טלילה לוי בן-זכאי
טלילה לוי בן-זכאי (3 בדצמבר 1930 – 22 ביולי 2023) הייתה שחקנית תיאטרון, עיתונאית ותסריטאית ישראלית.
 | |
| לידה |
3 בדצמבר 1930 ירושלים, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה |
22 ביולי 2023 (בגיל 92) תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה | |
| תקופת הפעילות | 1951–2023 (כ־72 שנים) |
| בן זוג | אורי לוי |
  | |
_(cropped).jpg)
ביוגרפיה
עריכהטלילה בן-זכאי נולדה ב-1930 בירושלים, בת לשרה לבית טנצמן ויוחנן בן-זכאי לבית גלוברמן מסטולין שברוסיה הלבנה. גרה במעונות עובדים א' ולמדה בגימנסיה העברית רחביה בירושלים ובסמינר "אשכולי" לגננות. במקביל הייתה חברה בתנועת הצופים. בגיל 16 גויסה ל"הגנה" והוצבה בקורס קשר. יום לאחר החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה (1947) נשלחה לפתוח את תחנת הקשר בשכונת ימין משה, נוכח העיר העתיקה.
בנובמבר 1948 שוחררה מצה"ל כדי להשלים לימודיה בסמינר לוינסקי, בשל הצורך הלאומי בעובדי הוראה עם בוא גל העלייה הגדול. לאחר 3 שנות הוראה עברה לעבוד במחלקת הצופן של משרד החוץ, ובמקביל הצטרפה לתיאטרון זירה בניהולו של מיכאל (מיקו) אלמז, תיאטרון חובבים אוונגרדי. ב"זירה" שיחקה, בין השאר, בהצגות "נער השעשועים של העולם המערבי", "המעגל המרובע" ו"בדלתיים סגורות" של ז'אן-פול סארטר. ב-1953 הוזמנה להופיע בתיאטרון "האהל" בהצגות כמו "העיר הזאת", "הדגן הוא ירוק", "מתחת לגשר", "דרך הטבק" ועוד. בן-זכאי למדה משחק אצל פאני לוביץ', פיתוח קול אצל לולה שנצר, והתקבלה לבית הספר למשחק של התיאטרון הקאמרי.
ב-26 בדצמבר 1954 נישאה בן-זכאי לשחקן אורי לוי, שאותו הכירה בתיאטרון "האהל".[1] לזוג נולדה בת אחת. ב-1955 עברה ביחד עם לוי לתיאטרון הקאמרי והשתתפה בהצגות "ירמה", "אגדות לוד", "תק על תק" ועוד.
לאחר מלחמת סיני נקלע התיאטרון למשבר וחבריו נקראו לחפש מקור פרנסה חלופי. בן-זכאי נענתה להצעת גלי צה"ל להצטרף לצוות העורכים בתחנה, לתוכניות כמו: "כרטיס כניסה", "דואר צבאי 1005 – תוכנית כבקשתך לקטעים נדירים", "הערב" – תוכנית ראיונות ראשונה בשידור חי לצדו של משה בן אפרים, ובהמשך ישעיהו בן-פורת, דן פתיר, שמואל שגב ואחרים, "מקום טוב באמצע" עם יצחק בן-נר, "רוליטה", "האדם השלישי", "בשעה זו" ועוד.
ב-1962 הוזמנה לערוך את מדור התרבות של העיתון "מעריב", ונשארה בעיתון עד צאתה לגמלאות. במסגרת עבודתה ב"מעריב" הגישה במשך מספר שנים מדי שבת בבוקר על בימת התיאטרון הקאמרי את "שבתרבות", לצדו של אבי בטלהיים.
בן-זכאי פרסמה שני ספרים: האחד לנוער – "אחרי הצלצול השלישי" – עם איורים של זאב (עם עובד, 1979), והאחר לתינוקות – "יומומן" לתיעוד שנת החיים הראשונה (עיצוב ואיורים: ציפי אלסטר, דגנית סלנט, ספרית מעריב, תשמ"ט 1988).
בן-זכאי כתבה תסריטים לקולנוע ("השכונה שלנו"[2], "התרוממות"[3]) ולטלוויזיה ("אליק בליק בום" לילדים, והדרמות: "דודי ורעי" ו"מקרה גבול"), וכן תסכיתים לרדיו.
משנת 1996 ועד למותה בן-זכאי הייתה חברה בעמותת ליל"ך – לחיות ולמות כבוד, ובמסגרת התנדבותה בעמותה היא ריכזה את הוצאת הביטאון "חיים בכבוד", היוצא לאור פעמיים בשנה.
בן-זכאי התגוררה בתל אביב. הייתה אם לבת.[4]
קישורים חיצוניים
עריכה
- טלילה לוי בן-זכאי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
טלילה לוי בן-זכאי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- טלילה לוי בן-זכאי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- טלילה לוי בן-זכאי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- חיפוש טלילה לוי בן-זכאי בעיתונות יהודית היסטורית
- מידע על טלילה לוי בן-זכאי בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת הפרסומים של טלילה לוי בן-זכאי, בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ מיכאל הנדלזלץ, מאחורי הקלעים של התיאטרון הישראלי, באתר הארץ, 12 ביוני 2012
- ^ זאב רב-נוף, דפים מפנקסו של סאלח שבתי, דבר, 19 בנובמבר 1968
- ^ נירית אנדרמן, כשאורי זוהר הרגיז את הגששים, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2012
- ^ אורי לוי – תולדות חיים, באתר שח"ם.