ניו יורק יאנקיז
הניו יורק יאנקיז (באנגלית: New York Yankees) היא קבוצת בייסבול אמריקאית מליגת ה-MLB, שמקורה ברובע הברונקס בניו יורק. מאז שנת 1969 משחקת הקבוצה בבית המזרחי של האמריקן ליג. החל מ-2010, הקבוצה משחקת ביאנקי סטדיום, אצטדיון שנבנה ליד מיקומו של האצטדיון הקודם שלה ובעל שם זה.
| |||||
| מידע כללי | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| מגרש ביתי יאנקי סטדיום | |||||
| (47,309 מושבים) | |||||
 ניו יורק, ארצות הברית | |||||
| תאריך ייסוד | 1903 | ||||
| ליגה | ליגת ה-MLB | ||||
| חטיבה | הליגה האמריקאית | ||||
| בית | הבית המזרחי | ||||
| היסטוריה |
בולטימור אוריולס (1901–1902) ניו יורק הילנדרס (1903–1912) | ||||
| צבעי תלבושת | כחול, לבן | ||||
| תארים | |||||
| |||||
| אתר הקבוצה | |||||
  | |||||
היאנקיז הם קבוצת הבייסבול המעוטרת ביותר ב-MLB עם 27 אליפויות וורלד סיריס ו-41 אליפות הליגה.[1]
אף על פי שיש קבוצת בייסבול מהעיר ניו יורק המשחקת ניו יורק מטס בליגה הבכירה, דווקא קבוצת הבוסטון רד סוקס נחשבת היריבה המיתולוגית של היאנקיז, ויחד הן יוצרות את אחת התחרויות המתוחות בספורט האמריקאי.
לפי אתר פורבס, המותג של האינקיז הוא בעל הערך הכספי השני בעולם לאחר קבוצת הפוטבול דאלאס קאובויס, בשווי מוערך ב-7.1 מיליארד דולר בשנת 2023.[2]
ייחוד
עריכההקבוצה זכתה ב-27 וורלד סיריס מתוך 40 פעמים בהן הגיעה למעמד זה. בספורט הצפון אמריקאי, רק קבוצה אחת מתקרבת להישגי היאנקיז וזו קבוצת ההוקי קרח, מונטריאול קנדיאנס שזכתה ב-24 גביעי סטנלי. הניו יורק יאנקיז הם הקבוצה היחידה שלה יש ייצוג בכל תפקיד אפשרי בהיכל התהילה של הבייסבול.
לוגו הקבוצה מוכר כמותג אופנה המזוהה עם העיר ניו יורק.
היסטוריה
עריכההקמה הראשונית: בולטימוס אוריולס (1901–1902)
עריכהבשנת 1900 שינה באן ג'ונסון, נשיא המיינור ליג הקרויה הליגה המערבית (1894–1899), את שם הליגה לליגה האמריקאית (AL). ג'ונסון ביקש שהליגה שלו תחשב כמייגור ליג וקבע שהליגה שלו תפעל ביחסים ידידותיים עם הליגה הלאומית(NL), אך הליגה הלאומית התנגדה לתוכנית. ג'ונסון הכריז באופן חד צדדי על מעמד מייגור ליג רשמי לליגה שלו בשנת 1901. התוכניות להוספת קבוצה מניו יורק נעצרו על ידי הניו יורק ג'איינטס. במקום זאת הוקמה קבוצה בבולטימור, מרילנד, בשנת 1901 בשם אוריולס (Orioles) והיא נוהלה על ידי ג'ון מקגראב, שהיה גם אחד מבעליה.
במהלך עונת 1902, התקיימו סכסוכים רבים בין מקגראב לשאר בעלי הקבוצה ובעקבות כך החליט מקגראב לעבור לג'איינטס ולקחת איתו שחקנים רבים מהסגל. בעקבות המהלך, נאלצה הקבוצה לפעול תחת מגבלות רבות של מינהלת הליגה ולהשאיל שחקנים מהשאר הקבוצות בליגה. בסוף אותה עונה האוריולס פורקו ועברו לבעלים חדשים.
בינואר 1903 התקיימה "ועידת פיוס" בין שתי הליגות ליישוב הסכסוך ביניהם. בכנס ביקש ג'ונסון להכניס קבוצת ליגה לאומית מניו יורק, שתשחק לצד הג'יאנטס. ההצעה הועלתה להצבעה, ו-15 מתוך 16 בעלי הקבוצות בליגה הסכימו לכך. בעלי האוריולס החדשים, פרנק ג'יי פארל ויליאם ס. דברי העבירו את הקבוצה מבולטימור לניו יורק בשנת 1903.
השנים הראשונות: ניו יורק היילנדרס (1903–1912)
עריכההאצטדיון החדש של הקבוצה, הילטופ פארק, נבנה בצפון מנהטן באחת הנקודות הגבוהות ביותר באי, בין הרחובות 165 ל-168. הקבוצה קיבלה את השם "ניו יורק היילנדרס" משתי סיבות: ראשית, כהתייחסות למיקום פריסת הקבוצה על גבעה (מההיילנד האנגלי – Highlander) ושנית, תזכורת ליחידת הצבא הבריטי גורדון היילנדרס. (אנג'ל גורדון היילנדרס), שדומה בשמה לשם המשפחה של נשיא המועדון ג'וזף גורדון. הקבוצה זכתה לכינוי "הניו יורק אמריקנס". ג'ים פרייס, עורך הספורט של "הניו יורק פרס", טבע בשנת 1904 את הכינוי היאנקיז (או יאנקס) למועדון, מכיוון שזה השתלב ביתר קלות ככותרת לכתבה שלו.
ההצלחה הגדולה ביותר של ההיילנדרס הייתה המקום השני בעונות 1904, 1906 ו-1910. 1904 הייתה השנה העמוסה ביותר של המועדון בניסיון להשיג תואר. באותה השנה, ביום האחרון של העונה, הם הפסידו במשחק מכריע לבוסטון אמריקנס, שהפכו לימים לבוסטון רד סוקס. למשחק זה הייתה חשיבות היסטורית שכן התפקיד המוביל של ההיילנדרס במירוץ לאליפות גרם לג'יאנטס להודיע שהם לא ישחקו מול אלופת הליגה והוורלד סיריס לא התקיים באותה שנה, שמאז 1904 לא הוחמץ במשך 90 שנה הבאות, עד שנת 1994 כאשר העונה נקטעה מפני שביתה. זו הייתה הפעם האחרונה שבוסטון עברה את ניו יורק בגמר הליגה מזה מאה שנה. 1904 הייתה השנה בה המגיש ג'ק צ'סברו קבע שיא ניצחונות לעונה אחת עם 41 ניצחונות, שיא שמעולם לא נשבר.
ניו יורק יאנקיז (1913–1922)
עריכהמגרש הפולו גראונד, ביתם של הג'יאנטס, נשרף בשנת 1911 וההיילנדס אפשר לג'יאנטס לשחק בפארק הילטון במהלך השיפוץ. היחסים בין הקבוצות השתפרו וההיילנדס עברו לפולו גראונד שנבנה מחדש בשנת 1913. התקשורת כבר אימצה באופן נרחב את הכינוי "יאנקיז" שטבע "הניו יורק פרס" ובשנת 1913 נקראה הקבוצה באופן רשמי "ניו יורק יאנקיז".
באמצע שנות העשרים של המאה העשרים, בעלי הקבוצות פארל ודברי היו רחוקים יותר ויותר מבייסבול ושניהם נזקקו מאוד לכסף. בתחילת 1915 הם מכרו את הקבוצה לקולונל ג'ייקוב רופרט ולקפטן טיליהאסט ל'הומדה מיוסטון תמורת 1.25 מיליון דולר. רופרט ירש הון ומבשלת בירה וסיפק ליאנקיז תקציב נאה ונכונות לבנות קבוצה מנצחת. זה הוביל את הקבוצה להצלחה גדולה יותר מכפי שרופרט יכול היה לדמיין.
בסביבות 1920 הוקלה המתיחות בין היאנקיז, רד סוקס ושיקגו ווייט סוקס ושחקנים חדשים שתרמו להצלחת הקבוצה הגיעו מבוסטון רד סוקס, תוך ניצול הקושי הכלכלי של בעלי הרד סוקס. הפיצר והאאוטפילדר בייב רות' היה המוכשר ביותר מבין כל הרכישות מבוסטון והעסקה רדפה את הרד סוקס במשך 86 השנים הבאות, כאשר כשהקבוצה לא זכתה בוורלד סיריס באותה תקופה, במה שכונה "קללת הבמבינו".
ריבוי חבטות ההום ראן של רות התברר ככה פופולרי, עד שהיאנקיז החלו למשוך יותר קהל, מאשר יריבתם העירונית, הג'יאנטס. בשנת 1921 – בשנה לאחר שרכשו את רות – שיחקו היאנקיז בוורלד סיריס הראשון שלהם בו הפסידו לגייאנטס ב-8 משחקים. לאחר עונת 1922 נאמר ליאנקיז לצאת ממגרש הפולו גראונד, והם עברו למגרש בברונקס, לא הרחק מהמגרש הקודם. בשנת 1922 חזרו היאנקיז שוב לוורלד סיריס והובסו שוב על ידי הג'יאנטס ב-4 משחקים. המנג'ר מילר האגינס והמנכ"ל אד בארו היו מינויים חדשים וחשובים בתקופה זו.
תור הזהב (1923–1941)
עריכהבשנת 1923 עברו היאנקיז לביתם החדש היאנקי סטדיום שנדרש 11 חודשים לבנייתו ועלותו 2.5 מיליון דולר. הקבוצה דיווחה כי 99,200 אוהדים התייצבו ביום הפתיחה ו-25,000 נדחו. במשחק הראשון באצטדיון, בייב רות ביצע הום ראן. האצטדיון זכה לכינוי "הבית שבנה רות", בעיקר בשל העובדה שרות הכפיל את הנוכחות של קהל הצופים של היאנקיז, מה שעזר לקבוצה לשלם עבור האצטדיון החדש. בסוף העונה התמודדו היאנקיז עם הג'יאנטס בוורלד סיריס זו השנה השלישית ברציפות, אך הפעם היאנקיז נצחו בשישה משחקים וזכו באליפות הראשונה שלהם.
בעונת 1927 הציגו היאנקיז הרכב שנודע בשם "שורת הרוצחים", ויש הרואים בקבוצה זו הטובה ביותר בתולדות הבייסבול (אם כי טענות דומות הועלו לגבי הרכבי יאנקיז אחרים, בעיקר אלה של שנת 1939, 1961 ו-1998).
באותה עונה, היאנקיז הייתה הקבוצה הראשונה בבייסבול שתופסת את המקום הראשון לאורך כל העונה, וניצחה ב-110 משחקים. הקבוצה גם גברה על הפיטסבורג פיירטס בוורלד סיריס בארבעה משחקים. בינתיים, האינפילדר לו גריג השיג את העונה הגדולה הראשונה שלו, כשהוא חובט 373 פעמים מתוכם משיג 147 ריצות מתוכם 47 בהום ראן, כשהוא גובר על שיא הריצות שהשיג רות בעונה אחת (171 בשנת 1921). בשנת 1928 היאנקיז זכו באליפות השנייה שלה אחרי שגברו על הסנט לואיס קרדינלס בארבעה משחקים.
בשנת 1931 ג'ו מקארתי הועסק כמנג'ר והחזיר את היאנקיז לצמרת הליגה האמריקאית. הם גברו על השיקגו קאבס בסדרת הגמר של שנת 1932 בארבעה משחקים והעלו את רצף הניצחונות הרצופים במשחקי וורלד סיריס ל-12. בשנת 1935 עזב רות את היאנקיז כדי להצטרף לבוסטון ברייבס מהליגה הלאומית והופעת הבייסבול האחרונה שלו במייג'ורס נערכה ב-30 במאי אותה שנה.
לאחר שעזב רות את היאנקיז אחרי עונת 1934, סוף סוף היה לגריג הזדמנות להיות הכוכב המרכזי, אך רק למשך שנה אחת לפני שהופיע כוכב חדש, האאוטפילדר ג'ו דימאג'יו. הקבוצה זכתה בארבעה תארים רצופים של הוורלד סיריס בשנים 1936–1939. אולם במשך רוב שנת 1939 הם נאלצו לעשות זאת ללא גריג, שהוציא את עצמו מההרכב ב-2 במאי ופרש עקב טרשת אמיוטרופית צידית, אשר לימים נודעה בשם "מחלת לו גריג" לזכרו. היאנקיז הכריזו על 4 ביולי 1939 כ"יום לו גריג", והפרישו את מספרו 4 מלהופיע כמספר של שחקן בקבוצה, וזה מספר הגופייה הראשון שהופרש בידי קבוצה בבייסבול. גריג נשא נאום מפורסם בו הכריז על עצמו שהוא "האיש בר המזל ביותר על פני האדמה." הוא מת כעבור שנתיים מהמחלה ב-2 ביוני 1941.
עונת 1941 תוארה לעיתים קרובות בתור השנה האחרונה של "תור הזהב" לפני כניסת ארצות הברית למלחמת העולם השנייה. כאשר בשנה זו קרו שני שיאים מרכזיים. הראשון היה שג'ו דימאג'יו שבר את שיא החבטות הרצופות, תוך שהוא חובט ב-56 משחקים רצופים, הרצף הגדול ביותר בתולדות הליגה. כאשר השני היה האאוטפילדר של הרד סוקס טד ווילאמס השיג ממוצע חבטות של 400 לעונה.
חודשיים לאחר שהיאנקיז ניצחו את הברוקלין דודג'רס בסדרת הגמר של 1941 בשישה משחקים – מה שהיה סדרת הפלייאוף הראשונה בין שתי היריבות של צפון העיר. הצי הימי של ארצות הברית הותקף בפרל הארבור על ידי האימפריה היפנית ורבים מהשחקנים הטובים ביותר של היאנקיז, כולל דימאג'יו, גויסו לצבא במהלך מלחמת העולם השנייה. היאנקיז עדיין הצליחו להשיג ניצחון על הקרדינלס בוורלד סיריס של 1943 ב-5 המשחקים.
בנייה מחדש ושבירת שיאים חדשים (1945–1964)
עריכהבשנת 1945 איל הבנייה דל ווב והשותפים דן טופינג ולארי מקפייל רכשו את הקבוצה מרופרט תמורת 2.8 מיליון דולר; החלק של מקפייל נרכש בשנת 1947.
לאחר כמה עונות שפל, מקארתי פוטר בתחילת 1946. לאחר עוד כמה מאמנים זמניים שעברו במועדון, באקי האריס מונה כדי להוביל את היאנקיז לניצחון קשה בשבעה משחקים בוורד סיירוס של 1947 נגד הדודג'רס.
אף על פי שסיימה רק שלושה משחקים אחרי קליבלנד אינדיאנס במרוץ לאליפות ב-1948, האריס שוחרר מתפקידיו והוחלף על ידי קייסי סטנגל, שהיה לו מוניטין של ליצן ומאמן קבוצות גרועות. כהונתו ביאנקיז, לעומת זאת, סומנה בהצלחה. היאנקיז שתוארה כ"אנדרדוג" הצליחה להפתיע קבוצה חזקה כמו הרד סוקס, מסמנת את תחילתה של היריבות המודרנית בין היאנקיז לרד סוקס. ברם בשלב זה הקריירה של דימאג'יו הסתיימה והוא פרש אחרי עונת 1951. השנה סומנה עם הגעתו של "הילד מאוקלהומה", מיקי מנטל, שהפך לכוכב הקבוצה.
בניהולו של ג'ו מקארתי, זכו היאנקיז חמש פעמים ברציפות בסדרת הגמר בשנים 1949–1953 תחת המאמן סטנגל, עד היום שיא של ליגת ה-MLB. בהנהגת שחקנים כמו האאוטפילדר מיקי מנטל, המגיש וויטי פורד והתופס יוגי ברה, קבוצתו של סטנגל זכתה בעשרה אליפויות ליגה ושבעה סדרות גמר ב-12 עונותיו כמנג'ר היאנקיז. תואר 1950 היה היחיד מאותן חמש אליפויות שבהן לא זכתה מול הניו יורק ג'איינטס או הברוקלין דודג'רס; היא הושגה בארבעה משחקים רצופים מול פילדלפיה.
בשנת 1954, היאנקיז ניצחו 103 משחקים, אך קליבלנד אינדיאנס לקחו את אליפות הליגה עם שיא לימים אלו של 111 ניצחונות; שנת 1954 הייתה השנה בה יאנקיז איבדו את האליפות. בשנת 1955 סוף סוף ניצחו הדודג'רס את היאנקיז בוורלד סיריס בשבעה משחקים, לאחר חמישה הפסדי סדרה קודמים מולם. היאנקיז חזרו לסדרת הגמר בשנה הבאה. במשחק החמישי של סדרת הגמר נגד הדודג'רס משנת 1956, דון לארסן זרק את המשחק המושלם היחיד בתולדות סדרות הגמר, שהיה גם המשחק המושלם היחיד בפלייאוף עד 2010.
היאנקיז הפסידו את סדרת 1957 ב-7 משחקים ל-מילווקי ברייבס. בעקבות הסדרה, הניו יורק ג'איינטס והברוקלין דודג'רס עזבו שתיהן לסן פרנסיסקו ולוס אנג'לס, בהתאמה, מותירים את היאנקיז כקבוצת הבייסבול היחידה בניו יורק. בסדרת 1958, היאנקיז נקמו נגד הברייבס והפכו לקבוצה השנייה שניצחה בסדרה לאחר שפיגרה 3–1. בהמשך העשור זכו היאנקיז בשש אליפויות וורלד סיריס (1950, 1951, 1952, 1953, 1956, 1958) ובשמונה אליפויות של הליגה האמריקאית (למעט שש ואליפויות 1955 ו-1957). תחת מנטל, פורד, ברה, אלסטון הווארד (השחקן האפרו-אמריקני הראשון של היאנקיז) ורוג'ר מאריס שנרכש זה עתה, נכנסו היאנקיז לשנות השישים במטרה לשחזר את הצלחתם בשנות החמישים.
בשנת 1960 האאוטפילדר , רוג'ר מאריס הוביל את הליגה בסטטיסטיקה כשסיים במקום השני בריצות וההום ראנים שהשיג (אחד אחרי מיקי מנטל) ובכמות הריצות בסיס שהרשה וזכה בכפפת זהב (שחקן ההגנה) לאאוטפילדר, ובפרס ה-MVP של הליגה האמריקאית.
שנת 1961 הייתה אחת הזכורות בתולדות היאנקיז. מנטל ומריס פגעו בריצות הון ראן בקצב מהיר ונודעו בכינוי M&M Boys. בסופו של דבר, זיהום קשה בירך אילץ את מנטל לעזוב את הסגל. מאריס המשיך בכל זאת, וב-1 באוקטובר, היום האחרון של העונה הסדירה, הוא זכה במספר הביתי 61, כשהוא שובר את שיא ריצת ההום ראן של בייב רות, שהיה 60. עם זאת, נציב MLB, פורד פריק (שכפי שהתגלה מאוחר יותר, כתב ביוגרפיה עבור בייב רות במהלך הקריירה שלו) קבע שמאריס שיחק בעונה של 162 משחקים ורות (בשנת 1927) שיחק ב-154 משחקים ולכן השיא אינו דומה. לכן, שני השיאים נשמרו במשך 30 שנה, עד ש-MLB הפכה את החלטתה וקבעה שמאריס יחזיק בשיא לבדו. השיא שלו יישבר על ידי האינפילדר מרק מק'גווייר, שהשיג 70 ריצות הום ראן ב-1998. אך מאריס עדיין מחזיק בשיא הליגה האמריקאית.
היאנקיז זכו באליפות הבית עם שיא 109–53 והמשיכו לנצח את הסינסינטי רדס בסדרה של 1961 בחמישה משחקים. הקבוצה סיימה את השנה עם שיא של 240 הום ראנים.
בשנת 1962, סצנת הספורט בניו יורק השתנתה כאשר הליגה הלאומית הוסיפה קבוצת הרחבה לעיר, הניו יורק מטס, ששיחקה בביתם לשעבר של הג'יאנטס, הפולו גראונד, במשך שתי העונות הבאות בזמן שאצטדיון שי היה בבנייה בפלישינג, קווינס. זה החזיר לניו יורק את מעמדה כעיר עם יותר מקבוצה אחת, כפי שהיה מסוף המאה ה-19 עד שנת 1957. היאנקיז זכו ב-1962 בסדרת הגמר העשירית שלהם בשש עשרה השנים האחרונות והביסו את סן פרנסיסקו ג'איינטס 4–3. זו הייתה האליפות האחרונה של היאנקיז עד 1977.
היאנקיז הגיעו בקלות לסדרת הגמר של 1963 כשזכו באליפות הליגה בהפרש של 10.5 משחקים, אך הם השיגו רק ארבע ריצות כל הסדרה והובסו על ידי הדודג'רס. לאחר העונה, יוגי ברה, שזה עתה פרש ממשחק, לקח על עצמו את תפקידי הניהול. היאנקיז חזרו בשנה הבאה לסדרת הגמר, אך הובסה 4–3 על ידי הסנט לואיס קרדינלס. זו תהיה הופעתה האחרונה של היאנקיז בסדרת גמר עד 1976.
דעיכה ושיקום (1965–1981)
עריכהלאחר עונת 1964, רשת CBS רכשה 80% מבעלות היאנקיז מטופינג ווב תמורת 11.2 מיליון דולר. ביחד עם שינוי הבעלות, החלה ירידה ביכולות הקבוצה. בעונת 1965 הקבוצה רשמה מאזן של 77–85 – המאזן השלילי הראשון של היאנקיז מזה 40 שנה.
בשנת 1966 סיימו היאנקיז במקום האחרון בליגה לראשונה מאז 1912. זה גם היה רצף העונות הראשונות שלהם עם מאזן שלילי מאז 1917 ו-1918. הם סיימו אחרונים בשנת 1967. במהלך תקופת הבעלות של רשת CBS בשנות ה-60 וה-70, רק בשנת 1970 סיימו במקום גבוה יותר מהמקום הרביעי בליגה.
היאנקיז לא הצליחו להחליף את כוכבי העל המזדקנים שלהם בכישרון צעיר מבטיח, כפי שעשו באופן עקבי בחמשת העשורים הקודמים. כבר אחרי עונת 1961–1962 הבחינו אוהדים ותיקים שהסגל החל להזדקן. זה הוחמר עם החלת מנגנון הדראפט באותן שנים, מה שאומר שהיאנקיז כבר לא יכלו להחתים כל שחקן שהם רוצים.
קבוצת משקיעים, בראשות בונה הספינות מקליבלנד, ג'ורג' סטיינברנר (1930–2010), רכשה את המועדון מידי CBS בשנת 1973 תמורת 8.7 מיליון דולר. מייק ברק נשאר כנשיא עד שהתפטר באפריל. תוך שנה קנה שטיינברנר את חלקם של מרבית שותפיו האחרים והפך לבעלים הראשי של הקבוצה, אף שברק המשיך להחזיק בנתח מיעוט עד שנות השמונים.
אחת המטרות העיקריות של שטיינברנר הייתה שיפוץ אצטדיון היאנקיז שמצבו התדרדר מאוד בסוף שנות השישים. לבסוף, באמצע שנת 1972, נכנס ראש העיר ג'ון לינדזי לתפקידו והחל בשיפוץ מסיבי של האצטדיון במשך השנתיים הבאות. במהלך אותו תקופה היאנקיז שיחקו באצטדיון שיי האצטדיון של המטס.
בשנת 1973 שטיינברנר קבע מדיניות הופעה אישית הכוללת גילוח נקי, שיער ארוך מסורק לאחור או גזוז. כלל זה תקף עד היום ונאכף על ידי בניו לאחר פטירתו. הינאקיז היא קבוצת MLB היחידה עם מדיניות כזאת.
לאחר עונת 1974, ביצע שטיינברנר מהלך שפתח את העידן של שוק השחקנים החופשי והחתים את המגיש קאטפיש האנטר[דרוש מקור][מפני ש...]. באמצע עונת 1975, הקבוצה שכרה את בילי מרטין כמנג'ר. עם מרטין בראש, הגיעו היאנקיז לסדרת הוורלד סיריס בשנת 1976, אך הובסו בסוויפ על ידי הסינסינטי רדס ו"המכונה הגדולה האדומה" המפורסמת שלהם.
לאחר הריצה בשנת 1976 רכש שטיינברנר את כוכב אוקלנד ההאאוטפילדר רג'י ג'קסון. ג'קסון, מרטין ושטיינברנר רבו שוב ושוב זה עם זה לאורך כל תקופת חוזהו של ג'קסון. מרטין נשכר ופוטר על ידי שטיינברנר חמש פעמים במהלך 13 השנים הבאות. סכסוך זה, בשילוב עם אוהדי יאנקיז הרעשנים[דרושה הבהרה] במיוחד של סוף שנות השבעים והתנאים הגרועים של הברונקס, הובילו לכך שכינויו של היאנקיז והאצטדיון היו "גן החיות של הברונקס".
במהלך סוף שנות השבעים, המירוץ לאליפות האמריקן ליג היה לעיתים קרובות תחרות צמודה בין היאנקיז לרד סוקס. ב-14 ביולי 1978 היו היאנקיז 14 וחצי משחקים אחרי הרד סוקס. בסוף יולי השעה מרטין את רג'י ג'קסון בגין "התרסה" והתנהגות לא נאותה. עם שובו של ג'קסון השמיע מרטין הצהרה מפורסמת נגד ג'קסון והבעלים שטיינברנר: "הם ראויים זה לזה. האחד שקרן מלידה; השני מורשע." מרטין נאלץ להתפטר למחרת והוחלף על ידי בוב לימון. מאורע שקרה בדיוק בזמן שהקבוצה ניצחה בחמישה משחקים ברציפות ובוסטון הפסידה חמישה ברציפות.
היאנקיז המשיכו לנצח משחקים וכשהם פגשו את הבוסטון רד סוקס לסדרה המרכזית של ארבעה משחקים בפנוויי פארק בתחילת ספטמבר, היאנקיז היו ארבעה משחקים אחרי הרד סוקס והצליחו להביס הרד סוקס במה שנודע כ"טבח בוסטון" וניצחו במשחקים 15–3, 13–2, 7–0 ו-7–4. ביום האחרון של העונה סיימו שני המועדונים בתיקו על המקום הראשון בבית מזרח של אמריקן ליג ומשחק שובר שוויון נערך בפנוויי פארק. שגיידרי ושחקן היאנקיז לשעבר מייק טורז היו המגישים הפותחים לקבוצות, הרד סוקס עלו ליתרון מוקדם של 2–0. באינינג השביעי, באקי דנט מהיאנקיז, העיף הום ראן של שלוש ריצות מעל המפלצת הירוקה בפארק פנוויי והעלה את היאנקיז ל-3:2. ההום ראן של רג'י ג'קסון באינינג הבא חתם את התוצאה בסופו של דבר על 5–4 שהקנה ליאנקיז את הניצחון המאה שלהם בעונה ואת הזכייה השלישית ברציפות באמריקן ליג. גווידרי השיג את הניצחון ה-25 שלו בעונה.
לאחר שניצחו את קנזס סיטי רויאלס בשנה השלישית ברציפות, התמודדו היאנקיז מול לוס אנג'לס דודג'רס בוורלד סיריס. הם הפסידו בשני המשחקים הראשונים בלוס אנג'לס, אך ניצחו את שלושת המשחקים ביאנקי סטדיום ואת המשחק השישי בלוס אנג'לס וזכו באליפות ה-22 שלהם.
שינויים בסגל התרחשו במהלך עונת 1979. כמה שחקנים נמכרו לטקסס ריינג'רס, כולל זוכה הסיי יאנג לשעבר הרליבר ספארקי לי תמורת המגיש דייב ריגטי. המגיש טומי ג'ון נרכש מהדודג'רס והמגיש לואיס טיינט הובא מהרד סוקס כדי לחזק את סגל. במהלך העונה הוחלף בוב לימון על ידי בילי מרטין כמנג'ר.
שנות השבעים הסתיימו בנימה טרגית עבור היאנקיז. ב-2 באוגוסט 1979 התופס תורמן מונסון מת כאשר מטוסו הפרטי התרסק. הארונית שלו, שכותרתה מספר 15 שלו, נותרה ריקה כאנדרטה. כשהיאנקיז עברו לאצטדיון מעבר לרחוב, הארון של מונסון הוזז והותקן במוזיאון האצטדיון החדש. המספר 15 הופרש מהקבוצה.
עונת 1980 הביאה לשינויים נוספים. בילי מרטין פוטר פעם נוספת ודיק האוזר תפס את מקומו. האינפילדר כריס צ'מבליס עבר לטורונטו בלו ג'ייז ובמקומו הגיע התופס ריק סרונה. רג'י ג'קסון הצליח להגיע ל-300 חבטות בפעם היחידה בקריירה שלו עם 41 הום ראן וסיים במקום השני בהצבעה על ה-MVP של הליגה, לג'ורג' ברט מקנזס סיטי. היאנקיז ניצחו 103 משחקים ובבית מזרח של האמריקן ליג גברו בשלושה משחקים על בולטימור אוריולס, אך הפסידו בשלושה משחקים לרויאלס בסדרת האליפות של האמריקן ליג.
לאחר שהעונה הסתיימה, החתימו היאנקיז את דייב ווינפילד על חוזה ל-10 שנים. האוזר פוטר והוחלף בג'ין מייקל. בהנהלת מייקל הובילו היאנקיז את בבית מזרח לפני פרוץ השביתה ביוני 1981. במחצית השנייה של העונה נאבקו היאנקיז תחת שרביטו של בוב לימון שהחליף את מייקל. אך הודות למתכונת הפלייאוף המפוצלת בעונה, היאנקיז התמודדו היטב עם המנצחת במחצית השנייה, מילווקי ברייוורס, בסדרת האליפות של האמריקן ליג ב-1981. לאחר שניצחו את מילווקי 3–2, הם הביסו את אוקלנד אתלטיקס בשלושה משחקי סדרת הגמר של הליגה. בוורלד סריוס, היאנקיז ניצחו בשני המשחקים הראשונים מול לוס אנג'לס דודג'רס. אבל הדודג'רס ניצחו בארבעת המשחקים הבאים וזכו בתואר.
תקופת מטינגלי (1982–1995)
עריכהלאחר הפסד הקבוצה לדודג'רס בוורלד סיריס ב-1981, החלו היאנקיז בתקופת היעדרות הארוכה ביותר מהפלייאוף מאז שנת 1921.
היאנקיז של שנות השמונים הונהגה על ידי האינפילדר, דון מטינגלי. למרות כמות הניצחונות הגדולה ביותר של קבוצת ליגה גדולה כלשהי באותה תקופה, הם לא הצליחו לזכות בוורלד סריס (שנות השמונים היו העשור הראשון מאז שנות העשרים של המאה העשרים בה יאנקיז לא נצחו לפחות בשתי סדרות) והיו לה רק שתי הופעות בפלייאוף. אף על פי שבאופן עקבי הייתה להם התקפה חזקה – והיאנקיז הובילו את ה-MLB בריצות שקבעו במשך העשור – לקבוצות היאנקיז של שנות השמונים לא היה משחק הגשה טוב מספיק כדי לזכות באליפות.
הקבוצה הייתה קרובה לזכייה בבית המזרח של האמריקן ליג ב-1985 וב-1986 וסיימה שנייה מאחורי טורונטו בלו ג'יי ובוסטון רד סוקס בהתאמה, אך מוקמה במקום הרביעי בשנת 1987 ובמקום החמישי בשנת 1988, אף על פי שהובילה באמצע אותה העונה את הבית המזרחי של AL.
בסוף העשור היאנקיז המשיכו להתדרדר. בשנים 1989–1992 היה לקבוצה מאזן שלילי, כאשר באותה תקופה מעבר לפציעות של כוכביה, הקבוצה השקיעה כסף משמעותי על שחקנים חופשיים ובחירות דראפט שלא עמדו בציפיות. בשנת 1990 החזיקו היאנקיז במאזן הגרוע ביותר בליגה.
במהלך עונת 1990, אוהדי יאנקיז החלו לקרוא "1918!" כדי להתגרות ברד סוקס ולהזכיר להם את הפעם האחרונה בה זכו בוורלד סיריס. בכל פעם שהרד סוקס היו באצטדיון היאנקיז, קריאות "1918!" הדהדו באצטדיון. אוהדי יאנקיז התגרו גם ברד סוקס באמצעות שלטים שאומרים "קללת הבמבינו" ותמונות של בייב רות.
ההופעות העלובות בשנות השמונים ובראשית שנות התשעים השתנו במהרה. המנכ"ל ג'ין מייקל, יחד עם המנג'ר באק שואולטר, העבירו את הדגש של המועדון מרכישות יקרות, לפיתוח כישרונות באמצעות מערכת קבוצות מילואים. הפילוסופיה החדשה הזו פיתחה שחקני מפתח כמו האאוטפילדר ברני ויליאמס, האינפילדר דרק ג'טר, התופס חורחה פוסדה המגיש אנדי פטיט והקלוזר מריאנו ריברה. ההצלחה המשמעותית הראשונה הגיעה בשנת 1994, כאשר היאנקיז השיגה את המאזן הטוב ביותר באמריקן ליג, אך העונה נקטעה עם שביתת השחקנים.
שנה לאחר מכן, הקבוצה העפילה לפלייאוף דרך הוויילד קארד בעונת השביתה המקוצרת של 1995. בסדרת חצי הגמר ב-1995 נגד סיאטל מרינרס, היאנקיז ניצחו את שני המשחקים הראשונים בבית אך הפסידו את שלושת הבאים בסיאטל. אף על פי שמטינגלי חבט ממוצע חבטות של 0.417 עם הום ראן אחד ושש ריצות סך הכול בסדרה, שהייתה סדרת הפלייאוף היחידה בקריירה שלו, בעיות הגב שלו הובילו אותו לפרוש אחרי עונת 1995.
סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21
עריכהבעונת 1996 העלתה יאנקיז שלושה שחקנים שהיוו את לב הקבוצה בשנים הבאות: דרק ג'טר, אנדי פטיט ומריאנו ריברה. בסיוע שחקנים צעירים אלה זכו היאנקיז בתואר אליפות בית המזרח של האמריקן ליג, הראשון שלהם מזה 15 שנה. הם הביסו טקסס ריינג'רס בסדרת גמר הבית וניצחו 4–1 את בולטימור אוריולס באליפות הליגה. בוורלד סיריס הקבוצה התאוששה מפיגור 0–2 והביסה את האלופה המכהנת האטלנטה ברייבס וסיימה בצורת אליפות בת 18 שנים. ג'טר נבחר לרוקי השנה. בשנת 1997, היאנקיז הפסידו באליפות הבית לקליבלנד אינדיאנס בתוצאה 3–2. הג'נרל מנג'ר בוב ווטסון פרש והוחלף על ידי עוזרו בריאן קאשמן.
היאנקיז משנת 1998 זוכה להכרה נרחבת כאחת הקבוצות הגדולות בתולדות הבייסבול, כשהיא היא משיגה מאזן שיא של 114–48. ב-17 במאי 1998 דייוויד וולס שיחק משחק מושלם מול מינסוטה. היאנקיז נצחו בארבעה משחקים את סן דייגו פאדרס בוורלד סיריס. 125 ניצחונות המשולבים שהשיגו נותר שיא למאזן עונה אחת בתולדות ה-MLB.
ב-18 ביולי 1999, המגיש דייוויד קון הציג משחק מושלם מול אקספו במונטריאול. סדרת האליפות של האמריקן ליג הייתה הפגישה הראשונה מזה זמן של היאנקיז עם היריבה רד סוקס, כשהיאנקיז הביסו את רד סוקס 4–1 וגברו על הברייבס 0–4 בסדרת הגמר של שנת 1999 והעניקו ליאנקיז בעונת 1998/99 מאזן משולב של 22–3 בסדרה בשש הסדרות בפלייאוף ששיחקו באותן שנים.
בוורד סיירוס בשנת 2000 התמודדו היאנקיז מול הניו יורק מטס בדרבי הראשון בפלייאוף של העיר ניו יורק מזה 44 שנים. היאנקיז ניצחו את הסדרה בחמישה משחקים, הפסדם במשחק השלישי עצר את שיא הניצחונות הרצופים במשחקי וורד סיירוס על 14 מה ששבר את השיא הקודם של המועדון שהיה 12 (בשנת 1927, 1928 ו-1932). היאנקיז היו הקבוצה האחרונה ב-MLB שזכתה ברציפות בוורלד סיריס ולאחר עונת 2000 היו לאחת מהקבוצות היחידות שזכו לפחות בשלוש וורלד סיריס רצופים.
בשנת 2003, היאנקיז שוב השיגו את מאזן הליגה הטוב ביותר (101–61), שהודגש על ידי הניצחון ה-300 של רוג'ר קלמנס. בסדרת האליפות של האמריקן ליג הם הביסו את בוסטון רד סוקס בסדרה דרמטית של שבעה משחקים, אך היאנקיז הפסידו בשש משחקים בוורלד סיריס מול פלורידה מארלינס.
בשנת 2004 רכשו היאנקיז את האינפילדר אלכס רודריגז. בסדרת האליפות של האמריקן ליג, היאנקיז פגשו שוב את בוסטון רד סוקס והפכו לקבוצה הראשונה בהיסטוריה של הבייסבול המקצועני והקבוצה השלישית בתולדות הספורט המקצועני בצפון אמריקה, שהפסידה בסדרה לאחר שכבר הובילה בה 3–0. בשנת 2005 זכה אלכס רודריגס בפרס ה-MVP של האמריקן ליג והפך לשחקן היאנקיז הראשון שזכה בפרס מאז דון מטינגלי בשנת 1985. היאנקיז שוב זכו בבית המזרח של האמריקן ליג בזכות שובר שוויון אך הפסידו את הסדרה 3–2 ללוס אנג'לס איינג'לס. בעונת 2006 היאנקיז ניצחה בסדרה של חמישה משחקים נגד הרד סוקס בפאנוויי פארק (המכונה לפעמים "טבח בוסטון השני").
למרות הזכייה בבית מזרח באמריקן ליג זו השנה התשיעית ברציפות, היאנקיז הפסידו שוב בסדרת הגמר הפעם לדטרויט טייגרס 1–3. לאחר סיום הסדרה אירעה טרגדיה כאשר השחקן קורי לידל מת כשמטוסו התרסק בבניין דירות גבוה במנהטן.
ב-18 ביוני 2007 היאנקיז היו הקבוצה הראשונה ב־MLB שהחתימה שחקני בייסבול מקצועיים מהרפובליקה העממית של סין והפכה לקבוצה הראשונה בתולדות MLB שחתמה על עסקת פרסום עם חברה סינית. רצף הזכייה של היאנקיז בתשעה תארים רצופים של בית המזרח של האמריקן ליג הסתיים בשנת 2007, אך הם עדיין העפילו לפלייאוף ה-MLB. אך זו השנה השלישית ברציפות הקבוצה הפסידה בסיבוב הראשון בפלייאוף, כאשר הקליבלנד אינדיאנס הביסו את היאנקיז, 3–1. לאחר הסדרה המנגר ג'ו טורה דחה הצעת חוזה מצד היאנקיז וחזר לנשיונל ליג כמנג'ר הלוס אנג'לס דודג'רס.
לאחר עזיבתו של טורה החתימו היאנקיז את ג'ו ג'ירארדי על חוזה לשלוש שנים כמאמן המועדון. עונת 2008 הייתה העונה האחרונה שהקבוצה שיחקה ביאנקי סטדיום. כדי לחגוג את השנה האחרונה בהיסטוריה של האצטדיון, נערך שם משחק האול סטאר של ה-MLB באותה עונה. המשחק האחרון בעונה הסדירה באצטדיון נערך ב-21 בספטמבר 2008. הקבוצה סבלה משינויי סגל רבים באמצע העונה, בשל פציעות רבות והחמיצה את הפלייאוף, לראשונה מזה 14 עונות.
בתחילת עונת 2009, היאנקיז חנכו את היאנקי סטדיום החדש, הממוקם לא הרחק מאצטדיון הישן. היאנקיז קבעו שיא MLB ששיחקו ללא שגיאות (Errors) במשך 18 משחקים רצופים מ-14 במאי ועד 1 ביוני 2009. היאנקיז סיימו ראשונים בבית מזרח של האמריקן ליג וניצחו את הפילדלפיה פיליז, בוורלד סיריס בתוצאה 4–2 ובכך זכו בתואר 27 בתולדותיהם.
העשור השני של המאה ה-21
עריכה
בעונת 2010 התחדשה היריבות בין היאנקיז לרד סוקס, כאשר היאנקיז והרד סוקס פתחו וסיימו את העונה אחד נגד השני בפאנוויי פארק. במהלך פגרת האולסטאר בשנת 2010 מתו בוב שפרד והבעלים הראשי ג'ורג' שטיינברנר. שמונה ימים לאחר מכן מת אייקון ותיק נוסף של היאנקיז, השחקן והמנג'ר לשעבר ראלף הוק. היאנקיז זכו ב"וויילד קאר" לאמריקן ליג ואומנם גברו בו על מינסוטה, אך הפסידו לטקסס ריינג'רס בתוצאה 4–2 בסדרת האליפות של הליגה.
בניצחון 22–9 על אוקלנד אתלטיקס ב-25 באוגוסט 2011, היאנקיז הפכו לקבוצה הראשונה בתולדות הליגה שהשידה לשלוש גרנד סלאמים במשחק אחד. היאנקיז זכו בתואר אליפות בית מזרח של האמריקן ליג וסיימו עם 97 ניצחונות. בפלייאוף הפסידו לדיטרויט בסדרת אליפות הבית.
בשנת 2012, היאנקיז שוב סיימו את העונה עם המאזן הטוב ביותר באמריקן ליג ב-95–67. באמצע יולי, היאנקיז רכשו את האאוטפילדר איצ'ירו סוזוקי. הם התמודדו בסדרה עם האוריולס וניצחו בחמישה משחקים. עם זאת, בסדרת האליפות של האמריקן ליג, היאנקיז הפסידו שוב לטייגרס, הפעם בסוויפ של ארבעה משחקים, בשל משחק התקפה מקרטע ופציעה מסיימת עונה של דרק ג'טר.
עונת 2013 הייתה רצופת פציעות. באותה עונה היאנקיז סיימו במקום השלישי בבית מזרח של האמריקן ליג ולא העפילו לפלייאוף.
במהלך עונת 2013/14 החתימו היאנקיז את התופס בריאן מקאן, המגיש מסאהירו טנאקה והאאוטפילדרים ג'ייקובי אלסברי וקרלוס בלטראן. למרות זאת, היאנקיז החמיצו את הפלייאוף וסיימו במקום השני במזרח עם מאזן 84–78. רודריגס החמיץ את כל העונה בגלל השעיה של 162 משחקים על שימוש בסמים משפרי ביצועים. רגע בולט אחד קרה ב-25 בספטמבר 2014, כשג'יטר – ששיחק במשחק הבית האחרון שלו – חבט סינגל מכריע כדי לנצח את בולטימור אוריולס מול 48,613 אוהדים שבאו לראות את הקפטן של היאנקיז בפעם האחרונה.
היאנקיז שבו לפלייאוף בשנת 2015. כשהרודריגס וא חוזר מהשעייה, ומשיג 33 הום ראן, הכי הרבה מאז 2008. היאנקיז הובילו את בית המזרח במשך רוב השנה לפני שנעקפו על ידי הטורונטו בלו ג'ייז וסיימו את העונה 87–75 ובמקום השני. הם הובסו על ידי יוסטון במשחק הוויילד קארד של האמריקן ליג בשנת 2015.
רודריגס שיחק את משחקו האחרון ב-12 באוגוסט 2016. בעונה זו, העלו היאנקיז למשחק ראשון בליגה הבכירה את טיילר אוסטין וארון ג'אדג'. הם עלו לשחק לראשונה ב-13 באוגוסט והם חבטו הום ראן אחד אחרי השני. הם הצמד הראשון בהיסטוריה שחבטו הום ראן אחד אחרי השני בהופעתם הראשונה בליגה הבכירה.[3]
תקופת ה"בייבי בומרס" (החל מ-2017)
עריכהלאחר שהעבירו את המגיש ארולדיס צ'פמן לקאבס בעונת 2016, היאנקיז החתימו אותו כשחקן חופשי במהלך עונת 2016/17; צ'פמן הסכים לחוזה של 86 מיליון דולר לחמש שנים. בשנת 2017 היאנקיז סיימו את העונה עם מאזן של 91–71. הם סיימו במקום השני בבית מזרח, מאחורי בוסטון רד סוקס, אך השיגו את המקום הראשון בוויילד קארד. באותה זו הוביל ג'אדג' את הליגה האמריקאית עם 52 הום ראנס וקבע הישג כשחקן ה"רוקי" עם הכי הרבה הום ראנס בעונתו הראשונה.
לאחר הפסקת האולסטאר ב-2017 ביצעו היאנקיז סדרת מהלכים לרכישת האינפלדר טוד פרייז'ר, המגישים דייוויד רוברטסון, טומי קנלה, סוני גריי וחיימה גרסיה. באותה עונה היאנקיז שיחקו בסדרת האליפות של האמריקן ליג 2017 והפסידו את הסדרה בשבעה משחקים. בעונת 2017/18, שכרה היאנקיז את אהרון בון כדי שיחליף את ג'רארדי כמנג'ר החדש שלהם. היאנקיז החליפו שלושה משחקניהם תמורת השחקן היקר ביותר באמריקן ליג, ג'יאנקרלו סטנטון, ששבר שיא ליגה להום ראן בשנת 2017; באותה תקופה חוזהו היה החוזה הגדול ביותר לשחקן בספורט המקצועני בצפון אמריקה אי פעם. היאנקיז החליפו גם את האינפילדר צ'ייס האדלי ואת המגיש בריאן מיטשל לסן דייגו פאדרס תמורת האאוטפילדר ג'בארי בלאש.
היאנקיז סיימו את עונת 2018 עם 267 ריצות הום ראן וכן מאזן של 100–62. בפלייאוף 2018 ניצחו היאנקיז את האוקלנד אתלטיקס במשחק הוויילד קארד והתמודדו מול הבוסטון רד סוקס, שגברו על היאנקיז בתוצאה 1–3. במשחק השלישי, היאנקיז ספגו את התבוסה הגרועה ביותר בפלייאוף בתולדות הקבוצה, בתוצאה 16–1. ב-25 ביוני 2019, היאנקיז שברו את שיא ההום ראן במשחקים רצופים מול טורונטו בלו ג'יי. ב-27 בספטמבר, היאנקיז הפכה לקבוצה השנייה שהגיעה ל-300 הום ראן בעונה וסיימו את עונת 2019 עם שיא של 103–59, כשהם זוכים בתואר אליפות בית מזרח של האמריקן ליג, לראשונה מאז 2012. עם זאת, ב-19 באוקטובר, יוסטון אסטרוס ניצחה את היאנקיז בסדרת האליפות של האמריקן ליג ועשור זה הפך לראשון מאז שנות ה-80 של המאה העשרים, שהיאנקיז לא הצליחו לזכות בוורלד סיריס והראשון מאז שנות העשרים של המאה העשרים שהיאנקיז לא הצליחו לשחק בו.
במהלך עונת 2019, ב-18 בדצמבר 2019, החתימו היאנקיז את המגיש גאריט קול לחוזה של תשע שנים בסך 324 מיליון דולר. היאנקיז השיגו בעונה המקוצרת של 2020 מאזן של 27–33 וסיימו במקום השני בבית. הם נצחו את קליבלנד בשני משחקים והפסידו לטמפה ביי בחמישה. ב-2021 היאנקיז פתחו את העונה במאזן חצוי ובחצי השני התעלו כולל רצף ניצחונות של 13 ניצחונות רצוף, הכי הרבה מאז 1961, יכולת שהביאה אותם למאזן 70–92 ולמקום השני בווילד קארד על חודו של משחק בתום מרוץ מול הרד סוקס והבלו גייז. היאנקיז הפסידו בויילד קארד לרד סוקס. ב-12 באוגוסט באותה עונה היאנקיז והוויט סוקס ערכו באיווה משחק מחווה לסרט שדה החלומות הוויט סוקס ניצחו 8–9 בווק אוף הום ראן.
במהלך עונת 2022, קבע ארון ג'אדג' שיא עבור מספר ההום ראנס בעונה בודדת בליגה האמריקאית, כאשר חבט באוקטובר 2022 את ההום ראן ה-62 שלו לאותה עונה והוא זכה לתואר ה-MVP של הליגה לאותה עונה, היאנקי הראשון שזוכה בתואר מאז זכייתו של רודריגס ב-2007. בסוף אותה עונה הוא הפך לשחקן חופשי.
לקראת עונת 2023, החתימו היאנקיז את ג'אדג' על חוזה ל-9 שנים, בשווי של 360 מיליון דולר והוחלט למנות אותו לקפטן ה-16 של הקבוצה, לאחר שלא מונה קפטן חדש מאז פרישתו של ג'יטר ב-2014.[4]
ב-28 ביוני 2023, נרשם משחק מושלם לזכות המגיש דומינגו חרמן, במשחק של היאנקיז נגד אוקלנד אתלטיקס.[5]
לקראת עונת 2024, היאנקיז ביצעו החלפה עם סן דייגו פאדרס, כאשר קיבלו את חואן סוטו בתמורה ל-5 שחקנים למשך עונה אחת.[6] במהלך העונה שבר ג'אדג' שיא נוסף, כאשר היה השחקן המהיר ביותר, מבחינת כמות משחקים, המשיג 300 הום ראנס בקריירה שלו, כולם במדי היאנקיס. במשחק מול קולורדו רוקיס בסוף אוגוסט 2024, כחודש לפני סיום העונה הסדירה, חבט ג'אדג' 2 הום ראנס באותו משחק והוביל את הליגה עם 51 הום ראנס לעונה, בכך הפך לשחקן החמישי בהיסטוריה של ה-MLB שחבט מעל 50 הום ראנס ב-3 עונות לפחות בקריירה.[7] ג'אדג' וסוטו השיגו מספרים שוברי שיאים ותוארו כצמד הטוב ביותר של היאנקיז מאז בייב רות' ולו גריג ב-1930.[8] לאחר הניצחון מול סיאטל מארינרס, ב-18 בספטמבר, היאנקיס היו הקבוצה הראשונה בליגה שהבטיחה את הופעתה בפלייאוף העונה.[9] ב-27 בספטמבר, הקבוצה ניצחה את בולטימור אוריולס והבטיחה את ראשות הבית שלה בפעם ה-21 בתולדותיה.[10] בשלב הפלייאוף, הבטיחה את הופעתה בגמר הליגה אמריקאית לאחר ניצחון על קנזס סיטי רויאלס. בסדרת הגמר שיחקה מול קליבלנד גארדיאנס, אותה ניצחה 4-1 וזכתה באליפות הליגה האמריקאית, לאחר 15 שנים מהזכייה האחרונה. בעקבות הניצחון עלתה לשחק בוורלד סיריס של העונה.[11] בוורלד סיריס התמודדה הקבוצה נגד לוס אנג'לס דודג'רס והפסידה בתוצאה 1-4.
קפטני הקבוצה
עריכה| מספר קפטן | תאריך | שחקן |
|---|---|---|
| 1 | 1903–1905 | קלארק גריפיט |
| 2 | 1906–1907 | קיד אלברפלד |
| 3 | 1908–1909 | וילי קילר |
| 4 | 1910–1912 | האל צ'ייס |
| 5 | 1913 | פרנק צ'אנס |
| 6 | 1914–1921 | רוג'ר פקינפוג |
| 7 | 20 במאי 1922 – 25 במאי 1922 | בייב רות' |
| 8 | 1922–1925 | אברט סקוט |
| 9 | 21 באפריל 1935 – 2 ביוני 1941 | לו גריג |
| 10 | 17 באפריל 1976 – 2 באוגוסט 1979 | ט'ורמן מונסון |
| 11 | 29 בינואר 1982 – 30 במרץ 1984 | גרג נטלאס |
| 12 | 4 במרץ 1986 – 10 באוקטובר 1989 | וויל רנדולף |
| 13 | 4 במרץ 1986 – 2 ביולי 1989 | רון גאידרי |
| 14 | 28 בפברואר 1991 – 8 באוקטובר 1995 | דון מטינגלי |
| 15 | 3 ביוני 2003 – 28 בספטמבר 2014 | דרק ג'יטר |
| 16 | 2023–היום | ארון ג'אדג' |
הווארד רוזנבורג, היסטוריון של קפטני הבייסבול ומחבר הספר Cap Anson 1: When Captaining a Team Meant Something: Leadership in Baseball's Early Years, מצא שליאנקיז היו שני קפטנים עוד לפני שנת 1912 – קלארק גריפיט (1903-05) וקיד אלברפלד (1906-09) שפעל יחד עם מנג'ר הקבוצה, פרנק צ'אנס. לכן, דרק ג'יטר הוא הקפטן ה-13 או ה-14 של היאנקיז ולא ה-11, כמו הדעה הרווחת בעולם הבייסבול.
חברי היכל התהילה
עריכהלבולטימור אוריולס
עריכה| שחקן | שנים בקבוצה | נבחר בשנת |
|---|---|---|
| רוג'ר ברסנהן | 1901–1902 | 1945 |
| ג'ו קלי | 1902 | 1971 |
| ג'ו מקגיניטי | 1901–1902 | 1946 |
| ג'ון מקגרואו | 1901–1902 | 1937 |
| וילברט רובינסון | 1901–1902 | 1945 |
לניו יורק הילנדרס
עריכה| שחקן | שנים בקבוצה | נבחר בשנת |
|---|---|---|
| ג'ק צ'סברו | 1901–1909 | 1946 |
| קלארק גריפית' | 1903–1907 | 1946 |
| ווילי קילר | 1903–1909 | 1939 |
| ברנץ' ריקי | 1907 | 1967 |
לניו יורק יאנקיז
עריכה| שחקן | שנים בקבוצה | נבחר בשנת |
|---|---|---|
| פרנק בייקר | 1916–1919, 1921–1922 | 1955 |
| אד ברואו | 1921–1946 | 1953 |
| יוגי ברה | 1946–1963, 1964, 1984–1985 | 1972 |
| ווייד בוגס | 1993–1997 | 2005 |
| פרנק צ'אנס | 1913–1914 | 1946 |
| ארל קומבס | 1924–1935 | 1970 |
| סטן קובלסקי | 1928 | 1969 |
| בובי קוק | 1968–1969 | 2014 |
| ביל דיקי | 1928–1943, 1946 | 1954 |
| ג'ו דימאג'יו | 1936–1942, 1946–1951 | 1955 |
| לאו דורוצ'ר | 1925, 1928–1929 | 1994 |
| וויטי פורד | 1950, 1953–1967 | 1974 |
| לו גריג | 1923–1939 | 1939 |
| לפטי גומז | 1930–1942 | 1972 |
| ג'ו גורדון | 1938–1943, 1946 | 2009 |
| גוסה גוסג | 1978–1983, 1989 | 2008 |
| באקי האריס | 1947–1948 | 1975 |
| בורליי גרימס | 1934 | 1964 |
| ריקי הנדרסון | 1985–1989 | 2009 |
| ווייט הויט | 1921–1930 | 1969 |
| מילר האגינס | 1918–1929 | 1964 |
| קטפיש האנטר | 1975–1979 | 1987 |
| רג'י ג'קסון | 1977–1981 | 1993 |
| רנדי ג'ונסון | 2005–2006 | 2015 |
| טוני לזארי | 1926–1937 | 1991 |
| בוב למון | 1978–1979, 1981–1982 | 1976 |
| לארי מגפאיל | 1978 | |
| לי מגפאיל | 1998 | |
| מיקי מנטל | 1951–1968 | 1974 |
| ג'ו מקארתי | 1931–1946 | 1957 |
| ג'וני מיז | 1949–1953 | 1981 |
| פיל ניאקרו | 1984–1985 | 1997 |
| הארב פאנוק | 1923–1933 | 1948 |
| גילורד פרי | 1980 | 1991 |
| טים ריינס | 1996–1998 | 2017 |
| פיל ריזוטי | 1941–1942, 1946–1956 | 1994 |
| איוון רודריגז | 2008 | 2017 |
| רד רופינג | 1930–1942, 1945–1946 | 1967 |
| ג'ייקוב רופרט | 2013 | |
| בייב רות' | 1920–1934 | 1936 |
| ג'ו סוואל | 1931–1933 | 1977 |
| אנוס סלוגט'ר | 1954–1955, 1956–1959 | 1985 |
| קייסי סנטגל | 1949–1960 | 1966 |
| ג'ו טורה | 1996–2007 | 2014 |
| דייז וואנס | 1915, 1918 | 1955 |
| פול וונר | 1944–1945 | 1952 |
| ג'ורג' וייס | 1947–1960 | 1971 |
| לי סמית | 1993 | 2019 |
| מריאנו ריברה | 1995–2013 | 2019 |
| מייק מוסינה | 2001–2008 | 2019 |
| דרק ג'יטר | 1995–2014 | 2020 |
| גים קאהט | 1981 | 2001 |
שחקנים שמספר חולצתם הוצא לגמלאות
עריכההקבוצה הוציאה 21 מספרים לגמלאות לכבוד 22 שחקנים ששיחקו בשורותיה.[12] המספר 8 הופרש פעמיים מכיוון שבעבר מספרי השחקנים נקבעו לפי עמדות, כאשר השחקן ששיחק בעמדת התופס קיבל את מספר 8. בשנת 1972 החליטה הקבוצה להוציא את המספר לגמלאות לכבוד 2 תופסי עבר ששיחקו בה.
המספר 42 הופרש בכל הליגה עבור ג'קי רובינסון, אך כיוון שמריאנו ריברה נכנס לליגה לפני ההחלטה להפריש את המספר הוא היה יכול לשחק איתו. ריברה הוא השחקן האחרון ששיחק בליגה עם מספר זה.
| מספר | שחקן | תפקיד | שנים בקבוצה | שנת הפרשה |
|---|---|---|---|---|
| 1 | בילי מרטין | בסיס שני / מנג'ר | 1950–1961 | 1986 |
| 2 | דרק ג'יטר | עוצר ביניים | 1995–2014 | 2017 |
| 3 | בייב רות' | ימין השדה | 1920–1934 | 1948 |
| 4 | לו גריג | בסיס ראשון | 1923–1939 | 1939 |
| 5 | ג'ו דימאג'יו | מרכז השדה | 1936–1942, 1946–1951 | 1952 |
| 6 | ג'ו טורה | מנג'ר | 1996–2007 | 2014 |
| 7 | מיקי מנטל | מרכז השדה / מאמן | 1951–1968 | 1969 |
| 8 | יוגי ברה | תופס / מאמן / מנג'ר | 1946–1963, 1964, 1984–1985 | 1972 |
| 8 | ביל דיקי | תופס / מנג'ר | 1928–1943, 1946 | 1972 |
| 9 | רוג'ר מאריס | ימין השדה | 1959–1966 | 1984 |
| 10 | פיל ריזוטי | עוצר ביניים | 1941–1942, 1946–1956 | 1985 |
| 15 | ט'ורמן מונסון | תופס | 1969–1979 | 1979 |
| 16 | וויטי פורד | מגיש / מאמן | 1950–1967 | 1974 |
| 20 | חורחה פוסאדה | תופס | 1995–2011 | 2015 |
| 21[13] | פול אוניל | ימין השדה | 1993–2001 | 2022 |
| 23 | דון מטינגלי | בסיס ראשון / מאמן | 1982–1995 | 1997 |
| 32 | אלסטון הווארד | תופס / מאמן | 1955–1967 | 1984 |
| 37 | קייסי סטנגל | מנג'ר | 1949–1960 | 1970 |
| 42 | מריאנו ריברה | מגיש | 1995–2013 | 2013 |
| 42 | ג'קי רובינסון | בסיס שני | 1941–1942, 1946–1956 | 1997 |
| 44 | רג'י ג'קסון | ימין השדה | 1977–1981 | 1993 |
| 46 | אנדי פטיט | מגיש | 1995–2003, 2007–2010, 2012–2013 | 2015 |
| 49 | רון גאידרי | מגיש / מאמן | 1975–1988 | 2003 |
| 51 | ברני וויליאמס | מרכז השדה | 1991–2006 | 2015 |
קבוצות בנות של היאנקיז
עריכה- AAA: קולומבוס קליפרס, הליגה הבין-לאומית
- AA: טרנטון טאנדר, הליגה המזרחית
- A מתקדם: טמפה יאנקיז, פלורידה סטייט ליג
- A: צ'ארלסטון ריברדוגס, סאות' אטלנטיק ליג
- A קצר: סטטן איילנד יאנקיז, ניו יורק-פן ליג
- רוקיז: ג'י.סי.אל יאנקיז, גולף קוסט ליג
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ניו יורק יאנקיז (באנגלית)- אתר האינטרנט הרשמי של ניו יורק יאנקיז (בספרדית)
ניו יורק יאנקיז, ברשת החברתית פייסבוק
ניו יורק יאנקיז, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ניו יורק יאנקיז, ברשת החברתית אינסטגרם
ניו יורק יאנקיז, סרטונים בערוץ היוטיוב
ניו יורק יאנקיז, באתר פינטרסט- ניו יורק יאנקיז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אינדקס על כל השנים של היאנקיז
- אנציקלפודיה וירטואלית על ההיסטוריה של היאנקיז
- היאנקיז באנציקלופדיית הספורט
- פורום אוהדי היאנקיז
- דוד רוזנטל, געגועים לג'ורג' מהג'ונגל: ניו יורק יאנקיז שוב על הקרשים, באתר וואלה, 8 בנובמבר 2018
הערות שוליים
עריכה- ^ Yanks oust Guardians to win 1st AL pennant since ’09, MLB.com (באנגלית)
- ^ Mike Ozanian, The World’s 50 Most Valuable Sports Teams 2023, Forbes (באנגלית)
- ^ Austin, Judge hit back-to-back HRs in 1st at-bats, ESPN.com, 2016-08-13 (באנגלית)
- ^ Judge named 16th captain in Yankees history, ESPN.com, 2022-12-21 (באנגלית)
- ^ Easterling, Evan (2023-06-29). "Yankees Pitcher Throws M.L.B.'s First Perfect Game Since 2012". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-08-18.
- ^ Yankees get OF Soto in 7-player deal with Padres, ESPN.com, 2023-12-07 (באנגלית)
- ^ Unstoppable Judge on pace for 63 with 50th, 51st homers, MLB.com (באנגלית)
- ^ New York Yankees' Aaron Judge, Juan Soto Join Another Exclusive List in MLB History, Fastball On SI, 2024-08-31 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Jennings, Chad. "Yankees clinch American League's first postseason spot of 2024". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-09-20.
- ^ Yankees crush O's to clinch 21st division title, MLB.com (באנגלית)
- ^ Yankees advance to first World Series since 2009 after defeating the Guardians in Game 5, NBC News, 2024-10-20 (באנגלית)
- ^ Retired Uniform Numbers in the American League
- ^ המספר יופרש רשמית בטקס שיתקיים ב-30 ביולי 2022