטואלי. ביום שלמחרת מספר מצומצם מאוד של עיתונאים הגיעו למקום, הידועים מבניהם היה דייוויד הלברשטאם מטעם הניו יורק טיימס, ומלקולם בראון, אשר היה האחראי מטעם סוכנות הידיעות האמריקאית.
טיק קואנג דוק הגיע כחלק מתהלוכה שהחלה בבית תפילה אשר היה בקרבה. באותו העת היו במקום כ-350 נזירים בודהיסטים, אשר הגיעו לפני הגעתו של טיק קואנג דוק, ונשאו כרזות בעלי תוכן מחאתי באנגלית ובווייטנאמית. הם גינו את ממשלת נו דין דיים, את מדיניותו בנוגע לדת הבודהיזם, ודרשו שיקיים את הבטחותיו בנוגע לשוויון דתי. נזיר בודהיסטי נוסף הציע לשרוף את עצמו גם כן, אך טיק קואנג דוק סירב בתוקף.
ההקרבה עצמה אירעה בצומת ברחוב לי וואן דויט (Le Van Duyet). טיק קואנג דוק הגיע למקום עם מכונית, יחד עם שני עמיתיו, נזירים בודהיסטים נוספים שליוו אותו. נזיר אחד הניח כרית על הכביש, באמצע צומת הדרכים, והנזיר השני הוציא מתא המטען של המכונית חבית המכילה 5 גלוני בנזין. בזמן שהמפגינים יצרו מעגל סביבו, טיק קואנג דוק התמקם על הכרית שבכביש בתנוחת המדיטציה הידועה לבודהיסטים. עמיתו רוקן על ראשו את תוכן החבית. מיד לאחר מכן טיק קואנג דוק סובב בעדינות את שרשרת העץ שלו ודקלם את המילים: "Nam "Mô A Di Đà Phật" (בעברית: נאם מו אא די דא פאהט) אשר משמעותן היא "כבוד לאמיטאבהה בודהה" (Amitābha - אמיטאבהה הוא כינוי כבוד שמיימי וקדוש לגאוטמה בודהה) ומיד לאחר סיום דברים אלו טיק קואנג הדליק גפרור והצית את עצמו. הלהבות איכלו את בגדיו ובשרו, עשן שחור כבד העכיר את המקום.
מילותיו האחרונות של טיק קואנג דוק לפני הקרבתו העצמית תועדו במסמך שהשאיר לפני מותו:
"לפני שאסגור את עיני ואמשיך לעבר חזיונו של הבודהה, אני ברחשי כבוד פונה אל הנשיא נו דין דיים ומבקש ממנו לשקול לפעול בחמלה בפני אנשי האומה וליישם שוויון דתי על מנת לשמר לנצח את כוחה של המולדת. אני פונה אל הכמרים הנכבדים אשר מכירים בסנגהה ובערך הבודהיזם על מנת שיפעלו בסולידריות ויקריבו את ההקרבות הנחוצות על מנת להגן על הבודהיזם."
דייוויד הלברשטאם כתב: "גם אם הייתה בפני האופציה לצפות במחזה הזה שוב, הייתי בוחר שלא, פעם אחת הספיקה בהחלט. להבות איכלו את דרכן מתוך ישות אנושית. גופו באיטיות הצטמק וקמל. ראשו השחיר ונחרך. באוויר היה ריח של בשר אדם חרוך. גופו האנושי נאכל מהר מאוד בצורה מפתיעה. חוץ ממני, יכולתי לשמוע גם את ייבובם של הווייטנאמים אשר התאספו יחד. הייתי בהלם גדול מאוד אשר לא אפשר לי לבכות, מבולבל מדי מכדי לרשום הערות או לשאול שאלות, אובד עצות מכדי לחשוב. הוא לא הזיז שריר אחד, לא ביטא שום צליל, הופעתו השלווה יצרה ניגוד חד בינו לבין האנשים אשר ייבבו סביבו".
המשטרה אשר רצתה להגיע אל טיק קואנג נכשלה עקב כך שלא הצליחה לשבור את מעגל הכמורה האנושי, אשר היה מסביבו. אחד מן השוטרים התמוטט על הרצפה וביטא הערצה מוחלטת לאור פעולתו של טיק קואנג. רוב הנזירים אשר נוכחו במקום הוכו בתדהמה של שקט; מנגד, מספר נזירים החלו להתפלל. רבים מהנזירים, ואפילו עוברי אורח מוכי הלם השתטחו וזעקו לפני הנזיר הנשרף. אחד הנזירים הצהיר שוב ושוב במיקרופון, באנגלית ובווייטנאמית: "נזיר בודהיסטי שורף את עצמו למוות. נזיר בודהיסטי מת על רקע דתי".
לאחר כ-10 דקות בקירוב, גופתו של טיק קואנג דוק קרסה קדימה והאש דעכה. מספר נזירים כיסו את הגווייה השרופה עם תכריכים צהובים. לאחר מכן עטפו אותו, וניסו להכניסו לתוך ארון קבורה, אך לא ניתן היה לכופף פלגי הגוף, ואחת הזרועות בלטה מארון הקבורה בזמן שנשאו אותו לבית התפילה Xa Loi אשר במרכז סייגון. מחוץ לבית התפילה תלמידים פרשו כרזות דו-לשוניות (באנגלית ובווייטנאמית) אשר נכתב בהן: "נזיר בודהיסטי שרף את עצמו בשביל חמש בקשותינו". בשעה 13:30 קרוב לאלף נזירים התקהלו בתוך בית התפילה, בעודם מחכים לישיבה, בזמן שמחוץ לבית התפילה היה נוכח קהל גדול מאוד של אזרחים ותלמידים פרו-בודהיסטים, אשר יצרו מחסום בפני המשטרה, שניסתה "לפוצץ" את הישיבה. הישיבה הסתיימה לאחר זמן קצר וכולם פרט למאה נזירים עזבו לאיטם את המקום. מאוחר יותר באותו היום, כמעט אלף נזירים המלווים באנשי דת מדתות שונות חזרו לאתר השרפה. בערך בשעה 16:00, שלושים נזירות ושישה נזירים נעצרו על ידי המשטרה בשל כך שחסמו ישיבה דתית. זמן קצר לאחר מכן המשטרה הקיפה את בית התפילה, חסמה מעברים ציבוריים, ונתנה את הרושם לציבור שעומד להתרחש מצוד חמוש על ידי כך שלבשו ציוד נגד מהומות.
באותו הערב אלפי תושבי סייגון טענו שראו חיזיון של פניו של בודהה בוכה בשמיים בזמן שקיעת החמה.
ההלוויה ותוצאות ההקרבה העצמית
עריכהלאחר ההקרבה העצמית של טיק קואנג דוק, ממשלת ארצות הברית הגבירה מאוד את לחצה הפוליטי על הנשיא נו דין דיים, על מנת שיפתח מחדש את המשא ומתן בנוגע להסכמי הדת. נו דין דיים ארגן ישיבת חרום ממשלתית ב-11:30 ב-11 ביוני על מנת לדון במשבר הבודהיסטים, אשר לפי טענתו התדרדר. כתוצאה ממותו של טיק קואנג דוק, באותו היום הנשיא ביטל את ישיבת הממשלה ונפגש בדיסקרטיות עם מספר כמרים. ויליאם טרוהארט, שגריר ארצות הברית בדרום וייטנאם, הזהיר את נגיואן דינהה טהיואן (Nguyen Dinh Thuan), סגנו של הנשיא, הבהיר את הצורך המידי בהסכם, וטען שהמצב "עומד להגיע לנקודת שבירה מאוד מסוכנת" ושהוא מצפה ממנו להיפגש עם הבודהיסטים בהקדם. מזכיר המדינה של ארצות הברית דין ראסק הזהיר את שגרירות סייגון שהבית הלבן יכריז בפומבי שאיננו מכיר בשלטונם. הסכם אכן נחתם בין נו דין דיים ומנהיגי הבודהיסטים ב-16 ביוני.
התאריך אשר נקבע להלווייתו של טיק קואנג דוק היה ה-15 ביוני, ובאותו היום 4,000 אזרחים המתינו מחוץ לבית התפילה Xa Loi, רק על מנת להתאכזב בשל דחיית הטקס. ב-19 ביוני, שרידיו של טיק קואנג נישאו מבית התפילה Xa Lo אל בית הקברות הממוקם בצפון העיר (במרחק 16 קילומטרים מבית התפילה). באותו הטקס שרידיו של טיק קואנג דוק נשרפו מחדש ולאחר מכן נעשה טקס האשכבה הרשמי. בטקס נכחו כ-400 נזירים, זאת בעקבות הסכם שנעשה בין המשטרה לבין מנהיגי הבודהיזם.
סמליות הלב הנותר ללא פגע
עריכה
גופו של טיק קואנג דוק אמנם נשרף מחדש (כנהוג לפי מנהג הדת) במהלך ההלוויה, אך ליבו נותר בשלמותו ללא פגע. למעשה ליבו לא נשרף כלל, לא בזמן ההקרבה העצמית, ולא בשריפת שרידי גופו במהלך ההלוויה. למקרה יוחס פן קדוש, וליבו הושם בגביע זכוכית בבית התפילה Xa Loi. שריד הלב שנותר ללא פגע מיוחס עד היום כסמל לחמלה. טיק קואנג דוק הוכר והוערץ לאחר מכן כבודהיסטווה (Bồ Tát, תוארו של אדם שהגיע להארה אך דחה את הכניסה לעולם הבא על מנת לעזור לאחרים להגיע גם להארה), ולכן נזכר בקרב הבודהיסטים כבודהיסטווה טיק קואנג דוק (Bồ Tát Thích Quảng Đức).
ב-21 באוגוסט הצבא הרפובליקני של וייטנאם תקף את בית התפילה הבודהיסטי Xa Loi ובתי תפילה נוספים של בודהיסטים ברחבי וייטנאם. המשטרה החשאית התכוונה להחרים את שרידי גופו (אפרו וליבו) של טיק קואנג דוק, אך שני נזירים ברחו עם צנצנת האפר, ומצאו מחסה בבית המבצעים של ארצות הברית, אשר נמצא בסמוך. הצבא הרפובליקני נכשל בהחרמת הלב.
המיקום שטיק קואנג בחר לשרוף את עצמו (מול השגרירות הקמבודית) עורר שאלות רבות בנוגע לסמליות של אותה הבחירה. האחראי הפקידותי על השגרירות, צ'אלס פלוורהה, היה סבור שהמיקום נבחר על מנת להראות סולידריות עם הממשלה הקמבודית, אשר הייתה תחת שלטונו של הנסיך נורודום סיהאנוק. היחסים בין דרום וייטנאם וקמבודיה היו ידועים כיחסים מלאי איבה ומתח. בנאום שנשא הנסיך ב-22 במאי, האשים שליט קמבודיה את הנשיא נו דין דיים בייחסו שלא כהלכה כלפי הווייטנאמים והמיעוט הבודהיסטי ה-"קהמר" (Khmer, הקבוצה האתנית הגדולה בקמבודיה). העיתון הווייטנאמי "זמני וייטנאם" פרסם מאמר ב-9 באוגוסט אשר טען שנזירים קמבודים עודדו את המשבר הבודהיסטי. העיתון הצהיר שזה היה חלק מתרמית קמבודית להגדיל את המדיניות הנייטרלית שלה כלפי זרים אל דרום וייטנאם. צ'אלס פלוורהה ציין שנו דין דיים היה "מוכן ולהוט לראות את המשטר הקמבודי פועל נגד הפעולות של הבודהיזם".
נסיגתו של נו דין דיים
עריכה
הנשיא נו דין דיים עלה לשידור בתחנת רדיו בשעה 17:00 ביום מותו של טיק קואנג דוק, וטען שהוא מוטרד מאוד מן האירוע. הנשיא ביקש "שלווה ופטריוטיות" והכריז שיחודש המשא ומתן שהוקפא עם הבודהיסטים. הוא טען שהמשא והמתן התקדם בצורה מספקת, ובזמן של מתח דתי הוא מתכוון לנצל את תפקידו וכוחו כעריץ. הוא טען שאנשים קיצוניים סובבו את פני העובדות, והצהיר שהבודהיסטים צריכים "להתחשב בחוקה, במילים אחרות, בי".
שלושים קציני צבא מובחרים, אשר הובלו על ידי גנרל לי וואן טיי, הצהירו על עצמם כבעלי נכונות לבצע כל משימה אשר תופקד בידם על מנת להגן על החוקה והרפובליקה. ההצהרה הייתה למעשה "הצגה" אשר נועדה לסמא מפני קנוניה מתפתחת, על מנת להדיח את הנשיא מתפקידו. כמה מהחתומים על ההצהרה היו למעשה פעילים באופן אישי בהפיכה נגד הנשיא, אשר בסופו של דבר הובילה למותו בנובמבר.
מאדאם נו דינהה נהיו (Madame Ngo Dinh Nhu), אשת אחיו הקטן של הנשיא והיועצת הראשית של בעלה Dinh Nhu, אשר גם הוערכה כ"הגברת הראשונה" של דרום וייטנאם, טענה ש"אמחא בכפיי כשאראה מופע נוסף בו נזיר נצלה על האש", הערה אשר צוטטה מספר פעמים, והדגישה את חוסר שביעות רצונם של הבודהיסטים מן המצב הקיים ויחס השלטונות כלפיהם. בהמשך חודש יוני, ממשלת נו דין דיים טענה שטיק קואנג דוק היה מסומם לפני שאולץ לבצע התאבדות. הממשלה האשימה גם את מלקולם בראון (צלם האירוע), אשר נתן שוחד לטיק קואנג על מנת שישרוף את עצמו.
השפעה פוליטית ותקשורתית
עריכהתמונות מרגעי "ההקרבה העצמית", אשר צולמו על ידי הצלם מלקולם בראון, התפשטו במהירות בשירותים המקוונים, וכבר ביום שלמחרת הופיעו בעיתונים רבים ברחבי העולם. בשלב מאוחר יותר, הקרבתו העצמית של טיק קואנג דוק נחשבה כנקודת מפנה במשבר הבודהיזם וכנקודה הקריטית ביותר בשלטונו של נו דין דיים, אשר בסופו של דבר הובילה למותו. אף על פי שהתפוררות משטרו של הנשיא החלה עוד קודם לכן, ללא ספק פעולת ההקרבה העצמית של טיק קואנג דוק גרמה למפלתו הסופית, ונחשבת לנקודת ציון מרכזית במשבר הבודהיסטים. ההיסטוריון סת' ג'קובס טען ש"שום כמות של טיעונים לא יוכלו להחזיר למוטב את המוניטין של נו דין דיים, ברגע שתמונותיו של מלקולם בראון נחקקו במוחו של הציבור העולמי". ההיסטוריון האמריקאי הלן האמר תיאר את האירוע כמשהו ש"העלה חזיונות שחורים של רדיפה והתאמה זוועתית למציאות האסייתית, שמעבר להבנה של מדינות המערב". העיתונאי ג'ון מקלין, נציג רשמי מטעם השגרירות של ארצות הברית, הבחין בכך שהתמונה בעלת "אפקט משתק הבלתי ניתפס כלפי היחס לבודהיסטים, אשר הפך לסמל של טיב הדברים בווייטנאם". ווילאם קולביי, איש ביון אמריקאי מטעם הסוכנות הביון המרכזית בארצות הברית, טען כי נו דין דיים "טיפל במשבר הבודהיזם בצורה נוראית ואפשר לו להחריף. אבל אני לא חושב שהיה להם מה לעשות לאחר שהנזיר הבודהיסטי שרף את עצמו".
נשיא ארצות הברית ג'ון פיצג'רלד קנדי, אשר ממשלתו נתנה חסות לנו דין דיים, שמע לראשונה על מעשה ההקרבה העצמית של טיק קואנג דוק כאשר קרא את עיתון הבוקר (יום למחרת האירוע), ותוך כדי כך דיבר עם אחיו רוברט קנדי אשר היה התובע הכללי של ארצות הברית באותה העת. הנשיא טען ששיחתם נקטעה על ידו כשצעק "אלוהים אדירים!". מאוחר יותר הוא אמר ש"שום תמונת חדשות בעיתון, בשום שלב בהיסטוריה, לא חוללה כל כך הרבה ריגושים ברחבי העולם באותו הזמן". הסנאטור פרנק ז'רז', שגם היה חבר בוועדה המחוקקת בארצות הברית בנוגע ליחסי חוץ זרים, טען ש"מקרה כזה מזעזע לא נראה מאז רדיפתם של הנוצרים ברחבי האימפריה הרומית".
התמונות נמכרו באירופה בשנות השישים כגלויות, והרפובליקה העממית של סין החרימה מיליוני עותקים של אותן גלויות ברחבי אסיה ואירופה[דרוש מקור]. אחת מהתמונות של מלקולם בראון נשארה עד היום דבוקה למכונית בה טיק קואנג דוק הגיע לאירוע, ונחשבת לאטרקציה תיירותית.
עבור מלקולם בראון וסוכנות הידיעות האמריקאית, התמונות נחשבו להצלחה שיווקית מסחררת. ריי הרנדון, כתב ב"עיתונות הבינלאומית המאוחדת" (UPI) אשר שכח לקחת את המצלמה שלו באותו היום, ננזף בדיסקרטיות על ידי מעסקיו. UPI העריכו שבין 1.5 ל-2 מיליון אזרחים החליפו את עיתונם היומי לעיתון מטעם ה-AP לאחר האירוע.
עיתונו של נו דין דיים, "זמני וייטנאם", הגביר את התקפותיו על כתבים ועיתונאים מטעם ארצות הברית ועל הבודהיסטים. כותרות כמו "איומיו החדשים של בית התפילה Xa Loi" ו"קנוניית הרצח של הנזיר" ראו אור. מאמר אחד מאותו העיתון העמיד בסימן שאלה את היחסים בין הנזירים הבודהיסטים ובין התקשורת על ידי כך שהדפיס את הכותרת "כל כך הרבה ילדות קטנות יוצאות ונכנסות מבית התפילה Xa Lo". בהמשך באותו המאמר נטען שאותן הבנות היו למטרות זנות בשביל הכתבים.
מלקולם בראון זכה בפרס פוליצר על תמונתו, והתמונה עצמה הוכרה כ"תמונת השנה בעיתונות העולמית". התמונה יצרה הד עולמי רחב, וגם כיום נעשה בה שימוש במדיה התקשרותית. כך למשל, ב-1992 נעשה בתמונה שימוש באלבום הבכורה של להקת הרוק האנטי ממסדית Rage Against the Machine. בסדרת האנימציה הידועה סאות' פארק, בפרק 408, "Chef Goes Nanners" (ששודר ב-5 ביולי 2000) אחת הדמויות (שף) מחקה את הסיטואציה שתמונת השרפה העצמית חושפת, ומיד לאחר מכן אותה הדמות שורפת נזיר כאות מחאה על הדגל הגזעני של העיר.
תקדימים לאירוע והשפעתו
עריכה
למרות ההלם בו הרפובליקה המערבית הייתה שרויה, הצתות עצמיות של נזירים וייטנאמים לא נחשבו לדבר בלתי-רגיל. מקרי שריפות עצמיות בווייטנאם תועדו במשך מאות שנים, ולרוב נעשו בשם גאוטמה בודהה. כך, למשל, קיים תיעוד מ-1950 לשרפה עצמית בצפון וייטנאם שקדמה להתאבדותו של טיק קואנג דוק. לאחר כיבוש וייטנאם במאה ה-19, ניסו רשויות הודו-סין לעקור מן השורש את המנהג המגונה לטענתם, אך לא הצליחו בכך לחלוטין. במקרה אחד הצליחו הרשויות למנוע מנזיר וייטנאמי לשרוף את עצמו בהואה בשנת 1920, אך בסופו של דבר אותו נזיר הרעיב את עצמו למוות. במהלך שנות ה-20 וה-30, עיתוני סייגון דיווחו על מקרים רבים בהם נזירים שרפו את עצמם כאות מחאה לעניינים שונים.
קיים תיעוד של שרפה עצמית אשר התרחשה גם בסין בעיר חרבין ב-1948: נזיר התיישב בתנוחת מדיטציה על ערימה של נסורת עץ ושמן סויה, ושרף את עצמו למוות כמחאה נגד היחס לבודהיזם מצד הקומוניסטים, אשר בראשם עמד מאו דזה-דונג. נטען, כי גם ליבו של אותו הנזיר נשאר ללא פגע, בדומה לליבו של טיק קואנג דוק.
לאחר מותו של טיק קואנג, חמישה נזירים בודהיסטים שרפו את עצמם אוקטובר ב-1963, כשמשבר הבודהיזם בווייטנאם החריף. ב-1 בנובמבר הצבא הרפובליקני של וייטנאם יזם הפיכה מדינית, שבמהלכה נרצח הנשיא נו דין דיים. מספר נזירים המשיכו לשרוף את עצמם מאז, מסיבות שאינן קשורות לנו דין דיים, אלא בשל חוסר הכבוד לבודהיזם מצד השלטונות.
השריפות העצמיות לא פסחו גם על האמריקנים בסייגון. במקרה אחד, בנו הצעיר של קצין אמריקני התיז על עצמו בנזין והצית את עצמו. הוא הספיק להיכוות קשות לפני שהאש כובתה, וההסבר היחיד שסיפק לאחר האירוע היה: "רציתי לראות איך זה".
לטיק קואנג דוק קמו ממשיכים גם בארצות הברית - שהציתו את עצמם כאות מחאה על מלחמת וייטנאם. נורמן מוריסון, פציפיסט נוצרי, שפך על עצמו קרוסן ושרף את עצמו מתחת לחלונות משרדו של מזכיר ההגנה של ארצות הברית רוברט מקנמארה, בפנטגון, ב-2 בנובמבר 1965. אליס הרז, קשישה בת 82, שרפה גם היא את עצמה למוות באותה השנה, בדטרויט.
בתרבות הפופולרית
עריכהתמונתו של קואן דוק בוער, שצולמה בידי מלקולם בראון הופיעה על שער אלבומה הראשון של להקת המטאל האלטרנטיבי האמריקאית רייג׳ אגיינס דה מאשין.
