יהדות סרביה
יהדות סרביה היא אחת הקהילות היהודיות הגדולות בין קהילות יהדות יוגוסלביה לשעבר שבבלקן.
בסרביה קהילה יהודית קטנה שבה כ-3,000 חברים. אלה כוללים: "יהודים כהלכה", צאצאי יהודים מדור שני ושלישי ובני משפחותיהם. הפדרציה של הקהילות היהודיות מייצגת את היהודים מול הממשלה והרשויות.
נושא עיקרי המעסיק כיום את הקהילה הוא השבת הרכוש היהודי שנלקח על ידי הנאצים או הולאם על ידי השלטון הקומוניסטי. חוק "דה-נציוליזציה[1] שהועבר בשנת 2009 ועוסק בנושא הרכוש הפרטי – יהודי ולא יהודי.
בסרביה ישנם שני בתי כנסת פעילים – בית הכנסת סוכת שלום בבלגרד ובית כנסת חב"ד בניהול הרב יהושוע קמינצקי ובתי כנסת שאינם פעילים כמו אלו שבנובי סאד ובסובוטיצה (השני בגודלו באירופה) המשמשים כאולמות קונצרטים ומוזיאונים[2].
מרבית הקהילה היהודית בסרביה מתגוררת בבלגרד (הקהילה "יוגוסלביה לשעבר" מנתה כ-85,000 נפש, אשר רובם נספו בשואה). קהילות נוספות, קטנות בתכלית, קיימות בערים נובי-סאד, סובוטיצה, זרניינין, זמון[3], ניש ופרישטינה (קוסובו).
הקהילות סובלות מתהליכי הזדקנות, כאשר הדור הצעיר בחלקו מהגר, ובחלקו נוטש את זהותו היהודית, אך גם קיים מועדון סטודנטים יהודים פעיל במיוחד בבלגרד המרכז פעילות חברתית ושומר על קשר בין הקהילה לדור הצעיר.
האנטישמיות ביוגוסלביה לשעבר, ובסרביה בפרט, קיימת אך ברמה נמוכה יחסית למדינות אחרות במזרח אירופה. הגוף הפוליטי היחיד ברמה הלאומית המזוהה עם מסרים אנטישמים הוא "התנועה הסרבית הרדיקלית", שהייתה ברשות ווייסלב ששל, אשר כראש עריית Zemon (פרבר סמוך לבלגרד החדשה), הסב את בית הכנסת (שלא היה בשימוש) לפאב, ובית הקברות היהודי בעיר חולל. ב-2005 התפרעה קבוצת נאו-נאצים באוניברסיטה בנובי-סאד וחברי הקבוצה נאסרו והובאו משפט.
היסטוריה
עריכההיהודים הראשונים שישבו בסרביה עשו זאת כבר בימי הביניים כשהראשונים שבהם הגיעו אליה במאה ה-13 וה-14 מאיטליה ומהעיר דוברובניק. יהודים נוספים הגיעו אליה בסוף המאה ה-14 מהונגריה וכן משנת 1492 הגיעו אליה פליטים רבים מגירוש ספרד.
לאורך כ-300 שנות חיי היהודים בבלגרד חיו בה אשכנזים וספרדים בשיתוף בין הקהילות. עם כיבוש סרביה על ידי האימפריה העות'מאנית שגשגו היהודים והעיר בלגרד בפרט, בעיקר בגלל קשרי המסחר של היהודים בה עם סופיה, ונציה, אנקונה וסלוניקי. עם הפיתוח החלו גם גלי ההגירה שהגיעו ממרכז אירופה, ספרד, אסיה ואיטליה.
בתחילה הייתה בלגרד עיר לא חשובה מבחינה דתית והושפעה וקיבלה את ההלכות והפסיקות הדתיות שלה מהמרכזים בסלוניקי וקושטא. היהודים גרו ברובע מיוחד להם בכל עיר שבה גרו, הפוך מהסרבים שחיו רובם בכפרים ומיעוטם בערים. עם הגעתו בשנת 1617 של הרב יהודה לירמה מקושטא שהשפיע על המרכז הרבני והתורני בעיר ופיתח אותו מאוד. השפעתו של הרב הייתה עצומה והמרכז התורני שהתפתח במקום אף השפיע על יהודי סרייבו שבבוסניה.
בשנת 1846 סבלו היהודים מצו קשה שאסר עליהם לעסוק במסחר. הצו פגע רבות ביהודים, שכן רבים מהם עבדו כסוחרים ובכך איבדו את מקור פרנסתם המרכזי. היהודים זכו לקבל זכויות והסרת האפליה בשנים 1888 ו-1889 ובכך פתחו בפניהם אפשרות להתחזקות מעמדם בחברה.
הקהילה התפתחה מאוד לפני ואחרי מלחמת העולם הראשונה, עם קבלת האוטונומיה הדתית, הוקמו מוסדות חינוך ובתי כנסת של הקהילות האשכנזית והספרדית ומספר היהודים במדינה עלה. בשנת 1890 היו בסרביה כ-2,600 יהודים ובשנת 1939 היו בבלגרד, הבירה, כ-10,400 יהודים, כ-1,200 מהם אשכנזים וכ-8,500 מהם ספרדים.
במחוז קוסובו שבין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם השנייה חיו כ-500 יהודים בערים פרישטינה, קוסובסקה מיטרוביצה. כמעט כל יהודי קוסובו נרצחו במהלך השואה.
רובם של יהודי סרביה נספו במהלך השואה ואלו שנותרו עלו ברובם למדינת ישראל. הפרטיזנים הקומוניסטים בהנהגת טיטו נתנו מקלט ליהודים, ויהודים רבים לחמו בשורותיהם.
כיום יש בסרביה כ-3,000 יהודים, בעיקר בבלגרד הבירה.
היהודים במחוז ווֹיווֹדינה
עריכהבמחוז ויוודינה, שבסרביה, חיו יהודים כבר מהמאה ה-16. במאה ה-19 נכבש האזור על ידי האימפריה האוסטרו-הונגרית ובכך היה לאזור היחיד מבין אזורי סרביה שהיה בשליטה לא-טורקית.
היהודים ישבו בערים נובי-סאד, סובוטיצה, סומבור, סנטה, פאנצ'בו וזרניאנין.
יהודי ווֹיווֹדינה היו ברובם אשכנזים, שהשתייכו לזרם האורתודכסי או לנאולוגי.
לאחר מלחמת העולם הראשונה נותרו בווֹיווֹדינה כ-30,000 יהודים שהיגרו בחלקם לארצות הברית ולמדינות אחרות והותירו מאחוריהם כ-20,000 מבני קהילת ווֹיווֹדינה.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- צבי לוקר, יהודי וויוודינה בעת החדשה, התאחדות עולי יוגוסלביה, 1994.
קישורים חיצוניים
עריכה
- "סרביה", באתר הספרייה היהודית המקוונת
- לבל, ג'ני, שואת יהודי יוגוסלאביה: הקהילות במאקדוניה, פירוט וחבל קוסובו, פעמים 27, תשמ"ו 1986, עמ' 72–75.
- יוסי קוגלר, "שואת יהודי יוגוסלביה", באתר יד ושם
- לבל, ג'ני, עד 'הפתרון הסופי': היהודים בבלגראד 1521–1942, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006.
- מנושק, ולטר, "השמדת היהודים בסרביה", בתוך: הרברט, אולריך, מדיניות ההשמדה הנאצית 1933–1945: מחקר ופולמוס בהיסטוריוגרפיה הגרמנית החדשה (עמ' 189–215), יד ושם, 2000.
- מנחם שלח, שואת יהודי יוגוסלביה – הקהילות בסרביה וקרואטיה, באתר יד יצחק בן-צבי.
- Ristović, Milan, "Jews in Serbia during World War Two: Between 'the final solution to the Jewish question' and 'the Righteous among Nations'", In: Fogel, Milan, Ristović, Milan D., Koljanin, Milan, Serbia. Rightous among Nations, Jewish Community Zemun, 2010.
- התאחדות עולי יוגוסלביה לשעבר בישראל, "נשכחים" – על שואת יהודי יוגוסלביה, באתר Youtube
הערות שוליים
עריכה- ^ אייכנר, איתמר (2017-04-04). "סרביה תפצה ניצולי שואה בגין רכוש יהודי ללא יורשים: "צעד היסטורי"". Ynet. נבדק ב-2018-12-19.
- ^ Biljana Vučković, Druga najveća sinagoga u Evropi nalazi se u Srbiji i KONAČNO će biti obnovljena, Blic.rs (בסרבית)
- ^ THE JEWISH COMMUNITY ZEMUN | SJOS – ENG (ב־) (ארכיון)